החלק השני
 
החלק השני - פרק ו'
המלאכים נמצאים. זה מן הדברים שאין צורך להביא להם ראיה מן התורה כי התורה אומרת זאת במפורש בכמה מקומות.
יודע אתה כי אלהים הוא שם לשופטים1: עד האלהים יבֹא דבר שניהם (שמות כ"ב, 8)2. לכן הושאל שם זה למלאכים ולאלוה, כי הוא שופט את המלאכים3. לכן אמר: כי ה' אלהיכם (דברים י', 17). דברים אלה מופנים אל מין האדם כולו. וכן אמר: הוא אלהי האלהים - דהיינו אלוה המלאכים - ואדוני האדונים (שם, שם) - אדון הגלגלים והכוכבים אשר הם אדונים לכל גוף זולתם.
זאת היא המשמעות, לא שיהיו4 אלהים ואדונים ממין האדם, כי הם שפלים מדי לכך. מה גם שדברו אלהיכם כולל את כל מין האדם, המנהיגים והמונהגים שבהם. כן אי-אפשר שהכוונה תהיה בזאת שהוא יתעלה אדון על כל עץ ואבן שמאמינים לגביהם (שיש בהם) אלוהיות, שהרי אין פאר בכך ולא שבח שיהיה האלוה אדון לאבן, לפיסת העץ ולחתיכת מתכת יצוקה. אלא הכוונה שהוא השופט על השופטים5, כלומר על המלאכים, ואדון הגלגלים.
כבר הבהרנו בפרק קודם בספר זה6 שהמלאכים אינם גופים. זה גם מה שאמר אריסטו, אלא שיש שוני במינוח. הוא אומר "שׂכלים נבדלים"7 ואנו אומרים מלאכים. באשר לדבריו ששׂכלים נבדלים אלה הם אמצעי בין האל יתעלה ובין הנמצאים ושבאמצעותם נעים הגלגלים - דבר שהוא סיבה להתהוות המתהווים - גם זה נאמר מפורשות בספרים כולם, שהרי לעולם אין אתה מוצא מעשׂה שעושׂה אותו האל אלא על-ידי מלאך. יודע אתה שמלאך משמעותו שליח8 וכל המבצע צו הוא מלאך. לכן גם על תנועותיהם של בעלי-החיים - אפילו של אלה מהם שלא ניחנו בשׂכל - אומר הכתוב במפורש שהן על-ידי מלאך, כאשר התנועה היא על-פי מטרת האלוה אשר שׂם בבעל-החיים כוח המניע אותו תנועה זאת. הוא אמר אלהי שלח מלאכֵה וסגר פום אריותא ולא חבלוני (דניאל ו', 23)9, ותנועות אתון בלעם כולן על-ידי מלאך10. אפילו היסודות קרויים מלאכים: עֹשֶׂה מלאכיו רוחות משרתיו אש לֹהט (תהלים ק"ד, 4)11.
ויתברר לך שמלאך נאמר על שליח8 מקרב בני-האדם: וישלח יעקב מלאכים (בראשית ל"ב, 312). ונאמר על נביא: ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבֹכים (שופטים ב', 1); וישלח מלאך ויוצִאנו ממצרים (במדבר כ', 16). ונאמר על השׂכלים הנבדלים המופיעים לנביאים במראה הנבואה. ונאמר על הכוחות החיוניים, כפי שנבהיר.
אך כאן אין אנו מדברים אלא על המלאכים אשר הם שׂכלים נבדלים, כי אין תורתנו מכחישה שהוא יתעלה מנהיג את המציאות באמצעות המלאכים. החכמים אמרו דברים מפורשים על דברי התורה: נעשֹה אדם בצלמנו (בראשית א', 26) ודבריו הבה נרדה (שם, י"א, 7), שהם בלשון רבים, לאמור: כביכול שאין הקב"ה עושֹה דבר עד שמסתכל בפמליא של מעלה13. מתפלא אני על דבריהם מסתכל, שהרי בנוסח הזה עצמו אומר אפלטון כי האל מסתכל בעולם השׂכלים ואז שופעת ממנו המציאות14. בכמה מקומות15 נאמר כך סתמית: אין הקדוש ברוך הוא עושֹה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה. פמליא הוא צבא בלשון יוון16. כמו כן נאמר בבראשית רבה17 ובמדרש קהלת18: את אשר כבר עשֹוהו (קהלת ב', 12) עשֹהו לא נאמר אלא עשֹוהו. כביכול הוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שבך והושיבו אותו על כנו, שנאמר הוא עשֹך ויכֹננך (דברים ל"ב, 6), וכן נאמר בבראשית רבה19: כל מקום שנאמר: "וה'" - הוא ובית דינו. אין הכוונה בכל הלשונות האלה מה שסוברים הבורים שיש [לבורא] דיבור - נעלה הוא [מזאת] - או מחשבה או שיקול-דעת או התייעצות או היעזרות בדעת הזולת, שכן איך ייעזר הבורא במה שברא? אלא כל אלה דברים מפורשים שאפילו פרטי המציאות - ואף בריאת איברי בעלי-החיים כפי שהם - כל זאת באמצעות מלאכים. כי הכוחות כולם מלאכים.
מה רב עוורון הבורות! וכמה הוא מזיק! אילו אמרת לאיש מאלה הטוענים שהם חכמי ישֹראל שהאלוה שולח מלאך הנכנס אל בטן האשה ומעצב שם את העֻבָּר20, היה הדבר יפה בעיניו והיה מקבלו, וחושב שזאת גדוּלה ויכולת מצד האלוה, וחוכמה מלפניו יתעלה, אף-על-פי שהוא מאמין שמלאך הוא גוף מאש שׂורפת אשר מידתו כמידת שליש העולם כולו21, ויחשוב כל זאת אפשרי לגבי האל. אבל כאשר ייאמר לו שהאל שׂם בזרע כוח מעצב הצר את האיברים האלה ומתווה אותם והוא המלאך, או שהצורות כולן מעשׂה השׂכל הפועל והוא המלאך22 והוא שֹרו של עולם23 אשר מזכירים אותו החכמים תמיד24 - יירתע מכך כי אין הוא מבין את משמעותה של הגדולה והיכולת האמיתית הזאת, דהיינו, הבאתם לידי מציאות של הכוחות הפועלים בדבר, אשר אינם מושׂגים בחוש25.
החכמים ז"ל אמרו במפורש למי שהוא חכם, שכּל כוח מן הכוחות הגופניים הוא מלאך - כל שכן הכוחות המפוזרים בעולם26 - ושכּל כוח יש לו פעולה מסוימת אחת מיוחדת, ואין לו שתי פעולות. בבראשית רבה27: תני: אין מלאך אחד עושֹה שתי שליחוֹת28 ואין שני מלאכים עושֹין שליחוּת אחת. זה עניינם של כל הכוחות. מה שידגיש לך שכּל הכוחות הפרטיים הטבעיים והנפשיים קרויים מלאכים, הוא שהחכמים אומרים במספר מקומות - והמקור הוא בבראשית רבה29 - בכל יום הקב"ה בורא כת של מלאכים ואומרים לפניו שירה והולכין להם. וכאשר השיבו על דברים אלה בדברים המורים שהמלאכים מתמידים וכן התברר כמה פעמים שהמלאכים חיים וקיימים30 היתה התשובה שיש מהם מתמידים ויש מהם חולפים31. וכך הדבר באמת שהכוחות הפרטיים מתהווים וכלים בתמידות, ומיני הכוחות האלה קיימים ואינם מתערערים. ושם32 נאמר על פרשת יהודה ותמר: אמר ר' יוחנן: ביקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאווה, כלומר כוח הקישוי. גם כוח זה קרוי אפוא מלאך. כך מוצא אתה את החכמים אומרים תמיד מלאך שהוא ממונה על כך וכך, מכיוון שכּל כוח שמינה אותו האל על דבר-מה הוא מלאך הממונה על אותו דבר.
ולשון מדרש קהלת33: בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך ומלאך לכרוב. הרי שהם אמרו מפורשות למי שמבין ומשׂכיל שהכוח המדמה34 אף הוא קרוי מלאך, ושהשׂכל קרוי כרוב35. כמה יפה דבר זה למי שיודע! וכמה מאוס הוא בעיני הבורים!
כבר דיברנו על כך36 שכּל צורה בה נראה מלאך היא במראה הנבואה. אתה תמצא נביאים הרואים את המלאכים בדמות אדם: והנה שלֹשה אנשים (בראשית י"ח, 2)37. ויש מהם הרואים מלאך בדמות אדם המעורר אימה וחרדה. הוא אומר: ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאֹד (שופטים י"ג, 6). יש מהם הרואים אותו בדמות אש: וירא מלאך ה' אליו בלבת אש [מתוך הסנה] (שמות ג', 2). נאמר שם38: אברהם שהיה כוחו יפה נדמו לו כדמות אנשים, לוט שהיה כוחו רע נדמו לו כדמות מלאכים וזה סוד נבואי גדול. ועוד יבוא דיון בנבואה ככל שראוי39. ונאמר שם40 עוד: עד שלא עשֹו שליחותן אנשים; משעשֹו שליחותן לבשו מלאכות.
התבונן אפוא כיצד הובהר מכל צד שמשמעות מלאך היא מעשׂה כלשהו ושכּל מראה מלאך הוא רק במראה הנבואה ובהתאם למצבו של המשׂיג. אין אפוא גם במה שציין אריסטו בעניין זה דבר החולק על התורה41. אלא הדבר שבו הוא חולק עלינו בכל זה הוא שהוא מאמין שכּל הדברים האלה קדומים, ושהם כך מתחייבים ממנו יתעלה. ואנחנו מאמינים שכּל זה נברא, ושהאל ברא את השׂכלים הנבדלים ונתן בגלגלים כוח תשוקה אליהם, והוא שברא את השׂכלים והגלגלים42 ושם בהם את הכוחות המנהיגים האלה. בזאת אנו חולקים עליו ועוד תשמע את דעתו ואת דעת תורת האמת על חידוש העולם43.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב