החלק השני
 
החלק השני - פרק י"ט
התברר לך משיטתו של אריסטו ומשיטתם של כל הדוגלים בקדמות העולם, שלדעתו המציאות הזאת נבעה מן הבורא בבחינת חיוב, ושהוא יתעלה הוא עילה והמציאות הזאת היא עלול וכך נתחייבה. וכשם שאין אומרים עליו יתעלה "מדוע הוא נמצא?" או "איך הוא נמצא כך?", כלומר אחד ולא גוף, כך אין אומרים על העולם כולו "מדוע הוא נמצא?" "איך הגיע למציאות כך?". כי כל זה מחויב שיימצא כך, העילה והעלול שלה. ולא ייתכן לגבי שניהם הֶעְדֵּר כלל ולא שינוי ממצבם הנוכחי. לכן נובע מדעה זאת בהכרח שכּל דבר חייב להתמיד בטבעו, ושבשום אופן לא ישתנה דבר מן הדברים ממה שהוא טבעו. לפי דעה זאת נמנע שאיזה שהוא דבר ישתנה מ(מה שהוא) טבעו.
כל הדברים האלה אינם אפוא בכוונת מכוון אשר בחר ורצה שיהיו כך, מפני שאילו היו בכוונת מכוון, לא היו נמצאים כך לפני שהיו מושׂא לכוונה1.
ואילו לדעתנו ברור הדבר שהם בכוונת מכוון ולא בבחינת חיוב2, ואפשר שאותו מכוון ישנה אותם, ויתכוון כוונה אחרת, אך לא כל כוונה שהיא תהא אשר תהא3, כי לנמנע יש טבע קבוע אשר אי-אפשר שיתבטל, כפי שנבהיר4.
מטרתי בפרק זה להבהיר לך בראיות הקרובות להוכחות מופתיות שמציאותנו זאת מלמדת אותנו שהיא בהכרח בכוונת מכוון, אך מבלי שאקבל על עצמי מה שעוללו ה"מדברים" בבטלם את טבע המציאות ובדגלם באטומים ובבריאה מתמדת של המקרים וכל עקרונותיהם - שביארתים לך5 - אשר ביקשו לעשׂותם הכנה ל"ייחוד"6. וכן אל תחשוב שמה שהם אמרו הוא מה שאני אומר. אבל אין ספק שביקשו מה שאני מבקש, וכמו כן ציינו את הדברים שאני מציין וראו בהם את ה"ייחוד". אלא שלשיטתם אין הבדל בין שצֶמַח זה מיוחד באודם ולא בלובן, או במתיקות ולא במרירות, לבין היות השמים מיוחדים בתבנית שיש להם ושאינם מרובעים ולא משולשים. הם הוכיחו את ה"ייחוד" בהנחותיהם אלה שאתה מכיר5. ואילו אני אוכיח את ה"ייחוד", בראיות פילוסופיות הלקוחות מטבע המציאות, ביחס לדברים שראוי להוכיח אותו לגביהם7.

את הדרך הזאת אבהיר לאחר שאניח את ההנחה הזאת: כל חומר משותף לדברים המשתנים באחד מאופני השוני, יש לו בהכרח סיבה אחרת מחוץ לאותו חומר משותף אשר היא חייבה שחלק מן החומר תהיה לו תכונה מסוימת ולחלק אחר תכונה אחרת. או שתהיינה סיבות כמספר הדברים השונים. זאת היא הנחה שמסכימים לה הן כל הדוגלים בקדמות והן כל הדוגלים בחידוש. אחרי ההנחה הזאת אתחיל להבהיר את מה שהתכוונתי להבהירו על דרך השאלה והתשובה על דעתו של אריסטו.
שאלנו את אריסטו ואמרנו לו: "הוכחת לנו הוכחה מופתית שהחומר של כל מה שמתחת לגלגל הירח הוא חומר אחד משותף לכול8. מה היא אפוא העילה לשוני בין המינים המצויים כאן, ומה העילה לשוני בין פרטי כל מין מהם?" הוא ענה לנו על כך באומרו: "העילה לשוני הזה היא השתנות התמזגות המורכבים מחומר זה, כי חומר משותף זה9 קיבל בתחילה ארבע צורות. בעקבות כל צורה באו שתי איכויות ועל-ידי ארבע איכויות אלה10 הן נעשׂו11 יסודות למה שמורכב מהן. כי תחילה הם מתערבים על-ידי תנועת הגלגל. אחרי-כן מתמזגים ונוצר שוני בתערובות שהתרכבו בשיעורים שונים של חַם וקַר, לח ויבש. על-ידי מזגים שונים אלה נוצרות בהם הכנות שונות לקבל צורות שונות. גם בצורות אלה הם נעשׂים מוכנים לקבל צורות אחרות וכן הלאה תמיד. לחומר של צורה מינית אחת יש מרווח12 גדול בכמותו ובאיכותו. בהתאם למרווח הזה שונים זה מזה פרטי המין, כפי שהתברר בפיסיקה. כל זה נכון וברור למי שישר עם עצמו ואינו מרמה את עצמו".
אז שאלנו את אריסטו עוד ואמרנו לו: "אם התמזגות היסודות היא הסיבה להכנת החומרים לקבל את הצורות השונות13, איזה דבר הכין את החומר הראשון שחלקו יקבל את צורת האש וחלקו את צורת הארץ, ומה שבין שני אלה - לקבל את צורת המים והאוויר, בעוד החומר של הכול הוא אחד משותף? במה היה החומר של הארץ ראוי יותר לצורת הארץ וחומר האש ראוי יותר לצורת האש?".
אריסטו ענה על כך באומרו: "את זאת חייב השוני במקומות. המקומות הם אשר חייבו לחומר האחד הכנות שונות, כי המקיף14 השפיע על החומר הקרוב אליו עדינות ותנועה מהירה והוא נעשׂה קרוב לטבעו, וקיבל בהכנה זאת את צורת האש15. וככל שהחומר רחוק יותר מן המקיף כלפי המרכז הוא נעשׂה צפוף יותר, קשה יותר ואורו פוחת, לכן הוא נעשׂה ארץ. ואותה עילה יש במים ובאוויר. דבר זה היה הכרחי. שכן אי-אפשר שחומר זה יהיה בלא-מקום, או שהמקיף יהיה המרכז והמרכז המקיף. זה חִיֵּב לו לחומר שייוּחד בצורות שונות, כוונתי להכנה לקבל צורות שונות".
אחר זאת שאלנוהו ואמרנו: "האם החומר של המקיף, דהיינו השמים, והחומר של היסודות הם אחד?" הוא אמר: "לא, אלא ההוא חומר אחר ולו צורות אחרות16. 'גוף' נאמר על גופים אלה אשר אצלנו17 ועל ההם18 בשיתוף19, כפי שהבהירו המאוחרים20. כל זה הוכח בהוכחות מופתיות."
מכאן שמע מה שאני אומר, אתה המעיין בספרי זה! יודע אתה את ההוכחה המופתית של אריסטו שמתוך שוני הפעולות למדים על שוני הצורות21. ומכיוון שתנועותיהם של ארבעת היסודות ישרות ותנועת הגלגל סיבובית, ידוע שאותו חומר אינו החומר הזה, וזה נכון על-פי העיון הפיסיקלי. ומכיוון שגם מצאתי את אלה אשר תנועותיהם ישרות שונים בכיוון: מהם הנעים כלפי מעלה ומהם הנעים כלפי מטה22, ועוד מצאתי שהנעים בכיוון אחד חלקם מהירים יותר וחלקם אטיים יותר - ידוע שהם בעלי צורות שונות ולכן ידוע שהיסודות הם ארבעה. באותו אופן של היקש מתחייב גם שהחומר של הגלגלים יהיה כולו אחד, שהרי כולם נעים בסיבוב, אבל הצורה של כל גלגל שונה מצורת הגלגל האחר, שהרי זה נע מן המזרח אל המערב, ואחר מן המערב למזרח. מה גם שתנועותיהם שונות מבחינת המהירות והאטיות.
לכן מתחייב גם שישאלו אותו ויאמרו לו: "היות שחומר זה משותף לכל הגלגלים, וכל מצע מהם נתייחד בצורה מסוימת שאינה צורתו של האחר - מי הוא המייחד מצעים אלה ומכין אותם לקבל צורות שונות? והאם יש מעבר לגלגל דבר אחר שניתן לייחס לו 'ייחוד' זה זולת האל יתעלה?".

כאן אעיר את תשׂומת-לבך אל העמקתו המופלגת של אריסטו והשׂגתו המופלאה23 וכיצד דחקה אותו קושיה זאת בלי ספק, וכיצד ביקש להיחלץ ממנה בדברים שהמציאות לא סייעה לו בהם. ואם כי לא הזכיר קושיה זאת, מכל מקום נראה שהוא ביקש לערוך לפנינו את מציאותם של הגלגלים כמו שהוא ערך לנו את מה שמתחת לגלגל, כדי שהכול יהיה על דרך החיוב הטבעי, לא על דרך כוונתו של מי שמכוון על-פי רצונו, "ייחוד" של מי ש"מייחד" באיזה אופן שאהב. אך הדבר לא עלה בידו ולא יעלה בידו לעולם. כי הוא מבקש לתת טעם24 מדוע הגלגל נע מן המזרח ולא מן המערב, וכן הוא מבקש לתת טעם מדוע (הגלגלים) חלקם מהירים בתנועתם וחלקם אטיים, ושזה מתחייב מסדר מצבם שהוא הניח ביחס לגלגל העליון25. הוא אף מבקש לתת טעם לכך שלכל כוכב משבעת (כוכבי-הלכת) כמה גלגלים26, בעוד המספר הגדול הזה (של כוכבי-השבת) נמצאים כולם בגלגל אחד27.
לכל זה הוא מבקש לתת את סיבותיו כדי לערוך לנו את הדבר בסדר טבעי, על דרך החיוב. אך דבר מזה לא עלה בידו. כי כל מה שהבהיר לנו ממה שמתחת לגלגל הירח נוהג על-פי סדר המתאים למציאות ועילותיו ברורות, ואפשר לומר לגביו שהוא מחויב על-ידי תנועת הגלגל ועל-ידי כוחותיו. אולם לכל מה שציין בענייני הגלגל הוא לא נתן שום עילה ברורה, והדברים בו אינם נוהגים על-פי סדר אשר אפשר לטעון שהוא מחויב. שהרי אנו רואים שהגלגלים חלקם מהירים יותר בתנועתם ונמצאים מעל לאטיים יותר בתנועתם, חלקם אטיים יותר בתנועתם ונמצאים מעל למהירים יותר בתנועתם, וחלקם שווים בתנועותיהם, אף-על-פי שהם זה מעל זה. וכן יש דברים אחרים חמורים מאוד (המקשים) על התפישׂה שהעניין הוא על דרך החיוב28. עוד אייחד לזה פרק מפרקי הספר הזה29.
בסיכומו של דבר, אין ספק שמכיוון שידע אריסטו את חולשת דבריו במתן עילות וסיבות לדברים אלה, הוא הקדים, לפני שהתחיל בחקירות אלה, דברים שזה לשונם30: "אנו רוצים לבדוק עכשיו שתי בעיות בדיקה משׂביעת רצון31, כי חייבים אנו לבדוק אותן, ונדון בהן ככל שֶשְׂכָלֵינוּ, ידיעתנו ודעתנו מגיעים, אך לא ראוי לאף אחד לייחס לנו בשל כך חוצפה ועזות פנים. אלא ראוי שיתפעלו משקידתנו על הפילוסופיה וחשקנו בה. וכאשר אנו מבקשים את הבעיות הגדולות32 והנכבדות ויש בכוחנו לפתור אותן פתרון מועט (אך) מבוסס, ראוי לו לשומע שתגדל שמחתו ויעלוז". זה נוסח דבריו.
הרי שהתברר לך שהוא בלי ספק יודע את חולשתן של אמרות אלה, מה גם שהמתמטיקה לא הגיעה בימיו לשלמות33, ולא ידעו בימיו על תנועות הגלגל מה שאנו יודעים היום. נראה לי שמה שאמר במטפיסיקה34 בדבר ההנחה שלכל גלגל יש שׂכל נבדל35 - הוא גם כן רק בגלל העניין הזה, כדי שיהיה דבר שייחד כל גלגל בתנועה מסוימת36. אנו עוד נסביר שבכך לא הרוויח כלום.
אבהיר לך את מובנו של מה שהוא אומר באותו נוסח "ככל ששׂכלינו, ידיעתנו ודעתנו מגיעים"37. ולא ראיתי פירוש זה אצל אף אחד מן המפרשים. באומרו "דעתנו" הוא מתכוון לבחינת החיוב שהוא האמונה בקדמות העולם. באומרו "ידיעתנו" הוא מתכוון לדבר הברור המוסכם שלכל דבר מן הדברים האלה יש בהכרח סיבה ועילה ואין הוא דבר הקורה במקרה. דברו "שׂכלינו" פירושו אי-יכולתנו לתת סיבות לדברים כגון אלה עד תומם ותכליתם. אלא הוא טען שהוא נותן בהם דבר מועט וכן עשׂה. שהרי מה שציין בדבר מהירות התנועה הכללית ואטיות גלגל כוכבי-השבת, בהיות כיוונו אחר38 - זה הוא טעם39 מוזר40 ומופלא. כמו כן אמר: "ככל שגלגל הוא רחוק יותר מן השמיני, הוא מהיר יותר". אולם אין זה כך בצורה עקיבה כפי שהסברתי לך. חמור מזה שיש גם גלגלים, נמוכים מן השמיני, הנעים מן המזרח אל המערב. היה מתחייב אפוא שהם יהיו מהירים יותר מאלה שמתחתם הנעים גם כן מן המזרח אל המערב, אף-על-פי שאלה הנעים מן המזרח קרובים במהירותם לתנועת התשיעי. אלא כפי שהודעתיך, לא היתה האסטרונומיה בזמנו כמו שהיא היום33.
ודע, שלדעתנו אנו, קהל הדוגלים בחידוש העולם, כל זה קל ומסתדר על-פי עקרונותינו, מכיוון שאנו אומרים שיש מייחד אשר יִחֵד כל גלגל בכיוון התנועה ובמהירות התנועה שחָפֵץ בהם, אלא שאין אנו יודעים את בחינת החוכמה41 בהבאת הדברים האלה לידי מציאות באופן כזה.
אילו יכול היה אריסטו לתת לנו את הטעם39 לשוני בתנועת הגלגלים על-פי סדר המיקום שלהם זה כלפי זה, כפי שחשב, זה היה מוזר. אזי הטעם המייחד את השוני בתנועותיהם היה כמו הטעם לשוני בין היסודות לפי מיקומם בין המקיף והמרכז42. אולם הדברים אינם מסתדרים כך, כפי שהסברתי לך.
ראיה ברורה יותר מזאת לכך שמצוי "ייחוד" המייחד (כל) גלגל, שאיש אינו יכול להמציא לו סיבה מוגדרת זולת כוונת המכוון, היא מציאותם של הכוכבים. העובדה שהגלגל נע תמיד והכוכב יציב תמיד היא ראיה לכך שהחומר של הכוכבים אינו חומר הגלגלים. אבו נצר (אלפאראבי)43 ציין בהערות השוליים שלו ל"פיסיקה" כדלקמן: "בין הגלגלים והכוכבים יש הבדל, כי הגלגלים שקופים והכוכבים אינם שקופים, הסיבה לכך היא שבין שני החומרים ובין שתי הצורות יש הבדל, אבל הוא קטן". זה נוסח דבריו. ואילו אני אינני אומר "קטן", אלא "שונה מאוד מאוד". כי אני איני מביא ראיה מן השקיפות אלא מן התנועות. התברר לי שיש שלושה חומרים ושלוש צורות: (א) גופים הנחים לעולם בעצמוּתם, והם גרמי הכוכבים. (ב) גופים הנעים לעולם והם גרמי הגלגלים. (ג) גופים הנעים ונחים והם היסודות. הלוואי ידעתי איזה דבר צירף שני חומרים אלה44 השונים - או תכלית השוני, כפי שנראה לי, או שיש ביניהם שוני קטן כפי שמציין אבו נצר (אלפאראבי) - ומי הכין איחוד זה? ובכלל: שני גופים שונים, אחד מהם תקוע בתוך השני45, מבלי להתערבב אתו, אלא ממוקם במקום מוגדר, מולחם בו בלי כוונת מכוון - פלא הוא. פלא גדול מזה הם כוכבים רבים אלה אשר בגלגל השמיני. כולם כדורים, חלקם קטנים וחלקם גדולים, כוכב כאן ואחר במרחק אמה למראית-עין, ועשׂרה מצטופפים מתקבצים, וקטע גדול שאין בו דבר. מה הסיבה אשר ייחדה לקטע זה עשׂרה כוכבים, וייחדה קטע אחר בהֶעְדֵּר כוכבים? ועוד: גוף הגלגל כולו הוא גוף אחד פשוט שאין בו שוני. מאיזו סיבה נעשׂה חלק זה של הגלגל ראוי לכוכב זה המצוי בו יותר מן החלק השני? וכל זה וכל מה שכדוגמתו רחוק מאוד מן הדעת ואף קרוב לנמנע, כאשר מאמינים שכּל זה מחויב על דרך החיוב מן האלוה כדעת אריסטו.
אבל כאשר מאמינים שכּל זה בכוונת מכוון אשר פעל כך, שוב לא יתלוו לדעה זאת שום פליאה ואי-סבירות כלל, ולא נשאר מקום לחקור, אלא שתאמר "מה הסיבה לכוונה לזה?" ומה שידוע באופן כללי הוא שכּל זה הוא לשם עניין שאין אנו יודעים אותו46 ושאין זה מעשה שווא47 ולא מקרה. שהרי יודע אתה שוורידיו ועצביו של כל כלב וכלב וכל חמור וחמור לא נוצרו במקרה ולא באיזשהו שיעור מקרי. לא במקרה נעשׂה וריד אחד גס ואחד דק, וכן לא מקרה הוא כי עצב אחד מסתעף לסעיפים רבים ואחר אינו מסתעף. כמו כן אין עצב אחד יורד ישר ואחר מתעקם במקרה. כל זה אינו אלא לתועלות, אשר ההכרח בהן ידוע.
כיצד אפוא ידמה בר-דעת שהמיקום של כוכבים אלה, מידותיהם ומספרם ותנועות גלגליהם יהיו ללא משמעות או כיד המקרה?48 אין ספק שכּל דבר מהם הכרחי בהתאם לכוונתו של המכוון. מאוד מאוד לא סביר להעלות על הדעת49 שהסדר הזה מחויב ולא מכוון. לדעתי אין ראיה גדולה יותר לכוונה מאשר השוני בין תנועות הגלגלים ושהכוכבים תקועים בגלגלים. לכן אתה מוצא שכּל הנביאים עשׂו את הכוכבים והגלגלים ראיה שהאל בהכרח נמצא50. במסורת על אברהם נמסר שלמד לקח מן הכוכבים, והדברים מפורסמים51. וישעיה אמר, כשהוא מעורר להביא ראיה מהם52: שֹאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה [המוציא במספר צבאם לכֻלם בשם יקרא] (ישעיה מ', 26); וכן אמר ירמיהו: עשֹה השמים53 ואמר אברהם: ה' אלהי השמים (בראשית כ"ד, 7); ואדון הנביאים אמר: רֹכב שמים (דברים ל"ג, 26), כפי שהבהרנו54.
זאת היא הראיה הנכונה אשר אין בה ספק. וביאורה שאת כל השוני שמתחת לגלגל, על אף שהחומר שלהם55 אחד - כפי שהסברנו - יכול אתה (להסביר בכך) שתניח שהמייחדים אותם הם כוחות גלגליים ומיקום החומר ביחס לגלגל, כפי שלימד אותנו אריסטו56. אך ההבדלים המצויים בין הגלגלים והכוכבים, מי מייחד אותם אם לא האל יתעלה? ואם יאמר האומר "השׂכלים הנבדלים", לא הרוויח באמירה זאת דבר. כי השׂכלים אינם גופים כך שיהיה להם מיקום ביחס לגלגל. מדוע נע אפוא הגלגל הזה בתנועת ההשתוקקות שלו כלפי שׂכלו הנבדל מזרחה ואחר מערבה. החושב אתה כי השׂכל האחד הוא בצד מערב והשני במזרח? ועוד: גלגל אחד אטי יותר והשני מהיר יותר, ואין זה מתיישב עם יחס מרחקם זה מזה, כפי שאתה יודע57.
לכן יש להגיד בהכרח שטבעו של גלגל אחד והעצם שלו מחייבים שינוע לצד מסוים ובמהירות מסוימת ושעניין זה נובע מהשתוקקותו58. וכן סובר אריסטו, והוא אומר זאת במפורש.
חזרנו אפוא למקום שהיינו בו בתחילה, ונאמר: מכיוון שהחומר של כל הגלגלים הוא אחד, באיזה דבר מתייחד גלגל מסוים בטבע אחר מטבעו של הגלגל השני, ונוצרת בו השתוקקות המחייבת לו אופן מסוים של תנועה השונה מהשתוקקותו של השני המחייבת לו אופן אחר של תנועה? בהכרח יש צורך במייחד.
בדיקה זאת הביאה אותנו לחקור שתי בעיות. האחת: האם מציאותו של השוני הזה מחייבת שזה יהיה בהכרח בכוונת מכוון, ולא על דרך החיוב או שמא זה לא מתחייב. הבעיה השנייה היא: אם הכול היה בכוונת מכוון אשר ייחד "ייחוד" זה, האם מתחייב מזה שזה יתחדש לאחר הֶעְדֵּר59 או שזה לא מתחייב, אלא שמייחדו, ייחדו מעולם? כי גם מישהו מן המאמינים בקדמות טען כך.
אתחיל לדון בשתי בעיות אלה, ואבהיר מה שראוי להבהיר לגביהם בפרקים שיבואו.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב