החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק ל"ד
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
הסיבות האוסרות לפתוח את ההוראה במטפיסיקה, להצביע על מה שראוי להצביע עליו ולהציג זאת בפני ההמון, הן חמש.
הסיבה הראשונה היא הקושי של העניין בעצמו, דקותו ועמקותו. הוא אמר: רחוק מה שהיה ועמֹק עמֹק מי ימצאנו (קהלת ז', 24), ונאמר: והחָכמה מאין תמצא (איוב כ"ח, 12). ואין ראוי להתחיל בהוראה בקשה ביותר ובעמוק ביותר להבנה. מהמשלים המפורסמים ביותר בעדתנו לדמות את החוכמה למים1. הם, עליהם השלום2, הבהירו במשל זה עניינים שונים. מכללם שמי שיודע לשחות מוציא פנינים מקרקע הים, ומי שאינו יודע לשחות טובע. לכן יעסוק בשחייה רק מי שהתאמן ללמוד אותה.
הסיבה השנייה היא קוצר-היכולת של דעת3 בני-האדם כולם בראשיתם. כי לאדם לא ניתנה שלמותו האחרונה4 מתחילה. אלא השלמות היא בו בכוח, ובתחילתו הוא חסר את הפעל5 הזה: ועיר פרא אדם יִוָּלד (איוב י"א, 12). ולא אצל כל אדם שיש לו דבר בכוח, חייב דבר זה בהכרח לצאת לפעל. אלא יש שהוא נשאר בחסרונו אם בשל מניעוֹת ואם בשל מיעוט תרגוּל במה שיוציא זאת מן הכוח אל הפעל. להבהרת הדבר נאמר: לא רבים יחכמו (איוב ל"ב, 9), ואמרו ז"ל: ראיתי בני עליה והם מועטים6. כי המניעות מן השלמות רבות מאוד ומה שמסיח ממנה נמצא בשפע. ומתי משיג אדם מוכנות שלמה והיפנות להתאמן, כך שיצא מה שיש בו באותו אדם מן הכוח אל הפעל?
הסיבה השלישית היא אורך ההכנות. כי יש לאדם בטבעו תשוקה לבקש מטרות, ולעתים קרובות הוא מואס בהכנות או דוחה אותן. ודע שאִילו הושגה מטרה בלי ההכנות הקודמות לה, לא היו אלה הכנות, אלא הן היו הסחות-דעת ודברים מיותרים לגמרי. כל אדם, ויהיה זה הטיפש שבאנשים, כאשר תעורר אותו כמו שמעירים את הישן, ותאמר לו: "האין אתה משתוקק עכשיו לדעת מה מספר הרקיעים האלה, ומה צורתם, ומה יש בהם, ומה הם המלאכים, וכיצד נברא העולם כולו ומה מטרתו על-פי סידור חלקיו אלה עם אלה, ומה הנפש וכיצד היא נוצרת בגוף, והאם נפש האדם עוזבת (את הגוף), ואם היא עוזבת, כיצד ובמה ואל מה", וכיוצא באלה מושׂאי חקירה, הוא בלי ספק יאמר לך "כן" וישתוקק לדעת את הדברים כפי מהויותיהם האמיתיות תשוקה טבעית. אלא שהוא יבקש להרגיע תשוקה זו ולהשׂיג את ידיעת כל זאת במלה אחת או שתי מלים שתאמר לו. אולם כאשר תטיל עליו שישבית את מלאכתו למשך שבוע ימים עד שידע כל זאת, הוא לא יעשׂה זאת, אלא יסתפק בדמיונות כוזבים אשר נפשו תסכון אליהם. והוא ימאס שייאמר לו שיש משהו הדורש הכנות רבות ותקופה ממושכת של חקירה. אך אתה יודע שדברים אלה קשורים אלה באלה, שהרי אין במציאות אלא האל יתעלה ומעשׂיו כולם, והם כל מה שהמציאות כוללת זולתו. אין דרך להשׂיגו אלא על-ידי מעשׂיו, כי הם מורים על מציאותו ועל מה שראוי להאמין על אודותיו, כלומר, מה שיש לחייב ומה שיש לשלול לגביו7. מכאן נובעת בהכרח החובה ללמוד לקח מן הנמצאים כולם כפי שהם כדי שניקח מכל תחום ותחום הנחות-יסוד אמיתיות וודאיות אשר תועלנה לנו בחקירותינו המטפיסיות. מה רבות הנחות-היסוד שניתן להסיקן מטבע המספרים ומסגולות התבניות ההנדסיות, אשר מהן נוכל להקיש על דברים שאנו שוללים אותם ממנו יתעלה! ושלילתם מורה לנו על מכלול של עניינים. אשר לענייני האסטרונומיה של הגלגלים8 והפיסיקה - איני סבור שיקשה עליך (להבין) שאלה הם דברים הכרחיים כדי להשׂיג מה הוא יחס העולם אל הנהגת האל כפי שהיא באמת, ולא על-פי הדמיונות9. כמו כן יש דברים עיוניים רבים, שאף-על-פי שאין לוקחים מתוכם הנחות-יסוד לחוכמה זו - הם בכל זאת מאמנים את הדעת10 ומקנים לה את הסגולה ללמוד דבר מתוך דבר ולדעת את האל11 באמצעות הדברים העצמיים לו. הם גם מסירים את הבלבול הנמצא בדעתם12 של רוב בעלי-העיון עקב התערבות דברים מקריים בעצמיים, ואת קלקול הדעות הנובע מכך. בנוסף לכך מושגת תפישׂת13 דברים אלה כמות שהם, אף שאין הם יסוד למטפיסיקה14. כמו כן אין הם חסרים מיני תועלת אחרים לגבי דברים המובילים אל החוכמה הזאת.
מכאן שבהכרח אין מנוס למבקש את השלמות האנושית מלהתאמן תחילה במקצוע ההיגיון, אחר-כך במתמטיקה - לפי הסדר - אחרי-כן במדעי הטבע15, ולאחר זאת במטפיסיקה16. אנו מוצאים רבים אשר דעתם17 נעצרת באחת החוכמות האלה. גם אם אין דעתם18 נרתעת, יש שהמוות קוטע את חייהם כשהם באחת החוכמות-המכינות. אִילו לא ניתנה לנו שום דעה בדרך המסורת19, ולא היינו מודרכים אל שום דבר באמצעות משל, אלא היינו מחויבים לתפושׂ תפישׂה20 שלמה באמצעות הגדרות עצמיות ולאמת באמצעות הוכחה מופתית את מה שמבקשים לאמת - דבר שאינו אפשרי אלא לאחר ההכנות הממושכות האלה - היה זה גורם שכּל בני-האדם ימותו מבלי לדעת אם יש אלוה לעולם או אין אלוה לעולם, לא כל שכן אם יש לקבוע לגביו קביעה21 או לשלול ממנו חיסרון. לעולם רק אחד מעיר ושנים ממשפחה (ירמיה ג', 14) היו נחלצים מכליון זה.
הבודדים, והם השֹרידים אשר ה' קורא (יואל ג', 5)22, אין השלמות - אשר היא התכלית - אפשרית להם אלא לאחר ההכנות, שהרי שלמה הסביר שהצורך בהכנות הוא הכרחי ושאין להגיע אל החוכמה האמיתית אלא לאחר התאמנות. הוא אמר: אם קהה הברזל, והוא לא פָנים קִלְקַל, וַחֲיָלים יְגַבֵּר, וְיִתְרוֹן הכשֵיר חָכמה (קהלת י', 10), ואמר: שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך (משלי י"ט, 20).
יש גם צורך אחר להשׂיג את לימודי ההכנה; כי כאשר אדם מבקש לדעת במהירות - מתעוררים בו ספקות רבים והוא מבין במהירות גם את טענות-הנגד, כלומר, סתירת היגד כלשהו, כי זה דומה להריסה לגבי בניין; ואִילו אישור ההיגדים ופתרון הספקות אינם אפשריים אלא על סמך הנחות רבות הלקוחות מתוך אותם לימודי-הכנה. מעיין שאין בידו לימודי הכנה משול למי שרץ ברגליו כדי להגיע למקום כלשהו ובדרכו הוא נופל לתוך בור עמוק ואין לו תחבולה לצאת ממנו עד שהוא מת. אִילו לא היה רץ והיה נשאר במקומו היה מוטב לו. שלמה הפליג במשלי בתיאור מצביהם של העצלנים ואי-יכולתם. כל זאת משל לאי-היכולת ללמוד את החוכמות. הוא אמר לגבי תשוקתו של המשתוקק להשׂיג מטרות ואינו משתדל להשׂיג את ההכנות המובילות אל המטרות האלה, אלא הוא משתוקק בלבד, לאמור: תַאֲוַת עצל תמיתנו כי מֵאֲנוּ ידיו לעשֹות. כל היום הִתאוָה תאוָה וצדיק יִתֵּן ולא יחשֹוֹך (משלי כ"א, 25-26). הוא אומר שהסיבה שתשוקתו הורגת אותו היא שאינו משתדל ועמל להשׂיג מה שירגיע תשוקה זו, אלא ירבה לייחל ולא יותר, ויתלה תקוותיו במה שאין לו הכלי להשׂיגו. לו פסק מלהשתוקק היה מוטב לו. והתבונן בסופו של המשל כיצד הוא מסביר את ראשיתו באומרו: וצדיק יתן ולא יחשך, שהרי אין צדיק ניגוד של עצל אלא לפי מה שהסברנו. כי הצדיק באנשים הוא הנותן לכל דבר את המגיע לו23, כלומר, את זמנו כולו ללימוד, ולא ימנע מזמנו כלום כדי לתתו למשהו אחר. הוא אומר, כביכול: וצדיק יתן ימיו לחָכמה ולא יחשך מהם בדומה לדברו: אל תתן לנשים חילך (משלי ל"א, 3).
רוב החכמים, וכוונתי למפורסמים בחוכמה, סובלים מן המחלה הזאת, כלומר, בקשת מטרות, ודיבור על אודותן, מבלי לעיין בלימודי-ההכנה שלהם. ביניהם יש כאלה שהבורות או בקשת השלטון הביאה אותם לגנות את לימודי-ההכנה האלה אשר אין ביכולתם להשׂיגם או שהם נרפים מלבקשם, והם מבקשים להציג הכנות אלה כמזיקות או בלתי-מועילות. אך כאשר מתבוננים, האמת גלויה וברורה.
הסיבה הרביעית היא ההכנות הטבעיות, שכן כבר התברר ואף הוכח בהוכחה מופתית שמעלות האופי24 הן הכנה למעלות השׂכליות25. ולא ייתכן שישיג דברים שׂכליים אמיתיים, כלומר, מושׂכלות מושלמים, אלא איש שמידותיו מאומנות מאוד, שקט ושלֵו.
יש אנשים רבים שמטבע לידתם יש להם נטייה מזגית26 אשר אין עמה שום אפשרות לשלמות, כמי שהוא מטבעו חם לבב מאוד וחזק27, כי הוא לא יהיה לבלי רוגז, אף אם יאמן את עצמו אימון רב ביותר. וכן מי שמזג אשכיו חם ורטוב והם בעלי מבנה חזק, וכלי הזרע מרבים לייצר זרע - איש כזה ירחק מלהיות צנוע28 אף אם יאמן את עצמו תכלית האימון. כן גם תמצא בין האנשים בני-אדם קלי-דעת ופוחזים, אשר תנועותיהם הבהולות מאוד, הבלתי-מסודרות, מצביעות על הרכב פגום ומזג רע לאין שיעור. באלה לא תראה שלמות לעולם; להשתדל למענם בעניין זה הוא סכלות גמורה מצד המשתדל29, כי חוכמה זו, כפי שידעת, אינה חוכמת רפואה ולא חוכמת הנדסה, ולא כל אחד מוכן לה מן הבחינות אשר אמרנו30.
אין מנוס, אפוא, מלהקדים את ההכנות בתחום תיקון המידות, כדי שיהיה אדם בתכלית היושר והשלמות, כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו (משלי ג', 32). לכן מגונה ללמד חוכמה זו לצעירים. יתר על כן, הללו אינם מסוגלים לקבלה בגלל רתחת טבעיהם והתעסקות דעתם31 בלהט הנעורים. והיה כאשר יכבה אותו להט מביך, והם ישיגו שקט ורוגע, ולבותיהם יישפלו וייכנעו מצד המזג, אז הם יעוררו את נפשותיהם לעלות לדרגה זו שהיא השׂגתו יתעלה, כלומר, למטפיסיקה המכונה על דרך המליצה מעשֹה מרכבה32. הוא אמר: קרוב ה' לנשברי לב (תהלים ל"ד, 19). וכן אמר: מרום וקדוש אשכֹן ואת דכא ושפל רוח [להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים] (ישעיה נ"ז, 15). לכן אמרו בתלמוד על דבריהם33 מוסרים לו ראשי הפרקים לאמור: אין מוסרים ראשי הפרקים אלא לאב בית דין והוא שלבו דואג בקרבו34 והכוונה בכך לשפלות-ברך, כניעה ויראת-שמים יתרה, בנוסף לחוכמה, ושם35 נאמר: אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש. אלה הם דברים שהכרחית בהם הכנה טבעית. האין אתה יודע שיש בין האנשים מי שהוא חלש מאוד בדעתו, אף שהוא המיטיב להבין מכל האנשים, ויש מהם מי שהוא בעל דעה נכונה ומיטיב להנהיג את ענייני המדינה, הוא הנקרא יועץ; אך הוא לא יבין מושׂכל, אפילו אם זה קרוב למושׂכלות הראשונים36 אלא יהיה טיפש מאוד ללא תקנה37. למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חָכמה ולב אין (משלי י"ז, 16). יש בין האנשים מבין-דבר, פיקח מטבעו, המסוגל [להביע] את העניינים הנסתרים ביותר בביטוי קצר ומושלם והוא הנקרא נבון לחש, אלא שהוא לא עסק [בפילוסופיה], ולא השׂיג חוכמות38. ואִילו זה אשר החוכמות מצויות לו בפֹעַל הוא הנקרא חכם חרשים. הם אמרו: כיוָן שמדבר נעשֹו הכל כחרשים39.
התבונן אפוא כיצד התנו בלשון המקרא את שלמות האדם בענייני מדינה ובחוכמות העיוניות עם פיקחות טבעית, הבנה והבעה יפה במסירת העניינים ברמז ואז מוסרין לו סתרי תורה ושם40 נאמר: אמר ליה ר' יוחנן לר' אלעזר תא לגמרך מעשֹה מרכבה אמר ליה אכתי לא קשאי41, כלומר: "לא זקנתי, ועדיין מרגיש אני את רתחת הטבע ופחזות הנעורים".
ראה אפוא כיצד התנו גם את הגיל נוסף למעלות האלה. כיצד אפוא ייתכן, עם כל אלה, לצלול לתוך זה עם המון האנשים כולם, טף ונשים (אסתר ג', 13)42?
הסיבה החמישית היא העיסוק בצרכים ההכרחיים של הגוף שהם השלמות הראשונה43, ובמיוחד אם נוסף לכך העיסוק באשה ובילדים, מה גם אם נוספה לכך בקשת מותרות החיים, שהפכה תכונה מושרשת היטב בתוקף דרכי החיים והמנהגים הרעים; כי - כפי שהזכרנו - אפילו אדם שלם, כאשר ירבה לעסוק בעניינים אלה ההכרחיים, לא כל שכן הלא-הכרחיים, ותשוקתו אליהם תגבר, תחלשנה בו התשוקות העיוניות ותוּצפנה44, ובקשתו אותן תהיה ברפיון, ברישול ובתשׂומת-לב מועטת. אזי הוא לא ישיג את אשר בכוחו להשׂיג, או ישיג השׂגה משובשת, שהשׂגה ואי-יכולת משמשים בה בערבוביה.
בתוקף הסיבות האלה כולן, הדברים האלה ראויים ליחידי סגולה מאוד ולא להמון. לכן יש להסתירם מן המתחיל ולמנוע אותו מלפנות אליהם, כשם שמונעים ילד קטן מלאכול מאכלים גסים ומלהרים משאות.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב