החלק השני
 
החלק השני - פרק ל"ו
דע שאמיתת הנבואה ומהותה היא שפע1 השופע מן האל יתעלה ויתהלל באמצעות השׂכל הפועל2, תחילה על הכוח המדבר3, ואחרי-כן על הכוח המדמה4. זאת היא דרגתו העליונה של האדם ותכלית השלמות האפשרית שתיתכן שתימצא למינו5. מצב זה הוא תכלית השלמות של הכוח המדמה6. זה דבר אשר בשום אופן אינו אפשרי בכל אדם. אין זה דבר אשר אדם מגיע אליו על-ידי שלמות במדעים העיוניים ושיפור המידות עד שתהיינה כולן טובות ויפות ככל האפשר, מבלי שתתווסף לכך שלמות הכוח המדמה באופן המרבי האפשרי מטבע ומלידה7. יודע אתה ששלמותם של כוחות גופניים אלה, אשר הכוח המדמה הוא אחד מהם, היא תולדה של המזג8 הטוב ביותר שאפשר שיהיה לאיבר הנושׂא אותו כוח, לשיעור הטוב ביותר שייתכן שיהיה לו, ולחומר הזך ביותר שעשׂוי להיות לו. זה דבר שאי-אפשר לתקן את ליקוייו או להשלים את חסרונו באמצעות ההנהגה בשום אופן9, כי האיבר אשר מזגו רע בטבעו מלידה, מרב ההנהגה המאזנת לו הוא להשאיר אותו בבריאות כלשהי, ולא להביאו למעולות שבתכונותיו. אך אם מומו הוא מצד שיעורו או תנוחתו או העצם שלו, כלומר, עצם החומר שממנו הוא מורכב, אין לו תחבולה. אתה יודע את כל זאת ואין תועלת להאריך בהבהרתו. כמו כן יודע אתה את פעולות הכוח המדמה הזה, שהן שמירת המוחשוֹת, הרכבתן והחיקוי אשר בטבעו10, ושהגדולה והנעלה שבפעולותיו תהיה דווקא כאשר החושים נחים ושובתים מפעולותיהם. אזי שופע עליו שפע כלשהו בהתאם להכנתו. שפע זה הוא הסיבה לחלומות האמת. הוא עצמו סיבה לנבואה11. השוני הוא רק ביותר ופחות, לא במין.
יודע אתה את תכיפות אמירתם חלום אחד משִשים בנבואה12, ואין משווים שיעורו של דבר אל מה שאיננו ממינו: לא ניתָן להגיד: "שלמותו של האדם כפולה פי כך וכך משלמותו של הסוס". הם חזרו על רעיון זה בבראשית רבה ואמרו: נובלת נבואה חלום13. זאת היא השוואה מופלאה, כי הנובלת היא הפרי בעינו ובעצמו, אלא שהוא נפל לפני שהגיע לשלמות וטרם זמנו. כך פעולת הכוח המדמה בשעת התרדמה היא פעולתו בשעת הנבואה, אלא שיש בו אי-ספיקה, והוא לא הגיע אל תכליתו. ולמה נלמדך מדבריהם ז"ל ונניח את לשונות התורה: אם יהיה נביאכם ה' במראָה אליו אֶתְוַדָּע בחלום אדבר בו (במדבר י"ב, 6). הרי שהודיע לנו יתעלה את אמיתת הנבואה ומהותה ומסר לנו שהיא שלמות הבאה בחלום או במראה. מַרְאֶה גזור מרָאֹה, והוא שתהיה לכוח המדמה שלמות הפעולה עד כדי שהוא יראה את הדבר כאילו הוא בחוץ14, והדבר שהתחלתו היתה בו15 יהיה כאילו בא לו מדרך התחושה16 החיצונית.
בשני חלקים אלה, במראה או בחלום, נכללו דרגות הנבואה כולן, כפי שיוסבר17. ידוע שדבר שאדם עסוק בו מאוד, שוקד עליו ומשתוקק לו בשעה שהוא ער וחושיו פועלים, הוא אשר יעסוק בו הכוח המדמה בשעת השינה שעה שהשׂכל שופע עליו בהתאם להכנתו. מיותר להביא דוגמאות לעניין זה ולהרבות בו דברים; שהרי זה דבר ברור שכּל אחד יודע אותו. זה דומה להשׂגת החושים18 ששום אדם בריא בטבעו-שמלידה לא יחלוק עליה.
אחרי הקדמות אלה דע לך שכאשר עצם מוחו של אחד מבני-האדם יהיה משורש טבע-בריאתו בשׂיא איזונו בזוך חומרו ומזגו19 המיוחד בכל חלק מחלקיו, ובשיעורו ותנוחתו, ולא תמנענה אותו מניעות מזגיות בעטיו של איבר אחר; ואותו אדם למד וקנה חוכמה20 עד שיצא מן הכוח אל הפֹּעַל, ונעשׂו לו שׂכל אנושי שלם ומושלם ותכונות21 אנושיות טהורות ומאוזנות, וכל השתוקקויותיו היו לדעת את סודות המציאות הזאת ולהכיר את סיבותיה, ומחשבתו פונה תמיד אל דברים נעלים, וכל עניינו להכיר את האל וללמוד לקח ממעשׂיו ומה ראוי להאמין באשר לזאת; ובטלו מחשבותיו על עניינים בהמיים ותשוקתו אליהם, כוונתי להעדפת הנאת האכילה, השתייה, המשגל ובכלל חוש המישוש, אשר ביאר אריסטו במידות22 ואמר שהחוש הזה הוא חרפה לנו. ומה יפה מה שאמר! ומה נכון הוא שהוא חרפה! כי הוא לנו מבחינת מה שאנו בעלי-חיים ולא יותר, ככל הבהמות. אין בו דבר מעניין האנושיות. שאר ההנאות החושיות כמו הריח, השמיעה והראייה - הרי אף-על-פי שהן גופניות יש בהן בזמן כלשהו הנאה לאדם באשר הוא אדם, כפי שהסביר זאת אריסטו23.
נמשכנו לדבר על מה שאינו המטרה, אך הדברים נחוצים, כי מחשבותיהם של רוב המצטיינים מבין אנשי החוכמה טרודות בתאוותיו של חוש זה, והם משתוקקים אליו24. עם זאת הם מתפלאים כיצד אין הם מתנבאים, אם הנבואה היא ממה שבטבע.
כמו כן חייב אותו אדם שתבטל מחשבתו על השׂררות הלא-אמיתיות ותבטל תשוקתו אליהן, כוונתי לרצונו שישתלט או שיעריצוהו פשוטי-העם וימשכם לכבדו ולציית לו25 לשם כך בלבד. אלא עליו לראות את בני-האדם כולם כפי מצביהם שבהם הם נמצאים בלי ספק, או כבני צאן או כחיות טרף, אשר השלם המתבודד לא יחשוב עליהם - כאשר הוא חושב עליהם - אלא כיצד להינצל מפגיעתם של המזיקים שביניהם, אם אירע לו שיתוף עמהם, או שהוא מבקש להפיק תועלת שניתן להפיק מהם, אם הוכרח לכך לצורך מצרכיו ההכרחיים26.
אדם אשר זה תיאורו - אין ספק שכאשר יפעל כוחו המדמה, אשר הוא שלם ביותר, וישפע עליו (שפע) מן השׂכל27 בהתאם לשלמותו העיונית - הוא לא ישׂיג אלא דברים אלוהיים מופלאים28 מאוד, ולא יראה ולא ירגיש אלא את האל ומלאכיו, ולא תהיה לו ידיעה אלא בדברים שהם דעות אמיתיות והנהגות כלליות לתיקון בני-האדם אלה עם אלה29.
ידוע שבשלושת העניינים שכללנו - והם שלמות הכוח המדבר3 על-ידי הלימוד, שלמות הכוח המדמה30 מטבע-בריאתו, ושלמות האופי על-ידי ביטול המחשבה על כל ההנאות הגופניות וסילוק התשוקה לשבחים למיניהם מתוך בורות31 ורוע - שונים השלמים זה מזה שוני-בדרגה גדול מאוד. בהתאם לשוני-בדרגה בכל אחד משלושת העניינים יהיה השוני-בדרגה בין הנביאים כולם32. יודע אתה שכּל כוח גופני יקהה, ייחלש וייתרופף לעתים, ויהיה תקין בפעם אחרת. והנה הכוח המדמה הזה הוא כוח גופני בלי ספק. לכן מוצא אתה שנבואתם של הנביאים בטלה בשעת היגון או הכעס או כיוצא בהם. יודע אתה את דבריהם33: אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, ושליעקב אבינו לא באה התגלות במשך כל ימי יגונו, מכיוון שכוחו המדמה היה טרוד באובדן יוסף34, ולמשה עליו השלום לא באה התגלות כפי שהיתה נוהגת לבוא לו לפני משבר המרגלים עד אשר כלה דור המדבר כולו35, מכיוון שקשה עליו עניינם בשל גודל פשעם. זאת אף-על-פי שלכוח המדמה לא היה מקום בנבואתו, עליו השלום, אלא שֶפַע השׂכל36 (שָפַע) עליו בלי תיווכו37, כמו שהזכרנו כמה פעמים שהוא לא התנבא במשלים כשאר הנביאים38. זה עוד יוסבר39 ואין זאת מטרת הפרק.
כמו כן תמצא שכמה נביאים התנבאו זמן-מה, ולאחר-מכן הסתלקה מהם הנבואה. היא לא נמשכה בשל מאורע שאירע. זאת היא ללא ספק הסיבה העצמוּתית והמיידית להסתלקות הנבואה בזמן הגלות. איזו עצלות או עצבות עשׂויה להיות לאדם במצב קשה יותר מהיותו עבד קנוי ומשועבד לבורים40 העבריינים המצרפים הֶעְדֵּר שׂכל אמיתי עם שלמות התאוות הבהמיות. [בניך ובנֹתיך נתֻנים לעם אחר ועיניך רֹאות וכלות אליהם כל היום], ואין לאל ידך (דברים כ"ח, 32). בזאת הוא איים עלינו ולכך הוא התכוון באומרו ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו (עמוס ח', 12)41. וכן אמר: מלכה ושֹריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה' (איכה ב', 9). זה נכון וטעמו ברור, כי הכלי שֻתַּק. וזאת גם הסיבה לחזרת הנבואה אלינו לימות המשיח מהרה יגלה, כאשר הבטיח42.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב