החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק כ"ו
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
ידועה לך האמירה שלהם1 הכוללת את כל סוגי הפירושים הקשורים בתחום זה, דהיינו, מה שאמרו: דברה תורה כלשון בני אדם2. משמעות הדבר שכּל מה שבני-האדם כולם מסוגלים להבינו ולציירו3 במחשבה ראשונה4 הוא אשר יוחס כהכרחי לאל יתעלה. לכן הוא תואר בתארים המצביעים על גשמות, כדי להורות על כך שהוא יתעלה נמצא. שכן אין ההמון משיג ברגע הראשון מציאות זולת מציאות של גוף דווקא. לדעתם מה שאינו גוף, או מצוי בתוך גוף, אינו נמצא5.
וכן כל מה שהוא שלמות אצלנו הוסב על האל כדי להצביע עליו שהוא שלם מכל בחינות השלמות ואין בו שום חיסרון כלל. לכן כל מה שההמון משיג שהוא חיסרון או הֶעְדֵּר אין מתארים בו את האל6. לכן אין מייחסים לו אכילה ושתייה, שינה, מחלה או עוול ולא מה שדומה לכך. ואִילו כל מה שההמון חושבים שלמות, מתארים בו את האל. ואף אם אלה שלמויות ביחס אלינו, הרי מה שאנו חושבים לשלמויות, כאשר מסיבים אותן על האל, כולן בתכלית החיסרון7. אלא שאִילו הם דימו שחסרה בו אותה שלמות אנושית, היה זה בעיניהם חיסרון לגביו.
אתה יודע שהתנועה היא משלמות בעל-החיים והיא הכרחית לו לשם (השׂגת) שלמותו. כשם שבעל-החיים זקוק למאכל ולמשקה כפיצוי על מה שהתפרק8, כן הוא זקוק לתנועה כדי לפנות אל מה שמתאים לו ולברוח ממה שמנוגד לו9. ואין הבדל אם מייחסים לאל אכילה ושתייה או מייחסים לו תנועה10. אבל על-פי לשון בני אדם, כלומר, הדמיון ההמוני, האכילה והשתייה הם חסרונות בעיניהם כשהם מוסבים על האל, והתנועה אינה חיסרון לגביו, אף כי הזקיקות מחייבת אותה11.
אך הוכח בהוכחה מופתית12, כי כל נע הוא ללא ספק בעל גודל הניתן לחלוקה. ועוד יוכח בהוכחה מופתית שהאל יתעלה אינו בעל גודל. לכן אין לו תנועה. אין גם לתאר אותו כנח, שכן אפשר לתאר כנח רק את מי שדרכו לנוע.
לכן בכל אותם השמות המצביעים על כל מיני התנועות של בעלי-חיים, מתואר האל מן הבחינה שאמרנו13, כשם שמייחסים לו חיים14. זאת מכיוון שתנועה היא מקרה צמוד לבעלי-חיים. ואין ספק שעם ביטול הגשמות מתבטל כל זאת, כלומר, ירד, עלה, הלך, נצב, עמד, סבב, ישב, שכן, יצא, בא, עבר וכל כיוצא בהם.
מיותר היה להאריך בעניין זה, אילולא הסכינה לו דעת15 ההמון. לכן מן הראוי להבהיר זאת לאלה המטילים על עצמם (לשאוף אל) השלמות האנושית, ולהסיר - במעט הרחבה, כפי שעשׂינו - את דמיונות-השווא האלה שקדמו ובאו מגיל הילדות.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב