החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק ס"ז
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
מכיוון שהושאלה אמירה לחפץ1 בכל מה שיצר בששת ימי בראשית, ונאמר: ויאמר... ויאמר... (בראשית א), הושאלה שביתה לאל ביום השבת, מכיוון שלא היתה יצירה, ונאמר: וישבֹת ביום השביעי (שם, ב', 2), כי ההימנעות מן הדיבור קרויה אף היא שביתה, כפי שנאמר: וישבתו שלֹשת האנשים האלה מענות את איוב (איוב ל"ב, 1).
כמו כן מופיע לגבי ההימנעות מן הדיבור לשון ניחה, והוא דברו: וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד וינוחו (שמואל א', כ"ה, 9). פירושו, לדעתי: "ונמנעו מלדבר עד שישמעו את התשובה"2. שהרי קודם לא נזכר כלל שהתייגעו. ואף אִילו היו עייפים היו דבריו: וינוחו זרים3 מאוד בסיפור. הוא רק תיאר שהם מסרו את כל הדברים האלה שיש בהם מידה רבה של ריצוי ושתקו, כלומר, לא הוסיפו על דברים אלה עניין אחר ולא מעשׂה שהיה מחייב שתשובתו תהיה מה שאמר להם4, כי כוונת אותו סיפור לתאר את קמצנותו, שהיתה שיא הקמצנות5.
על-פי משמעות זאת גם נאמר: וינח ביום השביעי (שמות כ', 116). אך החכמים ומפרשים אחרים הבינו זאת ממשמעות המנוחה. הם הבינו זאת כפעל יוצא. החכמים ז"ל אמרו: וינח לעולמו ביום השביעי7, כלומר, היצירה נפסקה בו.
אפשר גם שהוא מן הפעלים נחי פ"א הפעל8 או מנחי למ"ד הפעל9, כך שפירושו יהיה "קיים", או "המשיך את המציאות כפי שהיא ביום השביעי". אומר הוא שבכל יום מן השישה אירעו אירועים10 בצורה חריגה מן הטבע הקיים הנמצא היום במציאות בכללותה, וביום השביעי נמשכו הדברים ונתקיימו כפי שהם עכשיו. - העובדה שאין הפעל נוטה כפי שנוטים הפעלים נחי פ"א הפעל או למ"ד הפעל אינה סותרת את דברנו. כי יש שהנטיות הן חריגות ומופיעות שלא על-פי היקש, ובמיוחד בפעלים חסרים אלה. את סילוקו של משהו מעין המשמעות המטעה11 הזאת אין לבטל על סמך כללי נטייה של לשון12. מה גם שאנו יודעים שאנו היום איננו בקיאים בחוכמת לשוננו, ושכללי כל לשון מבוססים על רוב13. ומצאנו בשורש זה לנחי עי"ן הפעל14 את המשמעות "לשים" ו"לקיים", והוא דברו: והניחה שם (זכריה ה', 11), וכן: ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם (שמואל ב', כ"א, 10). ובאותה משמעות לדעתי גם: אשר אנוח ליום צרה (חבקוק ג', 16).
ואִילו דברו: וינפש (שמות ל"א, 17) הוא נפעל מנפש. וכבר הסברנו את ריבוי המשמעות15 של נפש16 ושהוא במשמעות התכלית והרצון17 ומשמעותו תהיה שרצונו נשלם וכל חפצו בוצע18.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב