החלק השני
 
החלק השני - פרק ד'
ברור כאשר מתבוננים, שהגלגל הוא בעל נפש1. מה שמטעה את השומע לחשוב שזה דבר קשה להשׂגה או אף לחשוב זאת לבלתי מתקבל על הדעת, הוא שהוא מדמה באומרנו "בעל נפש" שהיא כנפש אדם, או חמור או שור. אך אין זאת משמעות הדברים. אלא משמעות הדברים שתנועתו המקומית2 היא ראיה שללא ספק יש בו עיקרון שבו הוא נע. ללא כל ספק או היסוס עיקרון זה הוא נפש.
ביאור הדבר, שאי-אפשר שתנועתו הסיבובית תהא כתנועה הישרה כלפי מטה של אבן, או כתנועה כלפי מעלה של האש, תנועה שהעיקרון שלה הוא טבע ולא נפש. כי מה שנע תנועה טבעית זאת, עיקרון זה אשר בו מניע אותו רק כאשר אין הוא במקומו, לבקש את מקומו. כאשר הוא מגיע אל מקומו הוא נח3. אך גלגל זה נע בסיבוב בעצם מקומו.
אולם גם מהיותו בעל נפש לא מתחייב שינוע כך, כי כל בעל נפש נע רק בגלל טבע או בגלל ציור4. באומרי כאן טבע מתכוון אני לפנייה אל המתאים ובריחה מן הנוגד, ואין הבדל אם יהיה המניע אותו לזה מחוץ, כגון בריחת בעל-החיים מחום השמש ופנייתו אל מקום המים כאשר הוא צמא; או שהמניע אותו הוא דמיון, כי בעל-החיים נע גם מתוך דימוי המתאים או הנוגד. ואילו הגלגל הזה אינו נע לברוח ממשהו נוגד או לבקש משהו מתאים, כי מה שהוא נע אליו הוא אשר הוא נע ממנו, וכל מה שהוא נע ממנו, אליו ינוע5. ועוד, אילו היתה תנועתו בגלל זה, היה מתחייב שבהגיעו אל מה שהוא נע אליו, הוא ינוח, שהרי לו נע לבקש דבר או לברוח מדבר ולא היה אפשר להשׂיג זאת לעולם, היתה התנועה לשווא6.
אך התנועה הסיבובית הזאת היא דווקא בתוקף ציור7 כלשהו. ציור זה קובע לו שינוע כך. אבל אין ציור אלא בשׂכל. מכאן שהגלגל בעל שׂכל. אך לא כל מי שיש לו שׂכל שבו הוא מצייר עניין כלשהו ויש לו נפש שבה אפשר לו לנוע - אכן ינוע בשעה שהוא מצייר, כי הציור לבדו אינו מחייב תנועה. דבר זה הוסבר בפילוסופיה הראשונה8. והדבר ברור כי אתה מוצא בעצמך שאתה מצייר עניינים רבים, ואתה יכול לנוע אליהם. אך - בהכרח אין אתה נע בגללם כלל, אלא אם כן נוצרת לך השתוקקות אל העניין הזה אשר ציירת אותו, ואז אתה נע כדי להשׂיג את מה שציירת. התברר אפוא שלא הנפש אשר באמצעותה תהיה התנועה, ולא השׂכל אשר בו יצויר הדבר, מספיקים כדי שתיווצר תנועה כגון זאת עד שתצטרף להם השתוקקות אל אותו עניין שצויר. מכאן נובע שגם לגלגל תהיה השתוקקות אל מה שהוא צייר והוא הדבר הנחשק והוא האלוה יתעלה שמו. בדרך זאת - אמר (אריסטו) - מניע האלוה את הגלגל, דהיינו, בכך שהגלגל ישתוקק להידמות אל מה שהוא השׂיג9, והוא אותו עניין שצויר, עניין אשר הוא בתכלית הפשטות ואין בו השתנות ולא חידוש מצב כלל, והטוב שופע ממנו תמיד. וזה אינו אפשרי לגלגל זה באשר הוא גוף, אלא בכך שתהיה פעולתו תנועת סיבוב ותו לא, כי זה קצה גבול מה שאפשר בְּגוף שתתמיד פעולתו בו. זאת התנועה הפשוטה ביותר שיש לְגוף, באופן שלא תהיה בעצמוּתו השתנות ולא בשפיעת הטובות המתחייבות מתנועתו10.
כאשר כל זה התברר לאריסטו, חזר והתבונן ומצא את הגלגלים מרובים על-פי הוכחה מופתית. תנועתו של זה שונה מתנועתו של זה במהירות ובאטיות, ובכיווּן התנועה, אף שמשותפת לכולם התנועה הסיבובית. התחייב אפוא על-פי העיון הטבעי שהוא11 יאמין שהעניין שאותו מצייר12 לעצמו גלגל זה וכתוצאה מכך נע תנועה מהירה (ומשלים את הסיבוב) ביום אחד, אינו העניין אשר מצייר לעצמו הגלגל ההוא אשר נע תנועה אחת13 בשלושים שנה. לכן פסק בהחלטיות שיש שׂכלים נבדלים כמספר הגלגלים14. כל גלגל מהם משתוקק אל השׂכל אשר הוא העיקרון שלו, והוא המניע אותו בתנועה זאת המיוחדת לו. השׂכל הזה הוא מניעו של הגלגל הזה15. לא אריסטו ולא זולתו פסקו אם מספר השׂכלים עשׂרה או מאה. אלא הוא ציין שהם כמספר הגלגלים. בימיו חשבו שמספר הגלגלים חמישים16. ולפיכך אמר אריסטו, שאם כך הדבר הרי שמספר השׂכלים הנבדלים חמישים. כי המתמטיקה היתה פחותה בזמנו, ולא הגיעה לידי שלמות17, והיו חושבים שכּל תנועה צריכה לְגַלגַּל. הם לא ידעו שמן הנטייה של גלגל אחד נוצרות תנועות נראות- לעין רבות; כאילו אמרת: תנועת האורך, ותנועת הנטייה, וכן התנועה הנראית-לעין אצל עיגול האופק במקומות הזריחות והשקיעות. - אך לא זאת מטרתנו. נשוב אפוא למה שעסקנו בו.
המאוחרים מבין הפילוסופים אמרו שהשׂכלים הנבדלים הם עשׂרה, מפני שהם מנו את הכדורים בעלי הכוכבים18 ואת המקיף19, אף שבחלק מאותם כדורים יש כמה גלגלים20. הכדורים הם תשעה במספר: (1) המקיף את הכול, (2) גלגל כוכבי-השבת, (3-9) וגלגלי שבעת הכוכבים21. השׂכל העשׂירי22 הוא השׂכל הפועל אשר מצביעים עליו יציאת השׂכלים שלנו מן הכוח אל הפעל וקיומן של צורות הנמצאים המתהווים וכלים לאחר שלא היו בחומרים שלהן אלא בכוח23.
כל מה שיוצא מן הכוח אל הפֹּעַל יש לו בהכרח מוציא מחוץ לו. וצריך שיהיה המוציא ממין הַמּוּצָא, שהרי הנגר אינו עושה ארון מבחינת שהוא יוצר אלא מבחינת שבדעתו24 צורת הארון. וצורת הארון שבמחשבת הנגר היא אשר הוציאה את צורת הארון אל הפֹּעַל, והיא אשר מימשה אותה בעץ25. כן - ללא ספק - נותן הצורות הוא צורה נבדלת. ומה שמביא לידי מציאות שׂכל הוא שׂכל; והוא השׂכל הפועֵל26, באופן שיחס השׂכל הפועל אל היסודות ומה שמורכב מהם הוא כיחס כל שׂכל נבדל המיוחד לכל גלגל אל אותו גלגל. ויחס השׂכל בְּפֹעַל הנמצא בנו, אשר הוא משפע השׂכל הפועֵל27 ובו נשׂכיל את השׂכל הפועל [אל השׂכל הפועל], כיחס שׂכלו של כל גלגל הנמצא בו - אשר הוא בו משפע (השׂכל) הנבדל28 ובו הוא משׂיג את הנבדל, מצייר29 אותו, ומשתוקק להידמות אליו ולכן הוא נע - [אל אותו שׂכל נבדל]30.
לזה31 גם מתקשר דבר שכבר הוכח בהוכחה מופתית והוא שהאל יתהדר ויתגדל אינו עושׂה את הדברים במישרים (אלא בעקיפין), כגון שהוא שׂורף באמצעות האש, והאש נעה באמצעות תנועת הגלגל, והגלגל אף הוא נע באמצעות שׂכל נבדל. השׂכלים הם המלאכים המקורבים32 אשר באמצעותם נעים הגלגלים.
מכיוון שב(דברים) נבדלים לא ייתכן ריבוי מצד שוני עצמוּיותיהם בשום פנים - שהרי אין הם גופים - מתחייב על-פי זה, לדעת אריסטו, שהאל יתעלה הוא אשר הביא לידי מציאוּת את השׂכל הראשון, ואותו שׂכל מניע את הגלגל הראשון באופן שהסברנו. השׂכל אשר מניע את הגלגל השני - עילתו ועקרונו השׂכל הראשון, וכן הלאה עד שהשׂכל המניע את הגלגל הקרוב אלינו33 הוא עילתו ועקרונו של השׂכל הפועל. בו מסתיימת מציאות ה(שׂכלים) הנבדלים.
כמו כן גם הגופים מתחילים מן הגלגל העליון ונגמרים ביסודות ומה שמורכב מהם.
אי-אפשר שהשׂכל המניע את הגלגל העליון יהיה מחויב-המציאות34; שכּן הוא משתתף עם השׂכלים האחרים בעניין אחד והוא הנעת הגופים. והוא נבדל מכל אחד מן השׂכלים האחרים בעניין אחד. מכאן שכּל אחד מן העשׂרה הוא בעל שני עניינים35. מכאן שיש הכרח בסיבה אחת לכול36. אלה דברי אריסטו ודעתו37. ראיותיו לדברים אלה מובאות בהרחבה - על-פי סבירותן - בספרי תלמידיו.
העולה מכל דבריו שהגלגלים כולם גופים חיים בעלי נפש ושׂכל, המציירים38 ומשׂיגים את האלוה, ומשׂיגים את עקרונותיהם39. (כן עולה מדבריו) שיש במציאות שׂכלים נבדלים אשר אינם בגוף כלל, ואשר כולם שופעים מן האל יתעלה והם האמצעים בין האל ובין כל הגופים האלה.
והנה אסביר לך בפרקים שיבואו את ההתאמה והשוני בין תורתנו ודעות אלה.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב