החלק השלישי
 
החלק השלישי - פרק נ'
יש גם דברים שהם מסתרי תורה ורבים נכשלו בהם. לכן ראוי להבהירם. הם סיפורים אלה המסופרים בתורה, אשר חושבים שאין תועלת בהזכרתם, כגון שהוא מתאר את הסתעפות השבטים מנוח, שמותיהם ומקומותיהם1; וכן בני שֹעיר החורי2 ותיאור המלכים אשר מלכו בארץ אֱדום3 וכיוצא באלה. ואתה יודע את דברם (של חז"ל) שמנשה הרשע4 היה ממלא את מועצתו השפלה בביקורת על המקומות האלה. הם אמרו: היה יושב ודורש בהגדות של דופי. היה אומר: לא היה לו למשה לכתוב: ואחות לוטן תמנע (בראשית ל"ו, 22) וגו'5. אני אודיעך כלל ואחרי-כן אחזור לפרט, כמו שעשׂיתי במתן טעמים למצוות. דע שלכל סיפור שאתה מוצא מוזכר בתורה יש תועלת הכרחית לתורה, או כדי לאמת דעה שהיא יסוד מיסודות התורה, או לתיקון מעשׂה מן המעשׂים, כדי שלא יארעו עֹשֶק ומעשׂי איבה הדדיים בין בני-אדם6. ואני אערוך זאת לפניך.
יסוד התורה הוא שהעולם מחודש, ושמה שנברא בראשונה הוא פרט אחד מן המין האנושי והוא אדם (הראשון). הזמן אשר חלף מני קדם מאדם (הראשון) ועד משה רבנו היה אלפיים וחמש מאות שנה בקירוב. לוּ הודיעו לבני-אדם רק את זאת, היו ממהרים אז להטיל ספקות, שכּן הם נמצאו מפוזרים בכל קצוות הארץ, בשבטים שונים, והלשונות שונות ורחוקות זו מזו מאוד. לאותה הטלת ספק הושׂם קץ בכך שהוזכרו היוחסין וההסתעפות של כולם, והוזכרו האנשים המפורסמים הללו, פלוני בן פלוני, וכמה זמן חיו, איפה התגוררו ומה היה הטעם לפיזורם בקצוות הארץ והטעם לַשּוֹנִי בלשונותיהם, אף- על-פי שראשיתם היתה במקום אחד ושׂפה אחת לכול, שכך התחייב מהיותם בני איש אחד.
כמו כן בא תיאור סיפור המבול7 וסיפור סדום ועמורה8 לראיה לדעה הנכונה והיא אך פרי לצדיק; אך יש אלהים שֹפטים בארץ (תהלים נ"ח, 12). וכן תוארה אותה מלחמת תשעת המלכים9 כדי להודיענו את הנס שהוא נצחון אברהם עם מספר מזער שאין עִמם מלך על ארבעה מלכים גדולים. כן (תיאור זה) מודיענו על קנאתו לקרובו, מכיוון שהחזיק באמונתו, ושחשׂף עצמו לסכנות המלחמה עד שהציל אותו. כן הוא מודיענו על הסתפקותו במועט ושׂביעות נפשו, היותו מזלזל בעשׂיית רווחים, שופע אצילות נפש. והוא דברו: אם מחוט ועד שֹרוך נעל [ואם אקח מכל אשר לך, ולא תֹאמַר אני העשרתי את אברם. בִּלְעָדַי! רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אִתי, עָנֵר אשכֹל וממרא, הם יקחו חלקם] (בראשית י"ד, 23-24).
תיאור שבטי בני שֹעיר והיוחסין האישיים שלהם הם בגלל מצוָה אחת. כי הוא יתעלה ציווה לעקור מן השורש את זרע עמלק10 דווקא. ואין עמלק אלא בן אליפז מתמנע11 אחות לוטן12. את יתר בני עֵשָׁו לא ציווה להרוג. עֵשָׁו התחתן בבני שֹעיר, כמו שהבהיר הכתוב13, הוליד מהם ומלך עליהם. צאצאיו התערבו בצאצאיהם. ארץ שֹעיר כולה ואותם שבטים הפכו להיות מיוחסים אל השבט הגובר, שהם בני עֵשָו, ובמיוחד אל צאצאי עמלק, מפני שהיו הגיבורים שבהם. לכן, לולא התבררו יוחסין אלה ופירוּטם, היו כולם נהרגים בשגגה. הכתוב הבהיר אפוא את שבטיהם ואמר שאלה אשר אותם אתם רואים היום בשֹעיר ובמלכות עמלק אינם כולם בני עמלק, אלא הם בני פלוני ובני פלוני ולא יוחסו לעמלק אלא מפני שֶאִמָּם14 מהם. כל זה צדק מן האל, כדי שלא ייהרג שבט אחד בקֶרֶב שבט אחר. כי הַגְּזֵרָה לא היתה אלא על זרע עמלק במיוחד. וכבר הבהרנו את החוכמה שבזאת15.
הטעם לכך שתיאר את המלכים אשר מלכו בארץ אֱדום (בראשית ל"ו, 31) שבכלל המצוות (נצטווינו): לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא (דברים י"ז, 15), ומלכים אלה שהזכיר אין בהם אחד מאדום. הרי רואה אתה שהוא מייחשׂ אותם ומייחשׂ את ארצותיהם: "פלוני ממקום פלוני ופלוני ממקום פלוני". הַסָּבִיר ביותר בעינַי שתולדות חייהם והמסורות על אודותם היו ידועות, כלומר, תולדות חייהם של אותם מלכי אדום, ושהם נהגו בעזות כלפי בני עֵשָׁו והשפילו אותם, ולכן קרא (האל) אותם בשמם. כמוהו כאומר: לִמְדוּ לֶקַח מאחיכם בְּנֵי עֵשָׁו, אשר מלכיהם היו פלוני ופלוני. מעשׂיהם של אלה היו מפורסמים מפני שאין מנהיג של אומה בעל ייחושׂ שונה משלה שלא פגע בה פגיעה גדולה או קטנה. בסיכומו של דבר, כמו שציינתי לך16 שמנהגי הצאביה רחוקים מאתנו היום, כן תולדות אותם ימים נסתרות ממנו. אילו ידענו אותן וידענו אותם אירועים שאירעו בימים ההם, היה מתברר לנו לפרטיו הטעם להרבה ממה שנזכר בתורה17.
עליך להבין שלא הרי הלימוד מן הסיפורים הכתובים כהרי הלימוד מן המצבים הנראים-לעין, מפני שיש למצבים הנראים-לעין פרטים המחייבים תוצאות הכרחיות גדולות, שלא ניתן להזכירן או שהזכרתן תארך. לכן, כאשר מתבוננים בסיפורים אלה, יחשוב המתבונן שיש בסיפורים אלה אריכות-יתר או חזרות. לוּ היה עֵד למה שסוּפר, היה יודע שהדברים היו מוכרחים להיאמר. לכן בראותך בתורה סיפורים שאין עניינם תחיקה, תחשוב שלא היה הכרח לספר סיפור זה או שיש בו אריכות-יתר או חזרות. הטעם לכך הוא שלא ראית בעיניך הפרטים שגרמו להזכיר את מה שהוזכר כפי שהוזכר.
מבין אלה הזכרת המסעות18. לכאורה זאת הזכרת מה שאין בו תועלת כלל. בשל דמיון-שווא זה, העולה ראשונה על הדעת, אמר: ויכתֹב משה את מוצאיהם למסעיהם על-פי ה' (במדבר ל"ג, 2). הצורך בזאת גדול מאוד, כי כל הנסים ודאיים רק למי שראה אותם. אבל בעתיד הזכרתם הופכת סיפור שהשומע עשׂוי להכחישו. ידוע שאי-אפשר - ואין להעלות על הדעת - שיהיה נס קבוע ועומד לאורך הדורות ולאנשים כולם19. מבין נסי התורה, יתרה מזאת, מהגדולים שבהם, שהייתם של ישֹראל בַּמִּדְבָּר ארבעים שנה ומציאותו של המן בו בכל יום. וּמִדְבָּר זה הוא, כמו שהזכיר הכתוב, נָחָש שָׂרָף ועקרב וצִמאון אשר אין מים (דברים ח', 15). אלה מקומות רחוקים מאוד מן היישוב, לא טבעיים לאדם, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורִמון [ומים אין לשתות] (במדבר כ', 5), וגם נאמר עליהם: ארץ לא עבר בה איש [ולא ישב אדם שם] (ירמיה ב', 6). ולשון התורה: לחם לא אכלתם ויין ושֵכָר לא שתיתם [למען תדעו כי אני ה' אלהיכם] (דברים כ"ט, 5). כל אלה נסים ברורים נראים. ומפני שהאל יתעלה ידע שלנסים אלה עתיד לקרות מה שקורה לסיפורים20, ויחשבו שבני ישׂראל שהו בערבה הסמוכה ליישוב, שבה מסוגל אדם לשהות, כגון הערבות בהן מתגוררים הערבים21 כיום, או שאלה מקומות שאפשר לחרוש בהם ולקצור או להיזון מאחד הצמחים שהיו שם, או שטבעו של המן לרדת באותם מקומות תמיד22, או שיש באותם מקומות בארות מים. לכן נדחו דמיונות-שווא אלה כולם, והודגש הסיפור על אודות כל הנסים האלה על-ידי הבהרת התחנות, כדי שיראו אותם העתידים לבוא, ואז יֵדעו את גודל הנס בשהיית מין האדם באותם מקומות ארבעים שנה23.
מאותו טעם עצמו הטיל יהושע חרם על מי שיבנה את יריחו לעולם24: כדי שנס זה יהיה קבוע וקיים, מפני שכּל מי שיראה אותה חומה שקועה באדמה יתברר לו שאין זה בניין שנהרס, אלא שקע בנס25. כן גם דברו על-פי ה' יחנו ועל-פי ה' יסעו (במדבר ט', 20, 23). זה היה מספיק בתור תיאור. ונראה במבט ראשון שכּל מה שאחרי זאת בעניין זה הוא אריכות שאין בה צורך. כוונתי לדברו ובהאריך הענן [על המשכן ימים רבים, ושמרו בני ישֹראל את משמרת ה' ולא יסעו]. ויש אשר יהיה הענן [ימים מספר על המשכן. על-פי ה' יחנו ועל-פי ה' יסעו. ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו. או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו]. או יומַים [או חודש או ימים בהאריך הענן על המשכן לשכֹן עליו יחנו בני ישֹראל ולא יסעו, ובהעלֹתו יסעו. על-פי ה' יחנו ועל-פי ה' יסעו. את משמרת ה' שמרו על-פי ה' ביד משה] (שם, שם, 19-23). אני אודיעך את הטעם לכל הפירוט הזה. הטעם הוא להדגיש את הפרשה כדי לדחות את מה שהיו האומות חושבות אז ומה שהם חושבים עד היום שישֹראל תעו בדרך ולא ידעו לאן הם הולכים, כמו שאמר: נבֻכים הם בארץ (שמות י"ד, 3). וכך קוראים היום הערבים את המדבר בשם "אלתִּיה" וחושבים שישֹראל "תאהו"26 ולא ידעו את הדרך. לכן החל הכתוב להבהיר


ולהדגיש שאותן תחנות בלתי מסודרות וההתרוצצות שאירעה בחלקן, והשוני במשך השהייה בכל תחנה באופן שהשהייה בתחנה אחת היתה שמונה-עשׂרה שנה27, בתחנה אחת יום אחד ובתחנה אחרת לילה אחד28 - כל זאת על-פי גזירה אלוהית, ואין זאת תעייה בדרך, אלא על-פי הֵעָלוֹת עמוד הענן. לכן פירט כל הפירוט הזה. הוא הבהיר בתורה שהמסלול הזה קצר, ידוע, מסלול שרבים דרכו בו, לא בלתי-מֻכָּר. כוונתי למסלול מחורב - אשר אליו באו בכוונה כמו שהוא יתעלה ציווה: תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג', 12) - עד קדש ברנע, שהיא תחילת הארץ המיושבת ככתוב: והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך (במדבר כ', 16). אותו מסלול הוא מהלך אחד-עשׂר יום, כמו שאמר: אחד-עשֹר יום מחֹרב דרך הר שֹעיר עד קדש ברנע (דברים א', 2). אין זאת דרך שתועים בה ארבעים שנה. אין הטעם לכך אלא הסיבות המפורשות בתורה. כן יש סיבה חשובה לכל פרשה שהטעם מדוע הוזכרה נסתר ממך. יַשֵּׂם בכל העניין הזה את העיקרון ש(החכמים) ז"ל הסבו אליו את תשׂומת-לבנו: כי לא דבר רֵק הוא מכּם (שם, ל"ב, 47) ואם ריק הוא, מכּם הוא29.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב