החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק מ"ז
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
כבר ציינו מספר פעמים1 כי כל מה שמדמים ההמון שהוא חיסרון, או שאי-אפשר לתפושׂ2 אותו ביחס לאל - ספרי הנביאים לא ייחסו אותו על דרך ההשאלה לאל יתעלה, אף כי דינו כדין הדברים שיוחסו לו על דרך ההשאלה. שכן (דברים) אלה שתואר בהם גורמים לדמות-בדמיון-שווא שלמויות כלשהן או שניתן לדמיין (שלמויות כאלה)3.
לאור קביעה זאת מן הראוי שנבאר לשם מה יוחסו לו יתעלה בהשאלה השמיעה, הראייה וההרחה, ולא יוחסו לו על דרך ההשאלה הטעם והמישוש, שהרי דין היותו יתעלה נעלה על כל חמשת החושים הוא אחד, וכל החושים הם חיסרון מבחינת ההשׂגה, אפילו למי שאינו משיג אלא באמצעותם, מכיוון שהם נפעלים, קולטים רשמים, עשׂויים להיקטע, סובלים כאב כשאר האיברים. הפירוש של דברינו שהוא יתעלה רואה - הוא שהוא משיג את הדברים הנראים. שומע - שהוא משיג את הדברים הנשמעים. כך ניתן היה לתארו כבעל טעימה ונגיעה ולפרש זאת שהוא משיג הדברים הניתנים לטעימה ולמישוש, שכן דין אחד להשׂגתם כולם. ואם שוללים לגביו השׂגת (מין) אחד מהם, מתחייב שישללו לגביו את השׂגתם כולם, כוונתי לחמשת החושים. ואם מחייבים לגביו השׂגת (מין) אחד מהם, צריך שישיג את כל חמשת (מיני) מושׂאי-ההשׂגה.
והנה אנו מוצאים שהספרים שלנו אומרים: וירא ה'4, וישמע ה'5, וירח ה'6, ואין הם אומרים: ויטעם ה' ולא וימשש ה'. הטעם לכך הוא מה שנקבע בדמיונו של כל אחד שאין האל נוגע בגופים כנגוע גוף בגוף, כי הנה אין הם רואים אותו; שכן שני חושים אלה, הטעם והמישוש, אין אתה משיג את מושׂאי התחושה שלהם עד שאתה נוגע בהם. ואִילו חוש(י) הראייה, השמיעה והריח - אתה משיג את מושׂאי התחושה שלהם כשהגופים, הנושׂאים את איכויותיהם אלה, מרוחקים. לכן היה זה אפשרי בדמיון ההמון לייחסם לו יתעלה7. ועוד, הרי המטרה והכוונה בייחוס חושים אלה לאל על דרך ההשאלה היא להורות שהוא משיג את מעשׂינו, והשמיעה והראייה מספיקים לכך, כלומר, כדי להשׂיג בהם את כל מה שהזולת עושה או אומר, כפי שאמרו על דרך הגערה וההרתעה תוך כדי דברי תוכחה: דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת8.
לכשתעמיק לחקור באמת תדע, כי דין הכל דין אחד, ושמאותה בחינה שנשללת ממנו השׂגת המישוש והטעם, מאותה בחינה עצמה נשללים הראייה, השמיעה וההרחה, שכן הכל השׂגות גשמות, היפעלויות ומצבים משתנים, אלא שחסרון חלקם בולט, ואִילו על חלקם חושבים שהם שלמות, כמו שהחיסרון שבדמיון גלוי והחיסרון שבחשיבה ובהבנה אינו גלוי. לכן אין מייחסים לו על דרך ההשאלה רעיון שהוא הדמיון, אך מייחסים לו על דרך ההשאלה מחשבה ותבונה שהם ההגות9 וההבנה ונאמר: אשר חשב ה'10; ובתבונתו נטה שמים (ירמיה י', 12). גם לגבי ההשׂגות הפנימיות הדבר הוא כמו לגבי ההשׂגות החושיות החיצוניות, שחלקם מייחסים (לו) על דרך ההשאלה וחלקם - לא. וכל זאת כלשון בני אדם11: מה שחשבו לשלמות - תיארוהו בו, ומה שחסרונו בולט - לא תיארוהו בו. אך לפי האמת אין לו תואר עצמוּת אמיתי הנוסף על עצמוּתו, כפי שיתברר12.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב