החלק השני
 
החלק השני - פרק ל'
דע שיש הבדל בין הראשון והראשית1, כי הראשית2 נמצאת במה שהיא ראשית2 לו או עִמו, אף אם אינה קודמת לו בזמן, כמו שאומרים שהלב הוא ראשיתו2 של בעל-החיים3. והיסוד4 הוא ראשיתו של מה שהוא יסוד לו. יש האומרים גם על עניין זה שהוא ראשון. אבל יש שראשון נאמר על הקודם בזמן בלבד, מבלי שהקודם-בזמן הזה יהיה סיבה למאוחר לו, כמו שאומרים: "הראשון שגר בבית זה פלוני, ואחריו אלמוני", ואין אומרים שפלוני הוא ראשיתו2 של אלמוני. הביטוי המורה בלשוננו על הראשון הוא תחילה: תחִלת דִבֶּר-ה' בהושע (הושע א', 2); ומה שמורה על הראשית הוא ראשית, כי היא גזורה מן ראש שהוא ראשית2 בעל-החיים על-פי מיקומו. העולם לא נברא בראשית2 זמנית כפי שהבהרנו5, כי הזמן מכלל הברואים. לכן אמר: בראשית (בראשית א', 1). הבי"ת היא במשמעות "בתוך". התרגום האמיתי של הפסוק הזה הוא: "בְּהתחלה ברא האל את המעלה ואת הַמַטָּה6 ". זה הפירוש המתאים לחידוש7.
מה שאתה מוצא מפורש בדבריהם של כמה חכמים שקבעו שהיה זמן נמצא לפני בריאת העולם - זה מוקשה מאוד. כי זאת היא דעתו של אריסטו, שאותה הבהרתי לך8. הוא חושב שאין להעלות על הדעת9 תחילה10 לזמן. וזה מגונה. ומה שגרם למחזיקים בדעה זאת - מה שמצאו יום אחד (שם, שם, 5) ויום שני (שם, שם, 8). המחזיק בדעה זאת פירש את הדבר כפשוטו וטען: אם אין גלגל סובב ואין שמש, על-פי איזה דבר נמדד יום ראשון? לכן אמרו כלשון הזה: יום ראשון, אמר רבי יהודה ב"ר סימון: מכאן שהיה סדר זמנים קודם-לכן. אמר ר' אבהו מכאן שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן11. זה יותר מגונה מן הראשון.
ואתה תתבונן מה היה קשה לשניהם, והוא מציאות זמן לפני מציאות השמש הזאת. בקרוב12 יוסבר לך פתרון למה שהיה קשה לשני אלה, אלא אם כן שני אלה רוצים להגיד שאי-אפשר בלי סדר זמנים מעולם. זאת היא האמונה בקדמות, וכל בן-תורה13 ייזהר מזאת. בעינַי אין אמירה זאת אלא משולה לאמירתו של ר' אליעזר: שמים מהיכן נבראו14. ובסיכומו של דבר, אל תביט במקומות אלה אל דברי האומרים. כבר הודעתיך15 שיסוד התורה כולה שהאל הביא לידי מציאות את העולם לא מִדָּבָר, לא בראשית2 זמנית, אלא הזמן נברא, מכיוון שהוא תולדה של תנועת הגלגל, והגלגל נברא16.
ממה שחייב אתה לדעת, שהחכמים אמרו מפורשות במספר מקומות שהמלה את בדברו את השמים ואת הארץ (שם, שם, 1) היא במשמעות "עִם"17. הם מתכוונים בזאת שהוא ברא עם השמים את כל מה שבשמים, ועם הארץ את כל מה שבארץ18. וכבר ידעת את הבהרתם שהשמים והארץ נבראו יחד, מכיוון שאמר: קֹרא אני אליהם יעמדו יחדו

(ישעיה מ"ח, 13)19. מכאן שהכול נברא יחד20, והדברים נבדלו21 כולם בזה אחר זה, עד שהמשילו זאת לאיכר אשר פיזר זרעים שונים באדמה בדקה אחת, חלקם נבט לאחר יום, חלקם לאחר יומיים וחלקם לאחר שלושה, בעוד הזריעה כולה היתה בשעה אחת. לפי דעה זאת, הנכונה בלי ספק, נפתר הספק שחייב את ר' יהודה ב"ר סימון לומר מה שאמר, שהיה קשה לו על-פי מה נמדדו יום ראשון ויום שני ושלישי. דברים מפורשים אמרו החכמים ז"ל בבראשית רבה על האור הנזכר בתורה שהוא נברא ביום ראשון. הם אמרו בלשון הזה: הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא תלאן עד יום רביעי22. הרי שעניין זה נאמר מפורשות.
ממה שחייב אתה לדעת, שארץ שם משותף, הנאמר בכלל ובפרט23. בכלל - על כל מה שמתחת לגלגל הירח, כלומר ארבעת היסודות. והוא נאמר בפרט על האחד האחרון מהם והוא האדמה. הראיה לכך היא דברו והארץ היתה תֹהו ובֹהו וחֹשך על פני תהום, ורוח אלהים [מרחפת על פני המים] (בראשית א', 2)24 הוא קרא אפוא את כולם ארץ. אחרי-כן אמר: ויקרא אלהים ליבשה ארץ (שם, שם, 10). גם זה סוד גדול מן הסודות, שכּל-אימת שאתה מוצא אותו אומר ויקרא אלהים לכך ככה, אין זה אלא להבדילו מן העניין האחר ששם זה משותף ביניהם25. לכן פירשתי לך26 את הפסוק הזה: "בְּהתחלה ברא האל את המעלה ואת הַמַּטָּה6". ארץ הנאמרת תחילה תהיה אפוא המטה, כלומר ארבעת היסודות, וזאת שנאמר עליה ויקרא אלהים ליבשה ארץ (שם) היא הארץ לבדה. זה ברור אפוא.
ממה שחייב אתה לדעת, שארבעת היסודות הוזכרו בתחילה אחרי השמים, שאמרנו ששם ארץ הראשון מורה עליהם, מכיוון שהוזכרו ארץ (שם, שם, 1-2) ומים (שם, שם, 2) ורוח (שם, שם, 2) וחושך (שם, שם, 2); וחושך היא האש היסודית27. אל תחשוב אחרת! הוא אמר: ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד', 36); ואמר: כשמעכם את הקול מתוך החֹשך (שם, ה', 20); ואמר: כל חֹשך טמון לצפוּניו, תְּאָכְלֵהוּ אש לא-נֻפַּח (איוב כ', 26). האש היסודית27 נקראה בשם זה מכיוון שאינה מאירה, אלא שקופה28. לו היתה האש היסודית מאירה היינו רואים בלילה את החלל כולו בלהבת אש.
(היסודות) הוזכרו לפי מקומותיהם הטבעיים29: הארץ, מעליה המים, האוויר דבק במים, והאש מעל לאוויר. כי מכיוון שייחד את האוויר על-פני המים (בראשית א', 2) יהיה החושך אשר על פני תהום (שם) מעל הרוח30 בלי ספק, ומה שחייב שיקרא לה רוח אלהים (שם) הוא שהניח אותה נעה, כוונתי מרחפת (שם), ותנועת הרוח מיוחסת תמיד לאל: ורוח נסע מאת ה' (במדבר י"א, 31); נשפת ברוחך (שמות ט"ו, 10); ויהפֹך ה' רוח-ים (שם, י', 19); וכמותו הרבה. ומכיוון שהחושך שנאמר בראשונה (בבראשית א', 2), שהוא שם היסוד, אינו החושך שנאמר באחרונה (שם, שם, 4), שהוא האפלה, החל להבהיר ולהבדיל ואמר: ולחֹשך קרא לילה (שם, שם, 5) לפי מה שהבהרנו31. זה ברור אפוא.
ממה שחייב אתה לדעת, שדברו וַיַּבדל בין המים [אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע] (שם, שם, 7) אינו הבדלה במקום, שזה נעשׂה למעלה וזה למטה כשטבע שניהם אחד. אלא פירושו שהבדיל ביניהם בהבדל הטבעי, כלומר בצורה, ועשׂה חלק מזאת אשר קראו "מים" תחילה לדבר אחר בצורה טבעית שהלביש לו, ועשׂה חלק אחר בצורה אחרת ואלה הם המים32. לכן גם אמר וּלְמִקְוֵה המים קרא ימים (שם, שם, 10). הרי שאמר לך מפורשות שהמים הראשונים, עליהם נאמר על פני המים (שם, שם, 2) אין הם אלה אשר בימים, אלא שחלקם הובדל25 בצורה כלשהי מעל לאוויר, וחלקם הם המים האלה. דברו וַיַּבדל בין המים אשר מתחת לרקיע [ובין המים אשר מעל לרקיע] (שם, שם, 7) הוא אפוא כמו דברו וַיַּבדל אלהים בין האור ובין החֹשך (שם, שם, 4) שהוא כהבדלה בצורה כלשהי33.
הרקיע עצמו נוצר מן המים כמו שאמרו: הוגלדה טיפה האמצעית34. וכן דברו: ויקרא אלהים לרקיע שמים (בראשית א', 8) (בא), כאשר הבהרתי לך, כדי שיתברר שיתוף השם ושאין שמים האמורים ראשונה באומרו את השמים ואת הארץ (שם, שם, 1) הם אלה אשר נקראו שמים (שם, שם, 8)35. הוא הדגיש עניין זה באומרו על פני רקיע השמים (שם, שם, 20) להבהיר שהרקיע אינו השמים36. בגלל שיתוף השם הזה יש שגם השמים האמיתיים ייקראו רקיע, כמו שקרא לרקיע האמיתי שמים, שנאמר וַיִּתן אֹתם אלהים ברקיע השמים (שם, שם, 17). וכן התברר באמירה זאת מה שכבר הוכח בהוכחה מופתית, שהכוכבים כולם והשמש והירח תקועים בגלגל, כי אין ריקנות בעולם, ולא על פני שטח הגלגל כפי שמדמה ההמון, שנאמר ברקיע השמים (שם, שם, 17) ולא נאמר על רקיע השמים37. התברר אפוא שחומר-מה היה משותף והוא קרא לו מים. לאחר-מכן התפצל38 בשלוש צורות - משהו ממנו נעשׂה ימים, משהו ממנו נעשׂה רקיע ומשהו נעשׂה מעל הרקיע הזה. וזה כולו חוץ לארץ39. [הכתוב] נקט אפוא בעניין זה דרך אחרת אל40 סודות מופלאים.
מה שמעל לרקיע נקרא מים בשם בלבד, ואין זה ממין המים, זאת אמרו גם החכמים ז"ל באומרם: ארבעה נכנסו לפרדס וגו'. אמר להם ר' עקיבא כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שכך כתוב: דֹבר שקרים לא יִכּוֹן לנגד עינַי (תהלים ק"א, 7)41.
התבונן אפוא ולמד לקח, אם אתה מן הלומדים לקח42, כמה הבהיר באמירה זאת וכיצד גילה את הדבר כולו, כאשר תתבונן בו ותבין כל מה שהוכח בהוכחה מופתית במטאורולוגיקה43, ונודע לך כל מה שאמרו האנשים על כל דבר בה.
ממה שראוי לך לדעת ולשׂים אליו לבך הטעם אשר בגללו לא נאמר ביום השני כי טוב44. יודע אתה את דברי החכמים ז"ל על דרך הדרש, שהטוב ביותר שבהם מה שאמרו: לפי שלא שלמה מלאכת המים45. גם הטעם לכך ברור בעינַי מאוד, כי כל-אימת שהזכיר דבר מדברי המציאות המחודשת, הנמצאים ונמשכים תמיד, הקבועים, הוא אמר על זאת כי טוב. אך הרקיע הזה והדבר הזה אשר עליו אשר נקרא מים - עניינו46 נסתר, כפי שאתה רואה. כי אם מבינים אותו כפשוטו בעיון שטחי, הוא דבר בלתי-נמצא כלל, כי אין גוף אחר זולת היסודות בינינו ובין השמים התחתונים ואין מים מעל לאוויר, כל שכן אם ידמה מישהו שהרקיע הזה ומה שעליו הוא מעל לשמים, שאז יהיה הדבר נמנע עוד יותר ורחוק עוד יותר מלהיות מושׂג. אבל אם מבינים אותו לפי משמעותו הצפוּנה ולפי המכוון בו - הוא יותר חבוי, כי הוא חייב להיות מן הסודות המוסתרים, כדי שההמון לא יֵדע אותו. והנה דבר כזה, כיצד יהיה אפשר לומר עליו כי טוב שהרי המשמעות של כי טוב היא שתועלתו גלויה וברורה להבאתה לידי מציאות של המציאות הזאת ולהמשך קיומה. ודבר שעניינו חבוי, ואף פשוטו אינו נמצא, איזו תועלת גלויה יש בו לאנשים שייאמר על אודותיו כי טוב? מוכרח אני להוסיף לך הבהרה, והיא שזה, אף שהוא חלק גדול מאוד מהנמצאים, אינו תכלית המכוונת להמשך קיום המציאות, שייאמר עליו כי טוב, אלא בגלל הכרח התחייב, כדי שהארץ תתגלה47. הבן זאת!
ממה שחייב אתה לדעת, הוא שהחכמים הבהירו שהעשׂב והעצים שהצמיח האל מן הארץ, הצמיחם לאחר שהמטיר עליה48, ושדברו ואד יעלה מן הארץ [והשקה את כל פני האדמה] (בראשית ב', 6) מתאר דווקא את המצב הראשון שהיה לפני תדשא הארץ דשא (שם, א', 11). לכן תירגם אונקלוס: ועננא הוה סליק מן ארעא49. הוא הבהיר זאת מן הכתוב, שנאמר וכל שֹיח השֹדה טרם יהיה בארץ (שם, ב', 5). הרי שזה ברור50.
יודע אתה, המעיין, שהראשונה בסיבות ההתהוות והכליון, אחרי כוחות הגלגלים, הם האור והחושך, בשל החום והקור שבעקבותיהם51. על-ידי תנועת הגלגל מתערבים היסודות52, ועל-ידי האור והחושך שונה התמזגותם. מן ההתמזגות הראשונה נוצרים שני הקיטורים53 אשר הם הראשונה בין סיבות התופעות המטאורולוגיות כולן, אשר ביניהן המטר. (שני קיטורים אלה) הם גם הסיבות למחצבים, ואחרי-כן הרכב הצמחים, ואחרי הצמחים בעלי-החיים. ההרכב האחרון הוא האדם. החושך הוא טבע מציאות העולם השפל כולו, והאור מופיע עליו54. דייך שבהֶעְדֵּר אור נשאר המצב הקבוע, וכן מדבר הכתוב על אודות מעשֹה בראשית לפי סדר זה ממש מבלי להחסיר דבר מזאת.
ממה שחייב אתה לדעת, הוא אמירתם כל מעשֹה בראשית לקומתן נבראו, לדעתן נבראו, לצביונם נבראו55. זאת אומרת שכּל מה שנברא נברא בשלמות כַּמוּתוֹ, בשלמות צורתו וביפים שבמקרים56 שלו. מפני שדבריו לצביונם (נגזרו) מן צבי היא לכל הארצות (יחזקאל כ', 6). דע זאת גם כן, כי הוא עיקר גדול, נכון וברור.
ממה שחייב אתה להתבונן בו מאוד, שהוא הזכיר את בריאת אדם בששת ימי בראשית ואמר: זכר ונקבה ברא אֹתם (בראשית א', 27). הוא חתם את הבריאה כולה ואמר: וַיְּכֻלו השמים והארץ וכל צבאם (שם, ב', 1). אחרי-כן התחיל התחלה חדשה לבריאת חוה מן אדם והזכיר את עץ החיים ועץ הדעת (שם, שם, 9) ואת סיפור הנחש וכל אותו מעשׂה (שם, ג'), וקבע שכּל זה אירע אחרי שהושׂם אדם בגן עדן57. כל החכמים ז"ל מסכימים שכּל אותו מעשׂה היה ביום השישי58 ושדבר לא השתנה כלל אחרי ששת ימי בראשית. לכן לא יגונה דבר מן הדברים האלה כפי שאמרנו59 שעד עתה לא הָוָה טבע קבוע. עם זאת הזכירו דברים שעוד אשמיעם לך מלוקטים ממקומותיהם. כן אעיר לך על דברים כמו שהם ז"ל העירונו עליהם. דע שדברים אלה שאציין לך מדברי החכמים הם בשׂיא השלמות, ופירושם נהיר למי שציינום לו, משוכללים מאוד. לכן לא אפליג לבארם ולא אשטח אותם (לפניך), כדי שלא אהיה מגלה סוד (משלי י"א, 13). אך הַזְכָּרָתִי אותם בסדר מסוים וברמיזה מועטת דייה להבינם לשכמותך60.
מזה דבריהם שאדם וחוה נבראו יחד מחוברים גב אל גב. הוא נחלק ונלקח חציו, והוא חוה, והועמד מולו61.
ומה שנאמר אחת מצלעֹתיו (בראשית ב', 21) כוונתו אחד משני צדיו. והביאו ראיה מצלע המשכן (שמות כ"ו, 20 ו27-) אשר תרגומו סטר משכנא62, וכן אמרו: מן סטרוהי63.
הבן אפוא כיצד היתה ההבהרה שהם שניים מבחינת-מה בעוד הם אחד, כמו שאמר עצם מעצמי ובשֹר מבשֹרי (בראשית ב', 23). והוא הוסיף חיזוק לכך באומרו ששם אחד לשניהם אשה כי מאיש לֻקחה זאת (שם). הוא הדגיש את התאחדותם ואמר ודבק באשתו והיו לבשֹר אחד (שם, שם, 24). מה רבה בורותו של מי שאינו מבין שכּל זה (נאמר) בהכרח לעניין כלשהו. זה ברור אפוא.
ממה שחייב אתה לדעת, מה שהבהירו במדרש, והוא שהם ציינו שהנחש היה בהמת-רכיבה ושהיה בגודל גמל ושרוכבו הוא אשר פיתה את חוה, ושהרוכב היה סמאל64. שם זה הם נותנים לשֹטן. הם אומרים במספר מקומות שהשֹטן רצה להכשיל את אברהם אבינו כדי שלא ייענה להקריב את יצחק. וכן רצה להכשיל את יצחק כדי שלא יציית לאביו. וכן ציינו לגבי מעשה זה, כלומר לגבי העקידה, לאמור: בא סמאל אצל אבינו אברהם, אמר לו: מה, סבא, הובדת לבך [בן שנתן לך למאה שנה את הולך לשחטו?]65.
התברר לך אפוא שסמאל הוא השֹטן66. גם שם זה הוא בשביל עניין, כשם ששם הנחש הוא בשביל עניין. הם אמרו על בואו לרמות את חוה: היה סמאל רוכב עליו והקב"ה שֹוחק על גמל ורוכבו67.
ממה שחייב אתה לדעת ולשׂים לב אליו, הוא שהנחש לא פנה כלל אל אדם ישירות ולא דיבר אליו. שׂיחו ופנייתו הישירה68 היו אל חוה, ובאמצעות חוה ניזוק אדם, והנחש גרם לאובדנו. איבה מושלמת קיימת רק בין הנחש וחוה ובין זרעו וזרעה69. ואין ספק שזרעה הוא זרע אדם (ירמיה ל"א, 26)70. מופלאה71 מזה התקשרות הנחש עם חוה, כלומר זרעו בזרעה ראש ועקב, והיותה גוברת עליו בראש, בעוד הוא גובר עליה בעקב69. זה אפוא ברור גם כן.
מן האמירות המופלאות גם (אותה אמירה) שהפשט שלה מגונה ביותר, וכאשר תבין את פרקי הספר הזה הבנה אמיתית, תתפעל מחוכמת משל זה והתאמתו למציאות והוא דברם: משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישֹראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. גויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן72. שקול אפוא בדעתך גם את זאת.
ממה שחייב אתה לדעת, שהם אמרו: עץ החיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגין מתחתיו73. והבהירו באשר לזאת, כי הכוונה במידה זאת היא לעובי גרמו, לא להימשכות ענפיו, הם אמרו לא סוף דבר נופו, אלא קורתו מהלך חמש מאת שנה74. ובאור קורתו עובי גזעו הניצב. השלמה זאת שלהם (באה) להשלים את ביאור העניין והבהרתו. זה ברור אפוא.
ממה שחייב אתה לדעת גם כן, דברם עץ הדעת לא גילה הקב"ה אותו אילן לאדם ולא עתיד לגלותו75. וזה נכון, שכן טבע המציאות הצריך זאת.
ממה שחייב אתה לדעת, דברם וַיִּקח ה' אלהים את האדם (בראשית ב', 15) - עילה אותו. וַיַּנִּחהו בגן עדן (שם) - הניח לו76. לא פירשו כתוב זה כהרמתו ממקום והורדתו במקום, אלא לרומם את דרגת מציאותו בין הנמצאים המתהווים והכלים האלה ולקובעו במצב מסוים.
ממה שחייב אתה לדעת גם כן ולשׂים לב אליו, הוא החוכמה הטמונה בכך ששני בני אדם נקראו קין והבל, ושקין הוא שהרג את הבל בשֹדה (בראשית ד', 8), וששניהם כלו, אף שלגובר ניתנה שהות, וכי לא נכונה המציאות אלא לשת: כי שת לי אלהים זרע אחר [תחת הבל כי הרגו קין] (שם, שם, 25), זה נכון אפוא77.
ממה שחייב אתה לדעת ולשׂים לב אליו, שאמר ויקרא האדם שמות [לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השֹדה] (שם, שם, 20). הודיענו שהלשונות הסכמיות ולא טבעיות, כפי שחשבו78.
ממה שחייב אתה להתבונן בו, הם ארבעת הביטויים אשר באו באשר לייחס השמים אל האל והם ברא79 ועשֹה80 וקנה ואֵל. הוא אמר: ברא אלהים את השמים ואת הארץ (שם, א', 1). ואמר: ביום עשֹות ה' אלהים ארץ ושמים (שם, ב', 4). ואמר: קֹנה שמים וארץ (בראשית י"ד, 19, 22). ואמר: אֵל עולם (שם, כ"א, 33). ואמר: אלהי השמים ואלהי הארץ (שם, כ"ד, 3). ואילו דבריו [כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים] אשר כוננתה (תהלים ח', 4), [וימיני] טִפְּחָה שמים (ישעיה מ"ח, 13), ונוטה שמים (ישעיה נ"א, 13; תהלים ק"ד, 2) כולם כלולים בעשֹה. הביטוי יצירה אינו מופיע, כי נראה לי שהיצירה נאמרת על מתן תבנית ומִתאר או מקרה מן המקרים האחרים, שהרי התבנית והמִתאר הם גם כן מקרה, לכן יוצר אור (ישעיה מ"ה, 7), כי הוא מקרה ויוצר הרים (עמוס ד', 13) מעצב אותם81, וכן וַיִּיצר ה' אלהים82. על המציאות המיוחדת לכלל העולם שהוא השמים והארץ נאמר ברא, כי היא לשיטתנו הבאה לידי מציאות מהֶעְדֵּר. כן אמר: עשֹה לצורות שניתנו למיניהם (של השמים והארץ), כלומר טבעיהם, ואמר עליהם קנה כי הוא יתעלה משתלט עליהם השתלטות של אדון על עבדיו. לכן הוא נקרא אדון כל הארץ (יהושע ג', 11, 13) והאדון (שמות כ"ג, 17; שם, ל"ד, 23). ומכיוון שאין נעשׂה אדון אלא בכך שיש לו קניין, וזה נוטה כלפי האמונה בקדמות חומר כלשהו83, משמשים כאן הביטויים ברא ועשֹה. ואילו אלהי השמים (בראשית כ"ד, 384) וכן אל עולם85, הרי הם מבחינת שלמותו יתעלה ושלמותם שהוא אלהים, כלומר, שליט והם נשלטים, לא במובן של השתלטות, שזאת המשמעות של קונה, אלא במובן בחינת חלקו יתעלה במציאות וחלקם הם86, כי הוא האלוה ולא הם, כוונתי לשמים.
שיעורים אלה, יחד עם מה שקדם ומה שיבוא בעניין זה, מספיקים בהתאם למטרת הספר ובהתאם למעיין בו.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב