מורה נבוכים

חלק ראשון, מתוך פרק הפתיחה
הודיעני דרך זו אלך כי אליך נשאתי נפשי    אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם    הט אזנך ושמע לדברי חכמים ולבך תשית לדעתי    מטרתו הראשונה של ספר זה להסביר משמעויותיהם של שמות המופיעים בספרי הנבואה. חלק מן השמות האלה שמות משותפים, והסכלים פירשום באחת מן המשמעויות שעליהן נאמר שֵם משותף זה. חלק מהם שמות מושאלים, וגם אותם הם פירשו במשמעות הראשונה אשר ממנה נשאלו. חלק מהם מסופקים, ולפעמים ניתן לחשוב עליהם שהם נאמרים בהסכמה ולפעמים ניתן לחשוב שהם משותפים.

אין מטרתו של ספר זה להסביר את כולם לציבור הרחב, ולא למתחילים בעיון, ולא ללמד את מי שעיין במדע התורה בלבד, דהיינו, בהלכה; שכן מטרת הספר הזה כולו , וכל מה שמסוגו היא חוכמת התורה לאמיתה. יתר על כן, מטרת הספר הזה להעיר לאדם דתי, אשר נקבעה בנפשו והושׂגה באמונתו אמיתת תורתנו, ואשר הוא שלם בדתו ובמידותיו, והוא עיין במדעי הפילוסופים וידע את משמעויותיהם, והשׂכל האנושי משכו והביאו לתת לו את מקומו (הראוי לו), אך מנעוהו מכך פשטי התורה, ומה שהבין - או הוסבר לו - ממשמעויות אותם שמות משותפים או מושאלים או מסופקים, וכתוצאה מכך הוא נשאר נבוך ונדהם.

או שילך בעקבות שׂכלו וישליך מעליו מה שידע מאותם שמות, בחושבו שהוא משליך מעליו את יסודות התורה, או שיישאר עם מה שהבין מהם ולא יימשך אחר שׂכלו, ונמצא שהוא פנה עורף לשׂכלו וסר ממנו ויהיה סבור עם זאת שהזיק לעצמו ופגם בדתו. הוא יישאר עם אותן אמונות מדומות, פוחד וחולה, ולעולם בכאב לב ומבוכה רבה.

ספר זה כולל מטרה שנייה, והיא לבאר משלים נסתרים מאוד המופיעים בספרי הנביאים מבלי שנאמר במפורש שהם משלים. אדרבה, לחסר-הדעת ולמי שדעתו מוסחת נראה שהם כפשוטם ואין להם משמעות נסתרת. כאשר מתבונן בהם היודע באמת ומפרש אותם כפשוטם, נבוך אף הוא מבוכה רבה. אך כאשר נבאר לו את המשל הזה או נעמיד אותו על היותו משל, הוא ימצא את הדרך הנכונה וייחלץ מאותה מבוכה. לכן קראתי ספר זה בשם "מורה נבוכים".

אין אני אומר שספר זה מסלק כל קושי למבין אותו, אלא אומר אני שהוא מסלק את רוב הקשיים ואת הגדולים שבהם. אדם נבון לא ידרוש ממני, ולא יצפה, שבהזכירי עניין מסוים אשלים אותו, או שכאשר אתחיל לבאר משמעותו של משל מן המשלים אמצה את כל הנאמר באותו משל. דבר זה אי-אפשר לבר דעת לעשׂות בלשונו בשביל מי שהוא מדבר עמו פנים אל פנים, לא כל שכן שיכתבנו בספר, פן ייהפך מטרה לכל סכל חכם-בעיניו שישלח בו את חִצי סכלותו. בחיבורינו ההלכתיים ביארנו משהו מעניין זה והעירונו על עניינים רבים. הזכרנו שם שמעשֹה בראשית הוא חוכמת הטבע, ומעשֹה מרכבה הוא חוכמת האלוהות. הסברנו את דבריהם [של חז"ל: אין דורשין בעריות בשלושה, ולא במעשֹה בראשית בשניים,] ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו... מוסרין לו ראשי הפרקים.

לכן אל תדרוש ממני כאן אלא ראשי הפרקים. ואפילו התחלות אלה אינן מסודרות בספר זה ולא רצופות, אלא מבודדות ומעורבות בעניינים אחרים שברצוני להבהירם. שכן כוונתי שהאמיתות תופענה מבעד לראשי הפרקים ושוב תיסתרנה, כך שלא ננגד את המטרה האלוהית, שאי-אפשר לנגדה, אשר הסתירה את האמיתות המיוחדות להשׂגת האל מפני המון האנשים, שנאמר: סוד ה' לִיראיו (תהלים כ"ה, 14).

דע שגם חלק מעקרונות הדברים הטבעיים אי-אפשר ללמדם בגלוי כפי שהם. שהרי יודע אתה את דבריהם ז"ל: ולא במעשֹה בראשית בשנים. אִילו ביאר מישהו את הדברים האלה כולם בספר, היה דורש אותם לאלפי אנשים. לכן מופיעות משמעויות אלה גם בספרי הנבואה במשלים, וגם החכמים ז"ל דיברו על אודותן בחידות ובמשלים והלכו בכך בעקבות הספרים. כי הדברים הטבעיים הם דברים שיש להם קשר רב אל חוכמת האלוהות, והם גם כן סודות מסודות חוכמת האלוהות.

אל תחשוב שהסודות הגדולים האלה ידועים עד תכליתם וסופם לאחד מאתנו. לא; אלא שפעמים האמת מבהיקה לנו עד שאנו חושבים אותה לאור יום. אחרי-כן החומרים וההרגלים חוזרים ומסתירים אותה עד שאנו חוזרים להיות בלילה אפל, קרוב למה שהיינו בתחילה.

משולים אנו אפוא למי שהברק מבריק לו מדי פעם בפעם בלילה אפל מאוד. יש בינינו מי שהברק מבריק לו פעם אחר פעם עד שהוא כביכול תמיד בתוך אור שאינו פוסק, כך שהלילה הופך לו ליום. זו היא דרגת גדול הנביאים אשר נאמר לו: ואתה פה עמֹד עמדי (דברים ה'), ונאמר עליו: כי קרן עור פניו [בדברו אתו] (שמות ל"ד, 29).

ויש ביניהם מי שהבריק לו הברק פעם אחת בכל לילו. זאת היא דרגת מי שנאמר עליהם: ויתנבאו ולא יספו (במדבר י"א, 25).

יש מי שיש (לו) הפסקות רבות או מועטות בין ברק לברק. ויש מי שאינו מגיע לדרגה שחושכו יואר בברק, אלא בגוף מלוטש או משהו מעין זה כגון אבנים וזולתם המאירים במחשכי הלילה. אפילו האור המועט הזה המאיר עלינו אינו מתמיד, אלא מבהיק ונעלם כאילו הוא להט החרב המתהפכת (בראשית ג', 24).

על הספר
"מורה נבוכים" בתרגומו של פרופסור מיכאל שוורץ בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב הינו התרגום המדעי הראשון של הספר. יצירת המופת של רמב"ם, "מורה נבוכים" היא החיבור הפילוסופי החשוב ביותר שנכתב על ידי הוגה דיעות יהודי. רבנו משה בן מימון (1135-1204) היה אישיות יוצאת דופן: פוסק הלכה ראשון במעלה שחיבר את "משנה תורה", רופא בעל שם ששירת בחצר הסולטן ופילוסוף חריף שהשפיע לא רק על הוגים יהודים משפינוזה ועד לייבוביץ', אלא גם על גדולי הפילוסופים הנוצריים.

"מורה נבוכים" פורש בצורה נועזת את הגותו של הרמב"ם-ממשמעות המקרא, דרך שאלת היחס בין הפילוסופיה לאמונה ועד לתפיסת האל וגאולת הנפש. בחיבור זה מתמודד רמב"ם עם המתח הנוצר בין תורת ישראל לבין כתבי הפילוסופים הלא-יהודיים שאתם יש לו הכרות עמוקה. ב"מורה נבוכים" מראה רמב"ם שרוחב אופקים אינו מחליש את התרבות היהודית, אלא מעשיר אותה ומחזקה.

תרגומו של פרופסור מיכאל שורץ מן החוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב, פרי שנים של עבודה מאומצת, הוא הישג אדיר. "מורה נבוכים", שנכתב במקורו בערבית, זוכה ללבוש עברי בהיר ומדויק. לראשונה יוכל קורא העברית לקרוא את חיבורו זה של רמב"ם בשפה צלולה וזורמת. את התרגום מלוות הערות מאירות עיניים המפענחות קשיים, מזהות את בני שיחו האינטלקטואליים של הרמב"ם מפנות למקורות ולספרות מחקר.

לספר נלווים מספר נספחים, ביניהם נלווים נספח ביבליוגרפי מעודכן, ושבעה מפתחות מפורטים. תרגומו של שורץ מסלק את מבוכת השנים מ"מורה הנבוכים". אין ספק שהוא ישמש עוד שנים רבות כמהדורה העברית הסמכותית ביותר לכל מי שהגותו של רמב"ם יקרה לליבו.

אבל הספר הזה אינו מיועד רק לתלמידי חכמים ולאקדמאים. המהדורה המפוארת והמוקפדת הזאת הופכת את "מורה נבוכים" מחדש לכוח אינטלקטואלי פעיל, לחלק מזרם הדם התרבותי שלנו. כל מי שהתרבות היהודית יקרה לליבו יופתע מן הברק ומן המקוריות שיתגלו לו במפגש המחודש עם אחד מענקי הרוח היהודית והאוניברסלית. ספר שצריך להיות בכל בית.

פרופ' מיכאל שורץ לימד בחוגים לפילוסופיה יהודית ושפה וספרות ערבית באוניברסיטת תל-אביב. הוא מומחה בעל שם לערבית יהודית ולפילוסופיה של הרמב"ם.

קישורים
- לדף הבית של ההוצאה לאור
- לדף הספר באתר: מורה נבוכים
- לרכישת הספר בהנחה : רכישה





האיגרת אל התלמיד
"כאשר עמדת לפנַי, תלמידי היקר ר' יוסף ש"צ ב"ר יהודה נ"ע בבואך מקצווי הארץ לקרוא עמי רב ערכך בעיני מפני רוב שקידתך בלימודים ומפני התשוקה הגדולה לעניינים העיוניים אשר מצאתי בשיריך. זאת מאז הגיעוני איגרותיך ומחברותיך מאלכסנדריה, בטרם בחנתי את תפישׂתך. אז אמרתי: שמא תשוקתו גדולה מהשׂגתו. אך כאשר קראת עמי מה שקראת בחוכמת התכונה7 - וקודם לכך במתמטיקה כהכנה הכרחית לכך - גברה שמחתי בך בשל האיכות המשובחת של דעתך ומהירות תפישׂתך. ראיתי את גודל תשוקתך אל המתמטיקה.

לכן הנחתי לך להתאמן בה מתוך שידעתי לְמה אתה עתיד להגיע. וכאשר קראת עמי מה שקראת מתורת ההיגיון, תליתי בך תקוות וראיתיך ראוי לגלות לך את סודות ספרי הנבואה כדי שתדע מֵהם מה שראוי לשלמים לדעת. החילותי אפוא לרמוז לך רמזים ולסמן לך סימנים, והנה ראיתיך מבקש ממני להוסיף. תבעת ממני שאבאר לך דברים מן העניינים האלוהיים ושאודיע לך את כוונותיהם של ה"מדברים" בשאלות אלה, ואם דרכים אלה מופתיות, ואם לאו לאיזה מקצוע הן שייכות.

ראיתי שלמדת מקצת מדברים אלה מפי זולתי, ואתה נבוך, מוכה תדהמה, ונפשך הנאצלת תובעת ממך למצֹא דברי חפץ [קהלת י"ב, 10]. לכן התמדתי להרחיקך מזאת ולצוות עליך ללמוד את הדברים כסדרם, מתוך שהתכוונתי שתתברר לך האמת בדרכיה, ולא שהוודאות תארע במקרה. במשך כל היותך עמדי, כל אימת שהוזכר פסוק או ביטוי מביטויי החכמים שיש בו הערה על משמעות חריגה, לא נמנעתי מלהסביר לך זאת.

כאשר גזר האל שניפרד ופנית לאשר פנית, עוררו בי הפגישות ההן החלטה, שהיתה רפויה קודם לכן, והיעדרותך הניעתני לחבר ספר זה. חיברתי אותו לך ולשכמותך והם מועטים. עשׂיתיו פרקים פרקים, וכל שנכתב מהם ישׂיגך בזה אחר זה באשר אתה ושלום לך.