החלק השלישי
 
החלק השלישי - פרק כ"ט
ידוע שאברהם אבינו גדל בעדת הצאביה1. שיטתם שאין אלוה זולת הכוכבים. כאשר אביא לידיעתך בפרק זה את ספריהם המצויים עתה בידינו ושתורגמו ללשון הערבית ואת ספרי ההיסטוריה הקדומים שלהם ואגלה לך על-פיהם את שיטתם ומסורותיהם2, יתברר לך מתוכם שהם אומרים במפורש שהכוכבים הם האלוה ושהשמש הוא האלוה הגדול ביותר. כמו כן הם גם אומרים: כל שבעת הכוכבים3 הם אֵלים, אבל שני המאורות גדולים יותר. מוצא אתה אותם אומרים במפורש שהשמש הוא המנהיג את העולם העליון והתחתון4. בזה הלשון אמרו. מוצא אתה שהזכירו בספריהם אלה ובספרי ההיסטוריה שלהם את המעשה באברהם אבינו. הם אמרו בזה הלשון: כאשר אברהם, שהתחנך בכות'א5, חלק על הציבור וטען שיש פועֵל זולת השמש, טענו נגדו (טענות) על סמך כך וכך. הם ציינו בטענותיהם את הפעולות הגלויות-לעין של השמש במציאות. אזי הוא, כלומר, אברהם, אמר להם: צדקתם. הוא כגרזן ביד הנגר. אחרי-כן הזכירו משהו מטענותיו עליו השלום נגדם. בסופה של אותה פרשה הם הזכירו שהמלך כלא את אברהם אבינו, עליו השלום, ושבבית הסוהר המשיך להביא ראיות נגדם במשך ימים. אז פחד המלך שהוא ישבש את שלטונו וירחיק את האנשים מדתותיהם. לכן הגלה אותו לארץ ישׂראל, אחרי שהחרים את כל רכושו. כך סיפרו. אתה תמצא פרשה זאת מוסברת כך ב"החקלאות הנבטית"6.
הם לא הזכירו את מה שמביאות מסורותינו האמיתיות7, ולא את ההתגלות שקיבל, מפני שהם רואים בו שקרן מכיוון שחלק על דעתם הפסולה. אין לי ספק שכאשר הוא, עליו השלום, חלק על שיטתם של האנשים כולם, גידפו אותו התועים הללו, גינו אותו וזלזלו בו. ומכיוון שסבל זאת למען האל יתעלה, והעדיף את האמת על כבודו, נאמר לו: ואברכה מברכיך ומקללך אָאֹר, ונִברכו בך כל משפחֹת האדמה (בראשית י"ב, 3). סופו היה מה שאנו רואים היום, שרוב תושבי (כדור) הארץ מסכימים להעריצו ולהתברך בזכרו, עד כדי שמתייחשׂים אליו מי שאינם מצאצאיו. אין חולק עליו ואין מי שאינו מכיר בגדולתו, למעט שׂרידי אותה עדה נכחדת שנותרו בקצווי הארץ, כמו כופרי התורכים בקצה צפון וההודים בקצה דרום. שהרי הללו הם שׂרידי עדת הצאביה, מפני שהיתה זאת עדה חובקת עולם8. השׂיא שהגיעו אליו מי שהתפלספו באותם זמנים הוא שדימו שהאל הוא רוח הגלגל, שהגלגל והכוכבים הם הגוף והאל יתעלה הוא רוחו. אבו בכר אבן אלצאיג [אבן באג'ה]9 הזכיר זאת בפירושו ל"פיסיקה"10.
לכן האמינו הצאביה כולם בקדמות העולם, שכּן בעיניהם השמים הם האלוה11. הם טוענים שאדם הוא איש שנולד מזכר ונקבה כשאר האנשים, אבל מרוממים אותו ואומרים שהוא נביא שלוח של הירח, ושהוא קרא לעבוד את הירח, ושחיבר חיבורים על עבודת האדמה. כן אמרו הצאביה שנוח היה חקלאי ושהוא לא סבר (שראוי) לעבוד פסילים. לכן מוצא אתה שהצאביה כולם מגנים את נוח ואומרים שהוא מעולם לא עבד פסל. כן ציינו בספריהם שהוא הוכה ונכלא בגלל עבודתו את האל, וסיפרו על אודותיו סיפורים. הם טענו ששת חלק על דעתו של אביו אדם בדבר עבודת הירח12. הם משקרים שקרים מגוחכים מאוד המצביעים על חסרון שׂכל גדול ו(על כך) שהם היו האנשים הרחוקים ביותר מן הפילוסופיה, ושהיו בתכלית הבורות. הם אמרו שכאשר יצא אדם מאקלים השמש13 הסמוך להודו והעמיק לחדור לאקלים בבל, הביא עמו נפלאות. מהן עץ זהב צומח, בעל עלים וענפים ועץ אבן. כן הביא עלים של עץ ירוק שהאש לא שׂורפתם. כן סיפר על עץ המטיל את צלו על עשׂרת אלפים איש וגובהו כקומת אדם. כן הביא עמו שני עלים, שבכל עלה מתעטפים שני אנשים. בסיפורי-בדים אלה הם מספרים על [עוד] נפלאות. יש לתמוה על אנשים הסוברים שהעולם קדום, ומאמינים למרות זאת באלה הנמנעות בטבע לדעת היודעים את העיון הטבעי. בהזכירם את אדם וכל מה שהם מייחסים אליו כוונתם לחזק את שיטתם בדבר קדמות העולם כדי לאמור בעקבות זאת שהכוכבים והגלגל הם האלוה.
כאשר גדל עמודו של עולם14, והתברר לו שיש אלוה נבדל15, שאינו גוף ולא כוח בגוף, ושכּל הכוכבים והגלגלים האלה הם יצירותיו, והבין את האבסורד שבאותם סיפורי- בדים שחוּנך עליהם, החל סותר את שיטתם, חושׂף את השקר שבדעותיהם, והודיע ברבים שהוא חולק עליהם. הוא קרא בשם ה' אל עולם (בראשית כ"א, 33)16 קריאה המצרפת את מציאות האלוה ואת חידוש העולם על-ידי האלוה הזה.
בהתאם לאותן דעות של הצאביה הם העמידו פסילים לכוכבים, פסילי זהב לשמש ופסילי כסף לירח. הם חילקו את המתכות והאקלימים לכוכבים ואמרו: אלוהיו של אקלים פלוני הוא כוכב פלוני17. הם בנו מקדשים והציבו בהם פסילים וטענו שכוחות הכוכבים שופעים על אותם פסילים ולכן אותם פסילים מדברים, מבינים, משׂכילים, מנבאים לבני- אדם ומודיעים לבני-אדם מה שמועיל להם. כך אמרו גם על העצים שחילקו אותם לכוכבים אלה, שכאשר מייחדים עץ מסוים לכוכב מסוים, ונוטעים אותו בשבילו ועושׂים לו ובו כך וכך, שופעת רוחניותו של אותו כוכב18 על אותו עץ. ואז העץ מדבר אל בני-אדם בשינה בהשראה. כל זאת תמצא במפורש בספריהם אשר אצביע לך עליהם.
הללו היו נביאי הבעל ונביאי האשרה, הנזכרים אצלנו19, אשר השתרשו אצלם דעות אלה עד שעזבו את ה' (ישעיה א', 4) וקראו: הבעל עננו (מלכים א', י"ח, 26). כל זאת בשל פרסומן של דעות אלה, התפשטות הבורות וריבוי הזיות20 העולם באותם ימים על דמיונות ממין זה. אז נוצרו אצלם דעות וקמו מביניהם מעונן ומנחש ומכשף וחֹבר חבר ושֹאל אוב וידעֹני ודֹרש אל המתים (דברים י"ח, 10-11).
כבר ביארנו בחיבורנו הגדול משנה תורה21 שאברהם אבינו החל סותר את הדעות האלה בטענות ובקריאה רפה על-ידי ריצוי האנשים ומשיכתם לציות באמצעות מעשׂי חסד כלפיהם. וכאשר ניתנה נבואה לאדון הנביאים22 הוא השלים את המטרה וציווה להרוג את הללו, למחות את עקבותיהם ולעקור אותם מן השורש: את מזבחֹתיהם תִּתֹּצוּן [ואת מצבֹתם תשברון ואת אשריו תכרֹתון] (שמות ל"ד, 13)23 ואסר ללכת בכל דרך מדרכיהם אלה. הוא אמר: ולא תלכו בְּחֻקֹּת הגוי [אשר אני משלח מפניכם, כי את כל אלה עשֹו ואקֻץ בם] (ויקרא כ', 23)24. יודע אתה מלשון התורה שהכוונה הראשונה של התורה כולה להסיר עבודה זרה, למחות את עקבותיה וכל הקשור בה25, לרבות זכרה, וכל המביא למשהו ממעשׂיה, כמו אוב וידעוני והעברה באש וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים26, ולהזהיר מפני ההידמות אל משהו ממעשׂיהם, על אחת כמה וכמה מפני ההליכה בעקבותם. כתוב בתורה מפורשות שכּל מה שחשבוה לעבודה לאלוהיהם ולהתקרבות אליהם הוא הדבר השׂנוא והנתעב בעיני האל. זהו שאמר: כי כל תועבת ה' אשר שֹנא עשֹו לאלהיהם (דברים י"ב, 31). אתה תמצא אותם מזכירים בספריהם, שאני עתיד להודיעך עליהם27, שהם מקריבים לשמש, האלוה הגדול ביותר שלהם, שבע חיפושיות, שבעה עכברים ושבעה עטלפים בכמה הזדמנויות. די בזאת כתועבה בעיני הטבע האנושי!
מכאן שכּל המצוות שבאו לאסור עבודה זרה וכל הקשור בה, או גורם לה, או מיוחס אליה, תועלתן ברורה. כי כולן באות לחלץ מאותן דעות חולניות המסיחות את הדעת מכל המועיל לשתי השלמויות28 בדברי הזיות שהם אשר חונכו עליהם אבותינו ואבות אבותינו. בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים (יהושע כ"ד, 2). זה מה שאמרו עליו נביאי האמת: ואחרי התֹּהוּ אשר לא יועילו הלכו29. מה גדולה, אם כן, התועלת שבכל מצוָה שתחלץ אותנו מטעות גדולה זאת ותשיב אותנו אל האמונה הנכונה, והיא שיש אלוה שברא את כל אלה ושראוי לעבוד אותו, לאהוב אותו ולירא ממנו - ולא אלה שחשבו אותם לאלים - ושכדי לקרב אל אלוהי האמת הזה ולרצותו אין צריך כלל לדברים שיש בהם יגיעה, אלא אהבתו ויראתו ולא יותר. ושניהם תכלית עבודת ה', כפי שנסביר: ועתה, ישֹראל, מה ה' אלהיך שֹאל מעמך [כי אם ליראה את ה' אלהיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אֹתו, ולעבֹד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך] (דברים י', 12)30. אנו עתידים למצות עניין זה בהמשך.
אשוב עתה אל מטרתי ואומַר שמשמעותן של מצוות רבות התבררה לי וטעמיהן נודעו לי רק משעמדתי על שיטות הצאביה, דעותיהם, מעשׂיהם ופולחניהם, כמו שתשמע כאשר אבהיר את טעמיהן של אותן המצוות שחושבים שאין להן טעם. אציין לך את הספרים אשר מהם יתברר לך כל מה שאני יודע משיטות הצאביה ודעותיהם, כדי שתדע בוודאות שמה שאומַר על טעמיהן של מצוות אלה נכון הוא. הספר הגדול ביותר בנושׂא זה הוא "החקלאות הנבטית" בתרגומו של אבן וחשיה31. עתיד אני להודיעך בפרק שיבוא32 מדוע רשמו הצאביה את שיטותיהם יחד עם עבודת האדמה. ספר זה מלא הזיותיהם33 של עובדי עבודה זרה ומה שנפשותיהם של פשוטי עם נוטות אליו וקשורות בו34, כלומר, מעשׂי טליסמאות35, מעשׂים שנועדו להוריד רוחות רפאים36, כשפים, שדים37 ו"גוּלים"38 השוכנים במדבריות. כן נכללו בספר זה הזיות33 גדולות, שבעלי שׂכל צוחקים מהן, שטוענים שהם מקעקעים את הנסים הברורים שבזכותם יודעים כל תושבי הארץ שיש אלוה השליט על תושבי הארץ39, כמו שאמר: למען תדע כי לה' הארץ (שמות ט', 29)40 ואמר: כי אני ה' בקרב הארץ (שם, ח', 18). מסופר על אדם הראשון שהוא ציין בספרו שבהודו יש עץ, שכאשר נוטלים ממנו ענפים ומטילים מהם ענף על הארץ הוא ירוץ וינוע כמו שרצים הנחשים; ושיש שם עץ שלשורשו צורת אדם והוא משמיע המיה ונפלטת ממנו מלה אחר מלה; ושאם אדם לוקח עלה של עשׂב שתיאורו כזה וכזה ומכניס אותו בתוך בגדו41, הוא נסתר מעיני האנשים ואינו נראה בבואו ובצאתו; ואם מקטירים משהו מן העלים האלה תחת השמים, שומעים קול רעם וקולות מבעיתים כל עוד עשן זה מיתמר. סיפורי-בדים רבים מעין אלה הוא מביא, תוך כדי שהוא מספר על נפלאות הצמחים וסגולות החקלאות, כדי להטיל דופי בנסים ולהשלות שניתן לעשׂותם בתחבולה. מסיפורי- הבדים שבאותו ספר, שֶעַל עץ חָטְמִית42 מאותן אשרות שהיו עושׂים, כמו שמסרתי לך, נמסר שהוא עמד בנינוה שנים-עשׂר אלף שנה ושהוא רב עם היברוח43, מפני שרצה לתפוס את מקומו. מן האדם אשר לו היתה החטמית מנבאת פסקה הנבואה, שהיה מקבל ממנה, במשך תקופת-מה. וכאשר ניבאה לו לאחר אותה תקופה, הודיעה לו שהיתה עסוקה בריב עם היברוח, וציוותה עליו לכתוב אל הכלדים44 שישפטו בין שניהם ויאמרו מי משניהם מעולה יותר בכשפיו ומרבה יותר לעשׂות, החטמית או היברוח. מסיפור-הבדים הארוך הזה אתה לָמֵד - אם עמדת עליו - איך היו שׂכליהם של אנשי אותם זמנים וידיעותיהם! והללו היו חַכִּימֵי בָבֶל (דניאל ב', 12) רבי-המעלה45 באותם ימים חשוכים! כי אלה היו דתיהם אשר עליהם חונכו. אילולא המידה הזאת של אמונה במציאות האל, המפורסמת היום בין האומות, היתה אמונתנו בזמנים אלה חשוכה יותר מבאותם ימים, אך מבחינות אחרות46.
אחזור לענייננו. בספר ההוא מסופר על אחד מנביאי עבודה זרה ששמו היה תמוז47, אשר קרא למלך אחד לעבוד את שבעת כוכבי-הלכת ואת שנים-עשׂר המזלות. לכן הרג אותו המלך ההוא באופן מתועב. ומציינים שבליל מותו התכנסו כל הפסילים מקצות הארץ אל המקדש בבבל, אל פסל הזהב הגדול, פסל השמש. והיה אותו פסל תלוי בין השמים והארץ באמצע המקדש, והפסילים כולם סביבו. והחל מספיד את תמוז ומתאר מה היה בסופו, והפסילים כולם מייללים ובוכים במשך כל הלילה. עם בוקר עפו הפסילים ושבו אל מקדשיהם בקצות הארץ. דבר זה הפך למנהג קבוע, שביום הראשון לחודש תמוז מייללים ובוכים על תמוז, והנשים מתאבלות ומקוננות עליו. התבונן, הבן וראה כיצד היו דעותיהם של האנשים בזמנים ההם! סיפור זה על תמוז קדום מאוד בקרב הצאביה. מספר זה תעמוד על רוב הזיותיהם33, מעשׂיהם וחגיהם של הצאביה.
אשר לסיפור שסיפרו על פרשת אדם והנחש ועץ הדעת טוב ורע וההצבעה על לבישת מה שלא היה הַנֹּהַג ללבוש - היזהר מאוד מאוד פן ישתבש שׂכלך ויעלה על דעתך שזה מה שאמרו הוא דבר שאירע מעולם לאדם או לזולתו. אין זה סיפור מציאותי בשום אופן. בהתבוננות הקלה ביותר תתברר לך האבסורדיות של כל מה שהם ציינו באותו סיפור- בדים. יתברר לך שזהו סיפור שחיברו אותו לאחר התורה. לאחר שהתורה התפרסמה בין האומות, ושמעו את הפשט של מעשֹה בראשית והבינוהו כולו כפשוטו48, חיברו סיפור זה כדי שישמע אותו הפתי ויתפתה ויחשוב שהעולם קדום ושאותה פרשה המתוארת בתורה אירעה כך כמו שהם סיפרו אותה. ואף-על-פי ששכמותך אינו זקוק שיעירו לו על זאת, שהרי החוכמות שלמדת יש בהן כדי למנוע את דעתך49 מכך שייתלו בה סיפורי-הבדים של הצאביה והזיותיהם33 של הכשׂדים והכלדים44 העירומים מכל חוכמה שהיא חוכמה באמת50, בכל זאת הזהרתי מפני זאת כדי שזולתך יישמר, כי לעתים קרובות נוטה ההמון להאמין לסיפורי-בדים.
ומאותם ספרים ספר אסטמאכס המיוחס לאריסטו51, אך חס ושלום (שאריסטו חיברו). כמו כן ספרי טליסמאות, אשר מהם ספר טֻמטֻם52, וספר אלסרב53, ספר דרגות הגלגל והצורות העולות בכל דרגה ודרגה מהן54, ספר על טליסמאות המיוחס אף הוא לאריסטו, ספר המיוחס להרמס55, ספר יצחק הצאבי בדבר טיעונים לטובת דת הצאביה וספרו הגדול על חוקות הצאביה ופרטי דתם, חגיהם, קורבנותיהם, תפילותיהם ואחרים מענייני דתם. כל אלה אשר ציינתי לך הם ספרי עבודה זרה שתורגמו ללשון הערבית. אין ספק שהם חלק קטן מאוד ממה שלא תורגם, ואף לא נמצא אלא נשחת ואבד. אבל אלה המצויים בידינו היום כוללים את רוב דעותיהם של הצאביה ומעשׂיהם, אשר חלקם מפורסם היום בעולם, כלומר, לבנות מקדשים ולהציב צורות ממתכת יצוקה ומאבן בתוכם, ולבנות מזבחות ולהקריב עליהם או קורבנות או מיני אֹכֶל, לקבוע חגים, ולהתכנס לתפילות ולמיני פולחנות במקדשים אלה. הם קובעים בהם מקומות מקודשים מאוד שקוראים להם "מקדש הצורות השׂכליות"56, ומציבים צורות על ההרים הרמים (דברים י"ב, 2) ומקדשים אותן אֲשֵרוֹת, מציבים מצבות57, ודברים אחרים שאתה עתיד לדעת אותם מתוך הספרים שהסבתי את תשׂומת-לבך אליהם. הכרת אותן דעות ואותם מעשׂים היא שער גדול מאוד אל הבנת טעמי המצוות, כי שורש תורתנו כולה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא מחיית אותן דעות מן הלבבות58 ומחיית אותן עקבות מן המציאות כדי למחותן מן הלבבות58. על מחייתן מן הלבבות58 נאמר: פן יִפתֶה לבבכם [וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחוִיתם להם] (דברים י"א, 16); אשר לבבו פֹנה היום [מֵעִם ה' אלהינו ללכת לעבֹד את אלהי הגוים ההם. פן יש בכם שֹרש פֹרה ראש ולענה] (שם, כ"ט, 17). ועל מחייתם מן המציאות נאמר: מזבחֹתיהם תִּתֹּצוּן [ומצֵבותם תשברו] ואשריהם תגדעון [ופסיליהם תשֹרְפון באש] (דברים ז', 5)59; וְאִבַּדְתֶּם את שמם מן המקום ההוא (שם, י"ב, 3). שתי מטרות אלה חוזרות בכמה מקומות. זאת היא הכוונה הראשונה לכל מכלול התורה60, כמו שהודיעונו (חכמינו) ז"ל בפירושם הנמסר במסורת לדברו יתעלה: את כל אשר צִוָּה ה' אליכם ביד משה (במדבר ט"ו, 23). הם אמרו: הא למדת שכּל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה61. דע זאת אפוא!

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב