החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק נ"ט
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
השואל רשאי לשאול ולומר: אם אין תחבולה להשׂיג את אמיתת עצמוּתו, וההוכחה המופתית מלמדת שמה שמשיגים הוא רק שהוא נמצא, ושתארים חיוביים בלתי-אפשריים כפי שהוכח בהוכחה מופתית - אזי באיזה דבר מתבטא ההבדל-במעלה בין המשיגים? שהרי אם כך, מה שהשׂיגו משה רבנו ושלמה הוא מה שמשיג אחד מן התלמידים, ובזאת אין מקום לתוספת1. והנה מפורסם בין אנשי התורה, ויתרה מזאת בין הפילוסופים, שהבדל-המעלה בזה רב.
דע, אפוא, שהדבר הוא כך, שההבדל במעלה בין המשיגים הוא גדול מאוד, שכן כל כמה שמוסיפים על תוארי המתואר, הוא מתייחד2 יותר, והמתאֵר קרוב יותר להשׂיג את אמיתתו. וכן3 כל כמה שאתה מוסיף לשלול לגביו יתעלה, אתה מתקרב להשׂגה, ואתה קרוב יותר ממי שלא שלל את אשר התבררה לך שלילתו בהוכחה מופתית. לפיכך יש שאדם מתייגע שנים רבות להבין חוכמה כלשהי ולעמוד על המשמעות האמיתית של הנחות-היסוד שלה עד שהוא קונה אותה מתוך ודאות. והתוצאה של כל החוכמה הזאת היא שנשלול מן האל עניין אשר נלמד בהוכחה מופתית, שלא ייתכן לייחס לו אותו עניין4. ואִילו אחר, שהתרשל בעיון, לא התברר לו זאת בהוכחה מופתית, כך שיהיה לו ספק אם משמעות זאת מצויה לאל או לא נמצאת לו. ושוב אחר, עיוור בתפישׂתו, יחייב את העניין הזה אשר שלילתו הוּכחה מופתית. כגון שאוכיח בצורה מופתית שאין הוא גוף5. ואחר יטיל ספק ולא ידע אם הוא גוף או אינו גוף. ואחר יפסוק שהוא גוף ויקדם את פני האל מתוך אמונה זו. מה גדול ההבדל בין שלושה אנשים אלה! הראשון הוא בלי ספק הקרוב ביותר לאל. השני רחוק ממנו. והשלישי רחוק יותר. וכן, אם נניח רביעי שהתברר לו בהוכחה מופתית שלא תיתכנה היפעלויות מלפניו יתעלה, ואִילו לראשון אשר שלל את הגופניות דבר זה לא הוכח בהוכחה מופתית - אזי הרביעי בלי ספק קרוב יותר אל האל מן הראשון. וכן הלאה. והיה כאשר יימצא אדם שהתבררה לו בהוכחה מופתית אי-האפשרות לגבי האל יתעלה של דברים רבים, אשר לדעתנו אפשר שיימצאו לו או יבואו ממנו, לא כל שכן אם נאמין שזה מחויב - הרי אותו אדם שלם יותר מאתנו בלי ספק.
הרי שהתברר לך שכּל אימת שהוּכחה לך בהוֹכחה מופתית שלילת דבר-מה לגביו - אתה שלם יותר, וכל אימת שאתה מחייב לו דבר נוסף - אתה מדמה6, ורחוק מלדעת את אמיתתו7.
מבחינה זאת ראוי להתקרב אל השׂגתו בחקירה ובלימוד עד שיודעים את נמנעות כל מה שנמנע לגביו8, ולא על-ידי כך שתחייב לו דבר מבחינת שזה עניין נוסף על עצמוּתו9, או מבחינת שהעניין הזה הוא שלמות לגביו מכיוון שאתה מוצא אותו שהוא שלמות לגבינו. שהרי כל השלמויות הן סגולות10 כלשהן, ולא כל סגולה נמצאת לכל מי שיש לו סגולות. דע עוד שכאשר אתה מחייב לו דבר אחר, תהיה רחוק משתי בחינות: אחת, מכיוון שכּל מה שאתה מחייב הוא שלמות לנו [ולא לו יתעלה]; ושנייה, שאין לו דבר אחר, אלא עצמוּתו היא שלמויותיו, כפי שהבהרנו11.
ומכיוון שכּל אחד מודע לכך שאין להגיע אל השׂגת מה שבכוחנו להשׂיג אלא על-ידי השלילה, והשלילה אינה מלמדת שום דבר מאמיתת הדבר שממנו נשלל מה שנשלל - אומרים האנשים כולם, אלה שחלפו ואלה שיבואו, במפורש שאת האל יתעלה אין השׂכלים משיגים, ורק הוא משיג מה הוא, ושהשׂגתו היא חוסר היכולת להשׂיגו השׂגה גמורה12. כל הפילוסופים אומרים, "סנוור אותנו יופיו, והוא נסתר מאתנו בגלל עוצם גילויו כמו שהשמש נסתרת מן העיניים החלשות מכדי להשׂיגה"13.
הרבו לדבר על נושׂא זה ואין תועלת לחזור על כך כאן. הדבר הקולע14 ביותר שנאמר בעניין זה הוא מה שהוא אמר בתלים (תהלים ס"ה, 2): לך דֻמיה תהִלה שפירושו: לגביך השתיקה היא השבח. זה ביטוי קולע15 מאוד למשמעות זאת, שהרי כל דבר שנאמר מתוך כוונה לרומם ולפאר בו, נמצא בו פגיעה כלשהי כלפיו ונראה בו חיסרון כלשהו. לכן ראוי יותר לשתוק ולהצטמצם בתפישׂת השׂכל, כפי שציוו השלמים ואמרו: אִמרו בלבבכם על משכבכם ודֹמוּ סלה (תהלים ד', 5)16.
וכבר ידעת את אִמרתם המפורסמת17 אשר מי ייתן והיו כל האמרות כמותה. אני אציין לך אותה כלשונה, אף-על-פי שהיא אִמרה שזוכרים אותה, על-מנת להסב את תשׂומת-לבך אל משמעויותיה. הם אמרו18: ההוא דנחת קמיה דר' חנינה אמר: האל הגדול הגִבור והנורא האדיר והחזק היראוי והעזוז, אמר ליה: סימתינהו לכלהו שבחי דמרך? השתא אנן תלת קמיתא אלמלא דאמרינהו משה רבנו באוריתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפילה אנן לא יכילנן למימרינהו. ואת אמרת ואזלת כולי האי?19 משל למה הדבר דומה למלך בשֹר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף, והלא גנאי הוא לו! כאן מסתיימים דברי אותו איש-מעלה.
התבונן אפוא בראשונה באי-רצונו וסלידתו להרבות בתוארי חיוב. התבונן גם שאמר במפורש שאילו השאירו אותנו [לנהוג] על-פי שׂכלינו גרידא לא היינו אומרים את התארים לעולם ולא היינו מוציאים מפינו דבר מהם, אלא רק מפני שההכרח חייב לפנות אל האנשים במה שיקנה להם מושג20 כלשהו, כמו שאמרו21: דברה תורה כלשון בני אדם, לתאר להם את האל בשלמויותיהם. מטרתנו היא להיעצר אצל אותן אמירות ולא לכנותו בהן אלא רק בשעה שקוראים אותן בתורה. אולם מכיוון שבאו גם אנשי כנסת הגדולה, והם נביאים22, ותיקנו שתיאמרנה [שלוש המלים "הגדול הגִבור והנורא"] בתפילה - מטרתנו היא לומר אותן בלבד. רוח הדברים האלה23 היא, שהוא אמר במפורש ששני מיני הכרח הזדמנו-יחד [לגרום] שאנו אומרים אותן24 בתפילה. האחד שהן מופיעות בתורה והשני שהנביאים תיקנו להתפלל בהן. והנה, לולא ההכרח הראשון לא היינו מזכירים אותן, ולולא ההכרח השני לא היינו מוציאים אותן ממקומן25, ולא היינו מתפללים בהן; בה בשעה שאתה26 ממשיך בתארים!
התברר אפוא גם לך מן הדברים האלה שלא מותר לנו להתפלל בכל התארים המיוחסים לאל בספרי הנביאים ולומר אותם, שהרי הוא לא אמר: אלמלא דאמרינהו משה רבנו לא הוינא יכלינן למימרינהו27 אלא הוא [הוסיף] תנאי אחר והוא: ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפילה28 ואז מותר לנו להתפלל בהן; ולא כמו שעשׂו הללו שלא ידעו את האמת, אשר הרבו דברים, האריכו וחידשו-מדעתם29 בתפילות שחיברו ובדרשות מליציות שיצרו, כדי להתקרב בהן אל האל לפי טענתם, כשהם מתארים בהן את האל בתארים שאילו תואר בהם אחד מבני-האדם היה זה חיסרון לגביו, מכיוון שהם לא הבינו את המשמעויות הרמות, הזרות30 לשׂכליהם של ההמונים ועשׂו את האל יתעלה מדרס ללשונותיהם31, ופנו אליו בכל מה שהם חשבו למותר והִרבו מלים בכך עד שתיארו אותו כמתנועע מתוך היפעלות לטענתם. במיוחד כאשר היו מוצאים מקראות מפורשים על כך בדבריו של נביא, היה הדבר מותר בעיניהם להביא מקראות שראוי להוציאם מפשוטם בכל אופן ומפרשים אותם לפי פשוטם, וגוזרים מהם ומוציאים מהם מסקנות ובונים עליהם אמירות. לעתים קרובות הפייטנים והדרשנים או אלה שטענו שהם מחברים שירה, התירו לעצמם דברים אלה. כך, נתחברו אמירות שחלקן כפירה מוחלטת ובחלקן יש אווילות ודמיון קלוקל עד כדי להצחיק אדם לפי טבעו בשמעו אותן ולגרום לו בכי כאשר הוא מתבונן כיצד נאמרות אמירות אלה על האל יתעלה! ולולא חמלתי על המחברים מלהראות ליקויָם, הייתי מביא לך דבר מהם, כדי שתשים לב לצד העבירה שבהם, אבל הם ביטויים אשר ליקויָם גלוי מאוד למבין. ראוי שתלמד לקח ותאמר: אם לשון הרע והוצאת שם רע32 הם עבירה גדולה, על אחת כמה וכמה התרת הלשון כלפי האל יתעלה ותיאורו בתארים שהוא נעלה מהם. איני אומר שזאת עבירה, אלא חֵרוף וגִדוף בשגגה מצד ההמון השומע ומצד אותו בור האומר.
אבל מי שהשׂיג את פגימותן של האמירות האלה ואומר אותן הרי הוא בעיני מכלל מי שנאמר עליהם: ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם (מלכים ב', י"ז, 9), ונאמר: ולדבר על33 ה' תועה (ישעיה ל"ב, 6). אם אתה מכלל מי אשר יחוס על כבוד קונו34, אין ראוי לך שתשמע אותם בשום אופן, לא כל שכן שתאמר אותם, קל וחומר שתעשׂה כמותם, שהרי יודע אתה את מידת חטאו של מי אשר יטיח דברים כלפי מעלה35. אין ראוי לך בשום פנים לעסוק בתוארי האל מתוך חיוב36 על-מנת לרומם אותו לטענתך. אל תחרוג ממה שתיקנו אנשי הכנסת הגדולה בתפילות ובברכות, ודי בכך בהכרח! די עד מאוד! כפי שאמר ר' חנינה.
את יתר [התארים] המופיעים בספרי הנביאים יש לקרוא שעה שעוברים עליהם, אך יש להאמין, כפי שביארנו37, שהם תוארי פעולה או [באים] להצביע על שלילת הֶעְדֵּרם. גם משמעות זו אין להפיץ בהמון, אלא דרך זו של עיון מתאימה ליחידי הסגולה אשר לדידם לרומם את האל אינו בכך שיגידו מה שאינו ראוי, אלא בכך שישכילו כראוי.
אחזור להשלים ולדייק את הסבת תשׂומת-הלב אל דברי ר' חנינה. הוא לא אמר: משל למה הדבר דומה למלך בשֹר ודם שהיה לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו במאה דינרין, שכן משל זה היה מורה על כך ששלמויותיו יתעלה שלמות יותר משלמויות אלה המיוחסות לו, אף שהן ממינן. אך אין הדבר כך, כפי שהוכחנו הוכחה מופתית, אלא חוכמתו של משל זה היא שהוא אומר: דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף להורות שמה שאצלנו שלמויות אין ממינו כלום מלפניו יתעלה, אלא כולן חסרונות לגביו, כפי שהובהר37. והוא אמר במשל הזה: והלא גנאי הוא לו, שהרי כבר הודעתיך שכּל התארים האלה שאתה טוען שהם שלמות, הם חיסרון מלפניו יתעלה, כאשר הם ממין מה שאצלנו. שלמה, עליו השלום, כבר הדריך אותנו בעניין זה הדרכה מספקת ואמר: כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים (קהלת ה', 1)38.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב