דע¹ שראה והביט וחזה, שלושת הביטויים האלה מציינים ראיית העין ושלושתם הושאלו להשׂגת השׂכל. לגבי ראה, דבר זה מפורסם בציבור הרחב. נאמר: וירא והנה באר בשדה (בראשית כ"ט, 2) - זאת היא ראיית עין. ונאמר: ולבי ראה הרבה חָכמה ודעת (קהלת א', 16) - זאת היא השׂגה שׂכלית². כל לשון ראִיה הבאה לגבי האל יתעלה היא בהתאם להשאלה זאת, כגון שנאמר: ראיתי את ה' (מלכים א', כ"ב, 19); וירא אליו ה' (בראשית י"ח, 1); וירא אלהים כי טוב (בראשית א', 10); הראני נא את כבֹדך (שמות ל"ג, 18); ויראו את אלהי ישראל (שם, כ"ד, 10). כל זאת השׂגה שׂכלית ובשום פנים לא ראיית עין, שהרי עיניים אינן משיגות אלא גוף ובכיוון³ כלשהו, וכן כמה מן המקרים שלו, כלומר, את צבעי הגוף ואת תבניתו וכיוצא בהם. כמו כן הוא יתעלה אינו משיג⁴ באמצעות איבר⁵ כפי שיבואר⁶.
כן נאמר הביט על הפנייה בעין אל דבר: אל תבט אחריך (בראשית י"ט, 17)⁷; ותבט אשתו מאחריו (שם, שם, 26); וְנִבַּט לארץ (ישעיה ה', 30). הוא הושאל לכך שהדעת⁸ פונה אל דבר ומתחילה להתבונן בו עד שהיא משיגה אותו. כך דבריו: לא הביט אָוֶן ביעקב (במדבר כ"ג, 21), כי האוֶן אינו נראה בעין. וכך והביטו אחרי משה (שמות ל"ג, 8), אמרו החכמים ז"ל שגם בדברים אלה יש משמעות זו, ושהם מגידים, שהיו עוקבים אחר מעשׂיו ודבריו ומתבוננים בהם⁹. במשמעות זו דבריו: הבט נא השמימה (בראשית ט"ו, 5), כי זה היה במראה הנבואה.
על דרך השאלה זו היא כל לשון הבטה הבאה לגבי האל יתעלה: [כי ירא] מהביט אל האלהים (שמות ג', 6); ותמֻנת ה' יביט (במדבר י"ב, 8); והביט אל עמל לא תוכל (חבקוק א', 13).
כמו כן חזה נאמר על ראיית העין: וְתַחַז בציון עינינו (מיכה ד', 11), והושאל להשׂגת הלב אשר חזה על יהודה וירושלים (ישעיה א', 1); היה דבר ה' אל אברם במחזה (בראשית ט"ו, 1). ועל דרך השאלה זו נאמר: ויחזו את האלהים (שמות כ"ד, 11). ודע זאת.