החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק נ"ז
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
על התארים, עמוק1 יותר ממה שקדם.
ידוע שהמציאות היא אירוע שאירע2 לנמצא, ולכן עניין3 הנוסף על מהות הנמצא4. זה הוא הדבר הברור המחויב בכל מה שיש למציאותו סיבה, שמציאותו היא עניין נוסף על מהותו.
ואִילו מי5 שאין סיבה למציאותו - והוא האל יתעלה לבדו, כי זאת המשמעות6 של אמירתנו על אודותיו יתעלה שהוא "מחויב-המציאות"7 - ברי שמציאותו היא עצמוּתו ואמיתתו, ועצמוּתו היא מציאותו8. אין זו עצמוּת שאירע לה שהגיעה לידי מציאות, שאז מציאותה היתה עניין הנוסף עליה, שהרי הוא מחויב-המציאות תמיד, אשר אין מתחדש לו דבר לפתע ולא מתארע לו אירוע9.
הוא אפוא נמצא לא בתוקף מציאות10 וכן הוא חי לא בתוקף חיים, יכול לא בתוקף יכולת, ויודע לא בתוקף ידיעה11, אלא הכל מעוגן בעניין12 אחד שאין בו ריבוי, כפי שנבהיר13.
וממה שראוי לדעת גם כן הוא שהאחדות והריבוי הם מאורעות שאירעו2 לנמצא מבחינת מה שהוא מרובה או אחד. דבר זה הובהר במטפיסיקה14 וכשם שהמספר אינו עצם הדברים הספורים, כן אין האחדות עצם הדבר האחד, שכן אלה כולם מקרים מסוג הכמות הנפרדת15, הדבקים בנמצאים המוכנים לקבל את המקרים האלה. ואִילו מחויב- המציאות הפשוט16 באמת אשר אין בו שום הרכבה כלל - כשם שלא ייתכן לגביו המקרה של ריבוי, כך לא ייתכן לגביו המקרה של אחדות. כוונתי לומר, שאין האחדות עניין17 הנוסף על עצמוּתו, אלא הוא אחד לא בתוקף אחדות.
בעניינים18 עדינים אלה, אשר כמעט חומקים מן הדעת19, אין להתבונן באמצעות הביטויים המקובלים. אלה הם הסיבה הגדולה ביותר להטעיה. שהרי קשה מאוד מאוד להתבטא בכל לשון מבלי לתאר20 את העניין הזה אלא מתוך אי-דיוק21 בהתבטאות. שהרי כשאנו רוצים להצביע על כך שהאלוה אינו רבים, אין האומר יכול לומר אלא "אחד"; אף-על-פי ש"אחד" ו"רבים" הם מן התת-מינים של הכמות22.
לכן נסכם23 את העניין24 ונדריך את הדעת25 אל אמיתתו של הדבר באומרנו: "אחד לא בתוקף אחדות", כמו שאנו אומרים "קדום" להצביע על כך שהוא אינו מחודש26, בה בשעה שבאומרנו "קדום" יש אי-דיוק27 ברור וגלוי, שהרי "קדום" נאמר דווקא על מה שחל בו הזמן שהוא מקרה של התנועה השייכת לגוף, והוא גם מעניין המתייחס יחס- גומלין, שהרי אמירתך "קדום" היא כלפי מקרה הזמן כאמירתך "ארוך" ו"קצר" כלפי מקרה הקו. וכל דבר שאין מקרה הזמן חל בו, אין לאמור עליו, לאמיתו, לא "קדום" ולא "מחודש", כשם שאין לומר על המתיקות לא "עקומה" ולא "ישרה", ואין לומר על הקול לא "מלוח" ולא "תפל".
דברים אלה אינם נעלמים מפני מי שהתאמן בהבנת העניינים לאמיתם. התבונן בהם אפוא על-ידי שהשׂכל ישיג אותם ויפשיט28 אותם ולא על-ידי ההכללה שהביטויים מצביעים עליה.
לכן כל מה שאתה מוצא שהכתובים מתארים אותו יתעלה ראשון ואחרון29 הרי זה כמו שמתארים אותו יתעלה [כבעל] עין ואוזן. והכוונה בזאת, שבו יתעלה לא חל שינוי ולא מתחדש בו עניין בשום פנים, ולא שהוא יתעלה כפוף לזמן, באופן שיהיה היקש כלשהו בינו לבין זולתו שבזמן, באופן שיהיה ראשון ואחרון, אלא ביטויים אלה כולם הם אך ורק כלשון בני אדם30. כן דברנו "אחד" פירושו שאין שני כמותו, ולא שעניין האחדות דבק בעצמוּתו31.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב