החלק השני
 
החלק השני - פרק כ"א
דע שבין המאוחרים מבין הפילוסופים הדוגלים בקדמות העולם יש האומרים שהאל יתעלה פועל1 את העולם, בוחר במציאותו, מתכוון לו ו"מייחד" את העולם כפי שהוא, אבל אי-אפשר שזה יהיה רק בזמן מסוים ולא אחר, אלא כך היה ויהיה תמיד. הם אמרו: מה שחייב אותנו לא להעלות על הדעת2 שפועל פועל דבר אלא אם כן הפועל קודם לפעולתו בזמן, הוא שכך הדבר בהכרח לגבינו3 במה שאנו פועלים. שהרי כל פועל שזאת תכונתו יש בו הֶעְדֵּר מסוים והוא פועל בכוח. וכאשר הוא פועל הוא יוצא אל הפֹעַל. אבל האלוה יתעלה, אשר אין בו הֶעְדֵּר ואין בו דבר בכוח כלל, אינו קודם לפעולתו אלא פועל מעולם. כשם שעצמוּתו נבדלת מעצמוּתנו הבדל רב ביותר, כן היחס של פעולתו אליו נבדל מיחס פעולתנו אלינו. והוא הדין ממש - לדבריהם - ב"ייחוד" וברצון, כי בעניין זה אין הבדל בין שתאמר "פועל" או "רוצה" או "מתכוון" או "בוחר" או "מייחד". הם אמרו: אי-אפשר גם כן שפעולתו או רצונו ישתנו, כפי שהסברנו4.

התברר לך אפוא, אתה המעיין בספרי זה, כי אלה שינו את הביטוי "חיוב" אבל השאירו את משמעותו. אולי התכוונו לייפות ביטוי או להסיר גנות5. כי משמעות היות המציאות הזאת מחויבת מן העילה שלה תמיד מכיוון שהיא מתמדת, ושעילה זאת היא האלוה - כפי שאמר אריסטו - היא היא משמעות דברם שהעולם (הוא) מפעולת האלוה או על-פי כוונתו, רצונו, בחירתו ו"ייחודו", אלא שהוא היה מעולם כך ויהיה לעולם כך, כמו שזריחת השמש פועלת את היום בלי ספק, אף שאחד מהם אינו קודם לשני בזמן.
אך לא זאת משמעות הכוונה שאליה אנו מתכוונים, אלא כוונתנו בכך, שהוא, דהיינו העולם, אינו מחויב ממנו יתעלה כמו שהעלול מתחייב מעילתו, אשר אינו יכול להינתק ממנה, ואינו יכול להשתנות מבלי שתשתנה עילתו או ישתנה מצב ממצביה6.
כאשר תבין את העניין כך - הרי ידוע שלא ייתכן לאמור שהעולם מחויב ממציאות האלוה כמו שמחויב העלול מעילתו ושהוא פעולה של האלוה או על-פי "ייחודו"7.
בכך מסתכמים הדברים, והדיון מביא אותנו לחקור אותו שוני הנמצא בשמים - אשר הוכח הוכחה מופתית שיש לו בהכרח סיבה8 - האם סיבה זאת היא העילה לשוני הזה וכך התחייב ממציאותה, או שהסיבה הזאת היא [האל] הפועל את השוני הזה, ה"מייחד" אותו באופן שאנו, ההולכים בעקבות משה רבנו, מאמינים9.
הבה נדון בכך לאחר שנקדים הקדמה והיא שנבהיר לך את משמעות החיוב על-פי דעת אריסטו, כדי שתתפושׂ10 אותו ואז אתחיל לבאר לך את העדפתי לדעת חידוש העולם בראיות עיוניות פילוסופיות נקיות מסילוף.
באומרו11 שהשׂכל12 הראשון נבע בהכרח מן האל ושהשׂכל השני נבע מן הראשון והשלישי מן השני וכן הלאה, כשם שהוא סובר שהגלגלים נבעו בהכרח מן השׂכלים, וכל אותו סדר מפורסם הידוע לך ממקומותיו13 - וכבר הבאנו קטעים ממנו14 - ברור שאין הוא מתכוון בכך שהאחד היה ואחרי-כן נתחדש ממנו זה הנובע ממנו בהכרח, שהרי אין הוא מקבל שאף אחד מאלה נתחדש, אלא בנביעה הכרחית הוא מתכוון לסיבתיות, כאילו אמר: "השׂכל הראשון הוא הסיבה למציאות השׂכל השני, והשני סיבה למציאות השלישי, וכן הלאה. הוא הדין באשר לגלגלים והחומר הראשון". לשיטתו דבר מאלה כולם לא קדם לרעהו ולא נמצא בלעדיו.
משל לדבר זה, שאילו אמר מישהו שמן האיכויות הראשונות נבעו החספוס והחלקות, הקשיות והרכות, הצפיפות15 והספיגות. איש אינו מטיל ספק שֶאֵלֶּה, דהיינו, החום, הקור, הלחות והיובש יוצרים את החספוס, החלקות, הקשיות, הרכות, הצפיפות והספיגות וכיוצא בהן, ושמאותן ארבע איכויות ראשונות נובעות בהכרח אלה, אף-על-פי שלא ייתכן שיימצא גוף בעל האיכויות הראשונות האלה מעורטל מן האיכויות המשניות האלה.
על-פי אותו משל עצמו אומר אריסטו על המציאות בשלמותה שדבר נובע מדבר עד שמגיעים אל העילה הראשונה, כפי שהוא אומר, או השׂכל הראשון, או איך שתרצה לקרוא לו. אנו כולנו מתכוונים לעיקרון אחד16 אלא שהוא סובר שכּל מה שזולתו מתחייב ממנו, כפי שתיארתי לך, ואנו מחזיקים בדעה שכּל הדברים האלה הם פעולתה17 מתוך כוונה ורצון לנמצא הזה אשר לא היה נמצא ונעשה עכשיו נמצא ברצונו יתעלה. והנה עכשיו אני מתחיל להביא את ראיותַי והעדפתי להיות העולם מחודש, לפי דעתנו, בפרקים שיבואו.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב