החלק השלישי
 
החלק השלישי - פרק י"ט
אין ספק שמושׂכל ראשון1 הוא שחייב שיימצא באל יתעלה כל טוֹב ויישללו לגביו כל החסרונות. כמעט מושׂכל ראשון הוא שאי-ידיעת איזשהו דבר היא חיסרון ושדבר לא נעלם מידיעתו יתעלה. אולם מה שעורר חלק מבעלי-העיון, כפי שציינתי לך2, להעז-פנים ולומר שאת זאת הוא יודע ואת זאת אין הוא יודע, הוא שדימו שמצבי בני-האדם כפרטים אינם מסודרים. רוב אותם מצבים אינם טבעיים בלבד, אלא גם נובעים מכך שיש לאדם יכולת3 ושיקול-דעת4.
הנביאים ציינו שהראיות שהבורים מביאים לאי-ידיעתו של האלוה את מעשינו הן שהם רואים את אנשי הרוע חיים חיי נועם ורווחה, ושזה מביא את המעולה לחשוב כי אין תועלת בפנייתו לעשׂות את הטוב ובסבל שהוא סובל בשל התנגדותם של האחרים5. הנביא6 ציין שהוא העמיק לחשוב בדבר עד שהתברר לו שיש לעיין בסופם של דברים, לא בתחילותיהם7. כך הוא מתאר ושוזר את העניינים האלה כולם ואומר: ואמרו איכה ידע אל, ויש דעה בעליון. הנה אלה רשעים, ושַלְוֵי עולם הִשְׂגוּ חָיִל. אך רִיק זִכִּיתִי לבבי, וארחץ בניקיון כפָּי. [ואהי נגוע כל היום, ותוכחתי לבקרים]. וסוף הדברים: וַאֲחַשְּבָה לדעת זאת, עמל הוא בעינָי. עד אבוא אל מקדשי אל, אבינה לאחריתם. אך בַּחֲלָקוֹת [תשית למו, הִפַּלְתָּם למשּׁוּאות]. איך היו לְשַמָּה כְרָגַע [סָפוּ, תמו מן-בלהות] (תהלים ע"ג, 12-14, 16-19). אותם עניינים עצמם ציין מלאכי. הוא אמר: חזקו עלַי דבריכם אמר ה' [ואמרתם מה נִדברנו עליך?] אמרתם שוְא עבֹד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קְדֹרַנִּית מפני ה' צבאות? ועתה אנחנו מאשרים זדים [גם נבנו עֹשֹי רִשעה, גם בחנו אלהים וימלטו]. אז נִדברו יראי ה' [איש אל רעהו. ויקשב ה' וישמע וַיִּכָּתֵב ספר זִכָּרוֹן לפניו ליראי ה' ולחֹשבי שמו. והיו לי, אמר ה' צבאות, ליום אשר אני עֹשֹה סגֻלה. וחמלתי עליהם כאשר יחמֹל איש על בנו העֹבד אֹתו]. ושבתם וראיתם [בין צדיק לרשע, בין עֹבד אלהים לאשר לא עבדו] (מלאכי ג', 13-18).
גם דָּוִד הבהיר כמה נפוצה היתה דעה זאת בימיו, ועד כמה היא מחייבת שבני-אדם יתקפו ויעשקו זה את זה. הוא התחיל לטעון לביטול דעה זאת, ולהודיע שהוא יתעלה יודע את כל זאת. הוא אמר: אלמנה וגר יהרֹגו ויתומים יְרַצֵּחוּ. ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב. בינו בֹערים בעם וכסילים מתי תשֹכילו? הנֹטע אֹזן הלֹא ישמע? אם יֹצר עין הלֹא יביט? (תהלים צ"ד, 6-9).
והנה אני אבאר לך את משמעות הטיעון הזה לאחר שאציין לך כיצד עזי-הפנים הרעו להבין את דבריהם אלה של הנביאים. לפני שנים אמרו לי אנשים רופאים מאצילי אומתנו, מתוך שהתפלאו על דברי דוד, דברים אלה: "על-פי ההיגיון של דבריו היה מתחייב שבורא הפה יאכל ובורא הריאה יצעק וכיוצא בזה שאר האיברים"8. התבונן אפוא, אתה המעיין בספרי זה, כמה רחוקים היו מלהבין נכונה את הטיעון הזה, ושמע את משמעותו. ברור באשר לכל מי שעושׂה איזשהו כלי, שלולא היה לו המושׂג9 של המעשׂה הנעשׂה באותו כלי, לא יכול היה ליצור לו כלי10. דוגמה לכך שלולא תפשׂ11 הנַפָּח את עניין החייטות, לא היה יוצר את המחט בתבנית זאת אשר רק בה תִשלם החייטות. וכן שאר הכלים. ומכיוון שיש מן הפילוסופים מי שטוען שאין האל משׂיג פרטים אלה, מכיוון שהם מושׂגים בחושים, והוא יתעלה אינו משׂיג בחוש, אלא השׂגה שׂכלית, טען נגדם (דוד המלך, מחבר המזמור) על סמך מציאות החושים ואמר: האם אתה חושב שאילו היתה השׂגת העין נסתרת ממנו, והוא לא ידע אותה, כיצד הביא לידי מציאות את הכלי המוכן להשׂגת הראִייה?12 האם לדעתך היה קורה במקרה13 שתיווצר איזושהי לחות צלולה, ומבעד לה לחות אחרת גם כן, ומבעד לה שכבה שבמקרה ניקב בה נקב, ומול אותו נקב באה שכבה צלולה מוצקה? ובכלל, לחוּיוֹת העין, שכבותיה ועצביה, אשר כולם משוכללים באותו שכלול ידוע וכולם מכוונים לתכלית של אותו מעשׂה (כלומר, הראִייה) - האם בר-דעת יעלה על דעתו14 שזה קרה כפי שהזדמן במקרה? לא! אלא הוא בהכרח בכוונת הטבע, כפי שהבהיר כל רופא וכל פילוסוף15.
אבל הטבע אינו בעל שׂכל והנהגה. לזה מסכימים כל הפילוסופים. אלא הנהגה זאת, המשולה למלאכת האוּמָן16, נובעת - לדעת הפילוסופים - ממקור שׂכלי17. לדעתנו היא מעשׂה של בעל שׂכל, והוא אשר הטביע כוחות אלה בכל מה שיש בו כוח טבעי. ואם אין אותו שׂכל משׂיג עניין זה ולא יודע אותו, כיצד אפוא הביא לידי מציאות, או נבע ממנו - לפי אותה דעה - טבע המכוון לאותה מטרה בלתי-ידועה לו? ובאמת קרא להם בֹערים וכסילים (שם, שם, 8)18. אחרי-כן התחיל מבהיר שזה ליקוי בהשׂגתנו ושהאל יתגדל ויתרומם הוא שנתן לנו את השׂכל הזה אשר בו אנו משׂיגים. ומפאת אי-יכולתנו להשׂיג את אמיתתו יתעלה נוצרו לנו הטעויות19 הגדולות האלה. הוא יתעלה יודע את ליקוינו זה ושאין לשעות אל עזות-הפנים שאותה חשיבתנו20 הלקויה מחייבת. הוא אמר: המלמד אדם דעת. ה' יֹדע מחשבות אדם כי המה הבל (שם, שם, 10-11).
כל מטרתי בפרק זה להבהיר שזה עיון קדום מאוד. כוונתי למה שעלה בדעת הבורים שאין האלוה משׂיג, מפני שמצביהם - האפשריים בטבעם - של בני-האדם כפרטים אינם מסודרים. הוא אמר: וַיְחַפְּאוּ בני ישֹראל דברים אשר לא כן על ה' (מלכים ב', י"ז, 9). ויש במדרש: מה אמרו? אמרו העמוד הזה אינו רואה ואינו שומע ואינו מדבר21. בזאת הם מתכוונים לדמיונם שהאל אינו משׂיג את המצבים האלה, ואין מגיע ממנו צו ולא איסור אל הנביאים. והטעם22 והראיה לכל זה, בעיניהם, שמצביהם של בני-האדם כפרטים אינם מתנהלים בהתאם למה שסובר כל פרט מאתנו שכך ראוי שיהיה. כאשר ראו שאין הדברים כפי שהם רוצים, אמרו: אין ה' רֹאה אֹתנו (יחזקאל ח', 12). צפניה אמר על הללו: האֹמרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע (צפניה א', 12).
מה שראוי להיאמר על ידיעתו יתעלה את הדברים כולם - עתיד אני להודיעך את דעתי על זאת לאחר שאביא לידיעתך את הדברים המוסכמים שבעל שׂכל אינו יכול לחלוק על דבר מהם.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב