החלק השני
 
החלק השני - פרק י"ד
אין אני צריך לחזור ולומר בכל פרק שחיברתי ספר זה לך1 רק מפני שידעתי את הישׂגיך ושאין אני צריך להביא כלשונם את דברי הפילוסופים בכל מקום, אלא את כוונותיהם. ולא אאריך, אלא אעיר את תשׂומת-לבך לדרכים אשר הם מתכוונים ללכת בהן, כמו שעשׂיתי לך באשר לדעותיהם של ה"מדברים"2. לא אשׂים לבי למי שעסק בעיון מלבד אריסטו, כי דעותיו הן אלה אשר ראוי לעיין בהן. ואם יש מקום להפריך חלק מדעותיו או לעורר ספקות לגביהן - כפי שאנו עומדים לעשׂות - ראוי עוד יותר לעשׂות זאת, ובאופן מודגש יותר, כלפי כל האחרים החולקים על עיקרי התורה3.

אומר אני שאריסטו אומר4 שהתנועה אינה מתהווה ואינה כלה. כוונתו לתנועה במוחלט. כי הוא אומר: אילו נתחדשה התנועה - הרי לכל מחודש קודמת תנועה, כלומר, יציאתו לַפֹּעַל והתחדשותו אחרי שלא היה. מכאן שיש תנועה והיא התנועה שבאמצעותה הגיעה לידי מציאות התנועה הזאת האחרונה. התנועה הראשונה קדומה5 בהכרח, שאם לא כן היה העניין נמשך לאינסוף6. על-פי עיקרון זה עצמו הוא אומר שהזמן לא מתהווה ולא כלה, שהרי הזמן תלוי בתנועה וצמוד אליה, ואין תנועה אלא בזמן, ואין השׂכל תופשׂ זמן אלא בתנועה, כפי שהוכח בהוכחה מופתית7. לפי דרכו זאת מתחייבת קדמות5 העולם.
דרך שנייה שלו
הוא אומר8: החומר הראשון המשותף לארבעת היסודות9 אינו מתהווה ולא כלה, שהרי אילו היה החומר הראשון מתהווה, היה לו חומר שממנו התהווה, ואז היה מתחייב שאותו חומר שהתהווה יהיה בעל צורה, שכן זאת המשמעות האמיתית של התהוות ואילו אנחנו הנחנו שהחומר הראשון המשותף הוא חומר חסר צורה. מכאן שבהכרח אינו מתהווה משום דבר. לכן היה קיים מעולם ולא יחדל להיות. גם זה מחייב את קדמות העולם.
דרך שלישית שלו
הוא אומר10 שחומר הגלגל בשלמותו11 אין בו ניגודיות כלל, כי לתנועה הסיבובית אין ניגוד, כפי שהובהר. יש ניגודיות רק בתנועה הישרה, כפי שהוכח הוכחה מופתית12. הוא ממשיך ואומר: כל מה שֶכָּלֶה - הניגודיות שבו היא סיבת כליונו. ומכיוון שבגלגל אין כלל ניגודיות, אין הוא כָּלֶה. ומה שאינו כלה לא נתהווה. הוא קובע קביעות ומבהיר אותן. והן: כל מתהווה כלה, וכל כלה מתהווה, וכל מה שלא נתהווה לא יכלה, וכל מה שאינו כלה לא התהווה13. גם זאת דרך בה הוא מחייב את שהוא מכוון אליו, כלומר קדמות העולם.
דרך רביעית
הוא אמר14: כל מחודש - אפשרות חידושו קודמת לחידושו בזמן15. כן כל משתנה - אפשרות השתנותו קודמת לו בזמן16. בהנחה זאת הוא מחייב שהתנועה הסיבובית מתמידה, ושאין לה סוף ולא התחלה. על-פי הנחה זאת הבהירו אחרוני ההולכים אחריו17 את קדמות העולם באומרם: לפני שהעולם היה, חידושו היה בהכרח אפשרי, מחויב או נמנע. אם חידושו היה מחויב - הרי שנמצא תמיד. אם חידושו היה נמנע - לעולם לא ייתכן שיימצא. אם היה אפשרי - מה הנושׂא18 של אפשרות זאת? בהכרח יש אפוא נמצא כלשהו שהוא נושׂא אפשרות זאת, ואשר בגללו ייאמר על דבר זה שהוא אפשרי. זאת דרך רבת-עוצמה להוכיח את קדמות העולם.
אחד החריפים מבין ה"מדברים"19 המאוחרים טען שהוא הפריך את הקושי הזה באומרו: האפשרות היא אצל הפועל ולא בדבר הנפעל. אך אין זה כלום, כי אלה שני (מיני) אפשרות, שכּן כל דבר מחודש - אפשרות חידושו קודמת לו, וגם הפועל אשר חידש אותו היתה בו האפשרות לחדש מה שחידש לפני שחידש אותו. אלה שתי אפשרויות ללא ספק: אפשרות בחומר שיהיה כך ואפשרות בפוֹעֵל שיפעל כך.
אלה עיקרי הדרכים אשר הולך בהן אריסטו בהוכחת קדמות העולם מצד העולם עצמו20.
ויש עוד דרכים שציינום מי שבאו אחריו שהסיקו אותן מן הפילוסופיה שלו, בהן הם מוכיחים את קדמות העולם מצד האלוה יתעלה שמו. אחת מהן שהם אמרו21: אם האל חידש את העולם לאחר ההֶעְדֵּר, הרי שלפני שברא האל את העולם הוא היה פועל בכוח, וכאשר ברא אותו נעשׂה פועל בְּפֹעַל. האל יצא אפוא מן הכוח אל הפֹּעַל. יש בו, אם כן, אפשרות כלשהי ויש הכרח במוציא מן הכוח אל הפֹּעַל. בכך יש קושי גדול. ראוי לו לכל בר-דעת לחשוב על פתרון קושי זה וגילוי סודו22.
דרך אחרת
הם אמרו23: הפועל פועל בזמן מסוים ואינו פועל בזמן אחר בהתאם למניעות או לדחפים הצצים לו ובו. המניעות מחייבות אותו שלא יעשׂה את המעשׂה שהוא רוצה לעשׂותו, והדחפים מחייבים אותו לרצות מה שלא רצה לפני-כן. ומכיוון שהבורא יתעלה שמו אין לו דחפים המחייבים שינוי חפצו, ואין מכשולים לפניו ולא מניעות הצצות או סרות - אין סיבה שיפעל בזמן אחד ולא יפעל בזמן אחר, אלא הוא פועל תמיד כשם שהוא מתמיד להימצא בפֹעַל.
דרך אחרת24
הם אומרים: מעשׂיו יתעלה שלמים מאוד. אין בהם שום פגם. אין בהם דבר שווא25 ולא דבר מיותר. זה העניין שאריסטו חוזר עליו תמיד ואומר26: הטבע חכם ואינו עושׂה דבר לשווא. הוא עושׂה כל דבר בצורה המושלמת ביותר האפשרית לגביו. על-פי זאת אמרו שהמציאות הזאת היא השלמה ביותר שיכולה להיות ואין מעבר לה שום תכלית. לכן היא חייבת להיות תמיד, שכן חוכמתו תמידית כמו עצמוּתו. יתר על כן עצמוּתו היא חוכמתו27 אשר הצריכה שמציאות זאת תימצא.
כל טענה של המאמינים בקדמות העולם, שאתה עשוי למוצאה, מסתעפת מדרכים אלה ומתבססת על אחת מהן.
הם גם אומרים כדי לגנות28: כיצד היה האל יתהלל ויתרומם בטל, לא עשה דבר כלל, ולא חידש שום דבר מעולם ומקדם29, בכל משך מציאותו הקדומה שאין לה קץ לא פעל כלום, והנה בבוקר יום אתמול התחיל את המציאות? שהרי אפילו אם תאמר, למשל, שהאל ברא עולמות רבים לפני זה, כמספר גרגרי החרדל שיספיקו למלא את חלל הגלגל החיצון, וכל עולם התקיים מספר שנים כמספר גרגרי החרדל הדרושים למלאותו - הרי זה ביחס למציאותו האינסופית של האל יתעלה כאילו אמרת שהאל ברא את העולם אתמול. שהרי אם אנו קובעים שהמציאות התחילה לאחר הֶעְדֵּר, אין הבדל אם תאמר שזה היה לפני מאתיים אלף שנה או לפני זמן קצר מאוד. לכן גם זה מן הטיעונים שבהם מגנים28 המאמינים בקדמות.
עוד ראיה הביאו ממה שהיה מפורסם30 בימים קדומים אצל האומות כולן, מה שמחייב שהדבר הוא טבעי, לא נקבע31. לכן היתה הסכמה כללית לגביו. אומר אריסטו: כל האנשים אומרים במפורש שהשמים קיימים תמיד, קבועים ועומדים. וכיוון שחשו שאינם מתהווים ולא כלים, עשׂאום משכן לאל יתעלה ולישויות הרוחניות32, כלומר למלאכים, וייחסו אותם לו כדי להורות שהם נצחיים33.
הוא הביא בעניין זה עוד דברים ממין זה כסיוע מצד הדברים המפורסמים30 לדעה שבעיניו העיון אימת אותה.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב