החלק השני
 
החלק השני - פרק מ'
כבר הובהר בתכלית ההבהרה שהאדם הוא מדיני בטבעו, ושטבעו שיהיה בחברה. אין הוא כשאר בעלי-החיים שאין להם הכרח לחיות בחברה1. מרוב שהמין הזה מורכב - כי הוא המורכב האחרון2, כפי שאתה יודע - רב השוני בין פרטיו עד שכמעט אינך מוצא בכלל שני פרטים התואמים במין ממיני התכונות, אלא במידה שאתה מוצא את צורתם החיצונית תואמת. הסיבה לכך היא השוני במזגים3. לכן שונים החומרים. ולכן שונים גם המקרים4 התלויים בצורה, שהרי לכל צורה טבעית יש כמה מקרים מיוחדים לה ותלויים בה, זולת המקרים התלויים בחומר. שוני אישי גדול כמו זה אינו מצוי בשום מין ממיני בעלי-החיים. בכל מין השוני מועט, למעט האדם. שהרי אתה מוצא שני בני-אדם שהם, כביכול, משני מינים בכל תכונה ותכונה, עד כדי שמוצא אתה את אכזריותו של האחד מגיעה לשלב בו הוא שוחט את הקטן שבבניו מעוצם הכעס, ואחר חומל על פשפש או חרק ואינו הורגו מתוך רחמים. וכך לגבי רוב המקרים4.
מכיוון שטבע האדם מצריך שבפרטיו יהיה שוני כזה, ולטבעו הכרחיים החיים בחברה, בהכרח לא ייתכן שתתקבץ חברה זאת אלא באמצעות מנהיג אשר יקבע שיעור ומידה למעשׂיהם, ישלים את החסר וימעיט את המוגזם, ויקבע מעשׂים ודרכי מוסר שעל כולם לבצעם תמיד בדרך אחת, עד שהשוני הטבעי יוסתר על-ידי ריבוי התיאום שבתוקף- קביעה5, ואז החברה תהיה מסודרת. לכן אומר אני שאף-על-פי שהתורה אינה טבעית יש לה נגיעה6 אל העניין הטבעי. לכן היה מחוכמת האלוה לקיום המין הזה7 - מכיוון שחפץ שהוא יימצא - ששׂם בטבעו שיהיה לפרטיו כוח הנהגה8.
יש ביניהם מי שבעצמו הובאה לידיעתו הנהגה זאת והוא הנביא או המחוקק9. ויש ביניהם מי שיש לו הכוח לאכוף את קיומו של מה שקבעו שני אלה, את ההליכה בעקבותיו ואת הוצאתו לַפֹּעַל. והם השליט10 המחזיק בחוק9 זה, והטוען לנבואה המחזיק בתורתו של הנביא, בכולה או בחלקה. הוא מחזיק בחלק ונטש חלק או מפני שזה יותר קל לו, או כדי להשלות שדברים אלה באו לו בהתגלות ואין הוא הולך בעקבות זולתו. וזאת מתוך קנאה. כי יש שאדם מתפעל משלמות כלשהי, נהנה ממנה וחושק בה, ורוצה שאנשים ידמו שיש בו שלמות זאת, אף-על-פי שהוא יודע שאין בו שלמות, כגון שאתה רואה שרבים מתיימרים ומייחסים לעצמם את שירי זולתם. כן נעשׂה בכמה חיבורים של חכמים ובפרטי מדעים רבים, שבידי אדם מקנא ונרפה נופל דבר שזולתו יצר אותו, והוא טוען שהוא יצר אותו. כך אירע גם לגבי אותה שלמות נבואית, שכן אנו מוצאים אנשים שהתיימרו להיות נביאים ואמרו דברים שמעולם לא באו בהתגלות מן האל, כגון צדקיה בן כנענה11.
כן מוצאים אנו אנשים שהתיימרו להיות נביאים ואמרו דברים שהאל אמרם בלי ספק. כוונתי שהם באו בהתגלות, אבל אל זולתם, והם ייחסו אותם לעצמם והתקשטו בהם, כגון חנניה בן עזור12.
ידיעת כל זאת וההבחנה בו ברורים מאוד. אני אבאר לך זאת כדי שלא יהיו לך ספקות בדבר, ותהיה בידך הבדלה בין הנהגות החוקים9 שבתוקף-קביעה5 ובין הנהגות התורה האלוהית, ובין הנהגותיו של מי שלקח משהו מדברי הנביאים, טוען לו ומייחסו לעצמו. באשר לחוקות, אשר מחוקקיהן אמרו במפורש שהם חקקו אותן מדעתם, אין צורך להביא לכך ראיות. כאשר היריב מודה אין צורך בראיה. אולם ברצוני להביא לידיעתך את ההנהגות אשר טוענים לגבן שהן נבואיות, וחלקן נבואיות באמת, כלומר אלוהיות, חלקן מבוססות על חוקים שבני-אדם חוקקו9 וחלקן גנובות13. כאשר מוצא אתה תורה כלשהי שכּל מטרתה וכל כוונת מנהיגה, אשר קבע את מעשׂיה, אך ורק סידור המדינה וענייניה, סילוק העושק וההשתלטות ההדדית מתוכה, ואין בה שום פנייה אל עניינים עיוניים ולא תשׂומת-לב להביא את הכוח המדבר14 לידי שלמות, ולא איכפת בה אם הדעות נכונות או שגויות, אלא כל הכוונה סידור ענייני האנשים אלה עם אלה באיזשהו אופן, ושישׂיגו אושר מדומה15 לפי דעת המנהיג ההוא, תדע שאת התורה ההיא חוקקו בני-אדם, והמחוקק9 שלה הוא - כפי שהסברנו - מאנשי הקבוצה השלישית16, כלומר, השלמים בכוח המדמה בלבד.
ואילו כאשר אתה מוצא תורה אשר כל הנהגותיה דואגות לתיקון המצבים הגופניים וגם לתיקון האמונה - כאמור לעיל - ושואפות לתת ראשית כול דעות נכונות על האל יתעלה ועל המלאכים, ושואפות להחכים את האדם, ללמדו בינה ולעורר אותו ללמוד את המציאות כולה בצורתה האמיתית - תדע שההנהגה ההיא היא מלפניו יתעלה ושהתורה ההיא אלוהית17.
עוד עליך לדעת אם הטוען לתורה זאת הוא השלם שקיבל אותה בהתגלות או שזה אדם שהתיימר וייחס דברים אלה לעצמו18. הדרך לבחון זאת היא להתבונן בשלמותו של האיש ההוא ולעקוב אחר מעשׂיו, להסתכל בדרך חייו. הסימן המובהק ביותר הוא שהוא מרחיק מעצמו את ההנאות הגופניות ובז להן. כי זאת הדרגה הראשונה של החכמים, כל שכן הנביאים. זאת בעיקר באשר לחוש שהוא חרפה לנו, כפי שציין אריסטו19 ובמיוחד זוהמת הַבִּיאָה.
לכן הוקיע האל בה20 כל מתיימר, כדי שתתברר האמת למבקשי האמת ולא יתעו ולא יטעו. הלא רואה אתה את צדקיה בן מעשֹיה ואחאב בן קוליה21, כיצד התיימרו להיות נביאים והאנשים הלכו אחריהם. הם הביאו דברי התגלות אשר באו לזולתם, והתמכרו לשפלות הנאת הבּיאה עד שנאפו עם נשי חבריהם וההולכים בעקבותם עד שהאל הוקיע אותם כשם שגילה את חרפת זולתם, ומלך בבל שׂרף את שניהם, כמו שהבהיר ירמיה ואמר: ולֻקַּח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמֹר: ישִׂמך ה' כצדקיהו וּכְאֶחָב אשר קָלָם מלך בבל באש, יען אשר עשֹו נבלה בישֹראל וינאפו את נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לוֹא צִוִיתִם ואנכי היודע ועד, נאֻם ה' (ירמיה כ"ט, 22-23). הבן אפוא כוונה זאת22

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב