החלק השלישי
 
החלק השלישי - פרק ב'
הוא ציין שהוא ראה ארבע חיות, כל חיה מהן בעלת ארבעה פנים, בעלת ארבע כנפיים ובעלת שתי ידיים. כלל צורת כל חיה צורת בן-אדם, כמו שאמר דמות אדם להנה (יחזקאל א', 5)1. כן ציין שגם הידיים ידי אדם, שידוע שידי האדם עוצבו ללא ספק כך כדי שתעשׂינה מלאכת מחשבת. אחרי-כן ציין שרגליהן ישרות, כלומר, אין בהן פרקים. זאת היא משמעות דברו רגל ישרה (שם, א', 7) לפי פשוטו. וכך אמרו (חז"ל): ורגליהם רגל ישרה מלמד שאין ישיבה למעלה2. הבן אפוא גם זאת! אחרי-כן ציין שכפות הרגליים, שהן איבר ההליכה, אינן כרגלי האדם. אלא הידיים הן אלה שהן כידי אדם. ואילו הרגליים עגולות3 ככף רגל עגל (שם, א', 7)4. אחרי-כן ציין שאין בין ארבע החיות האלה רווח ולא חלל, אלא כל אחת דבקה באחותה. הוא אמר חֹברֹת אשה אל אחותה (שם, א', 9)5. אחרי- כן ציין שעל אף היותן דבקות זו בזו פניהן וכנפיהן נפרדות מלמעלה. הוא אמר ופניהם וכנפיהם פרֻדות מלמעלה (שם, א', 11), התבונן בדברו מלמעלה, כי הגופים דבקים זה בזה ואילו פניהן וכנפיהן נפרדות, אבל מלמעלה. לכן אמר: ופניהם וכנפיהם פרֻדות מלמעלה. אחרי-כן ציין שהן זכות כעין נחֹשת קלל (שם, א', 7)6. אחרי-כן ציין שהן גם מאירות. הוא אמר מראיהן כגחלי אש (שם, א', 13)7. זה כל מה שציין באשר לצורת החיות, כלומר, תבניתן, עצמן, צורותיהן, כנפיהן, ידיהן ורגליהן.
אחרי-כן החל מתאר כיצד הן תנועות החיות. הוא ציין לגביהן את אשר תשמע. הוא אמר שאין בתנועות החיות סטייה ולא פנייה ולא עקימות, אלא תנועה אחת. זהו שאמר לא יסבו בלכתן (שם, א', 12). אחרי-כן ציין שכּל חיה מהן הולכת כלפי מגמת פניה. זהו שאמר איש אל עבר פניו ילכו (שם, א', 9, 12). הוא הבהיר אפוא שכּל חיה אינה הולכת אלא אל מה שסמוך לפרצופה. מי ייתן ואדע אל איזה פרצוף, שהרי היא בעלת פרצופים רבים! אך כללו של דבר אין הליכת ארבעתן לכיוון אחד, שאילו היה הדבר כך, לא היה מייחד לכל אחת תנועה ואומר איש אל עבר פניו ילכו.
אחרי-כן ציין שצורת תנועתן של חיות אלה ריצה, כשהן גם שבות על עקבותיהן בריצה. זהו שאמר והחיות רצוא ושוב (שם, א', 14), כי רצוא הוא שם הפעולה של רץ, ושוב הוא שם הפעולה של שב. הוא לא אמר הלוך ובוא. אלא אמר שתנועתן היא ריצה ושיבה על העקבות. הוא ביאר זאת במשל ואמר כמראה הבזק (שם). בזק הוא ביטוי לברק. הוא אמר: כמו הברק שתנועתו נראית התנועה המהירה ביותר, והוא מתפשט, כביכול, במהירות, פורץ ממקום מסוים ומתכווץ וחוזר אל אשר נע ממנו באותה מהירות עצמה פעם אחר פעם. יונתן בן עוזיאל, עליו השלום, פירש רצוא ושוב כך: חזרן ומקפן ית עלמא ותיבן בריא חדא וקלילן כחיזו ברקא8.
אחרי-כן ציין שהכיוון אשר אליו נעה החיה אותה תנועת ריצה ושיבה אינו תנועה בגללן אלא בגלל9 זולתה, הווה אומר המטרה האלוהית10. לכן אמר שהכיוון אשר המטרה האלוהית היא שאליו שתנוע החיה - אל אותו כיוון היא נעה אותה תנועה מהירה אשר היא רצוא ושוב. זהו שאמר בדבר החיות: אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן (שם, א', 12). רוח כאן אינה הרוח (הנושבת), אלא היא מטרה, כפי שהבהרנו בשיתוף רוח11. הוא אומר אפוא: הכיוון שהמטרה האלוהית היתה שאליו תלך החיה, אל אותו כיוון רצה החיה. כך גם ביאר יונתן בן עוזיאל, עליו השלום. הוא אמר: לאתר די הוא תמן רעוא למיזל אזלן לא מתחזרן במיזלהון12. ומכיוון שהפשט של דבריו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו הוא שפעם בעתיד ירצה האל שהן תלכנה לכיוון מסוים ואז תלך החיה באותו כיוון, ופעם ירצה שתלכנה לכיוון אחר שונה ממנו ואז היא תלך - חזר והבהיר את אי-הבהירות הזאת והודיע לנו כי אין הדבר כך וכי יהיה הוא במשמעות היה, וזה תדיר בעברית. הרי שיוחד הכיוון שהאל רצה שהחיה תלך אליו, ובאותו כיוון שרצה האל שהחיה תלך, בו היא תלך13. והרצון14 קבוע באותו כיוון. להבהרת הנושא הזה ומיצוי הדיון בו אמר בפסוק אחר על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת (שם, א', 20). הבן אפוא את ההבהרה המופלאה הזאת! גם זה מה שתיאר מצורת תנועתן של ארבע החיות אחרי תיאור תבניותיהן.
אחרי-כן התחיל תיאור אחר ואמר שהוא ראה גוף אחד תחת החיות, דבק בהן. גוף זה קשור לארץ, וגם הוא ארבעה גופים. גם לגוף זה ארבעה פנים. הוא לא ייחס לו בתיאורו צורה כלל, לא צורת אדם ולא צורה אחרת מצורות בעלי-החיים. אך הוא ציין שהם גופים גדולים, מבעיתים ומחרידים. הוא כלל לא ייחס להם בתיאורו תבנית, אך ציין שכּל גופיהם עיניים. אלה הם אשר קראם אופנים. הוא אמר: וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו (שם, א', 15). ביאר אפוא שזה גוף אחד אשר קצהו (האחד) אצל החיות וקצהו (האחר) בארץ, ושהאופן הזה בעל ארבעה פנים. הוא אמר: מראה האופנים ומעשֹיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן (שם, א', 16). הרי שעבר מדברו אופן אל דברו ארבעה. הוא אמר אפוא מפורשות שאותם ארבעה פנים אשר לאופן הם ארבעת האופנים15. אחרי-כן ציין שתבנית ארבעת האופנים תבנית אחת היא. זהו שאמר ודמות אחת לארבעתן. אחר-כך הסביר שאופנים אלה מורכבים זה בזה. זהו שאמר ומראיהם ומעשֹיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן (שם, א', 16). אלה דברים שלא נאמרו לגבי החיות. לגבי החיות לא אמר את הביטוי תוך. אלא הן דבקות זו בזו, כמו שאמר חֹברֹת אשה אל אחותה (שם, א', 9)16. ואילו באשר לאופנים ציין שהם מורכבים זה בזה כאשר יהיה האופן בתוך האופן.
במה שציין שכללוּת גוף האופנים מלא עיניים17 אפשר שהתכוון שהם ממולאים עיניים. ואפשר שהם בעלי צבעים רבים: ועינו כעין הבדֹלח (במדבר י"א, 7). ואפשר שהם משלים, כמו שאנו מוצאים שחכמי הלשון אומרים: כעין שגנב, כעין שגזל18, כשהם מתכוונים לומר "כמו שגנב", "כמו שגזל". או שאלה מצבים ותיאורים שונים, שנאמר אולי יראה ה' בְּעֵינִי19 (שמואל ב', ט"ז, 12), כלומר: "את מצבי"20. זה מה שהוא תיאר מצורת האופנים.
גם על תנועת האופנים אמר שאין בה עקימות ולא סטייה ולא פנייה, אלא תנועות ישרות שאינן משתנות. זהו שאמר על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו לא יסבו בלכתן (יחזקאל א', 17). אחרי-כן ציין שארבעה אופנים אלה אינם נעים בעצמם כמו החיות. אין להם תנועה עצמית כלל, אלא מוּנָעִים על-ידי זולתם. הוא הפליג לחזור על עניין זה והדגיש אותו כמה פעמים. הוא קבע שהחיות הן המניעות את האופנים, כך שדרך משל יחס האופן אל החיה כמי שקשר גוף דומם אל רגליו הקדמיות והאחוריות של בעל-חיים, וכל-אימת שנע אותו בעל-חיים, נעה אותה חתיכת עץ או אותה אבן הקשורה אל איבר של אותו בעל-חיים. לכן אמר: ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהִנשֹא החיות מעל הארץ ינשֹאו האופנים (שם, א', 19), ואמר והאופנים ינשֹאו לעֻמתם (שם, א', 20). הוא הבהיר את הטעם לכך ואמר: כי רוח החיה באופנים (שם, שם). הוא חזר על העניין הזה לשם הדגשה והסבר, ואמר: בלכתם ילכו ובעָמדם יעמֹדו ובהִנשאם מעל הארץ ינשֹאו האופנים לעֻמתם כי רוח החיה באופנים (שם, א', 21). הסדר בתנועות אלה אפוא כך: לאיזה צד שתהיה המטרה האלוהית שתנענה החיות, אל אותו צד החיות תנענה, ובתנועת החיות ינועו האופנים כנספחים אליהן בשל היותם קשורים, ולא על-ידי שהאופנים ינועו מעצמם כלפי החיות. הוא ערך את הסדר הזה ואמר על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת, והאופנים ינשֹאו לעֻמתם כי רוח החיה באופנים (שם, א', 20). כבר הבאתי לידיעתך21 את תרגומו של יונתן בן עוזיאל, עליו השלום, לאמור על אתר די הוא תמן רעוא למיזל אזלן [לא מתחזרן במיזלהון] וכאשר גמר לתאר את החיות, צורותיהן ותנועותיהן, והזכיר את האופנים שתחת החיות, היותם קשורים אליהן ונעים בתנועתן - התחיל (בתיאור) השׂגה שלישית שהשׂיג, וחזר אל תיאור אחר, והוא מה שלמעלה מן החיות. הוא אמר שמעל ארבע החיות יש רקיע22 (שם, א', 22). ועל הרקיע דמות כסא, ועל הכסא דמות כמראה אדם (שם, א', 26)23. זה כל מה שתיאר באשר להשׂגה אשר השׂיג בראשונה בנהר כבר.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב