החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק ה'
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
כאשר החל ראש הפילוסופים1 לחקור על אודות דברים עמוקים מאוד ולהביא עליהם ראיות, הוא אמר, מתוך התנצלות, דברים שעניינם, שאין מן הראוי למעיין בספריו לייחס לו חוצפה או עזות-מצח בדברים שבהם הוא חוקר, או שהוא מתפרץ לדבר על מה שאין הוא יודע, אלא ראוי לו לייחס לו שהוא משתדל ומתאמץ להעמיד ולקנות אמונות אמיתיות כפי יכולת האדם2.
כן נאמר אנו, שראוי לאדם שלא יתפרץ לעניין הגדול והנכבד הזה לאלתר, מבלי שירגיל את עצמו בחוכמות ובמדעים, יתקן את מידותיו תיקון אמיתי, וימית את תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות. כאשר הוא ישיג הנחות אמיתיות וודאיות וידע אותן, וידע את חוקי ההיקש והבאת הראיות, וידע את הדרכים להישמר מהטעיותיה של הדעת3 - אזי ייגש לחקור בעניין זה. ואל יחליט על-פי הדעה הראשונה העולה על לבו ואל יפליג במחשבותיו4 מלכתחילה ויאמץ אותן להשׂיג את האלוה, אלא תהא בו ענווה וייעצר5, ויעמוד, ויתרומם לאט לאט. על עניין זה נאמר: וַיַּסְתֵּר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים (שמות ג', 6) בנוסף למה שפשט הכתוב מורה עליו, דהיינו, יראתו מהביט אל האור המתגלה6; לא שהעיניים ישיגו את האלוה. נעלה הוא עליונות רבה מכל מגרעת. הוא7, עליו השלום, זכה לשבח על כך8, והוא יתעלה השפיע עליו מחסדו וטובו עד כדי שהיתה חובה לומר עליו לבסוף: ותמֻנת ה' יביט (במדבר י"ב, 8). החכמים ז"ל ציינו9 כי זה גמול על כי הסתיר פניו בהתחלה מהביט אל האלהים. ואִילו אצילי בני ישראל (שמות כ"ד, 11) התפרצו, הפליגו במחשבותיהם והשׂיגו. אלא שהשׂגתם לא היתה שלמה. ולכן אמר עליהם: ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו [כמעשֹה לבנת הספיר וכעצם השמים לטֹהר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו] (שם, שם, 10-11), ולא אמר רק: ויראו את אלהי ישראל, מפני שהדברים לא נאמרו אלא להטיל דופי בראייתם, ולא לתאר כיצד ראו. הוא בא אפוא להטיל דופי בצורת ראייתם על כל הגשמוּת הכלולה בה, שאותה חייבה התפרצותם טרם הגיעו לשלמות והיו ראויים לכליה. [משה] עליו השלום דיבר עליהם סניגוריה, ולכן נדחה עונשם עד שנשׂרפו בתבערה (במדבר י"א, 1-3) ונשׂרפו נדב ואביהוא (ויקרא י', 1-2) באהל מועד על-פי מה שנמסר במסורת האמיתית10. ואם כך לגבי אלה, על אחת כמה וכמה לגבינו, אנו השפלים, ומי שיותר שפל ממנו, שראוי לנו11 לכוון ולעסוק בהשלמת ההכנות ולימוד ההנחות-הקודמות המטהרות את ההשׂגה מטומאתה, כלומר, מן הטעויות, ואז נפנה12 להביט בנוכחות הקדושה האלוהית וגם הכהנים הנִגשים אל ה' יתקדשו פן יפרֹץ בהם ה' (שמות י"ט, 22). כבר שלמה ציווה שהאדם המבקש להגיע לדרגה זאת יישמר מאוד, ואמר על דרך המשל והאזהרה: שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים (קהלת ד', 17).
אחזור להשלים מה שהתחלנו להסביר, ואומר, שאצילי בני ישראל, מלבד התקלות שאירעו להם בהשׂגתם, גם מעשׂיהם נתבלבלו בשל זאת ונטו אל דברים גופניים מכיוון שנשחתה ההשׂגה. לכן נאמר: ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שמות כ"ד, 11). השלמת הדברים היא ותחת רגליו כמעשֹה לבנת הספיר [וכעצם השמים לטֹהר] (שם, שם, 10), והיא תוסבר בכמה מפרקי ספר זה13.
כל מה שהתכוונו אליו הוא שכּל ראִיה או חזיה או הבטה אשר באה בעניין זה היא השׂגה שׂכלית ולא ראיית עין, שכן אין הוא יתעלה מצוי אשר העיניים משיגות אותו14. אם יתרשל אדם15 וירצה שלא להגיע לאותה דרגה שאנו מצפים ממנו שיתרומם אליה, ויפרש את הביטויים האלה שבאו בעניין זה כמורים על השׂגות חושיות של אורות נבראים, בין אם הללו מלאכים בין אם דברים אחרים - אין בכך נזק.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב