החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק ס"ח
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
יודע אתה כמה מפורסמת אותה אמירה אשר אומרים הפילוסופים על אודות האל יתעלה, והיא שהם אומרים שהוא השׂכל, המשׂכיל והמושׂכל1, וכי שלושת העניינים האלה בו יתעלה הם עניין אחד אשר אין בו ריבוי2. ואנו כבר הזכרנו זאת בחיבורנו הגדול3, שכן זה הוא יסוד4 של תורתנו כפי שהסברנו שם, דהיינו, שהוא אחד בלבד ואין לצרף אליו דבר אחר, כוונתי שאין דבר קדום5 זולתו. ולכן אומרים: חַי ה'6 ואין אומרים: חֵי ה', שכן אין חייו דבר זולת עצמוּתו כפי שכבר הבהרנו (בדברנו) על שלילת התארים7.
אין ספק, שכּל מי שלא הביט בספרים שחוברו על אודות השׂכל, לא השׂיג את עצמוּת השׂכל ואינו יודע את מהותו ואינו מבין ממנו אלא כמו מה שהוא מבין ממשמעות הלובן והשחור - יקשה עליו מאוד להבין את העניין הזה. דברנו שהוא השׂכל, המשׂכיל והמושׂכל יהיה בעיניו כאילו אמרנו: "הלובן, המולבן והמלבין הם דבר אחד". כמה בורים יתחילו לסתור את דברנו בעזרת המשל הזה וכיוצא בו! ומה רבים אלה המתיימרים להיות חכמים שדבר זה יקשה עליהם ויחשבו שהידיעה, שנכון הוא שדבר זה הכרחי, היא עניין שאין הדעת8 משיגה אותו, בה בשעה שעניין זה הוא עניין ברור, מוכח בהוכחה מופתית, כפי שביארו זאת הפילוסופים התיאולוגיים9. הנה אני אגרום לך להבין מה הוכיחו בהוכחה מופתית:
דע שלפני שאדם משׂכיל10 דבר-מה הוא משׂכיל בכוח. וכאשר הוא משׂכיל דבר-מה - כגון שתאמר כאשר הוא משׂכיל את צורת חתיכת העץ הזאת שאנו מצביעים עליה, ושולף את הצורה שלה מן החומר שלה ותופשׂ11 את הצורה מעורטלת12 - שהרי זאת היא פעולת השׂכל - אזי הוא נעשׂה משׂכיל בפֹעַל. השׂכל שהגיע להיות בפֹעַל הוא הצורה המעורטלת של חתיכת העץ אשר בדעתו13, כי אין השׂכל דבר זולת העניין המושׂכל14. הרי שהתברר לך, שהדבר המושׂכל הוא הצורה המעורטלת12 של חתיכת העץ והיא השׂכל שהגיע להיות בפֹעַל, ואין הוא שני דברים, שׂכל והצורה המושׂכלת של חתיכת העץ, כי אין השׂכל בפֹעַל דבר זולת מה שהושׂכל15. והדבר אשר בו הושׂכלה צורת חתיכת העץ ועורטלה - שהוא המשׂכיל - הוא השׂכל שהגיע להיות בפֹעַל בלי ספק. כי פעולתו של כל שׂכל היא עצמוּתו16. אין השׂכל בפֹעַל דבר אחד ופעולתו דבר אחר, כי אמיתת השׂכל ומהותו היא ההשׂגה.
ואל תחשוב שהשׂכל בפֹעַל הוא דבר הנמצא לעצמו, מנותק מן ההשׂגה, ושההשׂגה היא עניין אחר בו, אלא השׂכל בעצמו ואמיתתו הוא השׂגה; וכאשר מניחים שׂכל הנמצא בפֹעַל, אשר הוא ההשׂגה את מה שהושׂכל - וזה ברור מאוד למי שהתנסה בעיון מעין זה - מתברר שפעולת השׂכל, אשר היא השׂגתו, היא אמיתתו ועצמוּתו. ובכן הדבר שבו עורטלה צורתה של חתיכת העץ הזאת והושגה, אשר הוא השׂכל - הוא המשׂכיל, כי השׂכל הזה עצמו הוא אשר ערטל את הצורה והשׂיג אותה. וזאת היא פעולתו אשר בגללה נאמר עליו שהוא משׂכיל, ופעולתו היא עצמוּתו, ואין לזה אשר הונח כשׂכל בפֹעַל אלא צורתה של חתיכת העץ הזאת.
ברור אפוא שכאשר השׂכל נמצא בפֹעַל, אזי השׂכל הוא הדבר המושׂכל. והתברר שפעולתו של כל שׂכל, שהיא היותו משׂכיל, היא עצמוּתו. מכאן שהשׂכל, המשׂכיל והמושׂכל הם עצם אותו דבר תמיד בכל מה שיושׂכל בפֹעַל. אבל כאשר מניחים שהוא בכוח - אזי הוא בהכרח שני דברים: השׂכל בכוח והמושׂכל בכוח, כאילו אמרת: "השׂכל ההיולי17 אשר בראובן הוא שׂכל בכוח, וכן חתיכת העץ הזאת מושׂכלת בכוח". אלה בלי ספק שני דברים. וכאשר הוא יוצא לפֹעַל וצורת חתיכת העץ מגיעה להיות מושגת בפֹעַל, אזי תהיה הצורה המושׂכלת זהה עם השׂכל. ובאותו שׂכל עצמו, אשר הוא שׂכל בפֹעַל, היא עורטלה והושׂכלה, שכן כל מה שיש לו פעולה נמצאת הריהו נמצא בפֹעַל. כל שׂכל בכוח ומושׂכל בכוח הם אפוא שניים.
כל מה שהוא בכוח זקוק בהכרח למצע שיישא את הכוח הזה, כמו, למשל, האדם. ואז יהיו שלושה דברים: [1.] האדם הנושׂא את הכוח ההוא, שהוא המשׂכיל בכוח; [2.] הכוח, שהוא השׂכל בכוח; ו-[3.] הדבר המוכן להיות מושׂכל, שהוא המושׂכל בכוח; כאילו אמרת במשל הזה: "האדם והשׂכל ההיולי וצורת העץ", ואלה שלושה עניינים מובחנים. וכאשר מגיע השׂכל להיות בפֹעַל נעשׂים שלושת העניינים אחד18. לעולם לא תמצא את השׂכל כדבר אחד ואת המושׂכל כדבר אחר, אלא אם כן הם נחשבים בכוח.
ומכיוון שהוכח בהוכחה מופתית שהאל יתעלה ויתגדל הוא שׂכל בפֹעַל19, ואין בו כוח20 כל עיקר, אלא הוא שׂכל בפֹעַל תמיד, כפי שהתברר21 וכפי שיוכח בהוכחה מופתית22, כך שלא יהיה פעמים משיג ופעמים לא משיג23, אלא הוא שׂכל בפֹעַל תמיד - מתחייב שיהיה הוא ואותו הדבר המושג דבר אחד, והוא עצמוּתו. ופעולת ההשׂגה עצמה, אשר בה הוא קרוי משׂכיל, הוא עצם השׂכל אשר הוא עצמוּתו, לכן הוא שׂכל, משׂכיל ומושׂכל לעולם.
ברור אפוא שהיות השׂכל, המשׂכיל והמושׂכל אחד במספר אינו לגבי הבורא בלבד אלא לגבי כל שׂכל. גם בָּנוּ המשׂכיל, השׂכל והמושׂכל הם דבר אחד כאשר יש לנו שׂכל בפֹעַל. אבל אנחנו יוצאים מן הכוח אל הפעל מדי פעם בפעם.
וגם השׂכל הנבדל, כוונתי לשׂכל הפועֵל24, יש שתהיה לו מניעה מלפעול, אף שאין מניעה זו מעצמוּתו אלא מחוצה לו. והיא תנועה25 כלשהי של אותו שׂכל במקרה. אבל אין אנו מתכוונים עכשיו להבהיר עניין זה. אלא הכוונה שהדבר הבלעדי והמיוחד לאל הוא שהוא תמיד שׂכל בפֹעַל, ואין לו מניעה מן ההשׂגה, לא מצד עצמוּתו ולא מצד זולתו. לכן מתחייב שהוא משׂכיל, שׂכל ומושׂכל תמיד ולעולם. עצמוּתו היא המשׂכלת והיא המושׂכלת והיא השׂכל, כפי שמתחייב לגבי כל שׂכל בפֹעַל.
אנו חזרנו על עניין זה בפרק זה פעמים מספר, מכיוון שהתפישׂה26 הזאת זרה27 מאוד לדעת28. איני סבור שאתה תבלבל את התפישׂה26 השׂכלית הזאת עם הדמיון (ועם) נקיטת השתקפות המוחש בכוח המדמה29. שהרי ספר זה לא חובר אלא למי שעסק בפילוסופיה ויודע מה שברור בדבר הנפש וכל כוחותיה30.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב