החלק השני
 
החלק השני - פרק מ"ז
אין ספק שכבר התברר והתחוור שרוב נבואת הנביאים במשלים, שכּן כך פעולתו של הכלי שלה, כלומר, הכוח המדמה. כן ראוי גם לדעת משהו מעניין ההשאלות וההגזמות, כי יש שהן מופיעות בלשונות ספרי הנבואה, וכאשר הדברים יובנו ככתבם, מבלי לדעת שהם הגזמה או הפרזה, או יובנו לפי מה שהביטוי מורה עליו על-פי המשמעות שנקבעה בראשונה1, מבלי לדעת שהוא מושאל, ייווצרו אבסורדים2.
כבר הבהירו ואמרו: דיברה תורה לשון הבאי3, כלומר, הגזמה, והביאו ראיה מדבריו: ערים גדֹלֹת ובצוּרֹת בשמים (דברים א', 28). וזה נכון. גם כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת י', 20) הוא בבחינת הגזמה. על-פי זאת נאמר: אשר כגֹבה ארזים גָבהו [וחסֹן הוא כאלונים] (עמוס ב', 9). אופן זה מצוי הרבה בדברי הנביאים כולם, כוונתי לדברים שנאמרו בדרך הגזמה והפרזה ולא בדרך הגדרה ודיוק.
אך לא ממין זה מה שכתבה התורה על עוג: הנה ערשֹו ערשֹ ברזל [הלֹה היא ברבת בני עמון. תשע אמות אָרכה וארבע אמות רָחבה באמת איש] (דברים ג', 11). כי ערשֹ הוא המיטה: אף ערשֹנו רעננה (שיר השירים א', 16). ואין מיטתו של אדם שווה למידתו, שהרי אינה בגד שהוא לובש. אלא המיטה תמיד גדולה יותר מן האדם הישן בה. נהוג ומקובל שהיא ארוכה יותר מן האדם בשליש אורכו. ואם היה אורכה של מיטה זאת תשע אמות, יהיה אורכו של הישן עליה - לפי היחס הנהוג של מיטות - שש אמות או קצת יותר. ודברו: באמת איש (דברים ג', 11) כוונתו בְּאַמַּתוֹ של אדם מבינינו, כלומר, משאר האנשים, לא באמתו של עוג4. כי כל אדם הוא בעל איברים פרופורציונליים, על-פי רוב. הכתוב אומר אפוא שאורכו של עוג היה פי שניים מאורכו של איש משאר האנשים או קצת יותר5. זאת היא בלי ספק אחת מן החריגות של פרטי המין [האנושי], אך בשום פנים אין היא נמנעת.
באשר לדיוק גיליהם של אותם אנשים שכתבה התורה, אומר אני שרק האיש הנזכר לבדו חי חיים [ארוכים] אלה, ואילו שאר האנשים חיו חיים טבעיים רגילים. חריגתו של האיש ההוא היתה בשל סיבות רבות בתזונתו והנהגתו, או על דרך הנס, ונוהגת על-פי משפטיו. אין אפשרות לומר על כך משהו אחר6.
כן גם ראוי להתבונן מאוד בדברים הנאמרים בדרך ההשאלה. יש בהם כאלה שהם ברורים וּמְחֻוָּרִים ואינם קשים לאף אחד, כגון דברו: ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רִנה וכל עצי השֹדה ימחאו-כף (ישעיה נ"ה, 12), כי זאת השאלה ברורה. וכן את דברו: גם ברושים שמחו לך, [ארזי לבנון] (שם, י"ד, 8) תירגם יונתן בן עוזיאל: אף שלטונין חדיאו לך, עתירי נכסין7. הוא הבין אותו כמשל כמו חמאת בקר וחלב צאן [עם חלב-כרים ואילים בני-בשן ועתודים, עם-חלב כִליות חטה, ודם-ענב תשתה-חָמֶר] (דברים ל"ב, 14).
השאלות אלה מרובות מאוד מאוד בספרי הנבואה. מהן שההמון מרגיש שהן מושאלות, ומהן כאלה שהם חושבים שהן לא מושאלות. שהרי איש לא יטיל ספק בדברו: יפתח ה' לך את אוצרו [הטוב, את השמים לתת מטר ארצך בעִתו...] (שם, כ"ח, 12) שזאת השאלה ושאין לאל אוצר שבו נמצא המטר8. כן דברו: ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן (תהלים ע"ח, 23-24). איש גם לא יחשוב שיש בשמים שער ודלתות. אלא כל זאת על דרך הדימוי, שהוא מין השאלה. כך יש להבין את דברו: נפתחו השמים [ואראה מראות אלהים] (יחזקאל א', 1); ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת (שמות ל"ב, 32); אמחנו מספרי (שם, שם, 33); ימחו מספר החיים (תהלים ס"ט, 29). כל זאת על דרך הדימוי, לא שיש לו יתעלה ספר שבו הוא כותב ומוחק, כמו שחושבים ההמון מכיוון שאין הם מרגישים שיש כאן השאלה.
הכול ממין אחד. הבן את כל מה שלא הזכרתי על-פי מה שהזכרתי בפרק זה, פרט את הדברים בשׂכלך והבחן ביניהם. אזי יהיה ברור לך מה נאמר בדרך משל, מה נאמר בדרך השאלה, מה נאמר בהגזמה ומה בדיוק לפי המשמעות שנקבעה בראשונה1. אז תתבררנה לך הנבואות כולן, ותתחוורנה ותישארנה עמך אמונות מושׂכלות, ערוכות על-פי סדר ומשׂביעות רצון האל, כי לא תשׂביע את רצונו אלא האמת, ולא יכעיס אותו אלא השקר. ולא תשתבשנה דעותיך ומחשבותיך, פן תאמין בדעות לא נכונות רחוקות מאוד מן האמת ותחשוב אותן לתורה, בעוד שהתורות9 הן רק אמת צרופה כאשר מבינים אותן כראוי. נאמר: צדק עדְוֹתיך לעולם [הבינני ואחיה] (תהלים קי"ט, 144), ונאמר: אני ה' דֹבר צדק (ישעיה מ"ה, 19)10.
על-ידי התבוננות זאת גם תיחלץ מלדמות מציאות שהאל לא יצרהּ, ומדעות רעות שחלקן עלול להביא לידי כפירה ולידי אמונה שיש חיסרון באל, כאופני ההגשמה, התארים וההיפעלויות, כפי שהבהרנו11, או לחשוב שאמרות נבואיות אלה הן שקר. כל הפגם הגורם לכך הוא ההתעלמות ממה שהעירונו עליו. כי גם אלה עניינים מסתרי תורה, ואף-על-פי שדיברנו עליהם בהכללה, יקל פירוטם אחרי מה שקדם.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב