החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק מ"ח
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
כל מה שמופיע מעניין השמיעה מיוחס לאל - אתה מוצא שאונקלוס הגר עקף אותו ופירש את משמעותו שדבר זה הגיע אליו יתעלה או שהוא השׂיגו. ואם זה מתייחס לתפילה הוא מפרש את משמעותו שהוא קיבל או לא קיבל. כך הוא אומר בפירוש לשמע ה' תמיד: שמיע קדם ה'1. ובתוך תפילה הוא תירגם שמֹע אשמע צעקתו (שמות כ"ב, 22): קבלא אקביל [קבילתיה]2. וכך בעקביות בפירושו. הוא אינו סר מכך בשום מקום.
ואִילו לגבי הראייה המיוחסת לאל יתעלה הפך אונקלוס את עורו בצורה מוזרה, דבר שלא הגעתי לידי מסקנה לגבי כוונתו ומטרתו. כי בכמה מקומות הוא מפרש וירא ה': וחזא ה'3, ובכמה מקומות הוא מפרש זאת: וגלי קדם ה'4. העובדה שהוא מפרש חזא היא ראיה ברורה לכך שחזא בלשון הארמית5 (הוא שם) משותף, וכי הוא מורה על עניין השׂגת השׂכל כשם שהוא מורה על השׂגת החוש. מכיוון שכך הדבר בעיניו, הלוואי ידעתי מדוע נמנע (מפועל זה) בכמה מקרים ופירש: וגלי קדם ה'.
כאשר עיינתי בכתבי-היד של התרגום אשר מצאתי, עם מה ששמעתיו בעת ההוראה, מצאתי שהוא, כאשר מצא את הראִיה קשורה במעשׂה עושק או היזק וחמס, הוא מפרש אותה גלי קדם ה'. אין ספק שחזא באותה לשון מציין את ההשׂגה ואת אישור הדבר המושג כפי שהושג. לכן במוצאו את הראייה מתייחסת למעשׂה עושק אינו אומר: וחזא אלא: וגלי קדם ה'.
מצאתי אפוא שכּל ראִיה המיוחסת לאל בכל התורה הוא פירש: וחזא, זולת אלה שאציין לך:
כי ראה ה' את עניי6: ארי גלי קדם ה' עולבני7.
כי ראיתי את כל אשר לבן עֹשה לך (בראשית ל"א, 12): ארי גלי קדמי [ית כל דלבן עביד לך]8. אף-על-פי שהמדבר הוא מלאך9, (אונקלוס) לא ייחס לו את ההשׂגה המורה על אישור הדבר, משום שהוא מעשׂה עושק.
וירא אלהים את בני ישראל (שמות ב', 25): וגלי קדם ה' שעבודא דבני ישראל10.
ראה ראיתי את עני עמי (שם, ג', 7): מגלא גלי קדמי ית שעבודא דעמי11.
וגם ראיתי את הלחץ [אשר מצרים לֹחצים אותם] (שם, שם, 9): ואף גלי קדמי דחקא [דמצראי דחקין להון]12.
וכי ראה את עָנְיָם (שם, ד', 31): וארי גלי קדמוהי שעבודהון13.
ראיתי את העם הזה [והנה עם קשה עֹרף הוא] (שם, ל"ב, 9): גלי קדמי עמא הדין14 שכן פירושו: "ראיתי את המרי שלהם", כמו וירא אלהים את בני ישראל (שם, ב', 25) אשר פירושו: "ראה את סבלם".
וירא ה' וינאץ [מכעס בניו ובנֹתיו] (דברים ל"ב, 19): וגלי קדם ה' [ותקיף רוגזיה מדארגיזו קדמוהי בנין ובנן]15.
כי יראה כי אזלת יד (שם, שם, 36): ארי גלי קדמוהי. ואף זה מצב שבו נעשקו ואויב גבר עליהם.
כל זה עקבי מתוך התבוננות ב(פסוק): והביט אל עמל לא תוכל (חבקוק א', 13). ולכן כל שעבוד או כל עבירה הוא מתרגם: גלי קדמוהי או: גלי קדמי16. אך פירוש יפה ומועיל זה, שאין בו ספק, נפגם לי בשלושה מקומות, שלפי היקש זה היה ראוי שיבאר אותם [במלים]: וגלי קדם ה'; אך ב(כמה) כתבי-יד אנו מוצאים וחזא ה'. ואלה הם: וירא ה' כי רבה רעת האדם (בראשית ו', 5); וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה (שם, שם, 12); וירא ה' כי שנואה לאה (שם, כ"ט, 31). הסביר ביותר בעינַי שזאת טעות שנפלה בכתבי-היד17, שהרי אין בידינו כתב-ידו של אונקלוס, שנאמר שמא יש לו פירוש לכך.
אלהים יראה לו השה (שם, כ"ב, 8) הוא פירש: קדם ה' גלי אימרא18, או כדי לא לדמות דמיון-שווא שהאל יתעלה מתחיל לחפש19 ולהמציא, או שבשפה ההיא מגונה שהשׂגתו תתייחס אל פרט מבעלי-החיים שאינם מדברים.
ראוי לחקור היטב כדי לאמת20 את הנוסחים בעניין זה. אם תמצא שמקומות אלה הם כפי שאמרנו - איני יודע מטרה לכך.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב