החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק נ"ח
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
עמוק יותר ממה שקדם.
דע כי תיאור האל יתעלה בשלילות1 הוא התיאור הנכון, אשר אין בו כלום מאי-הדיוק2 ואין בו חיסרון לגבי האל בכלל ולא בשום מצב. ואִילו בתיאורו בהיגדים חיוביים יש משום שיתוף3 וחיסרון, כפי שהבהרנו. ראוי אפוא שאבהיר לך תחילה כיצד השלילות הן תארים מצד מסוים ובמה הן שונות מן התארים החיוביים. לאחר מכן אבהיר לך כיצד אין לנו דרך לתארו אלא בשלילות בלבד.
אומר אפוא כי לא התואר הוא המייחד4 את המתואר בלבד, באופן שלא ישתתף בתואר זה עם זולתו, אלא יש שתואר הוא גם תואר למתואר, אף שהוא משתתף בו עם זולתו, ואין מושג בו ייחוד. דוגמה לכך, שראית אדם מרחוק ושאלת: "מה זה הנראה?" ונאמר לך: "בעל-חיים". והנה זה בלי ספק תואר לנראה הזה, אף כי אין הוא מייחד אותו מכל מה שזולתו. אך הושג בו ייחוד כלשהו, והוא שהנראה הזה אין הוא גוף ממין הצומח ולא ממין המחצבים5. כן גם אם היה באותו בית אדם ואתה ידעת שיש בו גוף כלשהו, אך לא ידעת מה הוא ושאלת: "מה בבית הזה?" וענה לך העונה: "אין בו מחצב5 ולא גוף של צמח" הרי שהושג ייחוד כלשהו, שאתה יודע שיש בו בעל-חיים, אף שאין אתה יודע איזה בעל-חיים הוא.
מבחינה זאת שותפים תוארי השלילה לתוארי החיוב, כי בהכרח הם מייחדים ייחוד כלשהו, אפילו אם אין הייחוד שבהם אלא כדי סילוק מה שנשלל מכלל מה שהיינו סוברים שלא נשלל.
הבחינה שבה שונים תוארי השלילה מתוארי החיוב היא שתוארי החיוב - אף שאין הם מייחדים - הרי הם מצביעים על חלק מכללותו של הדבר אשר מבקשים לדעת אותו,


אם זה חלק מן העצם שלו ואם מקרה ממקריו; ואִילו תוארי השלילה אינם מודיעים לנו שום דבר בכלל על מה היא העצמוּת אשר אנו מבקשים לדעת אותה, אלא אם כן היה זה במקרה, כפי שהראינו במשל שהבאנו.
לאחר הקדמה זו אומר, שכבר הוכח הוכחה מופתית, שהאל יתעלה הוא מחויב- המציאות שאין בו הרכבה כפי שנוכיח הוכחה מופתית6; ואין אנו משיגים אלא את עובדת-היותו7, ולא את מהותו. לא ייתכן אפוא שיהיה לו תואר חיוב, מפני שאין לו עובדת-היות מחוץ למהותו כך שתואר יוכל להצביע על אחת משתיהן. לא כל שכן [לא ייתכן] שתהא לו מהות מורכבת, כך שהתואר יצביע על שני חלקיה. על אחת כמה וכמה [שלא ייתכן] שיהיו לו מקרים באופן שהתואר יצביע גם עליהם. מכאן שאין לו תואר חיוב בשום פנים.
ואִילו תוארי השלילה הם אלה שראוי להשתמש בהם כדי להדריך את הדעת8 אל מה שראוי להאמין לגביו יתעלה, מכיוון שמבחינתם לא ידבק (במושׂג האל) ריבוי בשום פנים. הם מדריכים את הדעת8 אל מרב מה שייתכן לאדם להשׂיגו ממנו יתעלה.
הוכח לנו, למשל, בהוכחה מופתית שחייב להימצא דבר-מה זולת אותן עצמוּיות שהחושים משיגים אותן ושהשׂכל יודע אותן, ואז אמרנו על אודותיו שהוא "נמצא", והכוונה היא שלא ייתכן שייעדר. כן השׂגנו שנמצא זה אינו כמו מציאותם של היסודות, למשל, שהם גופים "מתים"9, ולכן אמרנו שהוא חי; והכוונה שהוא יתעלה אינו בן-תמותה10. כן השׂגנו שנמצא זה אינו כמו מציאות השמים אשר הם גוף חי11. לכן אמרנו שהוא אינו גוף. כן השׂגנו שנמצא זה אינו כמו מציאות השׂכל, אשר אינו גוף ואינו בן-תמותה12, אבל הוא מסובב13. לכן אמרנו שהוא יתעלה קדום, כלומר, שאין לו סיבה שהביאתהו לידי מציאות. כן השׂגנו שמציאותו של הנמצא הזה, שהיא עצמוּתו, מספקת לא רק לו כדי להימצא, אלא שופעים ממנו נמצאים רבים14 ואין זאת כשפיעת החום מן האש או כמו שהאור מתחייב מן השמש, אלא שפיעה המספקת להם תמיד קיום וסדר בהנהגה משוכללת15, כפי שנבהיר.
אנו אומרים עליו בגלל משמעויות אלה שהוא יכול, יודע ורוצה. הכוונה בתארים אלה שאין הוא חסר-אונים, לא בור, אינו מסיח דעתו ואינו מזניח. משמעות מה שאנו אומרים שהוא אינו חסר-אונים - שיש במציאותו די כדי להביא לידי מציאות דברים אחרים זולתו. משמעות דברנו שאינו בור - שהוא משיג, כלומר, חי, כי כל משיג חי. משמעות דברנו שהוא אינו מסיח דעתו ואינו מזניח - שכּל הנמצאים האלה נוהגים על-פי סדר והנהגה ואינם מוזנחים ומתהווים במקרה, אלא כמו שמתהווה כל מה שמנהיג אותו מי שרוצה מתוך כוונה ורצון.
כן השׂגנו, כי הנמצא הזה אין אחר כמותו, לכן מה שאנו אומרים: "הוא אחד", משמעותו שלילת הריבוי16.
התברר לך אפוא שכּל תואר שאנו מתארים אותו בו הוא או תואר פעולה17, או שמשמעותו שלילת הֶעְדֵּרו18 אם הכוונה בו להשׂיג את עצמוּתו ולא את פעולתו. גם אין להשתמש בשלילות אלה ואין לאומרן עליו יתעלה אלא מן הבחינה אשר אתה יודע שיש ששוללים לגבי דבר-מה את מה שאין דרכו שיהיה לו19, כגון שאנו אומרים על אודות הקיר: "לא רואה".
ואתה, המעיין בספר זה, יודע שאת השמים האלה - שהם גוף נע20 - מדדנו בטפחים ובאמות, וידועות לנו המידות של חלקים מהם ורוב תנועותיהם. אך שׂכלינו חסרי-אונים לגמרי מלהשׂיג את מהותם. זאת אף-על-פי שאנו יודעים שהם בהכרח בעלי חומר וצורה. אלא שהוא21 אינו כמו החומר הזה אשר בנו. לכן אין אנו יכולים לתאר אותם אלא בשמות לא מובנים ולא בקביעה חיובית מובנת, שהרי אנו אומרים שהשמים לא קלים, לא כבדים, ולא נפעלים, ולכן אין הם מקבלים רושם22, ואין להם לא טעם ולא ריח, ושלילות מעין אלה. כל זאת מפאת אי-ידיעתנו את החומר ההוא.
על אחת כמה וכמה, כיצד יהיה מצב שׂכלינו כאשר הם יבקשו להשׂיג את הבלתי- חומרי הפשוט בתכלית הפשטות, מחויב-המציאות אשר אין לו סיבה23 ולא ידבק בו עניין נוסף על עצמוּתו השלמה, אשר משמעות שלמותה שלילת החסרונות ממנה, כפי שהבהרנו?! שכן אין אנו משיגים אלא את עובדת-היותו7 בלבד, ושיש נמצא אשר דבר מן הנמצאים שהוא הביאם לידי מציאות אינו דומה לו ולא משתתף עמו בשום משמעות כלל, ושאין בו ריבוי ולא חוסר-אונים מלהביא לידי מציאות את מה שזולתו, ושיחסו לעולם כיחס הקברניט לספינה. וגם זה אינו יחס אמיתי ולא דַמְיוּת אמיתית, אלא הוא בא להדריך את הדעת24 לכך שהוא יתעלה מנהיג את הנמצאים, מספק להם [את קיומם וצורכיהם] ושומר על הסדר שלהם25 כראוי. עניין זה עוד יבואר26 בצורה קולעת-למטרה27 יותר מזה.
השבח למי אשר השׂכלים - בנסותם להתבונן בו - השׂגתם הופכת לקוצר השׂגה ובראותם כיצד מעשׂיו מתחייבים מרצונו, הופכת ידיעתם לאי-ידיעה; וכאשר מבקשות הלשונות לרוממו בתארים, הופכת כל צחות מליצה28 לגמגום ואין-אונים29.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב