החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק מ"ט
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
המלאכים גם כן אינם בעלי גופים, אלא הם שׂכלים נבדלים מן החומר1, כפי שיתברר. הם פעולים והאל בראם, כפי שיובהר. בבראשית רבה2 אמרו: להט החרב המתהפכת (בראשית ג', 24) על שם: משרתיו אש לֹהט (תהלים ק"ד, 4), המתהפכת: שהם מתהפכים, פעמים אנשים, פעמים נשים, פעמים רוחות, פעמים מלאכים. באִמרה זאת אמרו במפורש שאין הם בעלי חומר ואין להם תבנית גשמית קבועה מחוץ לדעת3; אלא כל זאת במראה הנבואה ובהתאם לפעולת הכוח המדמה כפי שיצוין (כשתוסבר) משמעות אמיתת הנבואה4.
דברם: פעמים נשים - כי יש שהנביאים גם כן רואים את המלאכים במראה הנבואה [ב]צורת נשים - רומז אל דבריו של זכריה עליו השלום: והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם [ולהנה כנפַיִם ככנפי החסידה ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים] (זכריה ה', 9).
יודע אתה שלהשׂיג את מה שנקי מן החומר, מעורטל כליל מן הגשמות, קשה מאוד לאדם, אלא לאחר תרגול רב, ובעיקר למי שאינו מבחין בין המושׂכל והמדומה, ורוב הסתמכותו על השׂגת הדמיון בלבד. כל מה שניתן לדמות יהיה בעיניו נמצא או אפשרי-המציאות5. ומה שאינו נופל ברשתו של הדמיון יהיה בעיניו נעדר ונמנע המציאות. כי אנשים אלה - והם רוב המעיינים6 - לא תתבאר להם לעולם המהות האמיתית של שום עניין ולא תתברר להם שום בעיה קשה.
בשל הקושי שבדבר הזה מביאים גם ספרי הנביאים דברים שמן הפשט שלהם מבינים שהמלאכים ותנועותיהם גשמיים, שהם בצורת אדם, שהאל מצווה עליהם והם מקיימים את ציווייו7 ועושים את מה שהוא רוצה8 בצו שלו. כל זאת על-מנת להדריך את הדעת9 אל מציאותם, ושהם חיים ושלמים כפי שביארנו בנוגע לאל. ואולם אִילו היו נעצרים לגביהם בדימוי זה, היתה אמיתתם ועצמוּתם דומה בדמיון ההמון לעצמוּת האל, שהרי כך נאמרו גם ביחס לאל דברים אשר מפשטם ייראה שהוא גוף חי ונע בצורת אדם. לכן הודרכה הדעת לכך שדרגת מציאותם נמוכה מדרגת האלוה, על-ידי כך שעורבב בתבניתם משהו מתבנית בעלי-החיים שאינם מדברים, על-מנת שמה שיובן באשר למציאות הבורא יהיה שלם יותר ממציאותם, כמו שהאדם שלם יותר מבעל-החיים שאינו מדבר. אך לא יוחסה להם תבנית בעל-חיים בכלל זולת הכנפיים, שכן לא ניתן לתפושׂ10 מעוף בלי כנפיים, כשם שלא ניתן לתפושׂ10 הליכה בלי רגליים, שכן אין לתפושׂ10 את מציאותם של כוחות אלה אלא במצעים11 אלה.
תנועת המעוף נבחרה על-מנת להדריך אל היותם חיים, שכן היא השלמה והנכבדה מבין התנועות המקומיות של בעלי-החיים שאינם מדברים. האדם חושב אותה לשלמות גדולה, עד כדי כך שהאדם מתאווה לעוף כדי לברוח מכל המזיק לו ולפנות אל כל המתאים לו במהירות, אף אם רחוק הדבר. לכן יוחסה (למלאכים) התנועה הזאת. ועוד, הציפור העפה מופיעה ונעלמת, מתקרבת ומתרחקת במהירות גדולה ביותר. אלה כולם דברים שאותם ראוי להאמין לגבי המלאכים, כפי שיובהר12. שלמות מדומה זו13, כלומר, תנועת המעוף, אין לייחס לאל בשום אופן, שהרי זו תנועה של בעלי-חיים שאינם מדברים, ואל תטעה בדברו: וירכב על כרוב ויעף (שמואל ב', כ"ב, 11; תהלים י"ח, 11), כי הכרוב הוא אשר עף. כוונת המשל הזה (להצביע על) מהירות אירועו של הדבר ההוא14 כשם שאמר: הנה ה' רֹכב על עב קל ובא מצרים (ישעיה י"ט, 1), והכוונה למהירות פגיעת ייסורים אלה בהם. גם אל יטעה אותך מה שתמצא ביחזקאל דווקא לגבי פני שור, פני אריה, פני נשר (א', 10); וכף רגל עגל (שם, 7), כי לכך יש פירוש אחר שעוד תשמע אותו15, וגם הוא תיאור לחַיות דווקא. כוונות אלה תובהרנה ברמזים המספיקים לעורר תשׂומת-לב.
תנועת המעוף מצויה בכתוב בכל מקום, ואין לתארה16 אלא בכנף. לכן הונח (שלמלאכים) כנפיים, להדריך אל מצב מציאותם, לא לקביעת אמיתת מציאותם. דע שכּל הנע תנועה מהירה יתואר כעף, כדי להצביע על מהירות התנועה. הוא אמר: כאשר ידאה הנשר (דברים כ"ח, 49), כי הנשר מהיר יותר לעוף ולעוט מכל הציפורים. לכן הוא משמש משל. דע גם כן שהכנפיים הן סיבת המעוף, לכן הכנפיים הנראות17 הן כמספר גורמי התנועה של המתנועע. אין זו מטרת הפרק18.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב