החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק ס"ט
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
כידוע לך, הפילוסופים קוראים לאל יתעלה "העילה הראשונה" ו"הסיבה הראשונה". אלה הידועים כ"מדברים"1 בורחים מאוד משם זה. הם קוראים לו "הפועֵל". הם חושבים שיש הבדל גדול בין שנאמר "סיבה ועילה" ובין שנאמר "פועֵל". כי הם אומרים שאם נאמר "עילה" מתחייבת מציאות העלול2. וזה יביא לקדמות העולם3, ושהעולם הוא לו4 על דרך החיוב. ואִילו כאשר אנו אומרים "פועֵל" אין מתחייב מכך שיימצא הפעול עִמו, כי יש שהפועל קודם לפעולתו. יתר על כן אין הם תופשׂים5 את משמעות היות הפועֵל פועֵל אלא באופן שהוא קודם למעשׂהו. אלה דברים של מי שאינו מבחין בין מה שבכוח ובין מה שבפֹעַל6.
אתה יודע שאין הבדל בין שתאמר "עילה" או "פועֵל" בעניין זה. שכן כאשר אתה מבין גם את ה"עילה" בכוח, היא תקדם לעלול שלה בזמן, ואִילו כאשר היא עילה בפֹעַל, אזי העלול שלה נמצא בהכרח בתוקף הימצאותה בתור עילה בפֹעַל. וכן, כאשר אתה מבין את הפועל כפועל בפֹעַל, תתחייב מציאות פעולתו בהכרח, שהרי הבנאי טרם יבנה את הבית אינו בנאי בפֹעַל אלא הוא בנאי בכוח, כשם שהחומר של הבית הזה הוא לפני שהוא נבנה - בית בכוח. וכאשר הוא בונה הוא בנאי בפֹעַל, ואז מתחייב בהכרח דבר בנוי. איננו מרוויחים אפוא דבר כאשר אנו מעדיפים את השם "פועֵל" על השם "עילה" ו"סיבה". כאן המטרה היא להשוות בין שני השמות האלה, וכמו שנקרא אותו "פועֵל" אף כי פעולתו נעדרת7 - היות שאין מה שימנע או יעצור בעדו מלפעול כאשר יחפץ - כן מותר לנו לקרוא אותו "עילה" ו"סיבה" באותה משמעות עצמה, אף כי העלול נעדר.
מה שהביא את הפילוסופים לקרוא אותו יתעלה בשם "עילה" ו"סיבה" ולא לכנותו "פועֵל" - אין זה בגלל דעתם המפורסמת בדבר קדמות העולם, אלא בגלל עניינים אחרים שאתמצת לך כאן. הובהרה בפיסיקה8 מציאות הסיבות לכל מה שיש לו סיבה. והן ארבע: החומר, הצורה, הפועֵל והתכלית, ומהן קרובות ומהן רחוקות9. וכל אחת מן הארבע האלה נקראת סיבה ועילה. ומדעותיהם10, אשר אני אינני חולק עליהן, שהאל יתעלה הוא הפועֵל, והוא הצורה, והוא התכלית. לכן אמרו שהוא יתעלה סיבה ועילה כדי לכלול את שלוש הסיבות האלה, כלומר, שהוא פועל העולם, צורתו ותכליתו.
מטרתי בפרק הזה לבאר לך מאיזו בחינה נאמר עליו יתעלה שהוא הפועל והוא צורת העולם ותכליתו גם כן. אל תעסיק את דעתך11 כאן במשמעות של חידושו12 את העולם או היות העולם מתחייב ממנו לפי דעתם, שכן עוד יבואו על כך דברים רבים הראויים לעניין זה13. כאן הכוונה רק שהוא יתעלה פועל את פרטי המעשׂים המתרחשים בעולם כשם שהוא פועל את העולם כולו. ואומר: התברר בפיסיקה, כי לכל סיבה מארבעת מיני הסיבות ראוי לבקש גם כן סיבה, כך שיימצאו לדבר המתהווה ארבע הסיבות האלה הקרובות אליו. לסיבות אלה תימצאנה גם כן סיבות, ולסיבות סיבות עד אשר מגיעים אל הסיבות הראשונות. למשל, זה הוא הדבר הפעול, ופועלו הוא כך וכך, לפועל זה יש פועל. והדבר נמשך עד שהוא מגיע אל מניע ראשון14, אשר הוא הפועל באמת את המתווכים האלה כולם. שהרי אם יש אות אל"ף אשר אותה מניעה אות בי"ת, ואת האות בי"ת מניעה אות גימ"ל, ואת גימ"ל מניעה דל"ת, ואת דל"ת מניעה ה"א, אין זה נמשך לאינסוף15. לכן נעצר, למשל, אצל ה"א. אזי אין ספק, כי ה"א היא המניעה את אל"ף ואת בי"ת ואת גימ"ל ואת דל"ת. ובאמת אומרים על תנועת אל"ף שהיא פעלה אותה. מבחינה זאת מייחסים כל פעולה שבמציאות אל האל, אף אם פעל אותה מישהו מן הפועלים הקרובים, כפי שנסביר. הוא16 אפוא הסיבה הרחוקה ביותר מבחינת היותו פועל.
כמו כן, כאשר אנו מתבוננים בצורות הטבעיות המתהוות וכלות אנו מוצאים שבהכרח קודמת להן צורה אחרת המכינה חומר נתון לקבל צורה נתונה. לאותה צורה שנייה קודמת צורה אחרת, עד שמגיעים לצורה האחרונה, אשר היא הכרחית לשם הימצאות אותן צורות מתווכות, אשר הן, הצורות המתווכות, הן הסיבה לצורה הקרובה. אותה צורה אחרונה לכל המציאות היא האל יתעלה.
אל תחשוב שבאומרנו שהוא הצורה האחרונה לכל העולם אנו מתכוונים לצורה האחרונה אשר על אודותיה אומר אריסטו במטפיסיקה17 שהיא אינה מתהווה ואינה כלה, כי אותה הצורה הנזכרת שם היא טבעית ולא שׂכל נבדל18, שהרי אין דברנו על אודותיו יתעלה שהוא צורתו האחרונה של העולם משול להיות הצורה בעלת החומר צורה לאותו חומר, באופן שיהיה הוא יתעלה צורה לגוף19 לא מבחינה זאת נאמרו הדברים. אלא כשם שכּל נמצא בעל צורה הוא מה שהוא בתוקף צורתו, וכאשר כלה צורתו - כלה ובטלה הווייתו גם כן, כך גם היחס הזה עצמו, יחס האלוה אל כל העקרונות הרחוקים של המציאות. כי בתוקף מציאותו של הבורא עצמו - הכל נמצא, והוא מספק את המשך קיומו על-ידי העניין המכונה "שפע", כפי שנסביר באחד20 מפרקי ספר זה.
אִילו הנחנו שהבורא נעדר - היתה המציאות כולה נעדרת21 ומהותן של סיבותיה הרחוקות ממנה, של המסובבים האחרונים, ושל מה שביניהם - היתה בטלה.
האל מתייחס אפוא למציאות כולה כמו הצורה לדבר אשר יש לו צורה ואשר בה הוא מה שהוא ועל-ידי הצורה נקבעת אמיתתו ומהותו. כן יחס האלוה אל העולם. מבחינה זאת נאמר עליו שהוא הצורה האחרונה, ושהוא צורת הצורות, כלומר, שהוא זה אשר מציאותה וקיומה של כל צורה בעולם נשענים בסופו של דבר עליו, ובו קיומה, כשם שהדברים בעלי הצורות קיימים בתוקף צורותיהם.
בגלל העניין הזה הוא נקרא בלשוננו חי העולמים22. משמעותו שהוא חיי העולם כפי שיתברר23.
כך גם הדבר לגבי כל תכלית, שרשאי אתה לבקש תכלית לאותה תכלית, כגון שתאמר, למשל, שהחומר של הכיסא הוא עץ, פועלו הנגר, וצורתו ריבועיוּת בתבנית נתונה, ותכליתו הישיבה עליו. אזי רשאי אתה לשאול "ומה תכלית הישיבה על הכיסא?" אז ייאמר: "כדי שהיושב עליו יהיה מורם וגבוה מן הארץ". אז תשאל עוד ותאמר: "ומה תכלית היותו מורם מן הארץ?" ואז תיענה: "כדי שהיושב יהיה גדול בעיני הרואים אותו"24. ואתה תשאל: "ומה תכלית גדולתו בעיני רואיו?" ויענו לך: "כדי שיפחדו וייראו ממנו". ואז אתה תשאל ותאמר: "ומה התכלית שיפחדו ממנו?" יענו לך: "כדי שיצייתו לפקודתו". אתה תשאל: "מה תכלית הציות לפקודתו", ויענו לך: "למנוע את האנשים מלהזיק זה לזה". אתה תבקש תכלית גם לזאת ותיענה: "כדי שמציאותם תתמיד בצורה מסודרת".
כך מתחייב תמיד לגבי כל תכלית מחודשת25, עד שהדבר מגיע בסופו אל רצונו26 יתעלה גרידא, לפי דעה אחת, כפי שיוסבר27, באופן שבסוף תהיה התשובה: "כך רצה הוא יתעלה", או לפי דעת אחרים: "מה שחוכמתו מצריכה", כפי שעוד אסביר27, כך שבסופו של דבר תהיה התשובה: "כך הצריכה חוכמתו". לכן מגיעה שרשרת כל תכלית בסופה, על-פי שתי הדעות האלה, אל רצונו וחוכמתו28, אשר לגביהם הובהר29, לפי דעתנו, שהם עצמוּתו, ושאין רצונו וחפצו או חוכמתו דברים שהם מחוץ לעצמוּתו, כלומר, זולת עצמוּתו. בזאת נאמר עליו שהוא יתעלה הוא התכלית האחרונה של כל דבר. כמו כן תכלית הכל היא להידמות אל שלמותו בהתאם ליכולת, וזאת המשמעות של רצונו אשר הוא עצמוּתו כפי שיובהר30. ומתוך כך נאמר עליו שהוא תכלית התכליות.
הרי שביארתי לך מאיזו בחינה נאמר עליו יתעלה שהוא פועֵל, צורה ותכלית. לכן קראו לו "סיבה" ולא קראו לו רק "פועֵל".
ודע שכמה מאנשי העיון מאותם ה"מדברים" הביאו אותם הבורות והחוצפה לכך שאמרו, שאילו הנחנו שהבורא נעדר לא היה מתחייב שייעדר הדבר הזה אשר הבורא הביאו לידי מציאות, והכוונה לעולם, מכיוון שלא מתחייב שמושׂא הפעולה ייעדר, כאשר נעדר הפועל לאחר שפעל אותו31. מה שהם אמרו היה נכון אִילו הוא היה רק פועל, והדבר הפעול לא היה זקוק לו לשם המשך קיומו. כמו שכאשר מת הנגר אין כלה הארון, מכיוון שהוא אינו מספק את המשך קיומו. אולם מכיוון שהאל יתעלה הוא גם צורת העולם, כפי שהסברנו, והוא מספק לו את המשך הקיום וההתמדה, מן הנמנע שיסתלק המספק ויישאר קיים מקבל האספקה, אשר אינו יכול להתמיד אלא במה שהוא מספק לו. עד כדי כך מגיע דמיון-השווא המתחייב מן הטענה שהוא פועל בלבד, ולא תכלית וצורה.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב