החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק ס"ב
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
נצטווינו על ברכת כהנים ובה שם ה' ככתבו אשר הוא שם המפורש. לא היה ידוע לכל אחד כיצד מבטאים אותו, באילו תנועות יש להגות כל אות מאותיותיו, האם יש להדגיש חלק מאותיותיו, אם יש בו אות דגושה. החכמים היו מעבירים זאת זה לזה במסורת, דהיינו, את אופן ההגייה, ולא היו מלמדים זאת לשום אדם, אלא לתלמיד הגון פעם אחת בשבוע1.
אני מאמין שמה שאמרו: שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע2 - אין זה רק כיצד לבטא אותו, אלא גם לימוד העניין אשר למענו יוחד3 שם זה. אזי יהיה גם בכך סוד אלוהי.
כן היה אצלם שם בן שתים-עשׂרה אותיות, אשר הוא פחות בקדושה מן השם בן ארבע אותיות. מתקבל ביותר על דעתי שלא היה זה שם אחד, אלא שני שמות או שלושה, אשר סכום אותיותיהם שתים-עשׂרה. שם זה היו מכנים4 בו כל אימת שבא בקריאה שם בן ארבע אותיות, כמו שאנו מכנים היום באלף דלת ואין ספק ששם זה אשר הוא שם בן שתים-עשֹרה אותיות הורה על עניין מיוחד יותר5 ממה שמורה אלף דלת, והוא לא היה אסור ולא שמור6 מפני אף אחד מן החכמים. אלא כל מי שביקש ללמוד אותו - לימדוהו אותו. לא כן שם בן ארבע אותיות; שכן אף אחד מאלה שידעו אותו לא היה מלמד אותו כלל לאיש ממכריו אלא לבנו ולתלמידו פעם אחת בשבוע.
כאשר החלו אנשים מופקרים ללמוד שם בן שתים-עשֹרה אותיות זה, הם השחיתו על-ידי כך אמונות, דבר הקורה לכל מי שאינו שלם כאשר הוא לומד שדבר-מה אינו כפי שהיה מדמה בתחילה. לכן הסתירו את השם הזה גם כן ולא לימדוהו אלא לצנועים שבכהונה כדי שיברכו בו את האנשים במקדש, מכיוון שפסקו מלהזכיר את השם המפורש אף במקדש בגלל שחיתותם של האנשים. [החכמים] אמרו7: משמת שמעון הצדיק בטלו אחיו הכהנים מלברך בשם. אלא היו מברכים בשם בן שתים-עשֹרה אותיות זה. הם אמרו8: בראשונה שם בן שתים-עשֹרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם. משרבו הפריצים, היו מוסרין אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה היו מבליעים אותו בנעימות אחיהם הכהנים. אמר ר' טרפון: פעם אחת עליתי אחר אבי אמא לדוכן והטיתי אזני אצל כהן ושמעתי שהבליעו בנעימות אחיו הכהנים.
היה להם גם שם בן שתים וארבעים אותיות. ידוע לכל מי שמסוגל לתפישׂה מושגית9, שלא ייתכן בשום פנים שארבעים ושתיים אותיות תהיינה מלה אחת. אלא היו אלה מלים מספר אשר סכום אותיותיהן ארבעים ושתיים. אין ספק שמלים אלה מורות בהכרח על עניינים. עניינים אלה קרובים לתפישׂה10 אמיתית של עצמוּתו יתעלה באופן שאמרנו. מלים מרובות-אותיות אלה נקראו שם רק מפני שהן מורות על עניין אחד בלבד כשאר השמות הפרטיים11. מלים אלה מרובות הן כדי להסביר את העניין. כי יש שעניין אחד מוסבר בביטויים רבים. הבן זאת אפוא.
דע שדבר זה שהיו מלמדים היה לימוד העניינים שעליהם מורים אותם השמות ולא ביטוי האותיות גרידא, מעורטל מכל תפישׂה מושגית10.
על שם בן שתים-עשֹרה אותיות זה ועל שם בן ארבעים ושתים אותיות לא נאמר מעולם השם שם המפורש. אלא שם המפורש הוא השם המיוחד לו, כפי שביארנו. ואִילו שני אחרונים אלה היו בהכרח מביעים ידיעה אלוהית כלשהי12. הראיה ש[השם בן מ"ב אותיות] מוסר ידיעה היא שהם אמרו13 על זאת: שם בן ארבעים ושתים אותיות קדוש ומקודש ואין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מִדותיו ודיבורו בנחת עם הבריות. וכל היודעו וזהיר בו ומשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ותלמודו מִתקיֵם בידו ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. זה הנוסח בתלמוד. מה רחוק מה שמבינים מאמירה זו מכוונת אומרה! כי הרוב חושבים שאלה אותיות שמבטאים אותן ולא יותר, ואינם מביאים בחשבון שיש להן משמעות ושאפשר לרכוש באמצעותן את הדברים הגדולים האלה, ושעל-כן דרושה להם ההכנה המוסרית הזאת וההתכוננות הרבה אשר הוזכרה. ברור שכּל זה אינו אלא הודעת משמעויות אלוהיות מתוך כלל המשמעויות שהן סתרי תורה, כמו שהבהרנו14.
בספרים שנכתבו על חוכמת האלוהות התברר שאת הידיעה הזאת אי-אפשר לשכוח, כוונתי להשׂגת השׂכל הפועל15, וזאת משמעות דבריו: ותלמודו מִתקיֵם בידו. והנה כאשר מצאו האנשים הרעים הבורים את הלשונות האלה נתאפשר להם לשקר ולומר שיצרפו איזה אותיות שירצו ויאמרו: זה שם הפועל ועושה כאשר כותבים אותו או אומרים אותו באופן כזה. אחרי-כן נכתבו הכזבים אשר בדה אותם הרשע הבור הראשון. וספרים אלה הגיעו לידי החסידים היראים הפתאים אשר אין בידם קנה-מידה להבחין בו בין האמת והשקר והם הסתירו אותם. אחרי-כן נמצאו בעזבונם, ולכן חשבו אותם לנכונים16. ובסיכום: פתי יאמין לכל דבר (משלי י"ד, 15).
חרגנו מנושׂאנו הנכבד ומעיוננו המדוקדק כדי לעיין בביטול הזיה17 אשר שקריותה גלויה לכל מתחיל בעיון. אך לכך גרם ההכרח שבהזכרת השמות ומשמעותם ומה שמפורסם אצל ההמון מעניינם. אחזור אפוא לנושׂא שלי.
הערנו על כך שכּל שם של האל נגזר, זולת שם המפורש. ראוי שאדבר על שם זה שהוא אהיה אשר אהיה (שמות ג', 14) בפרק נפרד, מכיוון שיש בו מן העניין העדין שאנו עוסקים בו, דהיינו, שלילת התארים.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב