החלק השלישי
 
החלק השלישי - פרק כ"ה
המעשׂים מתחלקים לארבע קבוצות בהתאם להתבוננות בתכליותיהם: מעשׂה שווא1 או מעשׂה משׂחק2 או מעשׂה לבטלה3 או מעשׂה טוב ויפה4.
המעשׂה הקרוי "לבטלה" הוא מעשׂה אשר עושׂהו מתכוון בו לתכלית מסוימת, ותכלית זאת אינה מושׂגת, אלא עיכובים מעכבים בעדה. שומע אתה את האנשים לעתים קרובות אומרים: "טרחתי לבטלה" כאשר מישהו טרח לחפשׂ אדם ולא מצא אותו, או טרח בנסיעה ולא הרוויח במסחרו. אומרים: "השתדלותנו למען החולה הזה היתה לבטלה", כאשר לא מושׂגת החלמה. וכן כל המעשׂים שמבקשים בהם תכליות ואותן תכליות אינן מושׂגות.
מעשׂה שווא הוא מעשׂה שאין מתכוונים בו לתכלית כל עיקר, כמו שכמה אנשים מתעסקים5 בידם בשעה שהם חושבים, וכמעשׂיהם של מי שדעתם מוסחת ושל הנבוכים.
מעשׂה משׂחק הוא מעשׂה שמתכוונים בו לתכלית שפלה, כלומר, שמתכוונים בו לדבר לא הכרחי ולא מביא תועלת רבה, כמי שרוקד לא לשם התעמלות, או עושׂה מעשׂים כדי להצחיק. למעשׂה זה קוראים בלי ספק "משׂחק". זה שונה בהתאם למטרותיהם של העושׂים ושלמותם. כי יש דברים רבים שהם הכרחיים, או מועילים מאוד בעיני אנשים, ואינם נחוצים כלל בעיני אחרים, כגון ההתעמלות למיניה השונים, שהיא הכרחית להתמדת הבריאות כראוי בעיני מי שיודע את מלאכת הרפואה, וכגון הכתיבה שהיא רבת תועלת בעיני אנשי החוכמה. לכן מי שעושׂה מעשׂי התעמלות שבהם הוא מבקש בריאות, כגון משׂחק בכדור, היאבקות, איגרוף ועצירת הנשימה, או מעשׂים שבהם הוא מבקש את הכתיבה כגון חידוד הקולמוסים והכנת הנייר, (מעשׂהו) יהיה בעיני אנשים בורים מעשׂה משׂחק, ובעיני החכמים אינו משׂחק6.
מעשׂה טוב ויפה הוא מעשׂה שעושׂהו עושׂה אותו מתוך כוונה לתכלית נעלה, כלומר, הכרחית או מועילה, ואותה תכלית מושׂגת7.
זאת היא חלוקה8 שנראה לי שאיש לא יכול לחלוק עליה בשום דבר: כי כל העושׂה מעשׂה כלשהו יש שהוא מכוון לתכלית כלשהי ויש שאינו מתכוון לתכלית. וכל תכלית שהתכוונו אליה יש שהיא נעלה ויש שהיא שפלה. ויש שהיא מושׂגת ויש שאינה מושׂגת. זה מה שהחלוקה מצריכה בהכרח.
לאחר הבהרת דבר זה אומר אני שאי-אפשר לבעל שׂכל לומר שדבר ממעשׂי האל לבטלה או שווא או משׂחק. לדעתנו אנו, כל ההולכים בעקבות תורת משה רבנו, מעשׂיו כולם טובים ויפים. הוא אמר: וַיַרְא אלהים את כל אשר עשֹה והנה טוב מאֹד (בראשית א', 31)9. לכן כל מעשׂה שהאל עוֹשׂה לשם דבר, הכרחי למציאות הדבר ההוא המכוּון או מועיל מאוד. למשל, תזונת בעלי-החיים הכרחית לשם הישׂרדותם, ומציאות עיניים להם מועילה מאוד להישׂרדותם. אין הכוונה בתזונה אלא הישׂרדות בעלי-החיים במשך תקופת-מה. ואין הכוונה בחושים אלא התועלות המושׂגות לבעלי-החיים בהשׂגותיהם.
כן גם הדעה הפילוסופית שאין בדברים הטבעיים כולם דבר שהוא בבחינת שווא. אני מתכוון לכל מה שאינו מלאכותי. כי כולם מעשׂים שמבוקשת בהם תכלית כלשהי, בין אם אנו יודעים את תכליתם ובין אם איננו יודעים אותה. כת זאת של בעלי-עיון הטוענים שהאל אינו עושׂה דבר אחד לשם דבר אחר, ואין סיבות ולא מסובבים, אלא כל מעשׂיו בהתאם לחֵפץ, ואין לבקש להם תכלית, ואין לשאול לשם מה עשׂה, אלא הוא עושׂה מה שהוא רוצה ואין זה תואם לחוכמה10, הרי לשיטתם של הללו11 מעשׂי האל נכנסים בגדר שווא, ואף נחות ממעשׂה שווא, כי עושׂה שווא אינו מתכוון לתכלית ודעתו מוסחת ממה שהוא עושׂה, ואילו האל, לשיטתם של הללו, יודע את מה שהוא עושׂה ומתכוון לו ללא תכלית כלל וללא תועלת.
בהרהור ראשון ניכר שאי-אפשר שיהיו מעשׂיו יתעלה בבחינת משׂחק. אין לשעות אל הזייתו12 של מי שטוען שהקוף נברא להצחיק את האדם. מה שמביא לכל זה הוא אי-ידיעת טבע ההתהוות והכליון והתעלמות מן העיקר, והוא שכּל הכוונה להביא לידי מציאות את כל מה שאפשר שיימצא, כמו שאתה רואה. את מה ששונה מזה אין חוכמתו מצריכה בשום אופן. לכן זה נמנע בהתחשב בכך שהדברים נוהגים על-פי מה שמצריכה חוכמתו13.
את אלה שאמרו שבכל מעשׂי האל לא היתה כוונה לתכלית כלשהי, הביא לידי זאת הכרח, והוא ההתבוננות בעולם כולו בהתאם לדעתם. כי הם אומרים: "מה תכלית מציאות העולם כולו?" ובהכרח אומרים הם כדברי כל הדוגלים בחידוש העולם שהוא חָפֵץ בכך בלי טעם אחר. אלא שהם מחילים זאת על כל פרטי העולם, עד שאין הם מודים שנקב העִנְבִּית14 ושקיפות הקרנית הם בשביל שתחדור הרוח הרואה15 כדי שיושׂג מה שיושׂג. הם בכלל אינם רואים בכך סיבה לראִייה. (לשיטתם) לא נוּקבה קרוּמית16 זאת, ולא נעשׂתה זאת שמעליה שקופה בשביל הראִייה, אלא כך חָפֵץ, אף-על-פי שהראִייה היתה אפשרית בלאו הכי17.
יש אמנם אצלנו כמה כתובים שהפשט שלהם גורם בהרהור ראשון לדמות עניין זה, כגון דברו: כל אשר חָפֵץ ה' עשֹה [בשמים ובארץ, בימים וכל תהֹמות] (תהלים קל"ה, 6), וכגון דברו: ונפשו אִוְּתָה ויעשֹ (איוב כ"ג, 13) וכגון דברו: ומי יאמר לו מה תעשֹה (קהלת ח', 4). משמעות הכתובים האלה וכיוצא בהם שהדברים אשר אותם רוצה האל נעשׂים בהכרח ואין מניעה שתמנע את ביצוע רצונו. אבל הוא יתעלה אינו רוצה אלא את האפשרי. ואין שום אפשרי אלא מה שחוכמתו מצריכה שכך יהיה. כן אין חוצצים מניעה ולא מעצור בינו לבין המעשׂה הטוב בתכלית שאותו האל רוצה לעשׂות18. זאת היא דעת כל בן-תורה19 וכן דעת הפילוסופים. וכן דעתנו אנו, כי אף שאנו מאמינים שהעולם מחודש, כל רבנינו וחכמינו אינם מאמינים שזה בחֵפץ בלבד, אלא הם מאמינים שחוכמתו יתעלה, אשר אין אנו משׂיגים אותה, חייבה את מציאות העולם הזה בשלמותו בהכרח בשעה שבא לידי מציאות20. ואותה חוכמה עצמה שאינה משתנה חייבה את ההֶעְדֵּר לפני שהעולם הובא לידי מציאות. אתה מוצא את העניין הזה חוזר הרבה בדברי החכמים בפירוש (הפסוק) את הכל עשֹה יפה בעתו (קהלת ג', 11)21. כל זה כדי להימנע ממה שראוי להימנע ממנו, והוא שיעשׂה העושׂה מעשׂה שאינו מתכוון בו לתכלית כלל. וכן אמונת המון חכמי תורתנו. ואמרו זאת במפורש נביאינו, שפרטי המעשׂים הטבעיים כולם משוכללים22, מסודרים וקשורים אלה באלה. וכולם סיבות ומסובבים. ואין בהם דבר שווא, לא משׂחק ולא לבטלה. אלא הם מעשׂי חוכמה מופלגת, כמו שנאמר: מה רבו מעשֹיך ה', כֻּלם בחָכמה עשֹית (תהלים ק"ד, 24). ונאמר: וכל מעשֹהו באמונה (שם, ל"ג, 4). ונאמר: ה' בחָכמה יסד ארץ [כונן שמים בתבונה. בדעתו תהומות נבקעו, ושחקים ירעפו טל] (משלי ג', 19-20)23. זה חוזר ומיושׂם רבות. אין להאמין אחרת. גם העיון הפילוסופי מסקנתו שאין דבר שווא, לא משׂחק ולא לבטלה בכל מעשׂי הטבע, כל שכן בטבע הגלגלים, כי הם משוכללים יותר24 ומסודרים יותר בהתאם למעלת החומר שלהם.
דע שרוב דמיונות-השווא המביאים לידי מבוכה בבקשת תכלית מציאות העולם בכללותו, או תכלית כל חלק וחלק מחלקיו, אין מקורם אלא טעות האדם בעצמו ודימויו שהמציאות כולה למענו בלבד, ואי-ידיעת טבעו של החומר של העולם השפל, ואי-ידיעת המכוּון הראשון, שהוא הבאה לידי מציאות של כל מה שאפשר שיימצא, שכּן המציאות טובה בלי ספק. בשל טעות זאת ואי-ידיעת שני עניינים אלה נוצרים ספקות ומבוכה כך שמדמים שחלק ממעשׂי האל הם משׂחק וחלק שווא וחלק לבטלה25. דע שאלה אשר קיבלו על עצמם את האבסורד26 הזה עד שמעשׂיו יתעלה נעשׂו בעיניהם מעֵין מעשׂי שווא אשר אין מכוּונת בהם תכלית כלל, אין זה אלא שנמנעו מלקבוע שהם תואמים את החוכמה כדי שזה לא יביא לדגילה בקדמות העולם. לכן סתמו את השער בפני זאת27.
כבר הודעתי לך את דעת תורתנו בעניין זה ושהיא אשר בה חייבים להאמין, שכּן אין אבסורד26 באומרנו שמציאותם והֶעְדֵּרם של כל המעשׂים תואמים את חוכמתו יתעלה, בעוד שאנו איננו יודעים רבות מבחינות החוכמה28 במעשׂיו. על דעה זאת נבנתה תורת משה רבנו כולה. בה נפתחה: וַיַרְא אלהים את כל אשר עשֹה והנה טוב מאֹד (בראשית א', 31)29, ובה נחתמה: הצור תמים פָּעֳלוֹ [כי כל דרכיו משפט. אֵל אמונה ואין עָוֶל, צדיק וישר הוא] (דברים ל"ב, 4)30. דע זאת אפוא!
כאשר תעקוב אחר דעה זאת ואחר הדעה הפילוסופית, תוך התבוננות בפרקים הקודמים בספר זה הקשורים בעניין זה, לא תמצא ביניהן שוני כלל בשום פרט מפרטי המציאות, אלא במה שהבהרנו שלדעתם העולם קדום ולדעתנו הוא מחודש31. הבן זאת אפוא!

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב