החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק ע"ה
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
אני אבאר לך בפרק זה גם את ראיות הייחוד לפי דעת ה"מדברים". הם אמרו: זה אשר המציאות מורה על היותו יוצרה וממציאה, הוא אחד. עיקרי דרכיהם להוכחות האחדוּת הם שתי דרכים, דרך המניעה ההדדית ודרך הנבדלות ההדדית.
הדרך הראשונה1
והיא דרך המניעה ההדדית. היא אשר רובם מעדיפים אותה. עניינה שהוא אומר: אִילו היו לעולם שני אלים, היה מתחייב שעצם אשר אי-אפשר שיהיה בלעדי אחד משני הפכים2 - יהיה משולל משניהם וזה בלתי-אפשרי2, או שיצטרפו שני הניגודים יחד בזמן אחד ובמצע אחד ואף זה בלתי-אפשרי3.
משל לדבר הוא שהעצם או העצמים אשר רוצה זה עכשיו לחממם - רוצה זה לקררם. שלא יהיו חמים ולא קרים, כי שתי הפעולות מונעות זו את זו - דבר זה בלתי-אפשרי, כי כל גוף מקבל אחד משני הפכים4. או שיהיה גוף זה חם וקר גם יחד5. כן, כאשר אחד מהם רוצה להניע את הגוף הזה, ייתכן שירצה האחר להניחו. מכאן יתחייב שלא ינוע ולא ינוח או יהיה נע ונח גם יחד.
אופן זה של הבאת ראיות בנוי על בעיית העצם הבודד6, שהיא ההנחה הראשונה שלהם7, על ההנחה של בריאת ה"מקרים"8 ועל ההנחה שהֶעְדֵּר התכונות הוא עניינים נמצאים הצריכים לפועֵל9. שהרי לו אמר האומר שהחומר התחתון10, אשר עליו מתחלפים בזה-אחר-זה ההתהוות והכליון לפי דעת הפילוסופים, אינו החומר העליון11, כוונתי למצעי ה"גלגלים", כפי שזה הוכח בהוכחה מופתית, וטען טוען שיש שני אלים, אחד מנהיג את החומר התחתון ופעולתו אינה מתייחסת ל"גלגלים", והשני מנהיג את ה"גלגלים" ואין פעולתו מתייחסת להיולי, כפי שטענו בעלי שתי רשויות12 - לא היתה דעה זאת מחייבת מניעה הדדית כלל. ואם יאמר האומר: "זה חיסרון לגבי כל אחד מהם, שאינו עוסק במה שעוסק השני", ייאמר לו: "אין זה חיסרון לגבי אחד משניהם שכן הדבר אשר פעולתו אינה מתייחסת אליו - נמנע לגביו ואין חיסרון ביוצר בכך שאינו יכול (לעשׂות) את הנמנע, כשם שלשיטתנו, קהל המייחדים, אין זה חיסרון באחד13 שאינו מצרף שני הפכים במצע אחד ואין יכולתו מתייחסת לכך, ולא לנמנעים הדומים לו".
כאשר הרגישו בחולשתה של דרך זאת, אף-על-פי שדחף דחף אותם אליה, פנו לדרך אחרת.
הדרך השנייה14
הם אמרו: אִילו היו שני אלים היה מתחייב שיהיה להם עניין אחד שמשתתפים בו שניהם ועניין הנמצא לאחד מהם ולא נמצא לאחר, אשר בו הם נבדלים זה מזה. זאת דרך פילוסופית המבוססת על הוכחה מופתית15, אם עוקבים אחריה ומבהירים את הנחותיה. אני אבהיר אותה כאשר אזכיר את דעות הפילוסופים בעניין זה16.
גם דרך זאת לא תיושם לפי שיטת כל המאמינים בתארים. שהרי לשיטתם יש בקדום יתעלה עניינים נבדלים רבים: עניין הידיעה אינו היכולת לשיטתם, וכן עניין היכולת לשיטתם אינו עניין הרצון. ואז לא מן הנמנע שכּל אחד משני אלים יהיה בעל עניינים שבחלקם משתתף האחר ובחלקם הוא נבדל ממנו.
דרך שלישית
גם כאן יש דרך הצריכה להנחה מהנחותיהם של בעלי דרך זאת, כי חלק מהם, והם קדמוניהם, מאמינים, שהאל רוצה בתוקף רצון. רצון זה אינו עניין נוסף על עצמוּת הבורא, אלא הוא רצון שאינו במצע17 על-פי אותה הנחה שהסברנו אותה - ליתר דיוק, על-פי התפישׂה שלה18 - כפי שתראה - הם אמרו: הרצון האחד אשר אינו במצע לא יהיה לשניים, מכיוון שלדבריהם אין עילה אחת מחייבת שתי תוצאות לשתי עצמויות19.
זאת - כפי שהודעתיך20 - הבהרת הנעלם על-ידי מה שהוא יותר נעלם ממנו. את [תפישׂת] הרצון שהם מזכירים אין להעלות על הדעת21. לדעת חלקם היא מן הנמנעות. ולשיטת מי שמחזיק בה, מתעוררים על-פיה ספקות לאין ספור. עם זאת הם מקבלים זאת כראיה לאחדות.
דרך רביעית22
הם אמרו: "מציאותו של המעשׂה מורה בהכרח על עושה ואינה מורה לנו על מספר עושים". ואין הבדל בין טענת הטוען שהאלוה שניים או שלושה או עשׂרים או איזה מספר מקרי.
זה ברור ומחֻוָר. ואם תאמר שזאת ראיה שאינה מורה על נמנעות הריבוי באלוה - הרי השלים זה את הוכחתו המופתית באומרו: במציאותו של האלוה אין אפשרות. אלא הוא מחויב. לכן בטלה אפשרות הריבוי.
כך ניסח בעל הראיה הזאת את ראייתו, וגלוי מאוד שזה מוטעה מאוד. כי מציאותו יתעלה היא אשר אין בה אפשרות23. אבל ידיעתנו אותו - יש בה אפשרות, שהרי האפשרי בידיעה נבדל מן האפשרי במציאות. שמא כמו שסוברים הנוצרים שהוא שלושה - ולא כן הוא, כך סוברים אנו שהוא אחד - ולא כן הוא? זה ברור למי שהתמחה לדעת כיצד המסקנות נובעות מהנחותיהן.
דרך חמישית24
אחד מן המאוחרים טען שהוא מצא דרך מופתית להוכיח את הייחוד, והיא הצורך. פירוש הדבר כך. הוא אמר: אם אחד יכול לעשׂות את הנמצאים האלה לבדו, השני מיותר ואין צריכים לו. אם מציאות זאת לא תהיה שלמה ומאורגנת אלא על-ידי שניהם, דבק אין-אונים בכל אחד משניהם מכיוון שהוא צריך לשני ואין די לו בעצמוּתו.
ראיה זאת אינה אלא ענף של המניעה ההדדית25. על אופן זה של הבאת ראיות יש להשיב ולומר: לא כל מי שאינו עושה מה שאין בעצמו לעשׂות - נקרא חסר-אונים, כי אין אנו אומרים שאדם מסוים הוא חלש מכיוון שאין הוא מניע אלף קנטרים. ולא נייחס לאל יתעלה חוסר-אונים מכיוון שאין הוא יכול להפוך את עצמוּתו לגוף, או לברוא את מי שהוא כמותו, או לברוא מרובע שצלעו שווה לאלכסונו. כן לא נֹאמַר26 שהוא חסר יכולת מכיוון שאינו בורא לבדו, שכן זה הוא הכרח של מציאותם שיהיו שניים. וזה לא יהיה צורך אלא הכרח, ומה ששונה מכך - נמנע. כן לא נֹאמַר - לשיטתם - שהאלוה יתעלה חסר-אונים מכיוון שאינו יכול לברוא גוף אלא על-ידי שבורא עצמים בודדים27 ומצרף אותם על-ידי "מקרים" שהוא בורא בהם, ולא נקרא לזאת צורך ולא חוסר יכולת, מכיוון שמה ששונה מכך - נמנע. כן אומר המשתף28: נמנע שיעשׂה האחד לבדו. ואין זאת אי-יכולת לגבי אחד מהם, כי מציאותם ההכרחית היא שיהיו שניים.
את אחד מהם, התחבולות ייגעו עד כדי שאמר שייחוד האל מקובל מן השמע29. ה"מדברים" חשבו זאת למגונה מאוד ובזו לאומרו. ואִילו דעתי היא שמי מהם שאומר זאת הוא בעל דעת נכוחה30 מאוד, רחוק מלקבל הטעאה. כי כאשר לא שמע מדבריהם דבר שהוא הוכחה מופתית באמת ומצא שנפשו אינה משלימה עם מה שהם טענו שהוא הוכחה מופתית, אמר שאת הדבר הזה מבינים כמקובל מן השמע. שהרי אנשים אלה לא השאירו למציאות טבע קבוע כלל31 שעל-פיו ניתן להביא ראיות נכונות ולא השאירו לשׂכל כושר ישר מוטבע-מלידה להסיק בו מסקנות נכונות. כל זה נעשׂה בכוונה כדי שנניח מציאות שבאמצעותה נוכיח בהוכחה מופתית את מה שלא ניתן להוכיח הוכחה מופתית. וזה חייב שתקצר ידנו מלהוכיח הוכחה מופתית את מה שניתן להוכיח הוכחה מופתית. אין טרוניה אלא לאל ולישרים מבין בעלי השׂכל.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב