החלק השני
 
החלק השני - פרק כ"ט
דע כי מי שאינו מבין את שׂפתו של אדם, בשומעו אותו מדבר, יודע ללא ספק שהוא מדבר, אלא שאינו יודע למה הוא מתכוון. חמור יותר שיש שהוא שומע מתוך דבריו מלים המציינות בשׂפתו של המדבר עניין כלשהו, ויקרה באקראי שבשׂפתו של השומע אותה מלה מציינת את הפכו של אותו עניין, אשר אליו התכוון המדבר. השומע חושב אז שהוראתה בפי המדבר כהוראתה בלשונו הוא. לו, למשל, שמע ערבי איש עברי אומר אבה, היה הערבי חושב שהעברי מספר על אדם שמאס בדבר-מה וסירב לו1. והעברי התכוון דווקא שאותו דבר השׂביע את רצונו והוא רצה בו.
כך ממש קורה להמון ביחס לדברי הנביאים. את חלקם אין הם מבינים כלל, כפי שנאמר ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום (ישעיה כ"ט, 11); ומחלקם הם מבינים את הפך הדברים או ניגודם, כפי שנאמר והפכתם את דברי אלהים חיים (ירמיה כ"ג, 36).
דע שלכל נביא דיבור מסוים המיוחד לו, שהוא מעֵין שׂפתו של אותו איש. ההתגלות המיוחדת לו גורמת לו להתבטא כך אל מי שמבין אותו2.
לאחר הקדמה זאת דע, אפוא, שבדבריו של ישעיה עליו השלום חוזר הרבה מאוד - ובדברי זולתו מעט - שכשהוא מספר על התמוטטותה של מדינה3 או על אובדן אומה גדולה, הוא מביע4 זאת בביטויים כגון "הכוכבים נפלו", "השמים נגולו", "השמש חשך, והארץ חרבה ורעשה", והשאלות רבות כיוצא באלה5. זה מעין מה שהערבים אומרים על מי שפגע בו אסון גדול: "נהפכו שמיו על ארצו".
כמו כן, כאשר הוא מתאר את דרך שׂגשׂוגה של מדינה3 ואת התחדשותו של אושר, הוא אומר על דרך השאלה שנתווסף אור השמש והירח, התחדשו שמים והתחדשה ארץ וכיוצא באלה. וכן בשעה שהם,6 בתארם את אובדנו של איש, או של אומה, או של עיר, היו מייחסים לאלהים מצבים של כעס וחרון גדול7 עליהם; וכאשר הם מתארים את שׂגשׂוגו של עם, הם מייחסים לאלהים מצבים של שׂמחה וחדווה. הם אומרים לגבי מצבי הכעס עליהם: יצא וירד ושאג והרעים ונתן קולו והרבה מעין זה. כמו כן הם אומרים: צִוָּה ואָמַר ופָעַל ועָשָׂה וכיוצא באלה, כפי שאתאר.
כמו כן, כאשר מודיע נביא שאנשי מקום פלוני יאבדו, יש שהוא מחליף ומזכיר במקום אנשי אותו מקום את המין האנושי כולו, כמו שאמר ישעיה עליו השלום: ורִחַק ה' את האדם (ישעיה ו', 12) בעוד שהתכוון לאובדן ישֹראל. וצפניה אמר על כך: וְהִכְרַתִּי את האדם מעל פני האדמה... ונטיתי ידי על יהודה (צפניה א', 3-4). דע זאת אפוא גם כן!
לאחר שפירשתי לך לשון זאת בצורה כוללנית, אראה לך את אמיתוּת הדבר ואת הוכחתו המופתית. כאשר האל נתן בפי ישעיה נבואה על התמוטטות ממלכת בבל ומותם של סנחריב ושל נבוכדנצר, אשר עמד אחריו, והפסקת שלטונו, החל מתאר את מפלותיהם בסוף שלטונם8 ואת תבוסותיהם ואת המצוקות שדבקו בהם, כפי שדבקות בכל מובס הבורח מהתגברות החרב, ואמר: כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יָהֵלּוּ אורם, חשך השמש בצאתו, וירח לא יגיה אורו (ישעיה י"ג, 10). בתארו זאת אמר גם כן: על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה בעברת ה' צבאות וביום חרון אפו (שם, שם, 13)9.
אינני חושב שמישהו בוּר ועיוור וצמוד לפשטי ההשאלות והביטויים המליציים עד כדי שיחשוב שכוכבי השמים ואור השמש והירח השתנו שעה שכָּלתה מן העולם ממלכת בבל, ושהארץ יצאה ממקומה, כפי שציין. אלא כל זה תיאור מצבו של המובס, כי הוא בלי ספק רואה כל אור שחור, וכל מתוק יהיה מר בפיו. הוא מדמה שהארץ צרה מלהכילו, והשמים צונחים וסוגרים עליו10.
כמו כן, כאשר החל מתאר את השפלות והשעבוד אליהם הידרדר מצבם של ישֹראל במשך כל ימי סנחריב הרשע, שעה שהשתלט על כל ערי יהודה הבצֻרות (שם, ל"ו, 1), את שביים, תבוסתם והאסונות התוכפים עליהם זה אחר זה מידיו, ואובדן ארץ ישֹראל כולה באותם ימים בידו, אמר: פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ. והיה הנס מקול הפחד יִפֹּל אל הפחת, והעולה מן הפחת יִלכד בפח, כי ארֻבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ. רֹעָה התרֹעעה הארץ, פור התפוררה ארץ, מוט הִתמוטטה ארץ. נוע תנוע ארץ כשיכור [והתנודדה כמלונה, וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תֹסיף קום] (שם, כ"ד, 17-20). בסוף דברים אלה, לאחר שהתחיל מתאר את אשר עתיד האל לעשׂות בסנחריב ואת כליון שלטונו הרם על ירושלים והכלימה שיכלים אותו אלהים בשעריה, הוא אמר על דרך המשל: וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות [בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד] (שם, שם, 23). יונתן בן עוזיאל עליו השלום פירש דברים אלה במיטב הפירוש ואמר שכאשר יקרה לסנחריב מה שעתיד לקרות בשערי ירושלים, אזי עתידים עובדי הכוכבים לדעת שזה מעשׂה אלוהי וישתוממו ויידהמו. הוא, עליו השלום, אמר: ויבהתון דפלחין לסיהרא ויתכנעון דסגדין לשמשא ארי תתגלי מלכותא דה' [צבאות בטורא דציון ובירושלים וקדם סבי עמיה ביקר]11.
וגם כאשר הוא מתחיל לתאר כיצד תהיה רגיעתם של ישֹראל אחרי נפילת סנחריב, שאדמותיהם תהיינה פוריות ומיושבות וממלכתם תשׂגשׂג בזכותו של יחזקיהו, הוא אומר על דרך ההמשלה שאורם של השמש והירח מתווסף. כי כשם שציין שאור השמש והירח מסתלק ונהפך לחושך מבחינתו של המובס, כן מתווסף אורם מבחינת המנצח. אתה מוצא זאת תמיד, שכאשר אסון גדול פוקד אדם, עיניו חשכות ואור ראייתו אינו זך, מכיוון שההפרשה הקיטורית מעכירה את הרוח הרואה12, וכן בשל חולשתה ומיעוטה13 בגלל עוצמת היגון ומועקת הנפש14. ולהיפך, בשעת שׂמחה, כאשר הנפש מתפשטת החוצה והרוח זכּה, רואה האדם כאילו האור רב ממה שהיה, הוא אומר: כי עם בציון ישב בירושלים, בכו לא תבכה [חנון יָחנך לקול זעקך כשָמעתו ענך] (שם, ל', 19); וסיום הדברים והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים, ביום חבֹש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא (שם, שם, 26), כלומר יקימם אחר מפלתם15 מיד סנחריב הרשע.
המפרשים אמרו שבדבריו כאור שבעת הימים הוא מתכוון להרבות, כי העברים מרבים ב(מספר) שבע16. אך מה שנראה לי הוא שהוא רומז אל שבעת הימים של חנוכת הבית אשר היו בימי שלמה17, שמעולם לא היו לאומה שׂגשׂוג, אושר ושׂמחת-הכול כמו שהיו באותם ימים, לכן אמר ששׂגשׂוגם ואושרם אז יהיו כמו באותם שבעה ימים.
וכאשר תיאר את כליון אֱדום הרשעה שהיו מציקים לישֹראל, אמר: וחלליהם יֻשלכו ופגריהם יעלה באשם, ונמסו הרים מדמם. ונמקו כל צבא השמים ונגֹלו כספר השמים, וכל צבאם יבול כנבול עלה מגפן וכנֹבלת מתאנה. כי רִוְּתה בשמים18 חרבי. הנה על אדום תרד [ועל-עם חֶרמי למשפט] (שם, ל"ד, 3-5).

התבוננו אפוא, בעלי התבונה19, אם יש בכתובים אלה דבר מוקשה או דבר המטעה לדמות שהוא מתאר מצב שיארע לשמים, או שאין זה אלא משל להיכרתות שלטונם20 ולסילוק הגנתו של האל מעליהם, לשקיעת מזלותיהם והתמוטטות מעמדם21 של גדוליהם מביניהם בזמן הקצר ביותר ובמאמץ הקל ביותר. הרי הוא כאומר, שהאנשים שהיו יציבים, רמי מעלה ורחוקים מזולתם כמו הכוכבים, נפלו בזמן קצר ביותר כנבול עלה מגפן וגו'. דבר זה ברור מכדי שיוזכר בספר מעין זה, כל שכן שיארך הדיבור בו. אבל היה צורך לאומרו כי אנשי ההמון - ליתר דיוק, אלה מביניהם המתיימרים להיות עלית - מביאים פסוק זה כראיה מבלי להתבונן מה בא לפניו ואחריו, ומבלי לעיין באיזה עניין נאמר, אלא כאילו היתה זאת הודעה המופיעה בתורה על עתידם של השמים, כעין מה שהיא מודיעה על התהוותם.
וכן כאשר החל ישעיה מבשׂר לישֹראל את כליונם של סנחריב ושל כל האומות והמלכים אשר עִמו - והדברים מפורסמים - ואת נצחונם בעזרתו של האל לבדו, אמר להם על דרך המשל: "ראו כיצד נבקעו שמים אלה ובלתה אותה ארץ ומתו יושביה ולכם מוענק ניצחון". הרי הוא כאומר, אלה אשר כל הארץ היתה בידם, ושנחשבו - על דרך ההגזמה - יציבים כשמים, אבדו במהירות וכלו כעשן יכלה. בנייני הפאר שלהם הגלויים לעין-כּל והיציבים כיציבות הארץ נשחתו כבגד שחוק. בתחילת פרשה זאת הוא אומר: כי נִחם ה' ציון, נִחם כל חָרבותיה [וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה יימצא בה, תודה וקול זמרה.] הקשיבו אלי, עמי [ולאומי אלי האזינו, כי תורה מֵאִתִּי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע.] קרוב צדקי, יצא ישעי [וּזְרֹעַי עמים ישפֹּטו. אלי איים יקוו ואל זְרֹעִי יְיַחֵלון.] שֹאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת, כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויֹשביה כמו כן ימותון. וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תֵחָת (שם, נ"א, 3-6)22.
על שיבתה של מלכות ישֹראל, יציבותה והתמדתה23, הוא אמר שהאל יחדש שמים וארץ, כי בדבריו חוזר תיאור שלטונו של מלך כאילו הוא עולם פרטי שלו, כלומר, שמים וארץ.
כאשר החל בנחמות ואמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (שם, שם, 12) ומה שקשור לזה, אמר ואשֹים דברי בפיך ובצל ידי כִּסיתיך לנטֹע שמים ולִיסֹד ארץ ולאמֹר לציון עמי אתה (שם, שם, 16).
על קיום המלכות לישֹראל והסתלקותה מן הגדולים והמפורסמים24 אמר: כי ההרים ימושו [והגבעות תמוּטֶינה וחסדי מאתך לא ימוש, וברית שלומי לא תָמוּט, אמר מרחמך ה'] (שם, נ"ד, 10).
על התמדת מלכותו של המשיח25 ושמלכותם של ישֹראל לא תתערער לאחר-מכן, אמר: לא יבוא עוד שמשך [וירחך לא יֵאסף, כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך] (שם, ס', 20).
ישעיה ממשיך לדבר בהשאלות אלה, השגורות בפי מי שמבין את משמעויות הדיבור. הוא מתאר את מצבי הגלות ופרטיהם. אחרי-כן הוא מתאר את שיבת הממלכה וכיצד נמחים אותם יגונות כולם ואומר על דרך המשל: הריני בורא שמים אחרים וארץ אחרת ואלה יישכחו ויימחו עקבותיהם. הוא מוסיף ומסביר זאת בהמשך הדברים ואומר: במה שאמרתי "אברא" מתכוון אני שאביא לכם מצב של שׂמחה תמיד וחדווה במקום היגונות והייסורים האלה, ולא ייזכרו עוד אותם יגונות קודמים.
שמע כיצד מסתדרות המשמעויות ומתקשרים הפסוקים המורים עליהן, כיצד היא ראשית פתיחת פרשה זאת. הוא אומר חסדי ה' אזכיר26 תהִלֹת ה' [כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישֹראל אשר גמלם כרחמיו וכרֹב חסדיו] (שם, ס"ג, 7). אחרי-כן תיאר את חסדו יתעלה עלינו בתחילה: וינטלם וינשֹאם כל ימי עולם (שם, שם, 9) והמשך הדברים. אחרי-כן תיאר את מריינו: והמה מרו ועִצבו את רוח קָדשו (שם, שם, 10) והמשך הדברים. אחרי-כן תיאר את השתלטות האויב עלינו: צרינו בוססו מקדשך היינו מעולם (שם, שם, 18-19) והמשך הדברים. אחרי-כן השתדל בעבורנו ואמר: אל תקצֹף ה' עד מאֹד (שם, ס"ד, 8) והמשך הדברים. אחרי-כן הזכיר את הטעם מדוע היינו ראויים לסבל הגדול שנתנסינו בו, שכן נקראנו אל האמת ולא נענינו, כמו שאמר: נדרשתי ללוֹא שאלו [נמצאתי ללא בִקשֻני, אמרתי: "הנני הנני" אל גוי לא קֹרא בשמי] (שם, ס"ה, 1). אחרי-כן הבטיח מחילה ורחמים באומרו: כה אמר ה', כאשר יִמצא התירוש באשכול [ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו, כן אעשה למען עבדַי לבלתי השחית הכל] (שם, שם, 8) ומה שמתקשר לזה. אחרי-כן איים על עושקינו באומרו: הנה עבדַי יֹאכלו ואתם תרעבו [הנה עבדַי ישתו ואתם תצמאו, הנה עבדַי ישֹמחו ואתם תבֹשו, הנה עבדַי ירֹנו ואתם תצעקו מכאב לב, ומִשֵּבֶר רוח תְּיֵלִילו] (שם, שם, 13-14).
בעקבות זאת הוא ציין שאומה זאת תתקן את אמונותיה ותיעשֹה ברכה בארץ27 ותשכח את כל המצבים השונים שהיו לפני-כן. הוא אמר דברים בזה הלשון: ולעבדיו יקרא שם אחר. אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן, והנשבע בארץ ישבע באלהי אמן, כי נשכחו הצרות הראשֹנות וכי נסתרו מֵעֵינָי. כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה, ולא תזכרנה הראשֹנות ולא תעלינה על לב. כי אם שֹישֹו וגילו עדי עד אשר אני בורא, כי הנני בורא את ירושלים גילה, ועַמָּהּ משֹושֹ. וגַלְתִּי בירושלים [ושֹשֹתי בעמי ולא יִשמע בה עוד קול בכי וקול זעקה] (שם, שם, 15-19).
הרי שהתברר והתחוור לך הדבר כולו, כי כאשר אמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה, הוא פירש זאת בהמשך באומרו כי הנני בורא את ירושלים, גילה ועמה משֹושֹ.
לאחר הקדמה זאת אמר: מצבים אלה של אמונה28 ושׂמחה אשר הבטחתי לך שאני עתיד לבוראם29 כפי שהם - יהיו יציבים ועומדים תמיד. כי האמונה28 באל והשׂמחה באמונה זאת הם שני מצבים אשר אי-אפשר שיסורו ולא ישתנו לעולם בכל אלה שבלבם הם קיימים. ועוד אמר: כשם שאותו מצב של אמונה28 ושׂמחה בה, אשר הבטחתי שישׂררו בכל העולם, יציבים ומתמידים, כן יתמידו זרעכם ושמכם. זהו שאמר לאחר דברים אלה: כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עֹשֹה עֹמדים לפנַי, נאֻם ה', כן יעמֹד זרעכם ושמכם (שם, ס"ו, 22).
כי יש שנשאר הזרע ולא נשאר השם, כפי שאתה מוצא אומות רבות שאין ספק שהן מזרע פרס או יוון, אבל אינן ידועות בשם מיוחד, אלא נכללות הן בעדה30 אחרת. אף זה מצביע לדעתי על נצחיות התורה אשר בעטיה יש לנו שם מיוחד.
מכיוון שהַשְאָלוֹת אלה מרבות להופיע בספר ישעיה, התחקיתי אחר כולן.
אבל יש שהן מופיעות בדברי זולתו. ירמיה אמר בתיאור חורבן ירושלים בעוונות אבותינו: ראיתי את הארץ והנה תֹהו ובֹהו [ואל השמים ואין אורם, ראיתי ההרים והנה רֹעשים, וכל הגבעות התקלקלו. ראיתי והנה אין האדם, וכל עוף השמים נדדו. ראיתי והנה הכרמל המדבר, וכל עריו נִתצו מפני ה', מפני חרון אפו] (ירמיה ד', 23-26).
יחזקאל אמר בתיאור הישמדות ממלכת מצרים ואובדן פרעה בידי נבוכדנצר לאמור: וכִסֶּיתִי בכבותךָ שמים והקדרתי את כֹּכביהם, שמש בענן אכסנו, וירח לא יאיר אורו.
כל מאורי אור בשמים אקדירם עליךָ, ונתתי חֹשך על ארצךָ, נאֻם ה' אלֹהים (יחזקאל
ל"ב, 7-8).
יואל בן פתואל אמר על הארבה הרב אשר הופיע בימיו לאמור: לפניו רגזה ארץ, רעשו שמים, שמש וירח קדָרו, וכוכבים אספו נָגהם (יואל ב', 10).
עמוס אמר בתיאור חורבן שומרון לאמור: והבאתי השמש בצָּהֳרים, וְהַחֲשַכְתִּי לארץ ביום אור. והפכתי חגיכם [לאבל וכל שיריכם לקינה, והעלֵיתי על כל מָתנים שק ועל-כל-ראש קָרחה, ושֹמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר] (עמוס ח', 9-10).
מיכה אמר על אובדן שומרון, בנוקטו בהתמדה בדברי מליצות מפורסמים וידועים: כי הנה ה' יֹצא ממקומו, וירד ודרך על במֳתי ארץ ונמסו ההרים [תחתיו והעמקים יתבקעו, כדונג מפני האש כמים מֻגרים במורד] (מיכה א', 3-4).
חגי אמר על הרס מלכות פרס ומדי: ואני מרעיש את השמים ואת הארץ ואת הים ואת הֶחָרָבָה. והרעשתי את כל הגוים (חגי ב', 6-7).
ובתיאור פשיטתו של יואב על ארם31, כאשר החל מתאר כמה חלשה ועלובה היתה העדה32 לפני-כן, כיצד הובסו ונגפו, והתפלל שייוושעו, אמר: הרעשתה ארץ פְּצַמְתָּהּ, רְפָה שבריה כי מטה (תהלים ס', 4).
כן אמר במשמעות שאנו לא נפחד כאשר תאבדנה אומות ותישמדנה כי סומכים אנו על ישועתו יתעלה ולא על חרבנו33 וכוחנו - כפי שאמר: עם נושע בה' (דברים ל"ג, 29) - לאמור: על כן לא נירא בהמיר ארץ, ובמוט הרים בלב ימים (תהלים מ"ו, 3).
בתיאור טביעת המצרים נאמר: ראוך מים, יחילו, אף יִרגזו תהֹמות [זֹרמוּ מים עבות, קול נתנו שחקים, אף חצציך יִתהלכו]. קול רעמך בגלגל [האירו ברקים תבל], רגזה ותרעש הארץ (תהלים ע"ז, 17-19). הֲבִנְהָרִים חרה ה' [אם בַּנהרים אפך אם בים עברתך, כי תִרכב על סוסיך מרכבֹתיך ישועה?] (חבקוק ג', 834) עלה עשן באפו [ואש מפיו תאכל, גחלים בערו ממנו] (תהלים י"ח, 935)36. וכן בשירת דבורה: ארץ רעשה [גם שמים נטפו, גם עבים נטפו מים, הרים נזלו מפני ה', זה סיני מפני ה' אלהי ישֹראל] (שופטים ה', 4-5)37. כיוצא בזה מופיע הרבה. השווה את מה שלא הזכרנו אל מה שהזכרתי.
אשר לדבריו של יואל: ונתתי מופתים בשמים ובארץ, דם ואש ותימרות עשן. השמש יֵהָפֵךְ לחֹשך והירח לדם, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה [כאשר אמר ה', ובשֹרידים אשר ה' קֹרֵא] (יואל ג', 3-5) - הסָביר ביותר בעינַי שהוא מתאר את אובדן סנחריב בשערי ירושלים. אם אינך מרוצה מזה - יהיה זה תיאור אובדנו של גוג בשערי ירושלים בימי המלך המשיח, אף-על-פי שלא הזכיר בעניין זה אלא הרג רב, אש שׂורפת וליקוי שני המאורות.
שמא תאמר כיצד, לפי פירושנו, הוא קורא יום ה' הגדול והנורא ליום אובדנו של סנחריב? דע אפוא שכּל יום שיש בו ישועה גדולה או אסון כבד נקרא יום ה' הגדול והנורא. יואל אמר על יום בואו של אותו ארבה עליהם: כי גדול יום ה' ונורא מאֹד ומי יכילנו? (שם, ב', 11)38.
העניין אשר אנו סובבים סביבו כבר התברר, והוא שכליון39 העולם הזה או השתנותו ממה שהוא, או השתנות דבר מטבעו ושיתמיד בשינוי זה - הוא דבר שלא באו אלינו על אודותיו דברים מפורשים מפי נביא ואף לא דברי חכמים, מפני שדברם שתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב40 אינו הֶעְדֵּר כולל של המציאות, שהרי אומרו וחד חרוב מלמד שהזמן נשאר, מה עוד שאלה דבריו של יחיד ובצורה מסוימת. לעומת זאת אתה מוצא תמיד בפי כל החכמים - והוא עיקרון שמביא אותו כראיה כל אחד מחכמי משנה וחכמי תלמוד - מה שנאמר אין כל חדש תחת השמש (קהלת א', 9) ושאין התחדשות41 בשום פנים ואופן, עד שאפילו מי שהבין שמים חדשים וארץ חדשה (ישעיה ס"ה, 17) לפי מה שחושבים, אמר: אף שמים וארץ שעתידין להבראת כבר הן ברויין ועומדין שנאמר "עֹמדים לפנַי" (שם, ס"ו, 22), "יעמדו" לא נאמר, אלא "עומדים"42 והביא ראיה מדבריו אין כל חדש תחת השמש (קהלת א', 9).
אל תחשוב שזה סותר את מה שהבהרתי, אלא אפשר שכוונתו שהטבע המחייב את המצבים המובטחים האלה נברא אפוא מששת ימי בראשית. וזה נכון. מה שאני אמרתי, שדבר לא ישתנה מטבעו ולא יתמיד בהשתנות זאת, זה כדי להישמר מפני נסים43. שהרי אף שהמטה נהפך לנחש והמים הפכו לדם והיד הטהורה הנכבדה (הפכה) לבנה בלי סיבה טבעית המחייבת זאת, הנה הדברים האלה והדומים להם לא התמידו ולא הפכו לטבע אחר, אלא כמו שאמרו ז"ל: עולם כמנהגו הולך44. זאת היא דעתי והיא מה שראוי להאמין בו, אף-על-פי שהחכמים ז"ל אמרו על אודות הנסים דברים מוזרים מאוד45 שאתה מוצא אותם מפורשים בבראשית רבה46 ובמדרש קהלת. משמעות הדברים היא שהם בדעה שאף הנסים הם ממה שבטבע מבחינת-מה. כי אמרו שכאשר ברא האל את המציאות הזאת והטביע בה את הטבעים האלה, קבע בטבעים האלה שכּל הנסים שהתחדשו יתחדשו בהם בעת חידושם47. האות של הנביא הוא שהאל הודיע לו שבזמן שבו הוא טוען את אשר הוא טוען, ייעשׂה הדבר הזה כפי שהושׂם בטבעו בשעה שטבע זה הוטבע מתחילה48. אם דבר זה הוא כפי שאתה רואה, הרי הוא מצביע על גדולת אומרו ושהוא חשב למוקשה מאוד שאחרי מעשֹה בראשית ישתנה טבע או שיצוץ חֵפץ49 אחר שנתייצב כך. הוא50 סובר, למשל, שהושׂם בטבעם של המים שיתלכדו וירדו מלמעלה למטה תמיד, זולת בזמן בו טבעו המצרים, ודווקא אותם מים יתחלקו. כבר הערתי לך על רוחם של דברים אלה, ושכּל זאת כדי להימנע מכך שתהיה התחדשות51 של דבר-מה. נאמר שם52: אמר רבי יונתן: תנאים התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישֹראל. הדא היא: וישב הים לפנות בֹקר לאיתנו (שמות י"ד, 27). אמר רבי ירמיה בן אלעזר: לא עם הים בלבד התנה הקב"ה אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית. הדא היא: אני ידי נטו שמים וכל צבאם צִוֵּיתי (ישעיה מ"ה, 12). צִוִיתי את הים שייקרע, את האוּר שלא תזיק לחנניה, מישאל ועזריה, את האריות שלא יזיקו לדניאל, את הדג שיקיא את יונה. והוא הדין לגבי השאר53.
הנה התברר לך הדבר וסוכמה השיטה, שאנו מסכימים עם אריסטו במחצית דעתו54, ומאמינים שהמציאות הזאת נצחית לעולמי עד בטבע זה שהוא יתעלה חפץ בו. דבר ממנה לא ישתנה בשום אופן, אלא בפרט ממנה על דרך נס, אף-על-פי שיש לו, יתעלה, היכולת לשנותה כולה או לכלותה, או לכלות איזה טבע שיחפץ מטבעיה55. אלא שהיתה לה התחלה כאשר שום דבר לא היה נמצא כלל, זולת האל, וחוכמתו הצריכה שהבריאה תבוא לידי מציאות כאשר הביאהּ לידי מציאות, ושמה שהוא הביא לידי מציאות לא ייעדר ולא ישתנה טבע מטבעיו56, אלא בפרטים שחפץ, שידענום ושלא ידענום, העתידים להיות. זאת דעתנו ויסוד תורתנו. ואילו אריסטו בדעה שכשם שהוא נצחי ולא יתבטל, כן הוא קדום ולא התהווה. וכבר אמרנו והבהרנו57 שזה אינו מסתדר אלא על-פי דין החיוב. והחיוב יש בו משום העזה כלפי האלוה58 כאשר הבהרנו59.
מכיוון שהדברים הגיעו עד כאן, הבה נביא פרק שבו גם נציין כמה הפניות אל כתובים העוסקים במעשֹה בראשית, שכן מטרתו הראשונה של ספר זה להבהיר מה שניתן להבהיר ממעשֹה בראשית ומעשֹה מרכבה60. זאת אחרי שנקדים שתי הקדמות כלליות61: אחת מהן ההקדמה הזאת, והיא שכּל מה שהוזכר בעניין מעשֹה בראשית בתורה אינו כולו כפשוטו כפי שההמון מדמה, מפני שאילו היה הדבר כך, לא היו חוששים לו אנשי החוכמה ולא היו החכמים מפליגים להסתירו ולאסור לספר על אודותיו בפני ההמון. כי אותם פשטים מביאים או לקלקול גדול של הדמיון ולחדירת דעות רעות על אודות האלוה, או לריקון62 מוחלט וכפירה ביסודות התורה63. לכן הנכון הוא שמי שהוא נטול החוכמות יימנע מלהתבונן בהם בדמיון בלבד. לא כמו שעושׂים הדרשנין והפרשנים המסכנים החושבים שידיעת פירוש הביטויים היא החוכמה, ולהרבות בדברים ולהאריך בהם נחשב בעיניהם לתוספת שלמות. אלא חובה להתבונן בהם64 בשׂכל לאמיתו לאחר שיהיה שלם בחוכמות המופתיות65 וידיעת הסודות הנבואיים. אבל כל מי שיודע דבר מזאת אין ראוי לו לגלותו, כפי שהבהרתי כמה פעמים בפירושנו למשנה66. ובפירוש אמרו: מתחילת הספר ועד כאן כבֹד אלהים הסתר דבר (משלי כ"ה, 2)67. הם אמרו זאת בסוף מה שהוזכר ביום השִשי. הרי שהתברר מה שאמרנו. אולם מכיוון שהצו האלוהי מחייב בהכרח את כל מי שהשׂיג שלמות כלשהי להפיץ את השפיעה על זולתו, כפי שנבהיר בפרקים שיבואו על הנבואה68, הרי שכּל חכם שזכה להבין דבר מן הסודות האלה, אם מתוך עיונו ואם מפי מדריך שהדריכו לכך, נאלץ לומר דבר-מה. אך להגיד במפורש אסור. לכן הוא רומז69. לכן מרבים להופיע רמיזות, הערות וציונים אלה בדברי החכמים ז"ל, אף הם ליחידים שבהם. אבל הם מעורבים בדבריהם של אחרים70 ובדברים אחרים. לכן תמצא תמיד שאני מזכיר, באשר לסתרים האלה, אִמרה אחת, שהיא אבן-הפינה של הדבר, ומשאיר את היתר למי שראוי שיושאר לו71.
ההקדמה השנייה היא, שכפי שאמרנו72, הנביאים פונים ומדברים73 בשמות משותפים74 ובשמות שאין הכוונה בהם למה שהם מורים עליו על-פי משמעותם הראשונה, אלא שאותו שם נזכר בגלל גיזרון75 כלשהו, כגון מקל שקד (ירמיה א', 11), כדי שיסיקו ממנו שוֹקד אני [על דברי לעשֹותו] (שם, שם, 12), כפי שנסביר בפרקי הנבואה76. ובהתאם למשמעות זאת נאמר במרכבה: חשמל (יחזקאל א', 4) כפי שהבהירו77. וכן רגל עגל78 ונחושת קלל (שם, שם, 7) וכן דברי זכריה: וההרים הרי נחֹשת (זכריה ו', 1)79, ודברים אחרים שנאמרו.
לאחר שתי הקדמות אלה אביא את הפרק שהבטחנוהו.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב