החלק השני
 
החלק השני - פרק מ"ג
הסברנו בחיבורינו שיש שהנביאים מתנבאים במשלים1. (הנביא) רואה דבר בתור משל. לפעמים הוא מקבל הסבר של המשל הזה באותו מראה נבואה עצמו, כמו שאדם רואה חלום ומדמה בחלומו זה שהקיץ וסיפר את החלום לזולתו, ופירש לו את משמעותו, והכול חלום. זה מה שקוראים חלום שנפתר בתוך חלום2. יש גם חלומות שלאחר היקיצה יודעים את משמעותם. כן יש שמשמעויותיהם של המשלים הנבואיים מוסברות במראה הנבואה, כפי שהתברר באשר לזכריה, שלאחר שהקדים את המשלים ההם אמר: וַיָשָב המלאך הדֹבר בי, ויעירני כאיש אשר יְעור משנתו. ויאמר אלי מה אתה רֹאה [ואֹמַר: ראיתי והנה מנורת זהב... ויען המלאך הדֹבר בי... הלוא ידעת מה הם אלה...] (זכריה ד', 1 ואילך), ואז הסביר את המשל.
וכן התברר לגבי דניאל באומרו: דניאל חֵלֶם חֲזָה וְחֶזְוֵי רֵאשֵהּ עַל מִשְכְּבֵה3 (דניאל ז', 1). אחרי-כן הזכיר את המשלים כולם, וציין שהוא מצטער שאינו יודע את פירושם, עד ששאל את המלאך, והוא לימד אותו את פירושם באותו מראה עצמו. זהו שאמר: קִרְבֵת על-חד מן קָאֲמַיָּא וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא מִנֵּה עַל-כָּל-דְּנָה ואמר-לי וּפְשַר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי4 (שם, שם, 16). כל הפרשה קרויה חזון אחרי שציין שהוא חלם חזה5, שכן, כפי שהוזכר, הסביר לו מלאך בחלום של נבואה. זהו שאמר אחרי-כן: חזון נראה אלי, אני דניאל, אחרי הנראה אלי בתחִלה (שם, ח', 1). וזה ברור, כי חזון גזור מן חזה, ומראה גזור מן ראה, וחזה וראה משמעותם אחת6. לכן אין הבדל בין שתאמר: במראה או במחזה או בחזון. אין דרך שלישית זולת שתי הדרכים שהתורה כתבה במפורש: במראָה אליו אֶתְוַדָּע, בחלום אדבר בו (במדבר י"ב, 6), אבל בדרגות (יש הבדל), כפי שיוסבר7.
יש בין המשלים הנבואיים משלים רבים שמשמעותם לא הוסברה במראה הנבואה, אבל אחרי היקיצה יודע הנביא מה היתה הכוונה, כגון המקלות שלקח זכריה במראה הנבואה8.
ודע שכשם שהנביאים רואים דברים שהכוונה בהם משל, כגון נרות זכריה9, הסוסים וההרים10, מגילת יחזקאל11, חומת אנך שראה עמוס12, החיות אשר ראה דניאל13, סיר נפוח שראה ירמיה14, ומשלים דומים שהכוונה בהם לחקות עניינים, כן רואים (הנביאים) דברים שכוונתם למה שמצביע עליו שמו של אותו דבר נראה מבחינת הגיזרון15 או שיתוף השם16. פעולת הכוח המדמה17 משולה להצגת דבר שיש לו שם משותף שלומדים מאחת ממשמעויותיו על עניין אחר, כי גם זה מין של המשלה, כגון דברי ירמיה: מקל שקד (ירמיה א', 11). הכוונה היתה ללמוד מן השיתוף של שקד. לכן אמר: כי שוקד אני [על דברי לעשֹותו] (שם, שם, 12)18, לא ממשמעות המקל ולא ממשמעות השקד. כן ראייתו של עמוס כלוב קיץ (עמוס ח', 1-2), כדי שילמד מזאת על השלמת התקופה. ואמר: בא הקץ (שם, שם, 2).
יותר מופלא מזה שההצבעה תהיה על-ידי שם כלשהו אשר אותיותיו הן אותיות שם אחר בשינוי סדרן, אף שאין גיזרון16 בין אותם שני שמות, ואין שיתוף משמעות ביניהם כלל, כפי שאתה מוצא במשליו של זכריה שהוא לוקח את שני המקלות לרעות את הצאן במראה הנבואה, ואת האחד קרא נֹעַם ואת השני חֹבלים (זכריה י"א, 7). המטרה במשל זה היתה שהאומה במצבה הראשון בנֹעַם ה' והוא אשר הוביל אותה והישיר אותה והיא שׂמחה לציית לאל, מתענגת על זאת, כשהאל שבע רצון ממנה ואוהב אותה כמו שאמר: את ה' האמרת היום [להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמֹר חֻקיו ומצְוֹתיו ומשפטיו ולשמֹע בקֹלו]. וה' האמירך היום [להיות לו לעם סגֻלה כאשר דִבר לך, ולשמור כל מצְוֹתיו] (דברים כ"ו, 17-18). ומנהיגה (של האומה) ומדריכה בעת ההיא משה והנביאים שאחריו. אחרי-כן השתנה מצבה (של האומה) עד שמאסה בציות לאל, ומאס בה האל ועשׂה את ההולכים בראשה חובלים כירבעם ומנשה19. וזה בהתאם לגיזרון16, כי חובלים (גזור) מן מחבלים כרמים (שיר השירים ב', 15)20. כן למד מזה גם כן, כלומר מן השם חובלים, שמאסו בתורה ומאס האל בהם. משמעות זאת אינה נגזרת מחובלים אלא בהחלפת סדר החי"ת והבי"ת והלמ"ד21, והוא אמר במשל זה במשמעות המאיסה והאיבה: ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי (זכריה י"א, 8). הוא הפך אפוא את אותיות חבל ועשה אותן בחל. על-פי השיטה הזאת באו דברים מופלאים22 מאוד שגם הם סודות, באומרו במרכבה: נחֹשת וקלל ורגל ועגל וחשמל (יחזקאל א', 4, 7)23 ובמקומות שונים מאלה, אשר אם תעקוב אחריהם בדעתך24 בכל מקום, יתבררו לך - על-פי תוכנם של דברים אלה - בעקבות ההערה הזאת25.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב