החלק השני
 
החלק השני - פרק [הנחות]
ההנחות הדרושות כדי להוכיח את מציאות האל יתעלה ולהוכיח הוכחה מופתית1 שאין הוא גוף ולא כוח בגוף, ושהוא - יתרומם שמו - אחד, הן עשׂרים-וחמש הנחות. כולן מוכחות הוכחה מופתית, אשר אין ספק בשום דבר מהן. אריסטו והפֶּריפַּטֶטים2 שאחריו הוכיחו כל אחת מהן הוכחה גמורה בהוכחות מופתיות.
בהנחה אחת שלהם אנו נודה3 להם, כי בכך יוכחו מבוקשינו הוכחה מופתית, כפי שאבהיר. הנחה זאת היא קדמות העולם.
ההנחה הראשונה היא שמציאות גודל אינסופי בלתי-אפשרית4.
ההנחה השנייה היא שמציאות גדלים5 שמספרם אינסופי והקיימים יחד - אינה אפשרית6.
ההנחה השלישית היא שמציאות עילות ועלולים שמספרם אינסופי - אינה אפשרית, אפילו כאשר אין הם בעלי גדלים; כגון שתהיה סיבתו של שׂכל מסוים, למשל, שׂכל שני, וסיבתו של השני תהיה שׂכל שלישי, וסיבתו של השלישי תהיה רביעי, וכן הלאה עד אינסוף. גם זה בלתי-אפשרי בבירור7.
ההנחה הרביעית היא שהשינוי נמצא בארבע קטגוריות8: [1] בקטגוריית העצם. שינוי זה בעצם הוא ההתהוות והכליון. והוא נמצא [2] בקטגוריית ה"כמה" והוא הצמיחה וההתמעטות. והוא נמצא [3] בקטגוריית ה"איך" והוא ההשתנות. והוא נמצא [4] בקטגוריית ה"היכן" והוא תנועת ההעתקה9. על שינוי זה ב"היכן" נאמר (המונח) "תנועה" בפרט10.
ההנחה החמישית היא שכּל תנועה היא שינוי ויציאה מן הכוח אל הפֹּעַל11.
ההנחה השישית היא שהתנועות חלקן בעצם, חלקן במקרה, חלקן בכפייה, וחלקן בחלק והוא מין של מה שבמקרה. אלה שבעצם הרי הן כגון העתקת גוף ממקום למקום. אלה שבמקרה - כגון שאומרים על השחור שבגוף פלוני שהוא עבר ממקום למקום. אלה שבכפייה - כגון תנועת אבן כלפי מעלה בגלל כופה הכופה אותה לכך12. התנועה אשר בחלק - כגון תנועת המסמר בספינה, כי כאשר נעה הספינה אנו אומרים שגם המסמר נע. כך כל מחובר הנע בשלמותו, נאמר עליו שחלקו נע13.
ההנחה השביעית היא שכּל משתנה מתחלק14. לכן כל נע מתחלק15 והוא בהכרח גוף. וכל מה שאינו מתחלק אינו נע ולכן אינו גוף כלל16.
ההנחה השמינית היא שכּל מה שנע במקרה ינוח בהכרח, מכיוון שאין תנועתו עצמית לו. לכן אי-אפשר שינוע תמיד אותה תנועה מקרית17.
ההנחה התשיעית היא שכּל גוף המניע גוף, יניעוֹ בכך שאף הוא ינוע בעת הנעתו18.
ההנחה העשׂירית היא שכּל מה שנאמר עליו שהוא בגוף מתחלק לשני חלקים: מה שעמידתו בגוף כגון המקרים, ומה שמעמיד את הגוף כגון הצורה הטבעית. שניהם כוחות בגוף19.
ההנחה האחת-עשׂרה היא שחלק מן הדברים שעמידתם בגוף יש שהם מתחלקים בהיחלק הגוף. מכאן שהם מתחלקים במקרה, כמו הצבעים ושאר הכוחות המתפשטים בכל הגוף. כמו כן חלק מן המעמידים את הגוף, כגון השׂכל והנפש, אינם מתחלקים בשום אופן20.
ההנחה השתים-עשׂרה היא שכּל כוח הנמצא מתפשט בגוף הריהו סופי מכיוון שהגוף הוא סופי21.
ההנחה השלוש-עשׂרה היא שאי-אפשר שיהיה דבר ממיני השינוי רצוף זולת תנועת ההעתקה בלבד, ודווקא הסיבובית22.
ההנחה הארבע-עשׂרה היא שתנועת ההעתקה היא הקדומה שבתנועות והראשונה23 שבהן בטבע, כי להתהוות ולכליון קודמת ההשתנות, ולהשתנות קודמת קרבת המשנה אל המשתנה; ואין צמיחה ואין גריעה מבלי שהתהוות וכליון יקדמו להן24.
ההנחה החמש-עשׂרה היא שהזמן הוא מקרה בעקבות התנועה וצמוד לה. אחד מהם לא יימצא מבלעדי השני. תנועה לא תימצא אלא בזמן. ולא נתפשׂ בשׂכל זמן אלא עם תנועה. וכל מה שלא נמצאת לו תנועה אינו כלול בזמן25.
ההנחה השש-עשׂרה היא שלגבי כל מה שאינו גוף, ריבוי לא נתפשׂ בשׂכל, אלא אם כן הוא כוח בגוף ופרטי אותו כוח ירבו עם ריבוי חומריהם או מצעיהם. לכן לא נתפשׂ בשׂכל ריבוי דברים נבדלים, (כלומר) אשר אינם גוף ולא כוח בגוף, אלא אם כן הם עילות ועלולים26.
ההנחה השבע-עשׂרה היא שלכל נע יש בהכרח מניע, או מחוץ לו כמו אבן אשר יד מניעה אותה, או שמניעו הוא בו כגוף בעל-חיים, שכן הוא מחובר ממניע ונע. לכן כאשר הוא מת, ונעדר ממנו המניע, דהיינו הנפש, נשאר, בו ברגע, הנע, דהיינו הגוף, כפי שהיה, אלא שלא ינוע אותה תנועה. מכיוון שהמניע, הנמצא בתוך הנע, נסתר ואינו גלוי לחוש, חושבים שבעלי-החיים נעים בלי מניע. כל נע שמניעו נמצא בתוכו הוא אשר קרוי "נע מאליו". פירוש הדבר שהכוח המניע את מה שנע בו תנועה עצמוּתית - נמצא במכלולו27.
ההנחה השמונה-עשׂרה היא שכּל מה שיוצא מן הכוח אל הפֹּעַל - המוציא אותו הוא בהכרח זולתו ומחוצה לו. כי לו היה המוציא בו, מבלי שיהיה מוֹנֵעַ - הוא28 לא היה נמצא בכוח בזמן כלשהו, אלא היה בפֹעַל תמיד. אם היה מוציאו בו, והיה לו מונע, והמונע הוסר, אין ספק שמסיר המונע הוא אשר הוציא את הכוח הזה אל הפֹּעַל. והבן זאת29.
ההנחה התשע-עשׂרה היא שכּל מה שיש סיבה למציאותו, הרי הוא אפשרי-המציאות מבחינת עצמוּתו. כי כאשר סיבותיו נוכחות הוא נמצא, וכאשר אין הן נוכחות או שנעדרו או שהשתנה יחסן שחייב את מציאותו - אין הוא נמצא30.
ההנחה העשׂרים היא שכּל מחויב-המציאות מבחינת עצמוּתו אין סיבה למציאותו בשום אופן ובשום מצב31.
ההנחה העשׂרים-ואחת היא שכּל המורכב משני עניינים - הרכב זה הוא בהכרח סיבה למציאותו כפי שהוא, ואין הוא מחויב-המציאות בעצמוּתו, כי מציאותו היא בתוקף שני חלקיו והרכבם32.
ההנחה העשׂרים-ושתיים היא שכּל גוף מורכב בהכרח משני עניינים, ובהכרח דבקים בו מקרים. שני העניינים המעמידים אותו הם חומרו וצורתו. המקרים הדבקים בו הם ה"כמה", התבנית והתנוחה33.
ההנחה העשׂרים-ושלוש היא שכּל מה שנמצא בכוח, ובעצמוּתו אפשרות כלשהי, אפשר שבזמן מן הזמנים לא יימצא בְּפֹעַל34.
ההנחה העשׂרים-וארבע היא שלכל מה שהוא בכוח דבר-מה, יש לו בהכרח חומר, כי האפשרות היא לעולם בחומר35.
ההנחה העשׂרים-וחמש היא שעקרונותיו של העצם המורכב הפרטי הם החומר והצורה36; ובהכרח יש פועֵל, כלומר, מניע אשר הניע את המצע להכינו לקבלת הצורה. זהו המניע הקרוב37 המכין את החומר של פרט כלשהו. מכאן שיש לעיין בתנועה, במניע ובמתנועע. כבר הוסבר מה שיש להסביר באשר לכל זה. נוסח דברי אריסטו הוא "החומר אינו מניע את עצמו"38. זאת היא ההנחה הגדולה המעוררת לחקור על מציאות המניע הראשון39.
עשׂרים-וחמש הנחות אלה שהקדמתי לך, יש מהן הברורות בהתבוננות קלה ביותר, הנחות שהוכחו בהוכחה מופתית ומושׂכלות ראשונים40 או קרוב לזה - מכוח הסיכום שסיכמנו אותן כסדרן41 - ויש מהן הצריכות להוכחות מופתיות ולהנחות מספר, אלא שכולן כבר הוכחו הוכחה מופתית אשר אין בה ספק, חלקן בספר הפיסיקה ופירושיו וחלקן בספר המטפיסיקה ופירושו42. כבר הודעתיך שאין מטרת הספר הזה להעתיק בו את ספרי הפילוסופים ולהבהיר43 את ההנחות הרחוקות ביותר, אלא לציין את ההנחות הקרובות הדרושות על-פי מטרתנו44.
אל ההנחות שקדמו אני מוסיף הנחה אחת המחייבת את קדמות העולם. אריסטו טוען שהיא נכונה וראויה ביותר להאמין בה. נודה45 לו בה על דרך (ההנחה) והקביעה46 עד שיתבאר מה שהיתה כוונתנו לבארו. הנחה זאת, והיא העשׂרים-ושש, היא דברו שהזמן והתנועה נצחיים ותמידיים, נמצאים בפֹעַל47. לכן מתחייב לשיטתו בהכרח, על-פי הנחה זאת שיש גוף הנע תנועה נצחית הנמצאת בפֹעַל, והוא הגוף החמישי48. לפיכך הוא אומר שאין השמים מתהווים ולא כלים49, כי לשיטתו התנועה אינה מתהווה ואינה כלה, מכיוון שהוא אומר שלכל תנועה קודמת בהכרח תנועה, או ממינה או לא ממינה. מה שחושבים על בעלי-החיים שלתנועתם המקומית אין קודמת תנועה אחרת כלל, אינו נכון, שהרי הסיבה שבעל-החיים נע לאחר שנח נעוצה בדברים50 המעוררים תנועה מקומית זאת, והם או השתנות המזג51 המחייבת תאווה לבקש משהו מתאים או לברוח ממשהו מנוגד, או דמיון או דעה המתחדשים52 לו. אחד משלושת אלה יניע אותו. ואת כל אחד מהם53 מחייבות תנועות אחרות. כן הוא אומר שלכל מה שמתחדש קודמת בזמן האפשרות לחידושו54, ומכאן מתחייבים דברים לאמת את הנחתו.
על-פי הנחה זאת ינוע מתנועע סופי על אורך סופי אינסוף פעמים באופן שיחזור על אותו אורך בסיבוב. זה לא ייתכן אלא בתנועה הסיבובית כפי שמוכח בהוכחה מופתית בהנחה השלוש-עשׂרה מהנחות אלה. ועל-פיה מתחייבת מציאות אינסוף בתכיפה55 - לא שזה יימצא ביחד56.
הנחה זאת היא אשר אריסטו מבקש לאשש אותה תמיד. באשר לי, נראה לי שאין הוא קובע בפסקנות שראיותיו להנחה זאת מהוות הוכחה מופתית, אלא היא המתאימה והראויה ביותר לדעתו. חסידיו ומפרשי ספריו טוענים שהיא מחויבת ולא אפשרית ושהיא הוּכחה הוֹכחה מופתית. כל "מדבר" מן ה"מדברים"57 מבקש להוכיח שהיא נמנעת. הם אומרים: לא יצויר58 כיצד מתחדשים אינסוף מחודשים בתכיפה55. כוח טענתם הוא שזה מושׂכל ראשון44 לשיטתם. אשר לי, נראה לי שהנחה זאת אפשרית, לא מחויבת - כפי שאומרים מפרשי דברי אריסטו, ולא נמנעת - כפי שטוענים ה"מדברים"59.
אין הכוונה עכשיו לבאר את ראיותיו של אריסטו או לעורר ספקות לגביו ולא לבאר את דעתי בעניין חידוש העולם. אלא הכוונה היא למנות את ההנחות אשר נצטרך להן בשלושת המבוקשים שלנו60.
לאחר הקדמת הנחות אלה וההודאה61 בהן - אתחיל לבאר את מה שמתחייב מהן.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב