החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק ע"א
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
דע כי החוכמות1 הרבות שהיו בעדתנו לאימות הדברים האלה אבדו בגלל אורך הזמן, בגלל השתלטות האומות הבורות עלינו ומכיוון שדברים אלה לא היו מותרים לכל בני-אדם, כפי שהסברנו2. מה שהותר לבני-אדם כולם לא היה אלא מה שכתוב במפורש בכתבי-הקודש. יודע אתה שאפילו ההלכה המסוּרה לא היתה ערוּכה-בספר3 בזמנים קדומים בגלל מה שנפוץ בעדתנו: דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאָמרם בכתב4. זאת היתה תכלית החוכמה לגבי התורה, שכן היה בכך כדי למנוע מה שקרה לאחרונה, דהיינו, ריבוי הדעות והסתעפות האסכולות, ספקות המתעוררים באשר ללשונם של דברים כתובים, שגגות המתלוות להם, פילוג שנוצר בין בני-אדם עד שהם נעשׂים כיתות, ומבוכה הנגרמת במעשׂים. אלא ניתנה הסמכות בכל הדבר הזה לבית דין הגדול, כפי שביארנו בחיבורינו ההלכתיים5 וכפי שלשון התורה6 מורה.
ואם נמנעו מלהנציח את ההלכה בספר המסור לאנשים כולם, בגלל הקלקול שזה היה מביא בסופו של דבר, על אחת כמה וכמה שאין להעלות דבר מסתרי תורה אלה על ספר כך שיהיה מסור לבני-האדם. אלא הם היו נמסרים מיחידי סגולה ליחידי סגולה כפי שביארתי לך7 מדבריהם אין מוסרים סתרי תורה אלא ליועץ חכם חרשים [ונבון לחש]8.
זאת היא הסיבה שחייבה שעיקרים גדולים אלה נקטעו מעדתנו, באופן שלא תמצא אלא הערות מעטות ורמיזות המופיעות בתלמוד ובמדרשות. אלה הם גרגרי-תוך מועטים ועליהם קליפות רבות, באופן שבני-האדם נתעסקו באותן קליפות וחשבו שאין מתחתן תוך כלל9.
אשר לדיונים10 המועטים מזעיר שתמצא על עניין הייחוד ומה שקשור בעניין זה אצל מקצת הגאונים11 ואצל הקראים - הרי אלה דברים שקיבלום מן ה"מדברים" שבקרב המוסלמים, והם מועטים ביותר ביחס למה שחיברו המוסלמים בעניין זה.
כמו כן קרה שאת הצעד הראשון של המוסלמים בדרך זו צעדה כת מסוימת, והם המעתזלה12. חברינו קיבלו מהם דברים והלכו בדרכם.
זמן-מה לאחר מכן קמה באסלאם כת אחרת, והם האשעריה13. להם נוצרו דעות אחרות. מדעות אלה אין אתה מוצא אצל חברינו דבר. זאת לא מפני שהם העדיפו את הדעה הראשונה על הדעה השנייה. אלא מכיוון שקרה שלקחו את הדעה הראשונה, קיבלו אותה, וחשבו אותה לדבר המוכח הוכחה מופתית14. ואִילו הספרדים מבני עדתנו מחזיקים כולם בדברי הפילוסופים15 ונוטים אל דעותיהם כל עוד אין הם סותרים עיקר תורה, ולא תמצא אותם הולכים בשום דרך מדרכי ה"מדברים". לכן שיטותיהם תואמות בדברים רבים לשיטתנו בספר זה באותם דברים מועטים הנמצאים אצל המאוחרים שבהם16.
דע שכּל מה שאמרו המוסלמים לגבי עניינים אלה - המעתזלה מביניהם והאשעריה - הכל דעות הבנויות על הנחות-יסוד. הנחות-יסוד אלה לקוחות מספרי היוונים והסורים אשר ביקשו לחלוק על הפילוסופים ולהפריך את טענותיהם. הסיבה לכך היתה, שכאשר הדת הנוצרית כללה את האומות האלה17, וטענת הנוצרים היתה זו הידועה, ודעות הפילוסופים היו נפוצות באותן אומות, ומהן צמחה הפילוסופיה, וקמו מלכים שהגנו על הדת - ראו חכמי אותם דורות, יוונים וסורים, כי את הטענות האלה18 סותרות הדעות הפילוסופיות סתירה רבה וברורה. לכן צמחה אצלם חוכמת ה"כלאם" הזאת. הם החלו לקבוע הנחות-יסוד המועילות להם באמונתם, ולטעון נגד דעות אלה ההורסות את עיקרי תורתם.
כאשר הופיעה דת האסלאם ונמסרו להם ספרי הפילוסופים, נמסרו להם גם טענות-הנגד שחוברו נגד ספרי הפילוסופים. הם מצאו את טיעוניהם19 של יוחנן פילופונוס20 ואבן עדי21 וזולתם על עניינים אלה, והחזיקו בהם. הם זכו - לדעתם - בהישג גדול שהיו מבקשים אותו. כן בחרו מדעות הפילוסופים הקדמונים22 כל מה שחשב הבוחר כמועיל לו - אף אם הפילוסופים המאוחרים הוכיחו את שקרותו הוכחה מופתית - כגון האטוֹם והריקנות23. הם חשבו דברים אלה למקובלים על הכל24 ולהנחות-יסוד שכּל בעל דת25 זקוק להם. אחרי-כן ה"כלאם" התרחב, והם הידרדרו אל דרכים אחרות מוזרות שמעולם לא עלו על דעתם של ה"מדברים" היוונים וזולתם, שכן הללו היו קרובים לפילוסופיה.
אחרי-כן הופיעו באסלאם גם טענות דתיות26 מיוחדות למוסלמים שהיו זקוקים בהכרח להגן עליהן. גם ביניהם נפלה מחלוקת בעניין זה, וכל כת מהם קבעה הנחות המועילות להגנה על דעתה.
אין ספק שיש דברים המשותפים לשלושתנו, כוונתי ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים; והם הטענה שהעולם מחודש27, אשר אם היא אמיתית, אמיתיים הנסים, וטענות אחרות. שאר הדברים שקיבלו על עצמן שתי הדתות ההן להתעמק בם, כגון שאלה התעמקו במשמעות השילוש, וכמה כיתות מבין הללו התעמקו ב"כלאם" - עד שנזקקו לקבוע הנחות-יסוד, שבאמצעות הנחות-יסוד אלה שבחרו בהן יבססו את הדברים שהתעמקו בהם ואת הדברים המיוחדים לכל אחת משתי הדתות ונקבעו בה - באלה אנו אין לנו צורך כלל וכלל.
קיצורו של דבר, כל ה"מדברים" הראשונים, מבין היוונים שהתנצרו ומבין המוסלמים, אינם הולכים בהנחות-היסוד שלהם מלכתחילה בעקבות מה שנראה מן המציאות, אלא הם מתבוננים כיצד ראוי שתהא המציאות כדי שממנה תהיה ראיה לאמיתות דעה נתונה או שלא תסתור אותה. וכאשר התאמת דמיון זה היו מניחים שהמציאות היא בצורה כזאת, והיו מתחילים להביא ראיות לנכונות טענות אלה אשר מהן נלקחות ההנחות אשר בהן השיטה מתאמתת או אינה נסתרת. כך עשׂו הנבונים אשר הנהיגו את ההנהגה הזאת בראשונה, וכתבו אותה בספרים. הם טענו שעיון גרידא הביאם לידי כך בלי התחשבות בשיטה ובלי דעה קדומה. אבל המאוחרים, המעיינים בספרים אלה, אינם יודעים דבר מזאת. הם מוצאים בספרים קדומים אלה מערכת ראיות גדולה והשתדלות רבה להוכיח דבר-מה או להפריך דבר-מה. אזי הם חושבים שדבר זה אין צורך להוכיחו או להפריכו במסגרת עיקרי הדת25 הדרושים; ושהקדמונים עשׂו זאת רק כדי לשבש את דעות הפילוסופים ולא יותר, וכדי לעורר אצלם ספקות ביחס למה שחשבו אותו להוכחה מופתית. אלה שאמרו דברים אלה לא הרגישו ולא ידעו, שאין הדבר כפי שחשבו. אלא הקדמונים יגעו להוכיח מה שביקשו להוכיח ולהפריך מה שביקשו להפריך בגלל הקלקול שהיה בא מדברים אלה בסופו של דבר - ולוּ אחרי מאה הנחות - בדעות שרצו לאמתן. כך עצרו אותם "מדברים" קדמונים את המחלה משורשה.
בסיכומו של דבר אומר לך שהדבר הוא כמו שאמר תמיסטיוס28. הוא אמר: "אין המציאות הולכת בעקבות הדעות. אלא הדעות הנכונות הולכות בעקבות המציאות".
כאשר עיינתי בספרי ה"מדברים" האלה ככל שעלה בידי, כשם שעיינתי בספרי הפילוסופים גם כן לפי כוחי, מצאתי את דרכם של ה"מדברים" כולם דרך אחת במין, אף כי התת-מינים שלו שונים זה מזה. שכן עקרון-יסוד של כולם שאין להתחשב במציאות כמות שהיא, מכיוון שהיא מנהג, אשר מה ששונה ממנו אפשרי על-פי השׂכל29. במקומות רבים הם גם הולכים בעקבות הדמיון, וקוראים לו שׂכל.
וכאשר הניחו את הנחות-היסוד האלה, אשר עוד נשמיע לך אותן, חרצו משפט בהוכחותיהם המופתיות שהעולם מחודש30. לאחר שהוכח שהעולם מחודש, מוכח בלא ספק שיש לו יוצר שחידש אותו. אחרי-כן הם מביאים ראיות שהיוצר הזה אחד. לאחר מכן הם מוכיחים מתוך שהוא אחד שאין הוא גוף. זו היא דרכו של כל "מדבר" מבין המוסלמים בכל הנוגע לעניין זה. וכן המחקים אותם מעדתנו אשר הלכו בדרכיהם. אופני הבאת הראיות שלהם והנחות-היסוד שלהם להוכחת חידוש העולם או להפרכת קדמותו31 - שונים. אבל הדבר המשותף לכולם הוא שהם מוכיחים תחילה את חידוש העולם. ומתוך שהוא מחודש - מתאמת שהאלוה נמצא.
כאשר התבוננתי בדרך זו סלדה נפשי ממנה סלידה רבה מאוד. וראוי לה שתסלוד, שהרי כל מה שטוענים שהוא הוכחה מופתית לחידוש העולם יש לגביו ספקות, ואין זאת הוכחה מופתית חותכת, אלא בעיני מי שאינו יודע את ההבדל בין ההוכחה המופתית, הוויכוח32 וההטעאה. בעיני מי שיודע מלאכות אלה הדבר ברור וּמְחֻוָּר שבכל הראיות האלה יש ספקות, והשתמשו בהן בהנחות שלא הוכחו הוכחה מופתית.
בעינַי, קצה גבול יכולתו של איש-האמת33 מבין בעלי הדתות34 הוא להפריך את ראיותיהם של הפילוסופים לקדמות. ומה נכבד דבר זה, אם הוא מסוגל לכך. שהרי כל מעיין פיקח ואיש-אמת33, אשר אינו מטעה את עצמו, יודע שלבעיה זו, כלומר, קדמות העולם או חידושו אין להביא הוכחה חותכת, שכן הוא מקום שבו השׂכל נעצר35.
עוד נדבר על כך רבות36. די לך לגבי בעיה זו, שהפילוסופים לדורותיהם חלוקים בה מזה שלושת אלפים שנה עד זמננו זה בחיבוריהם ומסורותיהם הנמצאים בידינו.
מכיוון שכך הוא המצב לגבי בעיה זאת, כיצד ניקח אותה כהנחה שנבסס עליה את מציאות האלוה? שהרי אז תהיה מציאות האלוה מסופקת: אם העולם מחודש - יש אלוה. ואם הוא קדום - אין אלוה. או כך, או שנטען (שיש בידינו) הוכחה מופתית לחידוש העולם ונילחם על זאת בחרב, כך שנטען שאנו יודעים את האל בהוכחה מופתית. כל זה רחוק מן האמת. אלא האופן הנכון בעינַי - והוא דרך ההוכחה המופתית אשר אין ספק עמה - הוא להוכיח את מציאות האלוה והיותו אחד, ולשלול את הגשמיות בדרכי הפילוסופים. ודרכים אלה מבוססות על קדמות העולם. לא מכיוון שאני מאמין בקדמות העולם או מודה37 להם בכך, אלא מכיוון שבאותה דרך תיכון ההוכחה המופתית ותושג ודאות מושלמת בשלושת הדברים, כלומר, במציאות האלוה, בכך שהוא אחד ושהוא אינו גוף - מבלי להתייחס להכרעה אם העולם קדום או מחודש.
כאשר ייכונו בידינו שלושת המבוקשים הנכבדים והגדולים בהוכחה מופתית אמיתית - נחזור אחרי-כן אל חידוש העולם, ונאמר את כל מה שניתן לטעון לגביו. אזי, הרי אם אתה מאלה המסתפקים38 במה שאומרים ה"מדברים" ותאמין שההוכחה המופתית לחידוש העולם נכונה - טוב ויפה! ואם לדעתך הדבר (חידוש העולם) לא הוכח הוכחה מופתית, אך תקבל את היותו מחודש מן הנביאים במסורת - אין רע בכך. ואל לך לומר: "כיצד תיתכן הנבואה אם העולם קדום?" עד שתשמע את דיוננו על הנבואה בספר זה39. כרגע אין אנו עוסקים בכך.
עליך לדעת שההנחות שהתיאולוגים, כלומר, ה"מדברים", קבעו אותן כדי להוכיח את חידוש העולם יש בהן מידה של הפוך עולם ושל שינוי סדרי בראשית כפי שאתה עתיד לשמוע, מכיוון שאין לי מנוס מלציין לך40 את הנחותיהם ואת אופן הבאת הראיות שלהם.
אשר לדרכי - הרי היא כפי שאתאר לך אותה כאן בכללותה. כי אני אומר: העולם אינו יכול להיות אלא קדום או מחודש. אם הוא מחודש, יש לו בלי ספק מחדֵש. זה מושׂכל ראשון41, כי המחודש אינו מחדש את עצמו אלא המחדש אותו הוא זולתו42. ומחדש העולם הוא אפוא האלוה.
אם העולם קדום, מתחייב בהכרח על-פי ראיה כזאת וראיה כזאת שיש מצוי זולת כל הגופים שבעולם, אשר הוא אינו גוף ואינו כוח בגוף והוא אחד תמידי ונצחי, אשר אין לו עילה ולא ייתכן שהוא ישתנה. הוא אפוא אלוה.
התברר לך אפוא שהראיות למציאות האלוה, היותו אחד והיותו לא-גוף יש לקחתן מתוך ההנחה, שהעולם קדום ואז תישלם ההוכחה המופתית, בין אם העולם קדום או מחודש.
משום כך תמצא שבספרי ההלכה שחיברתי, כל אימת שמזדמן לי לציין עיקרים, אני מתחיל להוכיח את מציאות האלוה. אזי אני מוכיח אותה בטענות המכוונות כלפי הקדמות43. אין זה מכיוון שאני מאמין בקדמות. אלא רוצה אני להוכיח את מציאותו יתעלה באמונתנו בדרך של הוכחה מופתית, אשר אין בה מחלוקת בשום פנים. ולא נסמיך את הדעה האמיתית הזאת, רבת החשיבות, על‏ בסיס44 שכּל אחד יזעזע אותו ויבקש לסתור אותו ומישהו אחר יטען שהוא לא נבנה מעולם45. מה גם שראיות פילוסופיות אלה לשלושת המבוקשים האלה46 לקוחות מהטבע הנראה-בעין של המציאות, שאין להכחישו אלא בגלל התחשבות בדעות כלשהן47. ואִילו הראיות של ה"מדברים" לקוחות מהנחות-יסוד החולקות על טבע המציאות הנראה לעין, עד כדי כך שהם מבקשים מפלט בהוכחה שאין טבע לשום דבר בכלל.
בשעה שאדבר בספרי זה על חידוש העולם, אייחד לך פרק48, שבו אבהיר לך ראיה לחידוש העולם ואגיע אל התכלית אשר ביקש אותה כל "מדבר", מבלי שאכחיש את טבע המציאות ולא אחלוק על אריסטו בדבר ממה שהוא הוכיח הוכחה מופתית. שכן הראיה אשר אותה מביאים חלק מן ה"מדברים" לחידוש העולם - והיא החזקה בראיותיהם - אינה מתיישבת להם עד שהם מכחישים את טבע המציאות כולה וחולקים על כל מה שביארו הפילוסופים. ואני אגיע אל מעין ראיה זו ולא אחלוק על טבע המציאות ולא אבקש מפלט בכך שאטען דברים העומדים בסתירה ברורה למוחשוֹת.
חשבתי לנכון לציין לך את הנחותיהם הכלליות של ה"מדברים" אשר בהן הם מוכיחים את חידוש העולם, מציאות האלוה, היותו אחד ושלילת הגשמות. אראה לך את דרכם בכך ואבאר לך מה נובע בהכרח מכל אחת מהנחות אלה. אחרי-כן אציין לך את הנחותיהם הקרובות49 של הפילוסופים לכך, ואראה לך את שיטתם. אך אל תדרוש ממני בספר זה לאמת אותן ההנחות הפילוסופיות אשר אני מתמצת לך, כי זה הוא רוב חוכמת הטבע והאלוהות50. כן אל תצפה שאשמיע לך בספר זה את טיעוני ה"מדברים" לאימות הנחותיהם, שכן בכך כלו ימי חייהם ויכלו ימי חייהם של הבאים אחריהם ורבו ספריהם, כי את כל אחת מן ההקדמות האלה - להוציא בודדות - סותר מראה עיניים של טבע המציאות, והספקות עולים לגביה. אז הם מבקשים מפלט בחיבור ספרים וניהול ויכוחים להוכחת אותה הנחה ופתרון הספקות העולים לגביה, ודחיית מראה העיניים הסותר אותה, אם אין אפשרות של תחבולה (אחרת) לכך.
ההנחות הפילוסופיות האלה, אשר אתמצת לך, להוכחה מופתית לשלושת המבוקשים, דהיינו, מציאות האל, היותו אחד ושלילת הגשמות - רובן הנחות שעל-ידן אתה משיג ודאות ברגע שאתה שומע אותן ומבין אותן. חלק מהן יצביע לך על מקומות הוכחותיהם המופתיות בספרי הפיסיקה או המטפיסיקה. אז תפנה אל מקומו ותאמת מה שעשׂוי להצטרך לאימות.
כבר הודעתיך שאין בנמצא אלא האל והנמצא הזה51. אין להביא ראיות עליו יתעלה אלא מן הנמצא הזה, מכללו ומפרטיו. מכאן נובע בהכרח, שיש ללמוד מן הנמצא הזה כפי שהוא ולקחת את ההנחות מן הטבע שלו הנראה-לעין. לכן חובה שתדע את צורתו ואת טבעו הנראה-לעין. אז אפשר להביא ממנו ראיות על זולתו. לכן חשבתי שראוי תחילה שאביא פרק שבו אסביר לך את כלל המציאות בדרך של מסירת מה שכבר הוכח הוכחה מופתית ונתאמת בצורה שאין עמה ספק. אחרי-כן אביא לך פרקים אחרים, אשר בהם אציין את הנחותיהם של ה"מדברים" ואבהיר את דרכי הבאת הראיות שלהם למבוקשים אלה52. אחרי-כן אביא לך פרקים אחרים, שבהם אבהיר לך את הנחותיהם של הפילוסופים ודרכי הראיות שלהם למבוקשים אלה. לאחר זאת אתמצת לך את הדרך בה הולך אני בארבעה מבוקשים אלה53.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב