החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק ל'
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
אכל. המשמעות הראשונה שנקבעה למלה זו בלשון היא נטילת המזון שבעלי-החיים נוטלים. לכך אין צריך דוגמה. אחרי-כן הבחינה הלשון באכילה שתי משמעויות. המשמעות האחת כליון הדבר הנאכל ואובדנו, כלומר, הישחת צורתו תחילה. המשמעות השנייה היא צמיחתו של בעל-החיים על-ידי המזון שהוא נוטל, התמדת קיומו באמצעותו, מציאותו הנמשכת וכושר1 כוחות הגוף כולם באמצעותו.
על-פי המשמעות הראשונה הושאל לשון אכילה לכל כליון, לכל השמדה, ובכלל לכל פשיטת צורה: ואכלה אתכם ארץ אֹיביכם (ויקרא כ"ו, 38); ארץ אֹכלת יושביה (במדבר י"ג, 32); חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ (ישעיה א', 20); תֹּאכַל חֶרֶב (שמואל ב', ב', 26); ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה (במדבר י"א, 1); אש אֹכלה הוא (דברים ד', 24), כלומר, משמיד את הממרים את פיו כמו שהאש משמידה את מה שהיא משתלטת עליו, וכיוצא באלה רבים.
על-פי המשמעות השנייה הושאל לשון אכילה לחוכמה, ללימוד ובכלל להשׂגות השׂכליות אשר באמצעותן מתמיד קיום הצורה האנושית במצבה השלם ביותר, כמו שהגוף מתמיד באמצעות המזון במצבו הטוב ביותר: לכו שברו ואכלו (ישעיה נ"ה, 1); שמעו שמוע אלי ואכלו טוב (שם, שם, 2); אכֹל דבש הרבות לא טוב (משלי כ"ה, 27)2; אֱכָל בני דבש כי טוב ונֹפת מתוק על חכך כן דְעֶה חָכמה לנפשך (שם, כ"ד, 13-14).
שימוש זה רב גם בדברי החכמים, דהיינו, שמכנים על דרך המליצה את החוכמה אכילה: תא אכלו בשֹרא שמינא בי רבא3; ואמרו: כל אכילה ושתיָה האמורה בספר זה אינה אלא חָכמה, ובכמה נוסחאות: תורה4.
כן הם מרבים לקרוא לחוכמה מים: הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נ"ה, 1). מתוך ששימוש זה רב בלשון ונפוץ עד שהוא, כביכול, המשמעות הראשונה, משמש גם הביטוי רעב וצמא להֶעְדֵּר החוכמה וההשׂגה: והשלכתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמֹע את דברי ה' (עמוס ח', 11); צמאה נפשי לאלהים לאל חי (תהלים מ"ב, 3), וכיוצא באלה רבים. יונתן בן עזיאל עליו השלום תירגם ושאבתם מים בששון מִמַּעַיְנֵי הישועה (ישעיה י"ב, 3): ותקבלון אולפן חדת בחדוָא מבחירי צדיקיא5. התבונן אפוא כיצד הוא מפרש מים כמציינים חוכמה אשר תושג באותם הימים. הוא מפרש מַּעַיְנֵי כמו מֵעֵינֵי העדה (במדבר ט"ו, 24) כלומר, הנכבדים6, והם החכמים. הוא אמר: מבחירי צדיקיא מכיוון שהצדק הוא הישועה האמיתית. ראה כיצד פירש כל מלה בפסוק הזה במשמעות החוכמה והלימוד. הבן זאת אפוא!

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב