החלק הראשון
 
החלק הראשון - פרק ע"ו
[האיגרת אל התלמיד]
פתיחה
פרק א'
פרק ב'
פרק ג'
פרק ד'
פרק ה'
פרק ו'
פרק ז'
פרק ח'
פרק ט'
פרק י'
פרק י"א
פרק י"ב
פרק י"ג
פרק י"ד
פרק ט"ו
פרק ט"ז
פרק י"ז
פרק י"ח
פרק י"ט
פרק כ'
פרק כ"א
פרק כ"ב
פרק כ"ג
פרק כ"ד
פרק כ"ה
פרק כ"ו
פרק כ"ז
פרק כ"ח
פרק כ"ט
פרק ל'
פרק ל"א
פרק ל"ב
פרק ל"ג
פרק ל"ד
פרק ל"ה
פרק ל"ו
פרק ל"ז
פרק ל"ח
פרק ל"ט
פרק מ'
פרק מ"א
פרק מ"ב
פרק מ"ג
פרק מ"ד
פרק מ"ה
פרק מ"ו
פרק מ"ז
פרק מ"ח
פרק מ"ט
פרק נ'
פרק נ"א
פרק נ"ב
פרק נ"ג
פרק נ"ד
פרק נ"ה
פרק נ"ו
פרק נ"ז
פרק נ"ח
פרק נ"ט
פרק ס'
פרק ס"א
פרק ס"ב
פרק ס"ג
פרק ס"ד
פרק ס"ה
פרק ס"ו
פרק ס"ז
פרק ס"ח
פרק ס"ט
פרק ע'
פרק ע"א
פרק ע"ב
פרק ע"ג
פרק ע"ד
פרק ע"ה
פרק ע"ו
בדבר שלילת ההגשמה לשיטת ה"מדברים".
דרכיהם של ה"מדברים" וטיעוניהם לשלול את ההגשמה1 חלשות מאוד. הן חלשות יותר מראיותיהם לייחוד, כי לדעתם שלילת ההגשמה היא ענף המתחייב מעיקר הייחוד. הם אמרו: גוף אינו אחד.
מי ששולל את ההגשמה מבחינת היות גוף מורכב בהכרח מחומר וצורה, וזאת היא הרכבה, וברור שהרכבה נמנעת באשר לעצמוּת האלוה, אינו "מדבר", לדעתי. וראיה זאת אינה בנויה על עיקרי ה"מדברים", אלא זאת הוכחה מופתית נכונה, הבנויה על אמונה בחומר וצורה ותפישׂת2 משמעויותיהם. זאת היא שיטה פילוסופית שאזכיר אותה ואבהיר אותה, כאשר אציין את הוכחותיהם המופתיות של הפילוסופים לזאת3. ואִילו בפרק זה מטרתנו היא לציין רק את ראיות ה"מדברים" לשלילת ההגשמה על-פי הנחותיהם ודרך הבאת הראיות שלהם.
הדרך הראשונה4
הם אמרו: אִילו היה האלוה גוף, אזי מן ההכרח שאת עניין האלוהות ואמיתתה יקיימו כל העצמים5 של הגוף הזה, כלומר, כל עצם בודד מהם, או שיקיים אותו אחד מן העצמים של גוף זה. אם יקיים אותו עצם בודד, אזי מה התועלת בשאר אותם חלקיקים? ואין משמעות למציאות הגוף הזה. ואם עניין האלוהות קיים בכל אחד ואחד מן העצמים של הגוף הזה - אזי אלה אלוהויות רבות ולא אלוה אחד, והרי כבר ביארו שהוא אחד.
אם תתבונן בראיה זאת תמצא שהיא בנויה על ההנחה הראשונה והחמישית מהנחותיהם6. לו נאמר להם: "גוף האלוה אינו מחובר מחלקיקים-בלתי-נחלקים, כלומר, אין הוא מחובר מאותם עצמים שהוא בורא, כפי שאתם אומרים, אלא הוא גוף אחד רצוף שאינו עשׂוי להתחלק אלא בדמיון-שווא, ובדמיונות-שווא אין להתחשב כי כך אתה מדמה שגוף השמים עשׂוי להיבקע או להיסדק, והפילוסוף אומר שזאת היא פעולת הדמיון והיקש מן הנראה, שהם הגופים המצויים אצלנו, על הנעלם7 ".
הדרך השנייה8
והיא חשובה מאוד בעיניהם, היא נמנעות הדַמְיוּת. כי האל אינו דומה לדבר מברואיו, ואִילו היה גוף, היה דומה לגופים.
הם מאריכים מאוד בנושׂא זה ואומרים: אם נאמר: "גוף שלא כגופים"9, הרי שסתרת את עצמך, כי כל גוף דומה לכל גוף מצד הגופניות. הגופים שונים זה מזה רק בעניינים אחרים. כוונתם ל"מקרים". לדעתם, (אִילו היה גוף) היה מתחייב שברא מה שדומה לו.
ראיה זו תופרך בשני אופנים. אחד מהם שיאמר האומר: איני מודה בהֶעְדֵּר הדַמְיוּת. איזו הוכחה מופתית מוכיחה לך שלא ייתכן שהאל ידמה לדבר מברואיו בדבר מן הדברים? אלא אם כן תסתמך בזה על הכתוב בספר נבואי10, דהיינו, שלילת הדַמְיוּת בדבר-מה. אז תהיה שלילת הגופניות מן הקבלה ולא מן השׂכל.
ואם תאמר: "אִילו היה דומה לנברא מברואיו, הרי שברא את שכמותו", יאמר היריב: "אין הוא כמותו מכל הבחינות11. ואין אני מכחיש שיש באלוה עניינים מספר ושיש לו היבטים (שונים)", כי מי שמאמין בגשמות האל אינו חושש מזה12.
ויש צד אחר מסובך יותר, שכן מוכח ונכון בעיני מי שעסק בפילוסופיה והתעמק בשיטותיהם של הפילוסופים ש"גוף" נאמר על ה"גלגלים" ועל אלה הגופים ההיוליים13 בשיתוף14 גמור, כי החומר הזה אינו החומר ההוא, והצורות האלה אינן הצורות ההן, אלא "חומר" ו"צורה" נאמרים אף הם על מה שכאן ועל ה"גלגלים" בשיתוף, אף-על-פי שיש ל"גלגל" בלי ספק ממדים. הממדים עצמם אינם הגוף. אלא הגוף הוא הדבר המורכב מחומר וצורה. ואם אומרים זאת לגבי ה"גלגל", כל שכן שיאמר זאת לגבי האלוה מי שמאמין בגשמות האל. שהרי הוא יאמר: "הוא גוף בעל ממדים, אלא שעצמוּתו, אמיתתו ועצמו15 אינם דומים לדבר מגופי הנבראים. 'גוף' ייאמר עליו ועליהם רק בשיתוף", כמו שנאמר עליו ועליהם "נמצא" בשיתוף לדעת אנשי האמת16.
מי שטוען שהאל הוא גוף אינו מודה שכּל הגופים מחוברים מחלקיקים המשולים זה לזה. אלא הוא אומר שהאל בורא את כל הגופים האלה כשהם שונים בעצם17 ובמהות האמיתית. וכשם שאין גוף הצוֹאָה זהה בעיניו לגוף כדור השמש, כן הוא אומר שאין גוף האור הנברא, דהיינו, השכינה18 זהה לגוף הגלגלים והכוכבים, ואין גוף השכינה או עמוד הענן הנברא זהה לדעתו לגוף האלוה יתעלה. אלא, אומר הוא, "גוף זה הוא העצמוּת השלמה האצילה, שלא הורכבה מעולם, לא השתנתה ולא ייתכן שתשתנה. אלא כך מחויבת מציאותו של הגוף הזה חיוב מתמיד. הוא עושה את כל מה שזולתו על-פי רצונו וחפצו".
הלוואי ידעתי כיצד ניתן לסתור את הדעה החולה הזאת בדרכים המוזרות שלהם אשר אותן הודעתיך19.
הדרך השלישית20 היא זאת:
הם אמרו: "לו היה האלוה גוף הוא היה סופי". זה נכון. "ואִילו היה סופי, היו לו מידה ידועה ותבנית ידועה קבועה". גם זאת מסקנה נכונה. הם אמרו: "כל מידה וכל תבנית - אפשר היה שהאל יהיה גדול או קטן ממנה או בעל תבנית שונה, באשר הוא גוף. מכאן שכדי 'לייחד' אותו במידה נתונה ותבנית נתונה דרוש 'מייחד'".
גם את הראיה הזאת שמעתי אותם מפארים, אף-על-פי שהיא חלשה מכל מה שקדם, כי היא בנויה על ההנחה העשׂירית21, אשר כבר הסברנו מה רבים הספקות ביחס אליה (כאשר היא מוסבת) על כלל הנמצאים, כאשר מניחים שהם לא לפי טבעם. על אחת כמה וכמה (כאשר היא מוסבת) על האלוה. אין הבדל בין זה לבין דבריהם בדבר הכרעת מציאות העולם על הֶעְדֵּרו, שהיא מוכיחה על עושה שהכריע את מציאותו על הֶעְדֵּרו22 כי מציאותו והֶעְדֵּרו אפשריים. ואם אומרים להם: "ומדוע לא ייושם זה גם לגבי האלוה יתעלה וייאמר: מכיוון שהוא נמצא מחויב שיהיה לו מי שמכריע את מציאותו על הֶעְדֵּרו"? תהיה התשובה בלי ספק שייאמר: "מכיוון שזה יביא לשרשרת אינסופית, ולכן הכרח הוא להגיע אל מחויב-המציאות שאין בו אפשרות23 ולכן אין הוא צריך לממציא (שיביא אותו למציאות)". אך אותה תשובה עצמה מתחייבת לגבי התבנית והמידה. כי רק על כל התבניות והמידות אפשריות המציאות - במובן ש(תבנית מסוימת או מידה מסוימת) לא היתה נמצאת ואחרי-כן נמצאה - ייאמר "אפשר היה שתהיה גדולה יותר או קטנה יותר מהמידה שבה הדבר נמצא, או בתבנית שונה מתבנית זאת" לכן היא זקוקה בהכרח ל"מייחד". אך על תבנית האלוה ומידתו - יתעלה על כל חיסרון ודַמְיוּת - יאמר המאמין בגשמיות שהן לא היו נעדרות ואחרי-כן נמצאו כך שהיו צריכות ל"מייחד", אלא עצמוּתו במידתה ובתבניתה מחויבת המציאות24. וכך אין היא צריכה ל"מייחד" [ולא למכריע25] מציאות על הֶעְדֵּר, שכן אין בה אפשרות של הֶעְדֵּר. כך גם אין היא צריכה ל"מייחד" תבנית וצורה, כי כך מחויבת מציאותו.

התבונן אפוא, המעיין, אם מעדיף אתה את בקשת האמת, והשלכת מאחוריך את הפנייה הכיתתית, את הקבלה העיוורת מן המסורת ואת הרכנת הראש בפני מה שהתרגלת לרוממו, ואל יטעה את נפשך מצבם של המעיינים האלה ומה שקרה להם ומהם. כי משולים הם לבורח מן הרמץ אל האש, כי הם ביטלו את טבע המציאות26, ושינו את טבע-בריאתם של השמים והארץ בטענה שעל-פי הנחות אלה יוכח בהוכחה מופתית שהעולם מחודש. את חידוש העולם הם לא הוכיחו הוכחה מופתית. אבל הם הרסו לנו את ההוכחות המופתיות למציאות האלוה, ייחודו ושלילת הגשמות, כי ההוכחות המופתיות אשר באמצעותן מבהירים את כל זאת נלקחות דווקא מטבע המציאות הקבוע, הנראה-לעין והמושג בחושים ובשׂכל27.
כיוון שסיימנו את תכלית דבריהם, נתחיל להזכיר גם את ההנחות הפילוסופיות ולציין את הוכחותיהם המופתיות של הפילוסופים למציאות האלוה, ייחודו, ולאי-האפשרות שיהיה גוף, תוך שנודה להם28 - לצורך הדיון - שהעולם קדום, אף שאין אנו מאמינים בזאת29. לאחר מכן אראה לך את דרכנו אנו להשלים את ההוכחה המופתית לשלוש הבעיות האלה, דרך שהעיון הנכון הדריך אותנו אליה. אחר זאת אשוב לצלול עם הפילוסופים במה שהם אומרים על קדמות העולם, בעזרת שדי.

נשלם החלק הראשון הזה
ממורה נבוכים
בעקבותיו יבוא החלק השני
אשר ראשיתו "ההנחות הדרושות...".






המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב