החלק השני
 
החלק השני - פרק ל"ט
מכיוון שדיברנו על מהות הנבואה והגדרנו את אמיתתה, והבהרנו שנבואת משה רבנו נבדלת מנבואת זולתו, נאמר שמההשׂגה הזאת לבדה התחייבה הקריאה1 אל התורה. כי לקריאה זאת שקרא אותנו משה רבנו לא קדמה כמותה מצד אף אחד מן הידועים לנו מאדם ועד אליו, ולא היתה אחריו כמותה מצד אף אחד מנביאינו. כן יסוד תורתנו הוא שלא תהיה זולתה לעולם2. לכן, לפי דעתנו, לא היתה תורה ולא תהיה אלא תורה אחת והיא תורת משה רבנו.
ההסבר לכך, על-פי הכתוב בספרי הנבואה והמופיע במסורת, הוא שאף אחד מכל הנביאים שקדמו למשה רבנו, כגון האבות, שם, עבר, נוח, מתושלח וחנוך, לא אמר מעולם אל קבוצה של אנשים: "האל שלחני אליכם וציווני לומר לכם כך וכך ואסר עליכם לעשׂות כך, וציווה עליכם לעשׂות כך". לא הכתוב בתורה ולא מסורת אמיתית מעידים על דבר כזה. אלא אל הללו באה רק התגלות מן האל, כפי שהסברנו3. מי שגבר עליו אותו שפע, כגון אברהם, אסף את האנשים וקרא להם בדרך הלימוד וההדרכה אל האמת שהשׂיג. כן היה אברהם מלמד את האנשים ומבאר להם בראיות עיוניות שיש לעולם אלוה אחד ושהוא ברא את כל זולתו, ושאין ראוי לעבוד אותן תמונות ולא דבר מן הנבראים4, והיה כורת עם האנשים ברית על זאת ומושך אותם בנאומים יפים ובמעשׂים טובים כלפיהם. הוא מעולם לא אמר: "האל שלחני אליכם, וציווני ואסר עלי". גם כאשר נצטווה על המילה, הוא ובניו ובני ביתו, מל אותם ולא קרא את האנשים אל זאת בצורת קריאה נבואית. הרי מבין אתה את הכתוב בתורה על אודותיו: כי ידעתיו [למען אשר יְצַוֶּה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו את דרך ה' לעשֹות צדקה ומשפט...] (בראשית י"ח, 19). הרי שהתברר שפָּעַל בדרך הצוואה בלבד5.
וכן יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם6 היו קוראים את בני-האדם בצורה כזאת. כן מוצא אתה את החכמים אומרים על הנביאים שקדמו לו (למשה): בית דינו של עבר7, בית דינו של מתושלח, מדרשו של מתושלח כולם, עליהם השלום, היו רק נביאים שלימדו את האנשים כמלמדים, מורים ומדריכים ולא אמרו: ויאמר ה' אלי דבר אל בני פלוני. כך היה הדבר לפני משה רבנו.
ואילו משה - יודע אתה אשר נאמר לו, ומה אמר, ואת דבר כל העם אליו: היום הזה ראינו כי ידבר אלהים [את האדם וחי] (דברים ה', 218). אשר לכל הנביאים מבינינו שבאו אחרי משה רבנו - יודע אתה את נוסח סיפוריהם כולם ושהיו בחינת מטיפים לאנשים, קוראים אל תורת משה, מאיימים על המואסים בה, ומבטיחים שׂכר למישירים ללכת בדרכה. כן מאמינים אנו שהדבר הזה תמיד, כפי שאמר: לא בשמים היא [לאמר: מי יעלה לנו השמימה וְיִקָּחֶהָ לנו וישמִענו אֹתה ונעשנה? ולא מעבר לים היא לאמר: מי יעבֹר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמִענו אֹתה ונעשֹנה?] (דברים ל', 12-13), לנו ולבנינו עד עולם (שם, כ"ט, 28). כן חייב להיות, כי דבר שלם במידה המרבית האפשרית במינו, אי-אפשר שיימצא במינו אחר, אלא כשהוא חסר אותה שלמות9, אם בשל הפרזה ואם בשל אי-ספיקה10, כגון המזג המאוזן11 שהוא שׂיא האיזון שבאותו מין. הרי כל מזג החורג מאותו איזון תהיה בו אי-ספיקה או הפרזה. כן התורה הזאת, שהבהיר שהיא מאוזנת ואמר: חֻקִּים ומשפטים צדיקים (שם, ד', 8)12. יודע אתה שצדיקים פירושה "מאוּזנים"13, כי הם עבודות14 שאין בהן טורח והגזמה כמו הנזירות15 ונדידת הסגפנים16 וכיוצא בהם, ולא אי-ספיקה הגוררת תאוותנות והתמכרות עד שהשלמות האנושית נפגמת במידותיה ועיונה כמו כל חוקות האומות שחלפו17. כאשר נדבר בספר זה על טעמי המצוות18, יתברר לך מאיזונן ומחוכמתן מה שראוי שיתברר. לכן נאמר עליה תורת ה' תמימה (תהלים י"ט, 8)19. מי שטוען שעולה כבד וקשה וכי יש בה סבל - כל זאת טעות בהתבוננות. עוד אסביר את קלותה באמת בעיני השלמים. לכן אמר: מה ה' אלהיך שוֹאל מעמך [כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אֹתו ולעבֹד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך] (דברים י', 12). ואמר: המדבר הייתי לישֹראל [אם ארץ מַאְפֵּלְיָה? מדוע אמרו עמי רדנו לוֹא נבוא אליך?] (ירמיה ב', 31)20. אך כל זאת ביחס למעולים. אבל בעיני אנשי העושק, הכעס והשתלטנות, המזיק ביותר הוא שיהיה דיין האוסר השתלטות. והדבר הקשה ביותר בעיני התאוותנים הבזויים הוא איסור ההפקרות בזנות ומתן עונש לעושׂיה21. וכן כל פגום סובר שמניעת הרע שהוא בוחר בו בהתאם לשחיתות מידותיו היא מעמסה גדולה. אבל אין מעריכים את קלות התורה וקושיה על-פי תאוותו של כל איש רע ובזוי מושחת במידותיו. אלא יש להתבונן בה בהתאם לאדם השלם, שכוונת התורה שיהיו כל בני-האדם כאלה22. רק את התורה הזאת נקרא בשם תורה אלוהית23. שאר ההנהגות המדיניות הן כחוקות24 היוונים והזיות הצאביה25 וזולתם. וכל זאת מעשים של בני-אדם מנהיגים, לא נביאים, כפי שהסברתי כמה פעמים.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב