החלק השלישי
 
החלק השלישי - פרק כ"ו
כשם שנחלקו בעלי-העיון מבני-התורה1 אם מעשׂיו יתעלה באים בעקבות חוכמה, או בעקבות חֵפץ בלבד ולא מתוך בקשת תכלית כלל2, כן נחלקו אותה מחלוקת עצמה בצִוּוּיִים שֶצֻּוֵּינוּ. כי יש מי שאינו מבקש לזאת טעם כלל ואומר שהמצוות כולן באות בעקבות חֵפץ בלבד. ויש מי שאומר שכּל צו ואיסור מהן באים בעקבות חוכמה ומְכֻוֶּנֶת בהם תכלית כלשהי, ושלכל המצוות יש טעמים, ובשל תועלת כלשהי נצטווינו בהן3. לכולם יש טעם ואין אנו יודעים את בחינת החוכמה4 בזאת. זאת היא שיטת כולנו, ההמון ויחידי הסגולה. לשונות הכתוב ברורים באשר לזאת: חֻקִּים ומשפטים צדיקים (דברים ד', 8)5; משפטי ה' אמת צדקו יחדו (תהלים י"ט, 10).
אלה הקרויים חֻקִּים כגון שעטנז6 ובשֹר בחלב7 ושֹעיר המשתלח8, אשר (החכמים) ז"ל אמרו עליהם במפורש: דברים שחקקתי לך ואין לך רשות להרהר בהם, והשֹטן מקטרג עליהן ואומות העולם משיבין עליהן9, אין המון החכמים מאמינים שהם דברים שאין להם טעם כלל, ולא בֻּקְשָה להם תכלית, כי זה היה מביא לידי מעשׂי שווא10, כמו שציינו11. אלא המון החכמים מאמינים שיש להם בהכרח טעם12, כלומר, תכלית מועילה, אלא שהיא נסתרת מאתנו, אם מפני ששׂכָלינו אינם מספיקים ואם בשל חסרון ידיעתנו. לשיטתם יש לכל המצוות טעם, כלומר שלכל ציווי ולכל איסור יש תכלית מועילה. יש מהם שבחינת התועלת13 שבהם ברורה לנו, כגון האיסור להרוג ולגנוב, ויש מהם שתועלתם לא התבררה לנו כמו לגבי אלה, כגון איסור העורלה14 וכלאי הכרם15.
הללו שתועלתם ברורה להמון קרויים משפטים, ואלה שאין תועלתם ברורה להמון קרויים חֻקִּים16. (החכמים) אומרים תמיד: כי לא דבר רֵק הוא (דברים ל"ב, 47) ואם ריק הוא - מכם17, כלומר, אין מתן-מצוות זה דבר ריק, חסר תכלית מועילה, ואם נראה לכם בדבר מן המצוות שהוא כזה, אזי החיסרון הוא בהשׂגתכם. ויודע אתה את הדבר המפורסם אצלנו ששלמה ידע טעמים לכל המצוות זולת פרה אדומה18. וכן דברם (של החכמים) שהאל הסתיר את טעמי המצוות כדי שלא יזלזלו בהן, כמו שאירע לשלמה באשר לשלוש המצוות שטעמן הובהר19. עיקרון זה מיושׂם בכל דבריהם, ולשונות כתבי הקודש מצביעים עליו.
אבל אני מצאתי ניסוח של החכמים ז"ל בבראשית רבה, שממנו נדמה בהרהור ראשון שלחלק מן המצוות אין טעם אלא הציווי גרידא, ולא נתכוונו לתכלית אחרת ולא לתועלת מציאותית. זהו שהם אומרים שם: וכי מה אכפת לו להקב"ה בין מי שהוא שוחט מן הצוַאר למי שהוא שוחט מן העורף? הווי אומר לא ניתנו המצוות אלא לצרוף בהן את הבריות, שנאמר: אִמרת ה' צרופה (תהלים י"ח, 31)20. אף שדברים אלה מוזרים21 מאוד, ואין דומה להם בדבריהם, הריני מפרש אותם22, כמו שתשמע, כך שלא נחרוג ממסלול דבריהם כולם ולא נסור מן העיקרון המוסכם, והוא שבכל המצוות בֻּקְּשָה תכלית מועילה במציאות כי לא דבר רֵק הוא (דברים ל"ב, 47)23. ונאמר: לא אמרתי לזרע יעקב תֹּהוּ בַקְּשוּנִי, אני ה' דֹבר צדק מגיד מישרים (ישעיה מ"ה, 19).
מה שראוי שכּל שלם בשׂכלו יאמין בו בעניין זה הוא מה שאתאר לך, והוא שלכל המצוות יש בהכרח טעם, והציווי עליהן ניתן לתועלת כלשהי. ואילו הפרטים שלהן הם אשר עליהם נאמר שהם בגלל הציווי בלבד. דוגמה לזאת שהריגת בעלי-חיים מתוך הכרח התזונה הטובה תועלתה ברורה, כמו שעוד נבהיר24. אבל שזה יהיה בשחיטה, ולא בנחירה25, ובחיתוך הוושט ובית הבליעה במקום מסוים - אלה וכיוצא בהם לצרוף בהן את הבריות. כך יתברר לך מן הדוגמה שלהם שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף. הזכרתי לך דוגמה זאת רק בגלל הניסוח של (החכמים) ז"ל: שוחט מן הצוואר לשוחט מן העורף. אבל כאשר בודקים את הדבר לאמיתו, הרי מכיוון שההכרח מביא לאכילת בעלי- חיים, כוּון למוות הקל ביותר יחד עם קלות הביצוע. שכּן אי-אפשר לערוף אלא בחרב או כיוצא בה, ואִילו לשחוט אפשר בכל דבר26, ולהקלת המוות התנו שהסכין תהיה חדה.
דוגמה למהות האמיתית של עניין הפרטים הוא הקורבן. כי לציווי להקריב קורבנות יש תועלת רבה ברורה, כמו שאני עתיד להבהיר27. אך שקורבן זה כבשֹ וזה איל ושמספרם מספר מסוים, לזאת לעולם לא יינתנו טעמים. לדעתי, כל מי שיתעסק במתן טעמים למשהו מפרטים אלה הוזה הזיה ממושכת28 שלא יסיר בה אבסורד29, אלא יוסיף אבסורדים. מי שמדמה של(פרטים) אלה אפשר לתת טעמים רחוק מן האמת כמי שמדמה שלמצוָה בכללותה אין תועלת מציאותית30. דע שהחוכמה חייבה - ואם תרצה תאמר שההכרח גורם - שיהיו פרטים שאי-אפשר לתת להם טעמים. כביכול, דבר נמנע הוא לגבי התורה שלא יהיה בה משהו מן האופן הזה. זה נמנע מפני שאם תאמר: "מדוע כבשֹ ולא איל?" אותה שאלה עצמה היתה מתחייבת לוּ נאמר איל במקום כבשֹ. והרי אין מנוס ממין כלשהו31. וכן אם תאמר: "מדוע שבעה כבשֹים (במדבר כ"ח, 2732) ולא שמונה?", היו שואלים כן לוּ אמר "שמונה" או "עשֹרה" או "עשֹרים". והרי בהכרח אין מנוס ממספר. זה דומה כביכול לטבע האפשר. שבהכרח אין מנוס מקיום אחד האפשריים, ואין שואלים מדוע אפשרי זה הווה ולא אפשרי אחר. כי אותה שאלה היתה מתחייבת לוּ הגיע לידי מציאות האפשרי האחר במקום זה33. דע עניין זה והבן אותו!
ומה שקבעו בעניין זה תמיד שלכּל יש טעמים, ומה שטעמו התברר לשלמה, היא התועלת של אותה מצוָה בכללותה ולא המעקב אחר פרטיה.
מכיוון שכך הם הדברים, חשבתי לנכון לחלק את שש מאות ושלוש-עשֹרה המצוות לכמה קבוצות. כל קבוצה תכלול כמה מצוות ממין אחד או קרובות מבחינת העניין. אודיע לך את טעמה של כל קבוצה ואַרְאֶה את תועלתה שאין בה ספק ולא מקום לדחייה. אחרי-כן אחזור אל כל מצוָה, אחת לאחת, מאותן המצוות הכלולות באותה קבוצה ואבהיר לך את טעמה עד שלא תישארנה מהן אלא כמה מצוות מועטות מאוד שסיבתן לא התבררה לי עד עתה. כן התבררו לי כמה פרטי מצוות ותנאים אשר את טעמיהם של חלקם ניתן למסור. אתה עתיד לשמוע את כל זאת. את כל ההנמקה הזאת אין באפשרותי להבהיר לך אלא לאחר שאקדים לך כמה פרקים שאכלול בהם הנחות מועילות כהכנה לנושׂא זה שהתכוונתי אליו. והם הפרקים שאתחיל בהם עכשיו.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב