החלק השני
 
החלק השני - פרק י"ב
ברור שכּל מחודש1 יש לו בהכרח סיבה פועלת, שהיא חידשה אותו לאחר שלא נמצא. פועל קרוב2 זה יהיה בהכרח או גוף או לא גוף. שום גוף אינו פועל באשר הוא גוף, אלא הוא יפעל פעולה מסוימת מבחינת שהוא גוף מסוים, כלומר בצורתו. על זאת אדבר אחרי-כן. הפועל הקרוב, המחדש את הדבר המתחדש, יש וגם הוא מחודש. אך זה אינו נמשך עד אינסוף3. אלא אם יש דבר מחודש, אנו חייבים בהכרח להגיע אל מחדש קדום, בלתי-מחודש, אשר חידש אותו. אזי נותרת השאלה מדוע חידש אותו עכשיו, ולא חידש אותו לפני-כן, אף-על-פי שהוא4 נמצא. הכרחי שנמנעותה של אותה פעולה מחודשת לפני שחודשה נבעה מהֶעְדֵּר יחס בין הפועל והפעול, אם הפועל גוף, או מהֶעְדֵּר הכנת חומר, אם הפועל אינו גוף. הקדמה זאת היא כולה לפי מה שהעיון הפיסיקלי מחייב, מבלי שנתייחס עכשיו לקדמות העולם או חידושו5, שכן אין זאת מטרת הפרק הזה.
התברר בחוכמת הפיסיקה שכּל גוף הפועל פעולה כלשהי בגוף אחר, לא יפעל בו אלא בנוגעו בו, או בנוגעו במה שהוא נוגע בו, אם אותו פועל פועל את פעולתו על-ידי אמצעים. למשל, גוף נתון שהתחמם עכשיו - התחמם או על-ידי כך שגֶרֶם האש נגע בו, או שהאש חיממה את האוויר, והאוויר המקיף אותו גוף חימם אותו. הפועל הקרוב של חימום גוף זה יהיה אפוא גֶרֶם האוויר החם6. מגנט מושך ברזל ממרחק באמצעות כוח המתפשט ממנו באוויר הנוגע בברזל. לכן אין הוא מושך מכל מרחק שהוא מקרי7, כשם שאש נתונה לא תחמם בכל מרחק שהוא מקרי, אלא במרחק שבו משתנה מכוחה האוויר שבינה לבין הדבר המתחמם. כאשר נפסק חומו של האוויר מאותה אש מבלי שיגיע אל נר נתון, הנר לא יתמוסס בגללה. כן המצב לגבי מה שמושך. מה שלא היה חם ואחרי-כן היה חם - היתה לו בהכרח סיבה מחממת שנתחדשה8: או שנתחדשה אש או שהמרחק בין החפץ והאש השתנה. יחס זה9 הוא שנעדר ואחר-כך נתחדש.
כך אנו מוצאים שהסיבה לכל המחודשים המתחדשים במציאות10 היא התמזגות היסודות, שהם גופים הפועלים זה על זה, ונפעלים זה מזה. רצוני לומר שסיבת התחדשותם11 היא התקרבות גוף אל גוף או התרחקות גוף מגוף. מחודשים שאנו מוצאים שאין מקורם בהתמזגות, דהיינו כל הצורות, אף להם יש בהכרח פועל, והוא נותן הצורות12. זה אינו גוף13, כי פועל הצורה הוא צורה שאינה בחומר, כפי שהוסבר במקומו. אנו הצבענו על הראיה לכך לפני-כן14. דבר זה יתברר לך גם כן מכך שניתן להוסיף על כל מזיגה או לגרוע ממנה. היא מתחדשת15 קמעה קמעה. לא כן הצורות. הן אינן מתחדשות קמעה קמעה. לפיכך אין בהן תנועה. הן מתחדשות או כלות בלא-זמן16, ואינן (תוצאה) מפעולת מזיגה. המזיגה רק מכינה את החומר לקבל את הצורה.
פועל הצורה הוא דבר שאינו מקבל חלוקה, כי מעשׂהו הוא ממינו הוא17. לכן ברור שפועל הצורה, כלומר הנותן אותה, הוא בהכרח צורה, והיא נבדלת מן החומר. לא ייתכן שההשפעה18 שפועל זה, שאינו גוף, משפיע, תהיה בתוקף יחס כלשהו. שהרי אין הוא גוף העשׂוי להתקרב או להתרחק, או שגוף כלשהו יתקרב אליו או יתרחק ממנו, שהרי אין יחס של מרחק בין גוף למה שאינו גוף19. מכאן הכרחי שכאשר פעולה מסוימת20 נעדרת, העילה לכך היא שאותו חומר אינו מוכן לקבל את פעולתו של (השׂכל) הנבדל21; שכן התברר שפעולת הגופים זה על זה בהתאם לצורותיהם מחייבת שהחומרים יהיו מוכנים לקבל את פעולתו של מה שאינו גוף. פעולות אלה הן הצורות.
מכיוון שרשמי22 השׂכל הנבדל ברורים וגלויים במציאות - והם כל מחודש שנוצר לא מן ההתמזגות23 עצמה בלבד - ידוע בהכרח שאותו פועל24 אינו פועל במישרין25 ולא במרחק מוגדר, מכיוון שאין הוא גוף.
לכן מכנים תמיד את פעולתו של (השׂכל) הפועל בשם "שפע". (זאת) על דרך הדימוי למעיין מים השופע מכל כיוון ואין כיוון מסוים אשר ממנו הוא מושך או (שבו) הוא מספק לזולתו, אלא הוא נובע מכל הכיוונים ותמיד (זורם) לכל הכיוונים ומרווה את הקרובים אליו ואת הרחוקים. כן אותו שׂכל. לא מגיע אליו כוח מכיוון מסוים וממרחק מסוים, וגם כוחו אינו מגיע אל זולתו בכיוון מסוים ובמרחק מסוים ולא בזמן נתון דווקא; אלא פעולתו מתמדת: כל-אימת שדבר-מה מוכן, הוא מקבל את הפעולה הזאת, הנמצאת בהתמדה, הקרויה "שפע".
כן גם הבורא יתעלה שמו. מכיוון שהוכח בהוכחה מופתית שאין הוא גוף, והוכח שהכול פעולתו והוא סיבתו הפועלת, כפי שהבהרנו26 ועוד נבהיר27, אומרים שהעולם הוא מן השפע של האל ושהוא השפיע עליו את כל המתחדש בו28. כן אומרים שהוא השפיע את חוכמתו על הנביאים. העניין כולו הוא שפעולות אלה הן פָּעֳלוֹ של מי שאינו גוף, והוא אשר פָּעֳלוֹ קרוי "שפע".
השפה העברית נקטה לשון זה, "שפע", גם בדברה על האל יתעלה, על דרך דימוי למעיין מים שופע כפי שציינו. שהרי אין טוב יותר מביטוי זה, שפע, לדמות את פעולתו של הנבדל (מן החומר). כי אין ביכולתנו (לתת) שם שמהותו האמיתית תתאים למהותו האמיתית של העניין29. שכן קשה מאוד לתפושׂ בשׂכלנו30 את פעולתו של הנבדל (מן החומר), כשם שקשה לתפושׂ בשׂכלנו30 את מציאות הנבדל (עצמו). כשם שהדמיון אינו מצייר נמצא שאינו גוף ולא כוח בגוף, כן אין הדמיון מצייר שתתרחש פעולה שאינה פעולתו הישירה25 של פועל, או ממרחק כלשהו ומכיוון מסוים. משום כך, ומכיוון שחלק מן ההמון יודעים אל-נכון שהאלוה אינו גוף או שאין הוא מתקרב אל מה שהוא עושה, דימו שהוא מצווה על המלאכים, והמלאכים עושים מעשים אלה במישרין25 ומתוך קרבת גוף אל גוף, כמו שאנו פועלים במה שאנו פועלים עליו. הם גם דימו שהמלאכים גופים. יש מהם המאמינים שהאל יתעלה מצווה דבר בדיבור כדיבורנו אנו, בהגאים ובצלילים, ואז נעשׂה אותו דבר. כל זאת הימשכות אחר הדמיון אשר גם הוא יצר הרע באמת31, שהרי כל חיסרון שׂכלי או מוסרי הוא פעולה של הדמיון או נובע מפעולתו. אך אין זאת מטרת הפרק הזה, אלא כוונתו הבנת עניין השפע הנאמר לגבי האל ולגבי השׂכלים, כלומר המלאכים, מכיוון שאין הם גופים.
גם על כוחות הגלגלים אומרים שהם שופעים במציאות, ואומרים "שפע הגלגלים", אף-על-פי שפעולותיהם באות מגופים. לכן הכוכבים פועלים ממרחק מסוים, כוונתי לקרבתם אל המרכז32 וריחוקם ממנו, ויחסם זה אל זה. כאן הפתח לאסטרולוגיה33.
מה שציינו, שהנביאים השתמשו בעניין השפע כהשאלה לפעולת האלוה, הוא דברו אֹתי עזבו מקור מים חיים (ירמיה ב', 13), כלומר שפע החיים, דהיינו, המציאות שהיא החיים בלי ספק. וכן דברו כי עמך מקור חיים (תהלים ל"ו, 10), שבו הוא מתכוון לשפיעת המציאות. גם סופו של הפסוק, באורך נראה אור, הוא אותו עניין עצמו: בשפיעת השׂכל אשר שפע ממך נשכיל, נמצא את דרך הישר, נביא ראיות ונשׂיג את השׂכל34. הבן זאת!


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב