החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק כ"ז
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
אונקלוס הגר שלם מאוד בשפה העברית והארמית. הוא הציב לעצמו מטרה לסלק את ההגשמה. מכאן שהוא מפרש1 כל תואר שהכתוב מתאר, המביא לגשמות, בהתאם לעניינו. לכן, בכל השמות האלה שהוא מוצא, המצביעים על מין כלשהו של תנועה, הוא מפרש את משמעות התנועה כהתגלות וכהופעת אור נברא, כלומר, שכינה2, או פעולת-השגחה3. הוא תירגם אפוא ירד ה' (שמות י"ט, 11): יתגלי ה'; וירד ה' (שם, שם, 20): ואתגלי ה', והוא לא אמר: ונחת ה'; ארדה נא ואראה (בראשית י"ח, 21): אתגלי כען ואחזי4. כן הוא נוהג בעקביות בכל פירושו.
אבל אנכי ארד עמך מצרימה (בראשית מ"ו, 4) הוא תירגם: אנא אחות עמך למצרים. זאת פרשה נפלאה מאוד המצביעה על שלמותו של אותו איש אציל ועל יפי פרשנותו והבנתו את הדברים כפי שהם. בתרגום זה הוא אף פתח לנו פתח אל עניין רב-חשיבות מענייני הנבואה והוא שבראשית הפרשה הזאת אמר: ויאמר אלהים לישראל במראֹת הלילה ויאמר יעקב יעקב... ויאמר אנכי האל... אנכי ארד עמך מצרימה (שם, שם, 2-4). מכיוון שהדברים כוללים בראשיתם שזה היה במראות הלילה, לא ראה אונקלוס פסול בכך שימסור את הדברים שנאמרו במראות הלילה כלשונם. והוא נכון, שהרי זה תיאור של מה שנאמר ולא תיאור מאורע שקרה, כגון וירד ה' על הר סיני (שמות י"ט, 20), שהוא תיאור של מה שאירע במציאות, ולכן כינה זאת בדרך המליצה "התגלות" ושלל ממנו מה שמצביע על מציאות תנועה. אך את מה שבדמיון, כלומר, מסירת מה שנאמר לו, השאיר כפי שהוא, וזה נפלא.
מכאן אתה מתעורר לשים לב שיש הבדל גדול בין מה שנאמר עליו: בחלום או: במראות הלילה ובין מה שנאמר עליו: במחזה ובמראה, ובין מה שנאמר עליו סתם: ויהי דבר ה' אלי לאמר או ויאמר ה' אלי.
גם אפשר, לדעתי, שאונקלוס פירש את אלהים הנאמר כאן כמלאך5. לכן לא נרתע מלומר עליו: אנא אחות עמך למצרים. אל יהיה פסול בעיניך שהוא האמין כי אלהים כאן הוא מלאך אף שאמר לו: אנכי האל אלהי אביך, שכן דברים אלה יהיו באותה לשון גם בפי מלאך. האינך רואה שהוא אומר: ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום: "יעקב!" ואֹמר "הנני!" (בראשית ל"א, 11), ובסוף תיאור הדברים שהוא מפנה אליו (הוא אומר): אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר (שם, שם, 13), ואין ספק שיעקב נדר לאל ולא למלאך. אלא שכך נהוג בדברי הנביאים, דהיינו, שהם מוסרים את הדברים, אשר המלאך אומר להם בשם אלהים, בלשון פנייתו של האל אליהם, וכל אלה בהשמטת הנסמך6, כאילו אמר: אנכי שלוח אלהי אביך; אנכי שלוח האל הנגלה עליך בבית אל וכיוצא בזה. עוד יבואו דברים רבים על הנבואה ודרגותיה ועל המלאכים בהתאם למטרת ספר זה7.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב