מורה נבוכים - החלק השני

לאחר שהקדמתי והבהרתי את אמיתת הנבואה בהתאם למה שהעיון מצריך ומה שהתברר בתורתנו, ראוי שאציין לך את דרגות הנבואה על-פי שני עקרונות אלה. ולא כל מי שבדרגה מאלה שאני קורא בשם דרגות הנבואה הוא נביא. הדרגה הראשונה והשנייה הן דרגות לנבואה, אבל מי שהגיע לאחת משתי דרגות אלה אינו נחשב נביא מכלל הנביאים שהקדמנו ודיברנו עליהם. ואם נקרא בשם נביא במשך זמן-מה, הרי זה בהכללה כלשהי בשל היותו קרוב מאוד לנביאים.
אל יַטעה אותך באשר לדרגות אלה שתמצא בספרי הנבואה נביא שבאה אליו התגלות בצורת אחת הדרגות האלה ויתברר לגבי אותו נביא עצמו שבאה אליו התגלות בצורת דרגה אחרת. כי באשר לדרגות אלה שאציין, יש שההתגלות באה אל אותו נביא בחלקה בהתאם לדרגה אחת מהן, ובאה אליו התגלות אחרת בזמן אחר בהתאם לדרגה נמוכה מדרגת ההתגלות הראשונה. כי כשם שאין נביא מתנבא ברציפות כל ימי חייו, אלא יש שהוא מתנבא זמן-מה והנבואה עוזבת אותו למשך פרקי זמן - כן הוא מתנבא זמן-מה בצורת דרגה גבוהה ואחרי-כן הוא מתנבא זמן-מה בצורת דרגה נמוכה ממנה. יש לעתים שאין הוא מגיע לדרגה גבוהה זאת אלא פעם אחת בחייו, ואחר-כך היא נשללת ממנו. לעתים הוא נשאר בדרגה נמוכה יותר עד עת הפסקת נבואתו. כי בהכרח מסתלקת הנבואה משאר הנביאים¹ זמן קצר או ארוך לפני מותם, כמו שהתברר לגבי ירמיה שנאמר לכלות דבר ה' מפי ירמיה (עזרא א', 1), וכמו שהתברר לגבי דוד שנאמר ואלה דברי דוד האחרֹנים (שמואל ב', כ"ג, 1). וכיוצא בזה לגבי כולם.
אחרי שהקדמתי וסללתי² הקדמה זאת, אתחיל לציין את הדרגות שהצבעתי אליהן ואומַר:
הדרגה הראשונה
הראשונה בדרגות הנבואה היא שמלווה את האדם סיוע אלוהי³ המניע אותו וממריץ אותו למעשׂה טוב גדול בעל ערך, כגון לחלץ ציבור של אנשים מעולים מידי ציבור של אנשים רעים, או לחלץ אדם מעולה גדול, או להשפיע טובה על אנשים רבים. והוא ירגיש בנפשו מניע ודחף לפעול. זה קרוי רוח ה', ועל האדם שמלווה אותו מצב זה אומרים: צלחה עליו רוח ה'⁴ או לבשה אותו רוח ה'⁵ או נחה עליו רוח ה'⁶ או היה ה' עִמו⁷ וכיוצא באלה הביטויים. זאת היא דרגת שופטי ישֹראל כולם, אשר נאמר עליהם בצורה כוללת: וכי הקים ה' להם שֹפטים והיה ה' עם השֹפט והושיעם (שופטים ב', 18). זאת גם דרגתם של משיחי ישֹראל המעולים כולם. זה התברר בייחוד באשר לכמה שופטים ומלכים: ותהי על יפתח רוח ה' (שם, י"א, 29); ונאמר על שמשון: ותצלח עליו רוח ה' (שם, י"ד, 19). ונאמר: ותצלח רוח אלהים על שאול כשָמעו את הדברים (שמואל א', י"א, 6). כן נאמר על עמשֹא כאשר הניעתהו רוח הקודש לעזרת דוד: ורוח לבשה את עמשֹי ראש השלישים: לך דויד ועִמְּךָ בן ישי, שלום [שלום לך ושלום לעֹזרך...] (דברי הימים א', י"ב, 19). דע שכוח כזה לא עזב את משה רבנו מאז הגיע לבגרות. לכן נתעורר להרוג את המצרי ולהרתיע את החוטא מבין שני הנִצים⁸. מעוצמת הכוח הזה שבו, אפילו לאחר שפחד וברח, בהגיעו למדין זר ופוחד, מכיוון שראה עוול כלשהו, לא התאפק מלהסירו ולא יכול לשׂאתו, כמו שנאמר: ויקם משה ויושִען (שמות ב', 17). כן נתלווה אל דוד כוח כזה מאז נמשח בשמן המשחה, כמו שאומר הכתוב: ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה (שמואל א', ט"ז, 13). לכן יצא נגד הארי, הדוב והפלשתי⁹.
רוח ה' כזאת לא גרמה לאיש מאלה להגיד דבר-מה. אלא תכלית הכוח הזה לעורר את הזוכה-לסעד-אלוהי הזה למעשׂה מסוים, לא מעשׂה מקרי כלשהו, אלא להושיע עשוק, או (אדם) אחד חשוב, או ציבור, או למעשׂה שיגרום לזאת. כשם שאין כל מי שראה חלום אמת נביא, כן לא נאמר על כל מי שנתלווה לו סיוע (אלוהי) לדבר-מה - דבר מקרי כלשהו כגון להרוויח כסף או להשׂיג מטרה פרטית - שנתלוותה לו רוח ה' או ה' עִמו

ושהוא עשׂה מה שעשׂה ברוח הקודש. אנו אומרים זאת רק על מי שעשׂה מעשׂה טוב בעל ערך גדול או מה שמביא לכך, כמו הצלחת יוסף בבית המצרי¹⁰, שהיתה סיבה ראשונה לדברים גדולים שאירעו אחרי-כן כפי שברור.
הדרגה השנייה
היא שאדם מרגיש כאילו דבר-מה שרה עליו וכוח אחר מופיע עליו פתאום ומדובב אותו. אז הוא מדבר פתגמי-חוכמה או שבח או דברי הטפה מועילים או דברי הנהגה או דברים אלוהיים. כל זה במצב של עֵרות ופעולת החושים כהרגלם. זה הוא אשר נאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש. באופן זה של רוח קודש חיבר דוד את תלים¹¹, וחיבר שלמה את משלי וקהלת ושיר השירים¹². כן חוברו דניאל ואיוב ודברי הימים ויֶתר הכתובים באופן זה של רוח קודש. לכן הם קרויים כתובים, כלומר, שהם כתובים ברוח הקודש. בפירוש אמרו: מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה¹³. על רוח קודש כזאת אמר דוד: רוח ה' דִבר- בי ומִלתו על לשוני (שמואל ב', כ"ג, 2), כלומר, שהיא שׂמה בפיו את הדיבורים האלה. ברמה זאת היו שבעים זקנים שנאמר עליהם: ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו (במדבר י"א, 25)¹⁴. וכן אלדד ומידד (שם, שם, 26-29). כן כל כהן גדול הנשאל באורים ותומים הוא ברמה הזאת, כלומר, כפי שציינו, שכינה שורה עליו ומדבר ברוח הקודש¹⁵.
גם יחזיאל בן זכריהו היה באותה רמה. הוא שנאמר על אודותיו בדברי הימים: היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל, ויאמר: הקשיבו כל יהודה ויֹשבי ירושלים והמלך יהושפט: כה אמר ה' לכם... (דברי הימים ב', כ', 14-15). כן היה באותה רמה זכריהו בן יהוידע הכהן כי נאמר עליו: ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמֹד מעל לעם ויאמר להם: כה אמר האלהים (שם, כ"ד, 20). וכן עזריהו בן עודד שנאמר עליו: ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אלוהים. ויצא לפני אסא... (שם, ט"ו, 1-2). וכן כל מי שנאמר עליו כזאת.
דע שגם בלעם היה בגדר זה בשעה שהיה טוב. לעניין זה כיוון (הכתוב) באומרו: וישֹם ה' דבר בפי בלעם (במדבר כ"ג, 5), כאילו אמר: ברוח ה' ידבר. ועל עניין זה הוא אמר על עצמו: שֹמע אמרי אל (שם, כ"ד, 4).
חייבים אנו לעורר תשׂומת-לב לכך שדוד ושלמה¹⁶ ודניאל הם ברמה זאת ואינם ברמתם של ישעיה וירמיה ונתן הנביא ואחיה השילוני והדומים להם, כי אלה, כלומר דוד ושלמה
ודניאל, דיברו ואמרו מה שאמרו ברוח הקודש בלבד. ואילו דברי דוד: אמר אלהי ישֹראל, לי דִבר צור ישֹראל (שמואל ב', כ"ג, 3), משמעותם שהוא הבטיח לו על-ידי נביא, או נתן או זולתו, כמו ויאמר ה' לה¹⁷ (בראשית כ"ה, 23), וכמו ויאמר ה' לשלמה יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי (מלכים א', י"א, 11), שזה בלי ספק איום עליו על-ידי נביא, אחיה השילוני או זולתו. כן אומרו על אודות שלמה: בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה, ויאמר אלהים: [שאל מה אתן לך] (שם, ג', 5), אינו נבואה צרופה. אין זה כמו היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר (בראשית ט"ו, 1)¹⁸, ולא כמו ויאמר אלהים לישֹראל במראֹת הלילה (שם, מ"ו, 2)¹⁹, ולא כמו נבואת ישעיה וירמיה, כי כל אחד מאלה - אף-על-פי שההתגלות באה אליו בחלום - הודיעתהו ההתגלות ההיא שהיא נבואה, ושהתגלות באה אליו. ואילו בסופה של פרשת שלמה זאת אמר: ויקץ שלמה והנה חלום (מלכים א', ג', 15). וכן אמר בפרשה השנייה: ויֵרָא ה' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון (שם, ט', 2). מכאן מתברר שהיה חלום. זאת היא דרגה הנמוכה מן הדרגה שנאמר עליה בחלום אדבר בו (במדבר י"ב, 6)²⁰. כי המתנבאים בחלום אינם קוראים לזאת חלום כלל אחרי שנבואה מגיעה אליהם בחלום, אלא פוסקים בהחלטיות שזאת התגלות, כמו שיעקב אבינו, כאשר התעורר מאותו חלום של נבואה, לא אמר שזה חלום, אלא אמר בהחלטיות: אכן יש ה' במקום הזה [ואנוכי לא ידעתי] (בראשית כ"ח, 16); ואמר: אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען (שם, מ"ח, 3). הרי שקבע בהחלטיות שזאת התגלות. ואילו על שלמה אמר: ויקץ שלמה והנה חלום (מלכים א', ג', 15).
כן מוצא אתה את דניאל אומר בצורה סתמית שהם חלומות, אף-על-פי שהיה רואה בהם מלאך ושומע דיבור. הוא קראם "חלומות" אפילו אחרי שידע מהם מה שידע. הוא אמר: אֱדַיִן לדניאל בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא רָזָא גֲלִי²¹ (דניאל ב', 19). הוא אמר גם כן: בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב [רֵאש מִלִּין אֲמַר. עָנֵה דניאל וְאָמַר:] חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם-לֵילְיָא... וְחֶזְוֵי רֵאשִי יְבַהֲלֻנַּנִי²² (שם, ז', 1-2, 15). ואמר: ואשתומם על המראה ואין מבין (שם, ח', 27). אין ספק שדרגה זאת נמוכה מדרגתם של מי שנאמר עליהם: בחלום אדבר בו (במדבר י"ב, 6)20. לכן יש הסכמת האומה²³ לסדר את ספר דניאל בכלל כתובים, ולא בכלל נביאים. לכן העירותי לך שאופן זה של נבואה שבא אל דניאל ושלמה, אף שנראה בו מלאך בחלום, שניהם לא הרגישו בעצמם שזאת היתה נבואה צרופה, אלא חלום המודיע על אמיתתם של דברים. לכן הוא בבחינת מי שמדבר ברוח הקודש. זאת היא הדרגה השנייה. לפיכך לא הבחינו בין משלי וקהלת ותלים¹¹ לבין מגילת רות או מגילת אסתר. הכול ברוח הקודש נכתבו²⁴. גם כל אלה קרויים נביאים בהכללה²⁵.
הדרגה השלישית
היא הראשונה בין דרגות האומרים: ויהי דבר ה' אלי²⁶ וביטויים המכוונים אל אותה משמעות. (דרגה זאת היא) שהנביא רואה משל בחלום בכל התנאים האלה שנאמרו לעיל²⁷ בדבר אמיתת הנבואה. בעצם אותו חלום של נבואה מבוארת לו משמעות המשל הזה, מה היתה כוונתו - כמו רוב משלי זכריה כולם²⁸.
הדרגה הרביעית
שישמע דיבור מפורש וברור בחלום של נבואה ולא יראה את אומרו, כמו שאירע לשמואל בהתגלות הראשונה שבאה אליו, כפי שהבהרנו בעניינו²⁹.
הדרגה החמישית
היא שידבר אליו איש בחלום כמו שאמר באחת מנבואות יחזקאל: וידבר אלי האיש: בן-אדם [ראה בעיניך ובאזניך שמע...] (יחזקאל מ', 4)³⁰.
הדרגה השישית
שידבר אליו מלאך בחלום. זה הוא מצבם של רוב הנביאים, כאומרו: ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום [יעקב! ואֹמר: הנני] (בראשית ל"א, 11)³¹.
הדרגה השביעית
שיראה בחלום של נבואה כאילו הוא יתעלה מדבר אליו, כמו שאמר ישעיה: ראיתי את ה'... ויאמר: את מי אשלח?³² וכמו שאמר מיכיהו בן ימלא: ראיתי את ה'... (מלכים א', כ"ב, 19; דברי הימים ב', י"ח, 18)³³.
הדרגה השמינית
שתבוא אליו התגלות במראה הנבואה ויראה משלים כאברהם במראה בין הבתרים (בראשית ט"ו, 9-10), כי המשלים ההם היו במראה ביום, כפי שהתברר³⁴.
הדרגה התשיעית
שישמע דיבור במראה ככתוב על אברהם: והנה דבר ה' אליו לאמר: לא יירשך זה (בראשית ט"ו, 4).
הדרגה העשֹירית
שיראה איש מדבר אליו במראה הנבואה כאברהם גם-כן באלֹני ממרא (בראשית י"ח, 1) וכיהושע ביריחו (יהושע ה', 13)³⁵.
הדרגה האחת-עשֹרה
שיראה מלאך מדבר אליו במראה כאברהם בשעת העקידה. זאת בעיני הגבוהה בדרגות הנביאים אשר הספרים העידו על מצביהם, אחרי שאומת מה שקבענו בדבר שלמות הכוחות השׂכליים של האדם, על-פי מה שחייב העיון ואחרי שהוצאנו את משה רבנו מן הכלל³⁶.

האם ייתכן שנביא גם יראה במראה הנבואה כאילו האל פונה אליו בדברים? זה אינו סביר, לדעתי. כוח פעולת המדמה אינו מגיע לזאת³⁷, ולא מצאנו מצב זה אצל שאר¹ הנביאים³⁸. לכן הבהיר בתורה ואמר: במראָה אליו אֶתְוַדָּע בחלום אדבר בו (במדבר י"ב, 6)³⁹. קבע שהדיבור בחלום בלבד, וקבע שלמראה הידבקות בשׂכל (הפועל⁴⁰) ובשפע שלו. זה הוא שאמר: אליו אֶתְוַדָּע, כי הוא בניין "התפעל" מן ידע⁴¹ ולא אמר מפורשות שבמראה יש שמיעת דיבור מן האל.
ומכיוון שמוצא אני שהכתובים מעידים על דיבור ששמע הנביא, והובהר שזה במראה, אומר אני על דרך האינטואיציה⁴², שאפשר שהדיבור הזה הנשמע בחלום - וכמוהו אינו אפשרי במראה - הוא שהאל גורם לו לדמות שהוא פונה אליו בדברים. כל זאת כשהולכים בעקבות הפשט⁴³.
אפשר שיאמר האומר שכּל מראה שאתה מוצא בו שמיעת פנייה-בדיבור, יהיה תחילת עניינו מראה ואחרי-כן הוא מגיע לידי הירדמות⁴⁴ והופך חלום, כפי שהבהרנו⁴⁵ באשר לותרדמה נפלה על אברם (בראשית ט"ו, 12), ואמרו: זו תרדמה של נבואה⁴⁶. ויהיה כל דיבור, הנשמע באיזה אופן שנשמע, רק בחלום, כמו שכתוב: בחלום אדבר בו (במדבר י"ב, 6)³⁹, ואילו במראה הנבואה אין משׂיגים אלא משלים או הידבקויות שׂכליות⁴⁷ המביאות להשׂגת דברי חוכמה בדומה למה שמושׂג בעיון, כמו שהבהרנו⁴⁸. זהו שאמר: במראָה אליו אֶתְוַדָּע (שם). על-פי פירוש אחרון זה תהיינה דרגות הנבואה שמונה דרגות. והעליונה והשלמה שבהן שיתנבא במראה, בצורה כוללת, אפילו כאשר מדבר עִמו איש, כמו שצוין.
שמא תקשה עלי ותאמר: "מנית בין דרגות הנבואה שהנביא שומע פנייה שהאל פונה אליו בדיבור כישעיה ומיכיהו⁴⁹. איך זה, בעוד שעקרוננו הוא שכּל נביא שומע את הדיבור רק באמצעות מלאך, זולת משה רבנו אשר נאמר עליו: פה אל פה אדבר בו (שם, שם, 8)⁵⁰?" דע אפוא שהעניין הוא כזה ושהאמצעי כאן הוא הכוח המדמה⁵¹, כי רק בחלום של נבואה הוא שומע שהאל מדבר אליו. ומשה רבנו: מעל הכפֹרת מבין שני הכרֻבים⁵² (שמות כ"ה, 22) בלי פעולת הכוח המדמה. כבר הבהרנו במשנה תורה⁵³ את פרטי הנבואה ההיא, והסברנו את משמעות פה אל פה (במדבר י"ב, 8) וכאשר ידבר איש אל רעהו (שמות ל"ג, 11) וזולת זאת⁵⁴. הבן זאת אפוא משם, ואין צורך לחזור על מה שכבר נאמר.






תוכן העניינים
החלק השני		החלק השני - פרק מ"ה
[הנחות] פרק א' פרק ב' פרק ג' פרק ד' פרק ה' פרק ו' פרק ז' פרק ח' פרק ט' פרק י' פרק י"א פרק י"ב פרק י"ג פרק י"ד פרק ט"ו פרק ט"ז פרק י"ז פרק י"ח פרק י"ט פרק כ' פרק כ"א פרק כ"ב פרק כ"ג פרק כ"ד פרק כ"ה פרק כ"ו פרק כ"ז פרק כ"ח פרק כ"ט פרק ל' פרק ל"א פרק ל"ב פרק ל"ג פרק ל"ד פרק ל"ה פרק ל"ו פרק ל"ז פרק ל"ח פרק ל"ט פרק מ' פרק מ"א פרק מ"ב פרק מ"ג פרק מ"ד פרק מ"ה פרק מ"ו פרק מ"ז פרק מ"ח		לאחר שהקדמתי והבהרתי את אמיתת הנבואה בהתאם למה שהעיון מצריך ומה שהתברר בתורתנו, ראוי שאציין לך את דרגות הנבואה על-פי שני עקרונות אלה. ולא כל מי שבדרגה מאלה שאני קורא בשם דרגות הנבואה הוא נביא. הדרגה הראשונה והשנייה הן דרגות לנבואה, אבל מי שהגיע לאחת משתי דרגות אלה אינו נחשב נביא מכלל הנביאים שהקדמנו ודיברנו עליהם. ואם נקרא בשם נביא במשך זמן-מה, הרי זה בהכללה כלשהי בשל היותו קרוב מאוד לנביאים. אל יַטעה אותך באשר לדרגות אלה שתמצא בספרי הנבואה נביא שבאה אליו התגלות בצורת אחת הדרגות האלה ויתברר לגבי אותו נביא עצמו שבאה אליו התגלות בצורת דרגה אחרת. כי באשר לדרגות אלה שאציין, יש שההתגלות באה אל אותו נביא בחלקה בהתאם לדרגה אחת מהן, ובאה אליו התגלות אחרת בזמן אחר בהתאם לדרגה נמוכה מדרגת ההתגלות הראשונה. כי כשם שאין נביא מתנבא ברציפות כל ימי חייו, אלא יש שהוא מתנבא זמן-מה והנבואה עוזבת אותו למשך פרקי זמן - כן הוא מתנבא זמן-מה בצורת דרגה גבוהה ואחרי-כן הוא מתנבא זמן-מה בצורת דרגה נמוכה ממנה. יש לעתים שאין הוא מגיע לדרגה גבוהה זאת אלא פעם אחת בחייו, ואחר-כך היא נשללת ממנו. לעתים הוא נשאר בדרגה נמוכה יותר עד עת הפסקת נבואתו. כי בהכרח מסתלקת הנבואה משאר הנביאים¹ זמן קצר או ארוך לפני מותם, כמו שהתברר לגבי ירמיה שנאמר לכלות דבר ה' מפי ירמיה (עזרא א', 1), וכמו שהתברר לגבי דוד שנאמר ואלה דברי דוד האחרֹנים (שמואל ב', כ"ג, 1). וכיוצא בזה לגבי כולם. אחרי שהקדמתי וסללתי² הקדמה זאת, אתחיל לציין את הדרגות שהצבעתי אליהן ואומַר: הדרגה הראשונה הראשונה בדרגות הנבואה היא שמלווה את האדם סיוע אלוהי³ המניע אותו וממריץ אותו למעשׂה טוב גדול בעל ערך, כגון לחלץ ציבור של אנשים מעולים מידי ציבור של אנשים רעים, או לחלץ אדם מעולה גדול, או להשפיע טובה על אנשים רבים. והוא ירגיש בנפשו מניע ודחף לפעול. זה קרוי רוח ה', ועל האדם שמלווה אותו מצב זה אומרים: צלחה עליו רוח ה'⁴ או לבשה אותו רוח ה'⁵ או נחה עליו רוח ה'⁶ או היה ה' עִמו⁷ וכיוצא באלה הביטויים. זאת היא דרגת שופטי ישֹראל כולם, אשר נאמר עליהם בצורה כוללת: וכי הקים ה' להם שֹפטים והיה ה' עם השֹפט והושיעם (שופטים ב', 18). זאת גם דרגתם של משיחי ישֹראל המעולים כולם. זה התברר בייחוד באשר לכמה שופטים ומלכים: ותהי על יפתח רוח ה' (שם, י"א, 29); ונאמר על שמשון: ותצלח עליו רוח ה' (שם, י"ד, 19). ונאמר: ותצלח רוח אלהים על שאול כשָמעו את הדברים (שמואל א', י"א, 6). כן נאמר על עמשֹא כאשר הניעתהו רוח הקודש לעזרת דוד: ורוח לבשה את עמשֹי ראש השלישים: לך דויד ועִמְּךָ בן ישי, שלום [שלום לך ושלום לעֹזרך...] (דברי הימים א', י"ב, 19). דע שכוח כזה לא עזב את משה רבנו מאז הגיע לבגרות. לכן נתעורר להרוג את המצרי ולהרתיע את החוטא מבין שני הנִצים⁸. מעוצמת הכוח הזה שבו, אפילו לאחר שפחד וברח, בהגיעו למדין זר ופוחד, מכיוון שראה עוול כלשהו, לא התאפק מלהסירו ולא יכול לשׂאתו, כמו שנאמר: ויקם משה ויושִען (שמות ב', 17). כן נתלווה אל דוד כוח כזה מאז נמשח בשמן המשחה, כמו שאומר הכתוב: ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה (שמואל א', ט"ז, 13). לכן יצא נגד הארי, הדוב והפלשתי⁹. רוח ה' כזאת לא גרמה לאיש מאלה להגיד דבר-מה. אלא תכלית הכוח הזה לעורר את הזוכה-לסעד-אלוהי הזה למעשׂה מסוים, לא מעשׂה מקרי כלשהו, אלא להושיע עשוק, או (אדם) אחד חשוב, או ציבור, או למעשׂה שיגרום לזאת. כשם שאין כל מי שראה חלום אמת נביא, כן לא נאמר על כל מי שנתלווה לו סיוע (אלוהי) לדבר-מה - דבר מקרי כלשהו כגון להרוויח כסף או להשׂיג מטרה פרטית - שנתלוותה לו רוח ה' או ה' עִמו ושהוא עשׂה מה שעשׂה ברוח הקודש. אנו אומרים זאת רק על מי שעשׂה מעשׂה טוב בעל ערך גדול או מה שמביא לכך, כמו הצלחת יוסף בבית המצרי¹⁰, שהיתה סיבה ראשונה לדברים גדולים שאירעו אחרי-כן כפי שברור. הדרגה השנייה היא שאדם מרגיש כאילו דבר-מה שרה עליו וכוח אחר מופיע עליו פתאום ומדובב אותו. אז הוא מדבר פתגמי-חוכמה או שבח או דברי הטפה מועילים או דברי הנהגה או דברים אלוהיים. כל זה במצב של עֵרות ופעולת החושים כהרגלם. זה הוא אשר נאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש. באופן זה של רוח קודש חיבר דוד את תלים¹¹, וחיבר שלמה את משלי וקהלת ושיר השירים¹². כן חוברו דניאל ואיוב ודברי הימים ויֶתר הכתובים באופן זה של רוח קודש. לכן הם קרויים כתובים, כלומר, שהם כתובים ברוח הקודש. בפירוש אמרו: מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה¹³. על רוח קודש כזאת אמר דוד: רוח ה' דִבר- בי ומִלתו על לשוני (שמואל ב', כ"ג, 2), כלומר, שהיא שׂמה בפיו את הדיבורים האלה. ברמה זאת היו שבעים זקנים שנאמר עליהם: ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו (במדבר י"א, 25)¹⁴. וכן אלדד ומידד (שם, שם, 26-29). כן כל כהן גדול הנשאל באורים ותומים הוא ברמה הזאת, כלומר, כפי שציינו, שכינה שורה עליו ומדבר ברוח הקודש¹⁵. גם יחזיאל בן זכריהו היה באותה רמה. הוא שנאמר על אודותיו בדברי הימים: היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל, ויאמר: הקשיבו כל יהודה ויֹשבי ירושלים והמלך יהושפט: כה אמר ה' לכם... (דברי הימים ב', כ', 14-15). כן היה באותה רמה זכריהו בן יהוידע הכהן כי נאמר עליו: ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמֹד מעל לעם ויאמר להם: כה אמר האלהים (שם, כ"ד, 20). וכן עזריהו בן עודד שנאמר עליו: ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אלוהים. ויצא לפני אסא... (שם, ט"ו, 1-2). וכן כל מי שנאמר עליו כזאת. דע שגם בלעם היה בגדר זה בשעה שהיה טוב. לעניין זה כיוון (הכתוב) באומרו: וישֹם ה' דבר בפי בלעם (במדבר כ"ג, 5), כאילו אמר: ברוח ה' ידבר. ועל עניין זה הוא אמר על עצמו: שֹמע אמרי אל (שם, כ"ד, 4). חייבים אנו לעורר תשׂומת-לב לכך שדוד ושלמה¹⁶ ודניאל הם ברמה זאת ואינם ברמתם של ישעיה וירמיה ונתן הנביא ואחיה השילוני והדומים להם, כי אלה, כלומר דוד ושלמה ודניאל, דיברו ואמרו מה שאמרו ברוח הקודש בלבד. ואילו דברי דוד: אמר אלהי ישֹראל, לי דִבר צור ישֹראל (שמואל ב', כ"ג, 3), משמעותם שהוא הבטיח לו על-ידי נביא, או נתן או זולתו, כמו ויאמר ה' לה¹⁷ (בראשית כ"ה, 23), וכמו ויאמר ה' לשלמה יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי (מלכים א', י"א, 11), שזה בלי ספק איום עליו על-ידי נביא, אחיה השילוני או זולתו. כן אומרו על אודות שלמה: בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה, ויאמר אלהים: [שאל מה אתן לך] (שם, ג', 5), אינו נבואה צרופה. אין זה כמו היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר (בראשית ט"ו, 1)¹⁸, ולא כמו ויאמר אלהים לישֹראל במראֹת הלילה (שם, מ"ו, 2)¹⁹, ולא כמו נבואת ישעיה וירמיה, כי כל אחד מאלה - אף-על-פי שההתגלות באה אליו בחלום - הודיעתהו ההתגלות ההיא שהיא נבואה, ושהתגלות באה אליו. ואילו בסופה של פרשת שלמה זאת אמר: ויקץ שלמה והנה חלום (מלכים א', ג', 15). וכן אמר בפרשה השנייה: ויֵרָא ה' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון (שם, ט', 2). מכאן מתברר שהיה חלום. זאת היא דרגה הנמוכה מן הדרגה שנאמר עליה בחלום אדבר בו (במדבר י"ב, 6)²⁰. כי המתנבאים בחלום אינם קוראים לזאת חלום כלל אחרי שנבואה מגיעה אליהם בחלום, אלא פוסקים בהחלטיות שזאת התגלות, כמו שיעקב אבינו, כאשר התעורר מאותו חלום של נבואה, לא אמר שזה חלום, אלא אמר בהחלטיות: אכן יש ה' במקום הזה [ואנוכי לא ידעתי] (בראשית כ"ח, 16); ואמר: אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען (שם, מ"ח, 3). הרי שקבע בהחלטיות שזאת התגלות. ואילו על שלמה אמר: ויקץ שלמה והנה חלום (מלכים א', ג', 15). כן מוצא אתה את דניאל אומר בצורה סתמית שהם חלומות, אף-על-פי שהיה רואה בהם מלאך ושומע דיבור. הוא קראם "חלומות" אפילו אחרי שידע מהם מה שידע. הוא אמר: אֱדַיִן לדניאל בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא רָזָא גֲלִי²¹ (דניאל ב', 19). הוא אמר גם כן: בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב [רֵאש מִלִּין אֲמַר. עָנֵה דניאל וְאָמַר:] חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם-לֵילְיָא... וְחֶזְוֵי רֵאשִי יְבַהֲלֻנַּנִי²² (שם, ז', 1-2, 15). ואמר: ואשתומם על המראה ואין מבין (שם, ח', 27). אין ספק שדרגה זאת נמוכה מדרגתם של מי שנאמר עליהם: בחלום אדבר בו (במדבר י"ב, 6)20. לכן יש הסכמת האומה²³ לסדר את ספר דניאל בכלל כתובים, ולא בכלל נביאים. לכן העירותי לך שאופן זה של נבואה שבא אל דניאל ושלמה, אף שנראה בו מלאך בחלום, שניהם לא הרגישו בעצמם שזאת היתה נבואה צרופה, אלא חלום המודיע על אמיתתם של דברים. לכן הוא בבחינת מי שמדבר ברוח הקודש. זאת היא הדרגה השנייה. לפיכך לא הבחינו בין משלי וקהלת ותלים¹¹ לבין מגילת רות או מגילת אסתר. הכול ברוח הקודש נכתבו²⁴. גם כל אלה קרויים נביאים בהכללה²⁵. הדרגה השלישית היא הראשונה בין דרגות האומרים: ויהי דבר ה' אלי²⁶ וביטויים המכוונים אל אותה משמעות. (דרגה זאת היא) שהנביא רואה משל בחלום בכל התנאים האלה שנאמרו לעיל²⁷ בדבר אמיתת הנבואה. בעצם אותו חלום של נבואה מבוארת לו משמעות המשל הזה, מה היתה כוונתו - כמו רוב משלי זכריה כולם²⁸. הדרגה הרביעית שישמע דיבור מפורש וברור בחלום של נבואה ולא יראה את אומרו, כמו שאירע לשמואל בהתגלות הראשונה שבאה אליו, כפי שהבהרנו בעניינו²⁹. הדרגה החמישית היא שידבר אליו איש בחלום כמו שאמר באחת מנבואות יחזקאל: וידבר אלי האיש: בן-אדם [ראה בעיניך ובאזניך שמע...] (יחזקאל מ', 4)³⁰. הדרגה השישית שידבר אליו מלאך בחלום. זה הוא מצבם של רוב הנביאים, כאומרו: ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום [יעקב! ואֹמר: הנני] (בראשית ל"א, 11)³¹. הדרגה השביעית שיראה בחלום של נבואה כאילו הוא יתעלה מדבר אליו, כמו שאמר ישעיה: ראיתי את ה'... ויאמר: את מי אשלח?³² וכמו שאמר מיכיהו בן ימלא: ראיתי את ה'... (מלכים א', כ"ב, 19; דברי הימים ב', י"ח, 18)³³. הדרגה השמינית שתבוא אליו התגלות במראה הנבואה ויראה משלים כאברהם במראה בין הבתרים (בראשית ט"ו, 9-10), כי המשלים ההם היו במראה ביום, כפי שהתברר³⁴. הדרגה התשיעית שישמע דיבור במראה ככתוב על אברהם: והנה דבר ה' אליו לאמר: לא יירשך זה (בראשית ט"ו, 4). הדרגה העשֹירית שיראה איש מדבר אליו במראה הנבואה כאברהם גם-כן באלֹני ממרא (בראשית י"ח, 1) וכיהושע ביריחו (יהושע ה', 13)³⁵. הדרגה האחת-עשֹרה שיראה מלאך מדבר אליו במראה כאברהם בשעת העקידה. זאת בעיני הגבוהה בדרגות הנביאים אשר הספרים העידו על מצביהם, אחרי שאומת מה שקבענו בדבר שלמות הכוחות השׂכליים של האדם, על-פי מה שחייב העיון ואחרי שהוצאנו את משה רבנו מן הכלל³⁶. האם ייתכן שנביא גם יראה במראה הנבואה כאילו האל פונה אליו בדברים? זה אינו סביר, לדעתי. כוח פעולת המדמה אינו מגיע לזאת³⁷, ולא מצאנו מצב זה אצל שאר¹ הנביאים³⁸. לכן הבהיר בתורה ואמר: במראָה אליו אֶתְוַדָּע בחלום אדבר בו (במדבר י"ב, 6)³⁹. קבע שהדיבור בחלום בלבד, וקבע שלמראה הידבקות בשׂכל (הפועל⁴⁰) ובשפע שלו. זה הוא שאמר: אליו אֶתְוַדָּע, כי הוא בניין "התפעל" מן ידע⁴¹ ולא אמר מפורשות שבמראה יש שמיעת דיבור מן האל. ומכיוון שמוצא אני שהכתובים מעידים על דיבור ששמע הנביא, והובהר שזה במראה, אומר אני על דרך האינטואיציה⁴², שאפשר שהדיבור הזה הנשמע בחלום - וכמוהו אינו אפשרי במראה - הוא שהאל גורם לו לדמות שהוא פונה אליו בדברים. כל זאת כשהולכים בעקבות הפשט⁴³. אפשר שיאמר האומר שכּל מראה שאתה מוצא בו שמיעת פנייה-בדיבור, יהיה תחילת עניינו מראה ואחרי-כן הוא מגיע לידי הירדמות⁴⁴ והופך חלום, כפי שהבהרנו⁴⁵ באשר לותרדמה נפלה על אברם (בראשית ט"ו, 12), ואמרו: זו תרדמה של נבואה⁴⁶. ויהיה כל דיבור, הנשמע באיזה אופן שנשמע, רק בחלום, כמו שכתוב: בחלום אדבר בו (במדבר י"ב, 6)³⁹, ואילו במראה הנבואה אין משׂיגים אלא משלים או הידבקויות שׂכליות⁴⁷ המביאות להשׂגת דברי חוכמה בדומה למה שמושׂג בעיון, כמו שהבהרנו⁴⁸. זהו שאמר: במראָה אליו אֶתְוַדָּע (שם). על-פי פירוש אחרון זה תהיינה דרגות הנבואה שמונה דרגות. והעליונה והשלמה שבהן שיתנבא במראה, בצורה כוללת, אפילו כאשר מדבר עִמו איש, כמו שצוין. שמא תקשה עלי ותאמר: "מנית בין דרגות הנבואה שהנביא שומע פנייה שהאל פונה אליו בדיבור כישעיה ומיכיהו⁴⁹. איך זה, בעוד שעקרוננו הוא שכּל נביא שומע את הדיבור רק באמצעות מלאך, זולת משה רבנו אשר נאמר עליו: פה אל פה אדבר בו (שם, שם, 8)⁵⁰?" דע אפוא שהעניין הוא כזה ושהאמצעי כאן הוא הכוח המדמה⁵¹, כי רק בחלום של נבואה הוא שומע שהאל מדבר אליו. ומשה רבנו: מעל הכפֹרת מבין שני הכרֻבים⁵² (שמות כ"ה, 22) בלי פעולת הכוח המדמה. כבר הבהרנו במשנה תורה⁵³ את פרטי הנבואה ההיא, והסברנו את משמעות פה אל פה (במדבר י"ב, 8) וכאשר ידבר איש אל רעהו (שמות ל"ג, 11) וזולת זאת⁵⁴. הבן זאת אפוא משם, ואין צורך לחזור על מה שכבר נאמר.