החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק נ"ד
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
דע כי אדון החכמים1, משה רבנו עליו השלום, ביקש שתי בקשות2 ובאה לו תשובה על שתי הבקשות. הבקשה האחת היא שביקש ממנו יתעלה שיודיענו את עצמוּתו ואת אמיתת מהותו. הבקשה השנייה - והיא זו אשר ביקשה ראשונה - היא שיודיענו את תאריו. וענה לו יתעלה בכך שהבטיח להודיעו את תאריו כולם ושהם מעשׂיו. כן הודיעו, כי אין להשׂיג את עצמוּתו כפי שהיא. אך הוא העיר לו על מקום עיון שממנו ישיג את מרב מה שיכול אדם להשׂיגו. מה שהוא, עליו השלום, השׂיג, לא השׂיגו אף אחד לפניו ולא אחריו.
בקשתו לדעת את תאריו, היא מה שאמר: הודיעני נא את דרכיך ואדעך [למען אמצא חן בעיניך...] (שמות ל"ג, 13). התבונן אֵילו דברים מופלאים3 כלולים באמרה זאת! שהוא אומר: הודיעני נא את דרכיך ואדעך הוא ראיה לכך שהאל יתעלה נודע בתאריו, כי כאשר ידע את הדרכים ידע אותו. דבריו: למען אמצא חן בעיניך הם ראיה לכך שמי שיודע את האל הוא אשר ימצא חן בעיניו, לא מי שצם ומתפלל בלבד4. יתר על כן, כל היודע אותו הוא הרצוי והמקורב, וכל שאינו יודע אותו הוא השנוא והמורחק. לפי מידת הידיעה ואי-הידיעה יהיו שביעות הרצון והשנאה, הקרבה והריחוק5.
הנה חרגנו ממטרת הפרק. אחזור אל המטרה: כאשר ביקש אפוא לדעת את התארים וביקש מחילה לעם, אז נענה באשר למחילה להם. אחרי-כן ביקש להשׂיג את עצמוּתו יתעלה שנאמר הראני נא את כבֹדך (שמות ל"ג, 18). ונענה באשר לבקשה הראשונה, דהיינו, הודיעני נא את דרכיך ונאמר לו: אני אעביר כל טובי על פניך (שם, שם, 19). ונאמר לו בתשובה לשאלה השנייה: לא תוכל לראֹת את פני [כי לא יראני האדם וחי] (שם, שם, 20).
ואִילו דבריו: כל טובי רומזים שהציג לפניו את הנמצאים כולם, שעליהם נאמר: וירא אלהים את כל אשר עשֹה והנה טוב מאֹד (בראשית א', 31). ב"הציג לפניו" כוונתי שהשׂיג את טבעם והתקשרותם זה בזה, כך שהוא ידע את הנהגתו [של האל] אותם, כיצד היא בכלל ובפרט. אל עניין זה הצביע באומרו: בכל ביתי נאמן הוא (במדבר י"ב, 7). כלומר, הוא הבין את מציאות עולמי כולו הבנה אמיתית בת-קיימא שהרי לדעות הלא-נכונות אין קיום מתמיד6. השׂגת מעשׂים אלה היא אפוא [השׂגת]7 תאריו יתעלה אשר מבחינתם הוא יתעלה נודע.
והראיה לכך שהדבר אשר השׂגתו הובטחה הם מעשׂיו יתעלה, היא שהדבר אשר בו נודע (הקב"ה למשה)8 הוא תוארי פעולה גמורים: רחום וחנון ארך אפַיִם (שמות ל"ד, 6)9.
התברר אפוא שהדרכים אשר ביקש לדעתם, והובאו לידיעתו, הם המעשׂים היוצאים מלפניו יתעלה. החכמים קוראים אותם: מידות ואומרים: שלוש-עשֹרה מידות10. שם זה ניתן בשימוש הלשון שלהם לתכונות-אופי: ארבע מידות בנותני צדקה... ארבע מידות בהולכי לבית המדרש11... זה תדיר. המשמעות כאן אינה שיש לו תכונות-אופי, אלא הוא עושה מעשׂים הדומים למעשׂים הנובעים אצלנו מתכונות-אופי כלומר, מנטיות נפשיות12, לא שהוא יתעלה בעל נטיות נפשיות.
הוא הצטמצם בהזכרת שלוש-עשֹרה מידות אלה, אף-על-פי שהוא השׂיג את כל טובו, כלומר, את כל מעשׂיו, מפני שאלה הם המעשׂים היוצאים מלפניו יתעלה באשר להבאת בני-האדם לידי מציאות והנהגתם. זאת היתה המטרה האחרונה של שאלתו, שהרי השלמת הדברים: ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה (שמות ל"ג, 13) אשר אני צריך להנהיגם במעשׂים שאתדמה בהם במעשׂיך בהנהגתם13.
הרי שהתברר לך שהדרכים והמידות הם [עניין] אחד, והם המעשׂים היוצאים מלפניו יתעלה בעולם. כל אימת שמשיגים מעשׂה אחד ממעשׂיו, מתארים אותו יתעלה בתואר שממנו נובע אותו מעשׂה, והוא קרוי בשם הגזור מאותו מעשׂה. למשל, כאשר משיגים את הנהגתו המעודנת14 ביצירת העֻבָּרִים של בעלי-החיים ובנתינת כוחות בהם ובמי שמגדל אותם אחר לידתם, המונעים אותם מלכלות ולהישחת, שומרים אותם מפגיעה, ומועילים להם בפעילויותיהם ההכרחיות - מעשׂה כדוגמת זה לא יבוא מצדנו אלא מתוך היפעלות ורוך15 וזאת היא משמעות הרחמים - נאמר עליו יתעלה רחום, כמה שנאמר: כרחם אב על בנים (תהלים ק"ג, 13). כן אמר: וחמלתי עליהם כאשר יחמֹל איש על בנו (מלאכי ג', 17). לא שהוא יתעלה נפעל ורך אלא כדוגמת המעשׂה הזה הבא מן האב כלפי הילד כתוצאה מרוך, חמלה והיפעלות גרידא, בא מלפניו יתעלה כלפי מקורביו לא מתוך היפעלות ולא מתוך השתנות; וכמו שאנו, כאשר אנו נותנים דבר למי שאין לנו החובה לתיתו לו - ייקרא זה בלשוננו חנינה כמה שאמר: חנונו אותם (שופטים כ"א, 22); אשר חנן אלהים (בראשית ל"ג, 5); כי חנני אלהים (שם, שם, 11). כדוגמת זה יש הרבה. הוא יתעלה מביא לידי מציאות, ומנהיג, את מי שאין לו חובה כלפיו להביאו לידי מציאות ולהנהיגו. לכן הוא נקרא חנון.
כן אנו מוצאים במעשׂיו כלפי בני-האדם פגעים גדולים הפוגעים בכמה פרטים ומכלים אותם או דברים כוללים המשמידים שבטים או אף חבלי-ארץ, ומאבידים בנים ובני בנים ואינם משאירים נשים16 וטף, כגון שקיעת האדמה, רעידות אדמה וברקים17 קטלניים וכגון שעם אחד יוצא נגד אחרים להשמידם בחרב ולמחות את עקבותיהם, ומעשׂים רבים כגון אלה, אשר אינם באים מצִדו של אחד מתוכנו כלפי אחר אלא מתוך כעס חזק, שנאה גדולה, או בקשת נקמה. לכן הוא נקרא לפי מעשׂים אלה קנוא ונוקם, ונוטר, ובעל חמה18 הווה אומר שמעשׂים אשר כדוגמתם נובעים אצלנו מתוך נטייה נפשית12, דהיינו, מתוך קנאה, נקמה, שנאה עמוקה או כעס, באים מלפניו יתעלה בהתאם למה שהיו ראויים לו אלה שנענשו19, ולא בשום פנים מתוך היפעלות. נעלה הוא מכל חיסרון. כן המעשׂים כולם הם מעשׂים הדומים למעשׂים הבאים מבני-האדם מתוך היפעלויות ונטיות נפשיות12, והם באים מלפניו יתעלה לא מתוך עניין נוסף על עצמוּתו20 כלל.
וראוי למנהיג המדינה אם הוא נביא21, להידמות בתארים22 אלה, ושמעשׂים אלה23 יבואו מצִדו מתוך חישוב ובהתאם למה שראויים לו, לא מתוך היגררות גרידא אחרי ההיפעלות, ולא ישלח רסן הכעס, ולא ייתן להיפעלויות מקום אצלו, שהרי כל היפעלות רעה. אלא עליו להישמר מפניהן ככל שאדם יכול. ואז הוא יהיה לפעמים רחום וחנון כלפי אנשים מסוימים לא מתוך רוך וחמלה גרידא אלא בהתאם למה שמתחייב. הוא יהיה לעתים נוטר ונוקם ובעל חמה כלפי אנשים מסוימים בהתאם למה שראויים לו, ולא מתוך כעס גרידא, באופן שיצווה לשׂרוף אדם, מבלי שיהיה רוגז או כועס עליו או שונא אותו, אלא על-פי מה שייראה לו ראוי, ויתחשב בתועלת הגדולה שתצמח לאנשים רבים מביצוע מעשׂה זה24. הלא תתבונן בכתוב בתורה: כאשר ציווה להשמיד שבעה עממים ואמר: לא תחיה כל נשמה (דברים כ', 16), הוסיף מייד בעקבות זאת ואמר: למען אשר לא ילמדו אתכם לעשֹות ככל תועבֹתם אשר עשֹו לאלהיהם וחטאתם לה' אלהיכם (שם, שם, 18). אומר הוא: אל תחשוב שזו אכזריות או בקשת נקמה, אלא זה מעשׂה שמצריכה אותו הסברה האנושית, שיורחק כל הסוטה מדרכי האמת, ויסולקו המכשולים המונעים בעד השלמות אשר היא השׂגתו יתעלה25.
עם כל זאת ראוי שיהיו מעשׂי האהבה, המחילה, החמלה והרחמים הבאים מצד מנהיג המדינה מרובים הרבה יותר ממעשׂי העונשין, שהרי שלוש-עשֹרה מידות אלה כולן מידות רחמים למעט אחת והיא פוקד עֲוֹן אבות על בנים (שמות ל"ד, 7). כי דברו: ונקה לא ינקה פירושו "ומן השורש לא יעקור"26 על-פי דברו: ונִקָּתָה לארץ תשב (ישעיה ג', 26).
ודע שדברו: פוקד עֲוֹן אבות על בנים אינו אלא בעוון עבודה זרה דווקא, לא בעוון אחר. ראיה לכך היא מה שהוא אומר בעשֹר הדברות: על שִלשים ועל רִבעים לשֹוֹנאי (שמות כ', 527); ולא נקרא שונא אלא עובד עבודה זרה28 [שנאמר: ...ופן תדרוש לאלהיהם...] כי כל תועבת ה' אשר שנא [עשֹו לאלהיהם...] (דברים י"ב, 30-31). הוא הסתפק ברִבעים, כי מרב מה שיכול אדם לראות מצאצאיו הוא דור רביעי. לכן, כאשר הורגים את אנשי העיר, עובדי עבודה זרה, הורגים אותו זקן29 העובד [עבודה זרה] ואת צאצאי צאצאי צאצאיו שהם הדור הרביעי. הרי זה כאילו הוא מתאר, שמכלל מצוותיו יתעלה, שהן מכלל מעשׂיו בלא ספק, שייהרגו צאצאי עובדי עבודה זרה, ואפילו הם קטנים, יחד עם30 הוריהם וסביהם.
ציווי זה מצאנוהו חוזר ומופיע בתורה בכל מקום; כפי שציווה בעניין עיר הנִדחת: החרם אֹתה וכל אשר בה (דברים י"ג, 16)31. כל זאת כדי למחות אותן עקבות המחייבות השחתה גדולה, כפי שהסברנו.
הנה חרגנו ממטרת הפרק אך הסברנו מדוע הצטמצם כאן, בהזכירו את מעשׂיו, באלה32, ושצריכים להן33 בהנהגת המדינות, מכיוון שתכלית מעלת האדם34 היא להידמות אליו יתעלה במידת היכולת, כלומר, שנדמה את מעשׂינו למעשׂיו, כפי שהסבירו בפירוש לקדֹשים תהיו (ויקרא י"ט, 2) לאמור: מה הוא חנון, אף אתה היה חנון, מה הוא רחום אף אתה היה רחום35.
כל הכוונה היא שהתארים המיוחסים לו הם תוארי הפעולה שלו ולא שהוא בעל איכות.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב