החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק ס"א
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
כל שמותיו יתעלה המצויים בכתבי-הקודש - כולם גזורים ממעשׂים. זה דבר ידוע. זולת שם אחד והוא יוד הא ואו הא כי הוא שם פרטי לו יתעלה1. לכן הוא נקרא: שם מפורש. פירוש הדבר שהוא מורה על עצמוּתו יתעלה הוראה ברורה אשר אין בה שיתוף2. שאר שמותיו המפארים, לעומת זאת, מורים בשיתוף3, מפני שהם גזורים ממעשׂים, אשר כמותם מצויים לנו, כפי שביארנו4. אפילו השם אשר בו מכנים5 את יוד הא ואו הא גזור גם הוא מן האדנות: דבר האיש אדֹני הארץ (בראשית מ"ב, 30). ההבדל בין שתאמר אדני בנון חרוקה ובין שתאמר זאת בנון ארוכת קמץ כמוהו כהבדל בין שתאמר שרִי אשר משמעותו "השר שלי" ובין שתאמר שרַי אשת אברם (בראשית י"ב, 17) כי מלים אלה מביעות כבוד וכוללות אחרים6; שהרי נאמר למלאך7: אדני [אם נא מצאתי חן בעיניך] אל נא תעבֹר (בראשית י"ח, 3).
ביארתי לך זאת דווקא לגבי אדני במיוחד, שבו הוא מכונה5, מכיוון שהוא המיוחד מבין שמותיו יתעלה המפורסמים8. ואִילו יתרם, כגון דיין וצדיק וחנון ורחום ואלהים ברור שהם כוללים6 ונגזרים.
ואִילו השם שאותיותיו יוד הא ואו הא לא ידועה לו גזרה מפורסמת8 ולא משתתף בו הזולת9. אין ספק שהשם הגדול הזה אשר אין מבטאים אותו - כפי שיודע אתה - אלא במקדש, ודווקא כהני ה' המקודשים10 בברכת כהנים, וכהן גדול ביום הצום11 מצביע על עניין כלשהו, אשר אין בעניין זה שיתוף9 בין האל יתעלה ובין זולתו. אולי הוא מורה - על-פי הלשון שממנה לא מצוי אצלנו היום אלא הדבר המועט ביותר12 וגם בהתאם למה שמבטאים אותו - על משמעות חיוב המציאות13.
ובסיכומו של דבר, גדולתו של שם זה והאיסור לבטא אותו14 באים מתוך שהוא מורה על עצמוּתו יתעלה באופן שאף אחד מן הברואים אינו משותף בהוראה זאת15; כפי שאמרו עליו [חכמינו] ז"ל: שמי המיוחד לי16.
ואִילו שאר השמות כולם מורים על תארים ולא על עצמוּת בלבד, אלא על עצמוּת בעלת תארים17, מכיוון שהם נגזרים. לכן הם גורמים לנו דמיון-שווא של ריבוי; כוונתי שהם גורמים לנו דמיון-שווא שיש תארים, שיש עצמוּת ועניין נוסף על העצמוּת, שכן כך היא הוראת כל שם נגזר: הוא מורה על משמעות ועל נושׂא18 שלא פורש בשמו, אשר אליו קשורה אותה משמעות19. מכיוון שהוכח בהוכחה מופתית שאין האל יתעלה נושׂא כלשהו אשר אליו קשורות משמעויות20, ידוע שהשמות הנגזרים הם או משום ייחוס המעשׂה אליו או כדי ללמד על שלמותו21. לכן היה סולד ר' חנינה מלאמור הגדול הגיבור והנורא לולא שני דברים שהזכיר22 שהצריכו זאת, מכיוון שאלה23 גורמות לנו לדמות-בדמיון-שווא תוארי עצמוּת, כלומר, שהן (מציינות) שלמויות הנמצאות בו.
שמותיו יתעלה שנגזרו מן המעשׂים גורמים לכמה אנשים דמיון-שווא שיש לו תארים מרובים כמספר המעשׂים שמהם נגזרו. לכן הבטיח שהאנשים יקבלו השׂגה אשר תסיר מהם שיבוש זה, ואמר: ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה י"ד, 9), כלומר, כשם שהוא אחד כן ייקרא אז בשם אחד בלבד, והוא השם המורה על העצמוּת בלבד מבלי שיהיה נגזר.
בפרקי ר' אליעזר24 אמרו: עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו בלבד. התבונן אפוא כיצד אמר מפורשות ששמות נגזרים אלה נוצרו כולם רק לאחר שנוצר העולם. וזה נכון, שהם כולם שמות שנקבעו על-פי המעשׂים הנמצאים בעולם. אך כאשר אתה מתייחס אל עצמוּתו כשהיא מעורטלת ומופשטת מכל מעשׂה - לא יהיה לה בשום אופן שם נגזר, אלא שם אחד פרטי25 כדי להורות על עצמוּתו. אין לנו שם בלתי-נגזר מלבד זה. והוא יוד הא ואו הא, אשר הוא שם המפורש סתם. אל תחשוב אחרת.
אל תעלה על דעתך הזייתם26 של כותבי הקמיעות והשמות אשר הם בודים, שאתה שומע מפיהם או מוצא בספריהם האוויליים. שמות אלה אינם מצביעים על שום עניין כלל. הם קוראים אותם שמות וטוענים שהם צריכים קדושה וטהרה ושהם עושים נפלאות27. כל הדברים האלה הם סיפורים שלא ראוי לו לאדם שלם לשמעם, כל שכן להאמין בהם28.
בשום פנים לא נקרא שם המפורש אלא זה השם בן ארבע אותיות הכתוב אשר אינו נקרא לפי אותיותיו ובפירוש אמרו29 בספרי30: "כה תברכו את בני ישראל" (במדבר ו', 23): "כה" - בלשון הזה, "כה" - בשם המפורש. ושם נאמר: במקדש ככתבו ובמדינה31 בכִנויו. ובתלמוד32 נאמר: "כה" - בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכִנויו? תלמוד לומר: "ושמו את שמי [על בני ישראל]" (שם, שם, 27) - שמי המיוחד לי. הרי שהתברר לך ששם המפורש הוא שם בן ארבע אותיות זה, ושהוא לבדו הוא המורה על העצמוּת מבלי לשתף33 עניין אחר. לפיכך אמרו עליו: המיוחד לי.
אני אבאר לך מה הדבר שגרם לאנשים להאמין במה שהם מאמינים בדבר השמות. אבאר לך בעיה זו בפרק שאחרי זה, ואסיר לך את הלוט מעליה עד שלא יישאר בה קושי, אלא אם כן תרצה להטעות את עצמך.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב