החלק השני
 
החלק השני - פרק י"ג
דעותיהם של האנשים על אודות קדמות העולם או חידושו1, לדעת כל המאמין שיש בנמצא אלוה, הן שלוש.
הדעה הראשונה, והיא דעת כל המאמינים בתורת משה רבנו עליו השלום, היא שאת העולם כולו, דהיינו, כל נמצא זולת האל יתעלה, הביא האל יתעלה לידי מציאות לאחר ההֶעְדֵּר הגמור והמוחלט2, ושהאל יתעלה היה נמצא לבדו כשאין עמו דבר, לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל. ולאחר-מכן הביא לידי מציאות את כל הנמצאים האלה כפי שהם, ברצונו ובחפצו, לא מִדָּבָר, ושגם הזמן עצמו הוא מכלל הנבראים, שהרי הזמן תלוי בתנועה3 והתנועה היא מקרה בנע, ושאותו נע עצמו, אשר הזמן תלוי בתנועתו, אף הוא מחודש, התהווה לאחר שלא היה.
כאשר אומרים "האל היה לפני שברא את העולם" - בהיות המלה "היה" מורה על זמן - וכן כל מה שעובר בדעת4 שמציאותו לפני בריאת העולם נמשכה לאינסוף, כל זאת שיעור זמן או דימוי זמן5, ולא מהות אמיתית של זמן, כי הזמן הוא מקרה בלי ספק, והוא לשיטתנו מכלל המקרים הנבראים כמו השחור והלובן, אף שאינו ממין האיכות אלא הוא בכללותו מקרה צמוד לתנועה, כפי שברור למי שמבין את דברי אריסטו להבהרת הזמן ואמיתת מציאותו6.
אנו נבהיר כאן עניין, אשר - אף-על-פי שאינו מן הנושׂא שאנו עוסקים בו - הוא מועיל לו. והוא שמה שחייב שעניין הזמן נסתר מרוב אנשי החוכמה, כגון גאלינוס וזולתו7 - עד כדי שהביך אותם עניינו, האם יש לו מהות אמיתית במציאות או אין לו מהות אמיתית - הוא שהוא מקרה בתוך מקרה. כי המקרים הנמצאים בגופים מציאות ראשונית, כגון הצבעים והטעמים, מובנים מייד ומשמעויותיהם נתפשׂות8. ואילו המקרים אשר המצעים שלהם מקרים אחרים, כגון הברק בצבע והעקימות או העגילות בקו, עניינם נסתר מאוד. כל שכן כאשר מצטרף לכך שאין מצבו של המקרה הנושׂא יציב, אלא (המקרה עובר) ממצב למצב. אזי העניין נסתר עוד יותר. והנה בזמן מצטרפים שני הדברים גם יחד, כי הוא מקרה צמוד לתנועה, והתנועה היא מקרה במתנועע, ואין התנועה משולה לשחור וללובן שהוא מצב יציב, אלא אמיתתו ועצמוּתו של הזמן היא שהוא אינו נשאר יציב במצב אחד אפילו כהרף-עין. דבר זה הוא שחייב שעניין הזמן יהיה נסתר.
הנכון הוא, לשיטתנו, שהזמן הוא דבר נברא ונוצר ככל המקרים והעצמים הנושׂאים9 מקרים אלה. לכן הבאתו של האל את העולם לידי מציאות אינה בהתחלה זמנית10, שהרי הזמן (עצמו) מכלל הנבראים. היה מתבונן בעניין הזה מאוד כדי שלא תחייבנה אותך טענות-הנגד שאין מנוס מהן למי שאינו יודע זאת. שהרי כאשר אתה קובע שיש זמן לפני העולם, אתה מחויב להאמין בקדמות11. שהרי הזמן הוא מקרה וחייב שיהיה לו נושׂא9. ומזה היה מתחייב שיימצא דבר-מה לפני העולם הנמצא עכשיו. מזאת יש להיחלץ12.
זאת היא אחת הדעות והיא ללא ספק עיקר (מעיקרי) תורת משה רבנו13 עליו השלום. והוא שני לעיקר הייחוד. אל יעלה בדעתך דבר אחר. ואברהם אבינו עליו השלום החל מפרסם דעה זאת אשר העיון הביאו אליה, ולכן קרא בשם ה' אל עולם (בראשית כ"א, 33)14. הוא הביע דעה זאת במפורש באומרו קֹנה שמים וארץ (שם, י"ד, 22).
הדעה השנייה היא דעת כל מי ששמענו את שמעו וראינו את דבריו מבין הפילוסופים. הם אומרים שלא ייתכן שהאל יביא לידי מציאות דבר מלא-דבר. לדעתם גם אי-אפשר שיכלה דבר אל לא-דבר, כוונתי שלא ייתכן שנמצא בעל חומר וצורה ייווצר מהֶעְדֵּר גמור של אותו חומר, ולא שיכלה אל הֶעְדֵּר גמור של אותו חומר. לדעתם לייחס לאל שהוא יכול לעשׂות זאת כמוהו כמו לייחס לו שהוא יכול לצרף שני ניגודים בזמן אחד, או לברוא (מישהו) כמותו יתעלה, או להפוך את עצמו לגוף, או לברוא מרובע אשר קוטרו15 שווה לצלעו, וכיוצא באלה הנמנעות16.
מתוך דבריהם מובן שהם אומרים: כשם שאין חוסר-אונים לגביו בכך שאין הוא מביא את הנמנעות לידי מציאות, שהרי לנמנע יש טבע קבוע17 שאינו מעשׂהו של עושׂה, ולכן אי-אפשר לשנותו, כך גם אין חוסר-אונים לגביו כאשר אין הוא יכול להביא לידי מציאות דבר מלא-דבר, כי זה ממין כל הנמנעות. לכן הם מאמינים שיש חומר כלשהו קדום כשם שהאלוה קדום, אשר האל לא נמצא מבלעדיו, והחומר לא נמצא בלעדי האל. עם זאת אין הם מאמינים שהחומר הוא בדרגתו של האל, יתעלה, במציאות. אלא האל הוא סיבת מציאותו של החומר. החומר הוא לאל כמו, למשל, הַחֵמָר לקדר או הברזל לנפח. הוא בורא בחומר מה שהוא רוצה. לעתים הוא מעצב ממנו שמים וארץ, ולעתים הוא מעצב ממנו משהו אחר. האוחזים בדעה זאת מאמינים שאף השמים מתהווים וכלים. אלא שאין הם מתהווים מלא-דבר ואין הם כלים אל לא-דבר. אלא כשם שפרטי בעלי-החיים מתהווים מחומר נמצא וכָלים אל חומר נמצא, כך מתהווים השמים וכלים. התהוותם וכליונם הם כמו (התהוותם וכליונם של) שאר הנמצאים אשר תחתם.
בני סיעה זאת מתחלקים לכיתות אשר אין תועלת להזכיר אותן ואת דעותיהן בספר זה. אבל העיקרון הכללי של סיעה זאת הוא מה שציינתי לך. זאת היתה גם דעתו של אפלטון. אתה תמצא שאריסטו מוסר משמו ב"פיסיקה"18 שהוא, כלומר אפלטון, מאמין שהשמים מתהווים וכלים. וכן תמצא את שיטתו במפורש בספרו אל טימאיוס19. אבל אין הוא מאמין מה שאנו מאמינים, כפי שסובר מי שאינו מתבונן בדעות ומדקדק בעיון, ומדמה שדעתנו ודעתו שווים. אין הדבר כך. כי אנו מאמינים שהשמים התהוו לא מדבר לאחר ההֶעְדֵּר המוחלט והוא מאמין שהם הובאו לידי מציאות והתהוו מדבר. זאת היא אפוא הדעה השנייה.
הדעה השלישית היא דעתם של אריסטו וההולכים בעקבותיו ומפרשי ספריו20. אריסטו דוגל במה שאמרו בני הסיעה שהוזכרה קודם, שדבר חומרי אינו יכול בשום אופן לבוא לידי מציאות מן לא-חומר. הוא מוסיף ואומר שעל השמים אין חלים ההתהוות והכליון כלל. תמצית דעתו בעניין זה היא זאת: הוא טוען שהנמצא הזה כולו, כפי שהוא, היה מעולם ויהיה לעולם כך; ושהדבר הקבוע שאין ההתהוות והכליון חלים עליו, כלומר השמים, לא יפסיק להיות כך. הזמן והתנועה נצחיים מתמידים, לא מתהווים ולא כלים. הדבר המתהווה וכלה, והוא מה שמתחת לגלגל הירח, לא יפסיק להיות כך, כלומר, אותו חומר ראשון21 אינו מתהווה ולא כלה בעצמוּתו, אלא הצורות באות עליו בזו אחר זו. הוא פושט צורה ולובש צורה. סדר זה כולו, זה של מעלה וזה של מטה22, לא יופר ולא יתבטל, לא יתחדש בו חדש שאינו בטבעו, ולא תופיע בו בשום אופן תופעה יוצאת מן הכלל. אף שלא אמר זאת בזה הלשון, המסקנה מדעתו היא שמן הנמנע, לשיטתו, שישתנה חֵפץ של האל או שיתחדש לו רצון23; ושאת כל המציאות הזאת האל הביא לידי מציאות ברצונו, אך לא כמעשׂה שלאחר הֶעְדֵּר. וכמו שמן הנמנע שהאל ייעדר או תשתנה עצמוּתו, כן סובר אריסטו שמן הנמנע שישתנה רצונו של האל או יתחדש לו חֵפץ. מכאן מתחייב שהנמצא הזה כולו, כפי שהוא עכשיו, כך היה מעולם וכך יהיה לנצח24.
זאת היא תמצית הדעות האלה ומהותן האמיתית, והן דעותיהם של אלה אשר לשיטתם הוכח בהוכחה מופתית שהאל הביא את העולם לידי מציאות.
אשר לאלה שאינם יודעים את מציאות האל יתעלה, אלא סוברים שהדברים מתהווים וכלים על-ידי הצטרפות והתפרקות על-פי המקרה ושאין מנהיג ומארגן למציאות - והם אפיקורוס25 וסיעתו ודומיהם, כפי שמוסר אלכסנדר26 - אין לנו תועלת באִזכור הכיתות ההן שהרי כבר הוכחה מציאות האל הוכחה מופתית27. אין תועלת בהזכרת דעות של אנשים אשר ביססו את דברם על עיקרון אשר הֶפכו הוכח הוכחה מופתית. כמו כן לא היה מועיל לנו אילו רצינו לאמת את דבריהם של בעלי הדעה השנייה, כוונתי (לדעה) שהשמים מתהווים וכלים, שהרי הם מאמינים בקדמות, ואין לשיטתנו הבדל בין מי שמאמין שהשמים מתהווים בהכרח מדבר וכלים אל דבר לבין אמונת אריסטו המאמין שהם אינם מתהווים ולא כלים, שהרי מטרת כל ההולכים בעקבות תורת משה ואברהם אבינו או הנוטים אחריהם היא דווקא להאמין שאין שום דבר קדום עם האל, ושלגבי האל הבאת היקום לידי מציאות אינה בגדר הנמנע28. יתר על כן, לדעת כמה מבעלי-העיון היא מתחייבת.
לאחר שקבענו את הדעות, אתחיל להבהיר ולסכם את ראיותיו של אריסטו לדעתו הוא, ומה עורר אותו לכך.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב