החלק השני
 
החלק השני - פרק י"ז
כל מחודש שהתהווה לאחר שלא היה, אפילו אם החומר שלו היה נמצא והוא רק פשט צורה ולבש צורה אחרת, טבעו - לאחר שנתחדש, נגמר והתייצב - אחֵר מטבעו בשעת התהוותו והתחלת יציאתו מן הכוח אל הפֹּעַל. טבעו זה אחר גם מן הטבע שהיה לו בטרם התחיל לנוע לקראת היציאה מן הכוח אל הפֹּעַל. משל לדבר שטבעו של זרע הנקבה בשעה שהוא דם בכלי הדם1 הוא אחר מטבעו [של אותו זרע נקבי] בשעת ההריון לאחר שנגע בו זרע הזכר והוא החל לנוע. טבעו באותו זמן אף הוא אינו טבעו של בעל-החיים שהגיע לשלמות לאחר היוולדו. אי-אפשר להביא ראיה מכל הבחינות מטבעו של דבר שהתהווה, נגמר ונתייצב במצבו השלם ביותר למצבו של אותו דבר בשעה שהוא נע להתהוות. כן אין להביא ראיה ממצבו בשעת תנועתו למצבו לפני שהחל לנוע. כאשר תטעה בזאת ותקיש מדבר הקיים בפֹעַל על טבעו כשהוא בכוח, ייווצרו לך ספקות גדולים וייראו בעיניך בלתי-אפשריים דברים החייבים להימצא, ודברים בלתי-אפשריים ייראו בעיניך מחויבים.
הנח, על-פי המשל שהמשלנו, שנולד אדם שלם מאוד בטבעו-שמלידה. אמו מתה אחרי שהיניקה אותו במשך מספר חודשים; וגברים2 בלבד השלימו את חינוכו של נולד זה באי בודד עד שהגיע לבגרות, השׂכיל ורכש דעת3, מבלי שראה מימיו אשה או נקבה מנקבות שאר בעלי-החיים. והנה הוא שאל איש מבין אלה שהיו עִמו: "כיצד הגענו לידי מציאות ובאיזה אופן נוצרנו?" הנשאל ענה לו: "כל פרט מבינינו התהווה בבטן פרט ממיננו, נקבה, בצורה כזאת. כל פרט מבינינו היה קטן בגופו בתוך הבטן, נע, ניזון, צומח קמעה קמעה, בהיותו חי, עד שהוא מגיע בגודלו לגבול מסוים. אז נפתח לו פתח בתחתית הגוף, ממנו הוא מגיח ויוצא. והוא ממשיך לצמוח אחרי-כן עד שהוא נעשה כפי שאתה רואה אותנו". אותו נולד יתום ישאל בהכרח ויאמר: "ואותו אחד מבינינו - האם בשעה שהיה קטן בבטן, נע וצומח, היה אוכל, שותה, נושם בפיו ובאפו ומוציא רעי?" ואז יאמרו לו: "לא". אזי ימהר, בלי ספק, לחשוב זאת לשקר ויבנה הוכחה שכּל הדברים האמיתיים האלה נמנעים, מתוך שהוא מקיש מן הנמצא השלם הקבוע, ויאמר: "כאשר מונעים מכל פרט מבינינו לנשום חלק של שעה - הוא מת ותנועותיו פוסקות. כיצד ניתן, אפוא, להעלות על הדעת4 שפרט מבינינו יהיה בתוך מיכל אטום המקיף אותו, בתוך חללו של גוף, במשך חודשים והוא חי ומתנועע? בעוד שאילו אחד מבינינו היה בולע ציפור היא היתה מתה מייד עם הגיעה לקיבה, כל שכן לבטן התחתונה. כל אחד מבינינו, אם לא יאכל מזון בפיו ולא ישתה מים, ימות, בלי ספק, כעבור ימים ספורים. כיצד, אפוא, יישאר אותו פרט חי במשך חודשים בלי אכילה ושתייה? כל אדם האוכל ואינו מפריש רעי ימות כעבור ימים ספורים תוך כאבים חזקים ביותר. כיצד, אפוא, שהה זה במשך חודשים מבלי להפריש רעי? לו נקבו את בטנו של אחד מאתנו היה מת כעבור כמה ימים. כיצד, אפוא, טוענים שטבורו של אותו עֻבָּר היה פתוח? וכיצד אינו פותח את עיניו ואינו פורשׂ את כפיו ופושט את רגליו, בה בשעה שכּל איבריו שלמים ואין בהם מום, כפי שטענתם". כך ימשיך את ההיקש כולו שאי-אפשר כלל שהאדם ייווצר באופן זה5.
התבונן אפוא במשל הזה ולמד ממנו לקח, אתה המעיין, ותמצא שמצבנו ביחס לאריסטו שווה לזה. כי אנו, קהל ההולכים בעקבות משה רבנו ואברהם אבינו עליהם השלום, מאמינים שהעולם הֻוָּה בצורת כך וכך, והיה כך מכך, ונברא כך אחרי כך6. והנה מתחיל אריסטו לחלוק על דברינו, ולהביא נגדנו ראיות מטבע המציאות הקבועה השלמה הקיימת בפֹעַל, אשר אנו מודים לו7 שאחרי שנתייצבה והגיעה לשלמות אינה דומה אף במשהו למה שהיתה בשעת ההתהוות, ושהיא הובאה לידי מציאות לאחר הֶעְדֵּר גמור8.
איזו טענה קיימת נגדנו מכל מה שהוא אומר? הטענות האלה מחייבות רק את מי שטוען שטבעה הקבוע של המציאות הנוכחית מורה שמציאות זאת מחודשת. והרי כבר הודעתיך שאת זאת אינני טוען9.
הריני חוזר אפוא ומציין לך את עיקרי שיטותיו ואראה לך כיצד שום דבר מהן אינו מחייב אותנו כלל. שהרי טענתנו היא שהאל הביא את העולם כולו לידי מציאות מן ההֶעְדֵּר ויצר אותו עד אשר הגיע לשלמות כפי שאתה רואה אותו. אריסטו אמר שהחומר הראשון אינו מתהווה ואינו כלה10. הוא התחיל להביא ראיות לכך מן הדברים המתהווים וכלים, והבהיר שמן הנמנע שהחומר הראשון יתהווה. וזה נכון; כי אנו לא טענּו שהחומר הראשון התהווה כמו שבן-אדם מתהווה מן הזרע ולא שהחומר הראשון כלה כמו שבן-אדם כלה אל העפר. אלא טענו שהאל הביא את החומר הראשון לידי מציאות מלא-דבר כשהוא כפי שהוא לאחר הבאתו לידי מציאות; כלומר, כל דבר מתהווה ממנו, וכל מה שהתהווה ממנו יכלה אליו. הוא לא יימצא מעורטל מצורה11. ההתהוות והכליון נגמרים בו. ואילו הוא אינו מתהווה כמו שמתהווה מה שמתהווה ממנו ואינו כלה כמו מה שכלה אליו, אלא הוא נברא, וכאשר רוצה בוראו - הוא מביאו לידי הֶעְדֵּר גמור ומוחלט12.
ממש כך אנו אומרים גם באשר לתנועה. כי הוא הביא ראיה מטבע התנועה שהיא אינה מתהווה ואינה כלה13. וזה נכון. כי אנו טוענים שלאחר שהתנועה נמצאת בטבעה זה הקבוע לה, שוב לא יתואר14 שהיא תתהווה כליל או תכלה כליל כמו שמתהוות התנועות החלקיות15 המתהוות, וכמו שכּלות התנועות החלקיות15. וכן הדין בכל מה שמתחייב מטבע התנועה.
כמו כן הקביעה שלתנועה הסיבובית אין התחלה היא נכונה לאחר שהובא לידי מציאות הגוף הכדורי הנע בסיבוב16. בתנועתו אין להעלות על הדעת17 התחלה.
כך אנו אומרים [גם] באשר לאפשרות החייבת לקדום לכל מתהווה. כי זה מתחייב רק במציאות הקבועה הזאת, אשר כל מה שמתהווה בה מתהווה רק מדבר נמצא. אבל דבר הנברא מהֶעְדֵּר אין לו דבר שניתן להצביע עליו, לא בחוש ולא בשׂכל, שתקדם לו האפשרות18.
אנו אומרים כזאת גם על היות19 השמים ללא ניגוד. זה נכון. אלא שאנחנו לא טענו שהשמים התהוו כמו שמתהווה סוס או דקל. לא טענו שהרכבם מחייב שיכלו כצמחים וכבעלי-החיים מפאת הניגודיות שבהם.
עיקרו של דבר הוא מה שציינו שמצבו של נמצא בשעה שהוא שלם ומושלם אין בו כדי ללמד על מצבו לפני שהגיע לשלמות20.
גם אין גנאי עלינו ממה שאמרו שהשמים נוצרו לפני הארץ, או הארץ לפני השמים21, או שהשמים נוצרו בלי כוכבים22, או מין של בעלי-חיים ולא מין אחר23, שכן כל זאת [היה] בשעת התהוות המכלול הזה, כשם שבשעת התהוותו של בעל-חיים לבו מתהווה קודם לאשכים - כפי שאנו רואים בעינינו - והוורידים לפני העצמוּת, אף-על-פי שאחרי הגיעו לשלמות לא יימצא בו איבר אחד בלעדי איבר מכל האיברים אשר אין הפרט יכול להתקיים בלעדיהם.
כל זה נחוץ גם כן כאשר מבינים את הכתוב כפשוטו, אף שאין העניין כן, כפי שיובהר לכשנעיין בדברים ביסודיות24. ראוי שתשמור בלבך עניין זה, כי הוא חומה גדולה אשר בניתיה סביב התורה, המקיפה אותה ובולמת את אבניו של כל המיידה בה. שכן אם יטען אריסטו, כלומר מי שמחזיק בדעתו, ויאמר: "אם מציאות זאת אינה מורה לנו, מנין יודעים אתם שהיא התהוותה ושהיה טבע אחר שיצר אותה?" נאמר: זה אינו מחייב אותנו על-פי מבוקשנו כי עתה אין אנו מבקשים להוכיח שהעולם מחודש. אלא מה שאנו מבקשים הוא האפשרות שהעולם מחודש. טענה זאת אינה נעשׂית בלתי-אפשרית בכך שמביאים ראיה מטבע המציאות, אשר אין אנו מכחישים אותו. מכיוון שהוכח שהטענה אפשרית, נחזור אחרי-כן ונכריע לטובת דעת החידוש25.
בתחום זה לא נשאר אלא שיבוא [הטוען ויטען] שהיות העולם מחודש נמנע לא מצד טבע המציאות, אלא מבחינת מה שהשׂכל קובע באשר לאלוה. מדובר בשלוש הבחינות שהקדמתי וציינתי לך26, שמהן הם מביאים ראיות לקדמות העולם מצד האלוה. הנה אראה לך - בְפרק שיבוא27 - מאיזו בחינה יש לעורר ספק ביחס אליהן עד ששום ראיה מהן לא תיכּון.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב