החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק נ"ב
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
כל מתואר שמחויב לו תואר1, ואומרים שהוא כך וכך, תוארו זה יהיה בהכרח מאחת מחמש הקבוצות האלה:
הקבוצה הראשונה: שמתארים דבר בהגדרתו, כגון שמתארים את האדם בתור "חי מדבר". כבר הסברנו2, שתואר כזה, המצביע על מהות הדבר ואמיתתו3, הוא הסבר של שם ותו לא. אופן זה של תואר נשלל מן האל לדעת הכול, כי לאל יתעלה אין סיבות קודמות שתהיינה סיבה למציאותו4 שיהיה אפשר להגדירו באמצעותן. לכן מפורסם אצל כל אחד מאנשי העיון המבינים את מה שהם אומרים שאין להגדיר את האל.
הקבוצה השנייה: שמתארים דבר בחלק מהגדרתו, כמו שמתארים את האדם שהוא בעל-חיים או שהוא מדבר5, דבר זה פירושו קשר הדדי בל-יינתק6, מכיוון שכאשר אנו אומרים: "כל אדם מדבר"7, פירושו שכּל מי שנמצאת לו אנושיות נמצא בו הדיבור8. אופן זה של תארים נשלל מן האל לכל הדעות, כי אִילו היה לו חלק של מהות, הרי שמהותו היתה מורכבת. קבוצה זו בלתי אפשרית לגביו אפוא כזו הקודמת לה.
הקבוצה השלישית: היא שמתארים דבר במשהו שהוא מחוץ לאמיתתו ועצמוּתו, כך שאותו משהו אין העצמוּת מגיעה באמצעותו לידי שלמות ואין הוא מעמיד9 אותה. מכאן שמשהו זה הוא איכות כלשהי בדבר. והאיכות - בהיותה סוג עליון10 - היא מקרה בין המקרים11. אִילו היה לאל יתעלה תואר מקבוצה זאת, הוא יתעלה היה מצע למקרים. די בכך להרחיק זאת, דהיינו, שיהיה בעל איכות, מאמיתתו ועצמוּתו! מפליא שהדוגלים בתארים שוללים מן האל את ההשוואה ואת האיוך. אך אין פירוש דברם "אין הוא ניתן לאיוך" אלא שאין הוא בעל איכות. וכל תואר המחייב לעצמוּת כלשהי חיוב עצמוּתי12, הרי או שהוא מעמיד13 את העצמוּת וזהה עמה או שהוא איכות של עצמוּת זו. וסוגי האיכות, כפי שיודע אתה, הם ארבעה14. ואני אמשיל לך משל על דרך התואר מכל סוג מהם כדי שיובהר לך שלא ייתכן שתארים כאלה יימצאו לאל יתעלה.
הדוגמה הראשונה: כגון שאתה מתאר אדם בסגולה מסגולותיו העיוניות או ממידות האופי או הכשרים והנטיות15 אשר יש לו באשר יש לו נפש, כגון שתאמר: "פלוני הנגר" או "הצנוע" או "החולה". אין הבדל בין שתאמר "הנגר" או שתאמר "המלומד" או "החכם". הכל כשרים ונטיות בנפש. ואין הבדל בין שתאמר "הצנוע" או שתאמר "הרחום". כי כל מלאכה16, כל חוכמה וכל מידת-אופי מושרשת, היא כושר ונטייה בנפש. כל זאת ברור למי שעסק במלאכת ההיגיון17 עיסוק מועט ביותר.
הדוגמה השנייה: כגון שאתה מתאר דבר בכוח טבעי שיש בו, או חוסר כוח טבעי שבו18, כגון שתאמר: "הרך" ו"הקשה". ואין הבדל בין שתאמר "הרך" ו"הקשה" ובין שתאמר: "החזק" ו"החלש" - הכל הכנות19 טבעיות.
הדוגמה השלישית: כגון שאתה מתאר אדם באיכות ההיפעלות ובהיפעלויות, כגון שתאמר "פלוני הכועס" או "הרוגז" או "הירא" או "המרחם", כאשר מידת האופי לא השתרשה. מסוג זה גם שאתה מתאר דבר בצבע, טעם, או ריח, חום או קור, יובש או רטיבות.
הדוגמה הרביעית: כגון שאתה מתאר דבר במה ששייך אליו מצד הכמות באשר היא כמות20 כגון שתאמר "הארוך" ו"הקצר", "העקום" ו"הישר" וכיוצא בזה.
כאשר תתבונן בתארים אלה כולם והדומים להם, תמצא שהם לא ייתכנו כלפי האלוה, שכן אין הוא בעל-כמות שתהא שייכת אליו איכות השייכת אל הכמות באשר היא כמות21. אין הוא מקבל רשמים ולא נפעל שתהא שייכת אליו איכות ההיפעלויות. אין לו הכנות19, כך שיהיו שייכים אליו כוחות22 וכיוצא בהם. כן אין הוא יתעלה בעל נפש שיהיה לו כושר ונטייה15 כך שתהיינה שייכות לו סגולות, כגון אורך-רוח, בוֹשֶת וכיוצא בהם, ולא מה ששייך לבעל נפש באשר הוא בעל נפש, כגון הבריאות והחולי.
הרי שהתברר לך שכּל תואר הכלול בסוג העליון23 של האיכות אינו מצוי לו יתעלה.
מכאן שהתברר ששלוש קבוצות אלה של תארים - והם המורים על מהות או על חלק של מהות, או על איכות כלשהי הנמצאת במהות - לא תיתכנה לגביו יתעלה, מכיוון שכולן מורות על מורכבות - דבר שנבהיר בהוכחה מופתית שהוא בלתי אפשרי ביחס לאל24; לפיכך נאמר שהוא אחד בהחלט25.
הקבוצה הרביעית של תארים היא שמתארים דבר ביחסו אל זולתו, כגון שייוחס לזמן, למקום או לפרט אחר, כגון שאתה מתאר את ראובן שהוא אביו של פלוני או שותפו של פלוני, או שהוא גר במקום פלוני, וכמי שהיה בזמן פלוני. אופן זה של תארים אינו מחייב ריבוי ולא שינוי בעצמוּתו של המתואר, כי ראובן זה אשר אליו מצביעים הוא שותפו של שמעון, ואביו של לוי, ואדונו של יהודה, וחברו של יששכר26, והוא גר בבית שהוא כזה וכזה, והוא אשר נולד בשנת כך וכך. משמעויות-יחס אלה אינן העצמוּת ולא דבר בעצמוּת כמו האיכויות; ובמחשבה ראשונה נראה שמותר27 לתאר את האל יתעלה בסוג זה של תארים. אולם כאשר בודקים את האמת ומדייקים בעיון, מתברר שזה לא ייתכן. ברור הוא שאין יחס בין האל יתעלה לבין הזמן והמקום, כי הזמן הוא מקרה28 השייך לתנועה, כאשר מביטים על משמעות הקדימה והאיחור שבתנועה, כך שהתנועה ניתנת לספירה כפי שהתברר במקומות שיוחדו למקצוע זה29. התנועה היא ממה ששייך לגופים, והאל יתעלה אינו גוף. מכאן שאין יחס בינו לבין הזמן. וכן אין יחס בינו לבין המקום.
יש מקום לחקור ולעיין אם יש בינו יתעלה ובין דבר מברואיו, העצמים, יחס אמיתי כלשהו, כך שהוא יתואר ביחס זה. במחשבה ראשונה ברור שאין יחס-גומלין30 בינו לבין דבר מברואיו, שכן אחת מסגולות שני דברים המתייחסים יחס-גומלין זה לזה הוא ההיפוך תוך שוויון31. והנה הוא יתעלה מחויב-המציאות ומה שזולתו אפשרי-המציאות, כפי שנבהיר32. ואם כן אין יחס-גומלין. אך שיש ביניהם יחס כלשהו, זה דבר הנחשב נכון; אך אינו כך, כי לא ייתכן להעלות על הדעת33 יחס בין השׂכל לצבע, אף כי שניהם כלולים במציאות אחת לשיטתנו34. כל שכן איך יעלה על הדעת יחס בין [האל וזולתו, בה בשעה שהוא יתעלה]35 מי שאין בינו לבין זולתו שום עניין שיכלול את שניהם, שכן לשיטתנו "מציאות" נאמרת עליו יתעלה ועל מה שזולתו בשיתוף מוחלט36.
לכן אין באמת שום יחס בינו לבין דבר מברואיו, כי בהכרח יחס יימצא לעולם רק בין שני דברים הכלולים במין אחד קרוב37. ואִילו כאשר הם כלולים [רק] בסוג אחד אין יחס ביניהם38. לכן אין אומרים: "האודם הזה עז יותר מן הירקוּת הזאת או חלש יותר ממנה, או שווה לה", אף כי שניהם שייכים לסוג אחד והוא הצבע.
ואִילו כאשר שני דברים כלולים בשני סוגים אין ביניהם שום יחס, אף לא במחשבה הראשונה של "השׂכל הישר"39, אפילו אם יעלו לסוג אחד40.
דוגמה לכך היא שאין יחס בין ארבע אמות לבין החריפות שבפלפל, מכיוון שזו מסוג האיכות והללו מסוג הכמות. אין גם יחס בין הידיעה ובין המתיקות או בין אורך-הרוח והמרירות, אף כי כל אלה שייכים לסוג העליון41 של האיכות.
על אחת כמה וכמה שאין יחס בינו יתעלה ובין דבר מברואיו לנוכח ההבדל הגדול באמיתת המציאות42, שאין הבדל גדול ממנו! אִילו היה יחס ביניהם43 היה מתחייב שיהיה שייך לו המקרה44 של יחס. אף כי זה לא היה מקרה בעצמוּתו יתעלה, סוף-סוף זה בכל זאת מקרה כלשהו.
מכאן שאין להיחלץ [מטעות] כשמיחסים לו תואר חיובי45, אפילו מצד היחס, על דרך האמת. אך זהו התואר שראוי ביותר להתייחס אליו בסלחנות כשמתארים בו את האלוה, שכן אין הוא מחייב ריבוי הקדום46 ואין הוא מחייב שינוי בעצמוּתו יתעלה עם שינוי הדברים המיוחסים אליו.
הקבוצה החמישית של תארים חיוביים היא שמתארים דבר במעשׂהו. איני מתכוון ב"מעשׂהו" למיומנות47 של המלאכה16 שבו כגון שתאמר "הנגר" או "הנפח", שכן אלה ממין האיכות כפי שהזכרנו. אלא כוונתי ב"מעשׂהו" למעשׂה אשר אותו הוא עשׂה כגון שתאמר "ראובן הוא אשר נִגֵּר את הדלת הזאת48 " ו"בנה את החומה הזאת" ו"ארג את הבגד הזה". אופן זה של תארים רחוק מעצם המיוחס ולכן מותר49 לתאר בהם את האל יתעלה, לאחר שתדע שמעשׂים שונים אלה אינם צריכים להיעשׂות על-ידי עניינים שונים שבעצמוּת העושה כפי שיבואר50, אלא כל המעשׂים השונים שלו יתעלה הם כולם על-ידי עצמוּתו ולא על-ידי עניין נוסף51, כפי שהסברנו.
סיכומו של מה שבפרק זה הוא, שהוא יתעלה אחד מכל הבחינות, אין בו ריבוי ולא עניין נוסף על העצמוּת, ושהתארים המרובים בעלי המשמעויות השונות, המצויים בספרים, המורים עליו יתעלה, הם מצד ריבוי מעשׂיו, ולא בשל ריבוי בעצמוּתו, וחלקם בא להורות על שלמותו בהתאם לְמה שאנו סבורים [בטעות] שהוא שלמות, כפי שהסברנו52.
האם אפשר שהעצמוּת האחת הפשוטה אשר אין בה ריבוי תעשׂה מעשׂים שונים - דבר זה יוסבר בדוגמאות53.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב