דע שהימנעותנו מלדגול בקדמות העולם אינה בגלל הכתוב בתורה שהעולם מחודש. כי אין הכתובים המצביעים על חידוש העולם מרובים מן הכתובים המצביעים על היות האלוה גוף¹, וגם אין שערי הפירוש² בעניין חידוש העולם נעולים בפנינו ולא נמנעים ממנו, אלא היינו יכולים לפרש כפי שעשׂינו לגבי שלילת הגשמות³. ואולי היה זה הרבה יותר קל והיתה לנו יכולת גדולה יותר לפרש את הכתובים ההם ולהוכיח את קדמות העולם⁴, כפי שפירשנו כתובים ושללנו את היותו יתעלה גוף.
אלא שתי סיבות גרמו לנו לא לעשׂות זאת ולא להאמין בזאת: האחת, שהיות האלוה לא גוף הוכח הוכחה מופתית⁵, ולכן התחייב בהכרח לפרש את כל מה שפשטו⁶ עומד בסתירה להוכחה המופתית, וידוע שיש לו בהכרח פירוש² - ואילו קדמות העולם לא הוּכחה הוֹכחה מופתית. ולא ראוי אפוא לדחות את הכתובים ולפרשם על סמך העדפת דעה אשר אפשר להעדיף את הֶפְכָּהּ בכל מיני העדפות. זאת סיבה אחת. הסיבה השנייה היא שאמונתנו שהאלוה אינו גוף אינה הורסת לנו דבר מיסודות התורה ואינה מכחישה טענת שום נביא ואין בה אלא מה שהבורים טוענים שיש בזאת ניגוד לכתוב. ואין זה ניגודו כפי שהבהרנו, אלא הוא כוונת הכתוב.
לעומת זאת, אמונת הקדמות - באופן שרואה אותה אריסטו, שהיא על דרך החיוב ושום טבע אינו משתנה ודבר אינו יוצא מהרגלו - הורסת את התורה מעיקרה, ומכחישה בהכרח כל נס, ומבטלת כל מה שמבטיחה התורה או מאיימת בו⁷. אלא אם כן תפרש⁸ גם את הנסים, כפי שעשׂו אנשי-הנסתר⁹ מבין המוסלמים, ומכך תצא מין הזיה¹⁰.
אבל אם מאמינים בקדמות לפי הדעה השנייה שהבהרנו¹¹, והיא לדעת אפלטון, כלומר שהשמים גם כן מתהווים וכלים, דעה זאת אינה הורסת את יסודות התורה ואינה גוררת הכחשת הנס, אלא את אפשרותו. אפשר לפרש את הכתובים על-פי דעה זאת; ויש פסקאות מסופקות רבות בתורה ובזולתה שניתן להיתלות בהן או אפילו להביא ראיות מהן לדעה זאת¹². ואולם אין הכרח שיביא אותנו להחזיק בדעה הזאת, אלא אם כן היא היתה מוּכחת הוֹכחה מופתית.
אולם באשר לא הוּכחה הוֹכחה מופתית, אין אנו נוטים אל דעה זאת ואין אנו שועים כלל אל אותה דעה אחרת, אלא מפרשים את הכתובים כפשטיהם ואומרים שהתורה מודיעה לנו דבר שאין כוחנו מגיע להשׂיגו, והנס מעיד על אמיתות טענתנו.
דע שעם האמונה בחידוש העולם נעשׂים הנסים כולם אפשריים ונעשׂית התורה אפשרית ונופלת כל שאלה הנשאלת בעניין הזה¹³, כגון שאומרים: למה נתן האל נבואה לפלוני ולא נתן נבואה לאלמוני? ולמה ציווה האל בתורה זאת לאומה מסוימת ולא לאחרים? ולמה נתן מצוות בזמן פלוני ולא נתן מצוות קודם-לכן ולא לאחר-מכן? ולמה ציווה ציוויים אלה ואסר איסורים אלה? ולמה ייחד את הנביא בנסים המוזכרים ולא אירעו אחרים? ומה היתה כוונת האל במתן-מצוות זה? ולמה לא שׂם בטבענו את הדברים האלה המצוּוים והָאֲסוּרים, אם זאת היתה מטרתו? תשובת כל השאלות האלה היא שייאמר: "כך חָפֵץ" או "כך הצריכה חוכמתו", כפי שהביא לידי מציאות את העולם בשעה שרצה¹⁴, בצורה הזאת¹⁵, ואין אנו יודעים את רצונו¹⁴ בכך או את בחינת החוכמה בייחוד צורותיו וזמנו¹⁶ - כן אין אנו יודעים את רצונו או מדוע חייבה חוכמתו לייחד¹⁷ את כל מה ששאלו עליו לעיל. אבל אם יאמר מישהו "התחייב שכך הוא העולם", יתחייב בהכרח שתישאלנה השאלות ההן כולן, ואין מוצא מהן אלא בתשובות מכוערות שמצרפות הכחשה וריקון של כל פשטי התורה אשר אין ספק בעיני בר-דעת שהם כפשוטם.
בשל זאת נמנענו אנו מדעה זאת¹⁸. ולכן כלו חיי המעולים ועוד יכלו בחקירה בשאלה זאת. שכּן אילו הוכח חידוש העולם הוכחה מופתית, ואפילו על-פי דעת אפלטון, היו בטלים כל הדברים שבהם הפילוסופים מתפרצים עלינו. כמו כן אילו התאפשרה¹⁹ להם הוכחה מופתית לקדמות על-פי שיטת אריסטו, התורה כולה היתה מתבטלת, והיו מתקבלות דעות אחרות²⁰.
הבהרתי לך אפוא שהדבר כולו תלוי בבעיה זאת. דע זאת אפוא.