החלק השני
 
החלק השני - פרק מ"ו
מפרט אחד מביאים ראיה על כלל פרטי המין, ויודעים שזאת צורת כל פרט ממנו. בדברים אלה כוונתי שמצורה אחת מצורות המסרים של הנביאים מביאים ראיה על כל המסרים שבאותו מין. לאחר הקדמה זאת דע שכמו שאדם רואה בשינה שהוא נסע לעיר פלונית, והתחתן שם, ושהה שם זמן-מה, ונולד לו ילד, וקרא לו בשם פלוני, והיה מצבו ועניינו כזה וכזה - כן המשלים הנבואיים האלה הנראים או הנעשׂים במראה הנבואה, לרבות מעשׂים שהמשל ההוא מצריך, ודברים שהנביא עושׂה, ותקופות זמן הנזכרות בין מעשׂה למעשׂה על-פי המשל, ומעברים ממקום למקום - כל אלה הם במראה הנבואה בלבד. אין הם מעשׂים מציאותיים של החושים החיצוניים1. חלק מהם נזכר בספרי הנבואה בצורה סתמית2, כי משעה שידוע שכּל זה במראה נבואה, אין צורך לחזור בשעת הזכרת כל פרט של המשל ולומר שהיה במראה הנבואה. כמו שהנביא אומר: ויאמר ה' אלי3 ואינו צריך לומר שזה היה בחלום. משום כך ההמון חשב שהמעשׂים, הַמַּעֲבָרִים, השאלות והתשובות האלה היו כולם במצב של השׂגת החושים, ולא במראה הנבואה.
אני אציין לך מזאת מה שאיש לא יטעה4 בו, ואצרף לכך חלק ממה שבמינו. ומאותו חלק תביא ראיה על מה שלא ציינתי. מן הדברים הברורים שלא יטעה4 בהם איש דברי יחזקאל: אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפנַי, [ותִּפֹּל עלַי שם יד ה' אלהים. ואראה והנה דמות כמראה-אש ממראה מָתניו ולמטה אש, וממָתניו ולמעלה כמראה-זהר כעין החשמלה. וישלח תבנית יד, ויקחני בציצִת ראשי] ותשֹא אֹתי רוח בין הארץ ובין השמים, ותבֵא אֹתי ירושלמה במראות אלהים (יחזקאל ח', 1-3). כן דברו ואקום ואצא אל הבקעה (שם, ג', 23) היה רק במראות אלהים, כמו שנאמר על אברהם: ויוצא אֹתו החוצה (בראשית ט"ו, 5). וזה היה במחזה (שם, שם, 1). כן דברו: ויניחני בתוך הבקעה (יחזקאל ל"ז, 1) היה במראות אלהים בלבד. יחזקאל ציין במראה ההוא בו הוכנס לירושלם ואמר דברים בלשון הזה: ואראה והנה חֹר-אחד בקיר. ויאמר אלי: בן-אדם חתָר-נא בקיר; ואחתור בקיר והנה פתח אחד. [ויאמר אלי: בֹא וראה את-התועבות הרעות אשר הם עֹשים פה...] (שם, ח', 7-9). וכשם שראה במראות אלהים שהוא נצטווה לחפור קיר כדי שייכנס ויראה מה נעשׂה שם, וחפר, כפי שצוין, במראות אלהים, ונכנס בעד הנקב, וראה מה שראה, וכל זאת במראה הנבואה - כן דברו אליו: ואתה [בן-אדם] קח לך לבֵנה [ונתתה אותה לפניך וְחַקּוֹתָ עליה עיר, את ירושלים...] ואתה שכב על צִדך השמאלי [ושֹמת-את עֲוֹן בית-ישֹראל עליו...] ואתה קח-לך חִטין ושְׂעֹרִים [ופול ועדשים ודֹחן וכֻסמים...] (שם, ד', 1, 4, 9). וכן דברו: [ואתה בן-אדם קח-לך חרב חדה, תער הגלבים תִּקָּחֶנָּה לך,] והעברת על-ראשך ועל-זקנך (שם, ה', 1). כל זאת ראה במראה הנבואה שהוא עשׂה את המעשׂים האלה שנצטווה לעשׂות. והאל נעלה מכדי שישׂים את נביאיו לצחוק ולעג בעיני השוטים ויצווה עליהם לעשות מעשׂים לא מקובלים. נוסף על הציווי לעבור עבירה. כי הוא היה כהן5 וחייב שני לאווין על כל פאת זקן או פאת ראש6. אלא כל זאת היה במראה הנבואה בלבד.
כן הוא באשר לדברו: כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף (ישעיה כ', 3). זה היה רק במראות אלהים.
רק חלשי ההיגיון7 מדמים-דמיון-שווא8 באשר לכל זאת שהנביא מתאר שנצטווה שיעשׂה כזאת ועשׂה. כן תיאר שנצטווה לחפור בקיר שבהר הבית בשעה שהוא היה בבבל, וציין שחפר בו, כמו שאמר: ואחתֹר בקיר (יחזקאל ח', 8). והבהיר שזה היה במראות אלהים. וכן נאמר על אברם: היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר (בראשית ט"ו, 1)9. ובאותו מראה נבואה נאמר: ויוצא אותו החוצה ויאמר: הבט נא השמימה וספֹר הכוכבים (שם, שם, 5)10. ברור שבמראה נבואה הוא ראה שהוא הוצא ממקום שהיה בו עד שראה את השמים, ונאמר לו: וספֹר הכוכבים. ובא תיאור הדבר, כמו שאתה רואה.
וכן אני אומר על אודות הדבר שנצטווה בו ירמיה לטמון את האזור בפרת, והוא טמן אותו, ובדק אותו כעבור תקופה ארוכה, ומצא שנרקב ונשחת11. כל המשלים האלה היו במראה נבואה. ירמיה לא יצא מארץ ישֹראל לבבל ולא ראה את הפרת12.
כן דברו אל הושע: קח לך אשת זנונים וילדי זנונים (הושע א', 2) וכל אותה פרשה, לידת הילדים וקריאת שמותיהם פלוני ופלוני, הכול במראה הנבואה, כי לאחר שנאמר מפורשות שהם משלים, לא נותרה אי-בהירות שמא משהו מזה היה במציאות, אלא כאשר נאמר עלינו13: ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר [החתום, אשר יתנו אֹתו אל יודע ספר לאמר: "קרא נא זה", ואמר: "לא אוכל, כי חתום הוא"] (ישעיה כ"ט, 11).
כמו כן נראה לי שפרשת גדעון בגיזה וזולתה14 היתה במראה בלבד. לא אקרא לכך מראה הנבואה בלי הסתייגות, כי גדעון לא הגיע לדרגת הנביאים, כל שכן לדרגת הנסים. מרב מה שהגיע אליו שנמנה עם שופטי ישֹראל. ומנו אותו מקלי-עולם15, כמו שהסברנו. אלא כל זה רק בחלום כמו חלום לבן ואבימלך, כמו שהזכרנו16.
כן דברי זכריה: וארעה את צאן ההרֵגה, לכן עניֵּי הצאן; ואקח-לי שני מקלות (זכריה י"א, 7), והפרשה עד סופה, בקשת השׂכר בנחת17, נטילת השׂכר, ספירת מטבעות-הכסף18 והשלכתם אל בית היוצר19. כל זאת ראה במראה הנבואה. הוא נצטווה לעשׂותו והוא עשׂאו במראה הנבואה או בחלום של נבואה. זה דבר שרק מי שהאפשרי והנמנע מתבלבלים בדעתו יטיל בו ספק ולא ידע אותו20. ממה שהזכרתי תקיש על מה שלא הזכרתי. הכול מין אחד ודרך אחת. הכול מראה נבואה. לכן כל הנאמר במראה זה שהוא עשׂה בו, או שמע, או יצא, או נכנס, או אמר, או נאמר לו, או עמד, או ישב, או עלה, או ירד, או נסע, או שאל, או נשאל - הכול במראה נבואה. ואפילו ארכו המעשׂים המתוארים, או נקשרו בזמנים ובאנשים ובמקומות שצוינו - משעה שהתברר לך שהמעשׂה הוא משל, דע בוודאות שהוא היה במראה הנבואה.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב