החלק השלישי
 
החלק השלישי - פרק ל"ג
מכלל מטרות התורה השלמה גם לנטוש את התאוות, לזלזל בהן ולמעטן ככל האפשר, ושלא יתכוון מהם אלא להכרחי. יודע אתה שרוב תאוותנוּת ההמון והתפקרותם הוא רעבתנות באכילה, בשתייה ובמשגל. זה מה שמבטל את שלמותו האחרונה1 של האדם2, מזיק לו גם בשלמותו הראשונה3 ומשחית את רוב מצביהם של אנשי המדינות והנהגת הבית4, כי בהיגררות אחר התאווה בלבד, כפי שעושׂים הבורים, בטלות ההשתוקקויות העיוניות, נשחת הגוף והאדם אובד לפני שגילו הטבעי מצריך זאת5, ורבות הדאגות והייסורים, ורבות הקנאה זה בזה והשׂנאה זה לזה והמאבק להוציא מה שיש בידי הזולת6. הדחף לכל זה הוא שהבור קובע לו את ההנאה בלבד כתכלית מבוקשת לעצמה.
לכן הערים האל יתגדל שמו בחסדו7 לצוות עלינו מצוות המבטלות את התכלית הזאת ומסיטות את המחשבה8 ממנה בכל דרך, ולאסור כל מה שמביא לידי תאוותנות והנאה גרידא9. זאת מטרה גדולה ממטרות התורה. הלא תתבונן בכתוב בתורה, כיצד היא ציוותה להרוג את מי שנראה מהתנהגותו שהוא מפריז לבקש את הנאת האכילה והשתייה והוא בן סורר ומורה (דברים כ"א, 18), וזהו שאמר: זולל וסֹבא (שם, שם, 20) וציווה לרגום אותו ולמהר להכריתו בטרם ירבה היזקו, ויהרוג רבים, וישחית מצביהם של צדיקים בעוצם תאוותנותו10.
כמו כן מבין כלל מטרות התורה העדינוּת והנוחוּת-לבריות ושלא יהיה אדם מתפטם11 וגס12, אלא נענה (לפונים אליו), צייתן, מתחרט ושָב (ממעשׂיו הרעים) ונוח לבריות13. יודע אתה את מצוותו יתעלה: ומלתם את עָרלת לבבכם, ועָרפכם לא תקשו עוד (שם, י', 16)14; הסכת ושמע ישֹראל (שם, כ"ז, 9); אם תֹאבו ושמעתם (ישעיה א', 19), ונאמר על הבא לקבל מה שחייבים לקבל: ושמענו ועשֹינו (דברים ה', 2415). ונאמר על זאת על דרך המשל: מָשכני אחריך נרוצה (שיר השירים, א', 4).
הטָהֳרַה והקדושה אף הן ממטרות התורה, כלומר, נטישת המשגל, הימנעות ממנו או המעטה בו ככל האפשר, כמו שאבהיר16. מפני שהוא יתעלה ציווה לקדש את האומה לקבלת התורה ואמר: וקִדשתם היום ומחר (שמות י"ט, 10). הוא אמר: אל תִגשו אל אשה (שם, שם, 15). הרי שאמר מפורשות שהקדושה היא נטישת המשגל. כן אמר במפורש שהימנעות משתיית יין היא קדושה באומרו על הנזיר: קדֹש יהיה (במדבר ו', 5)17, ולשון ספרא: והתקדִשתם והייתם קדֹשים (ויקרא י"א, 44) זו קדושת מצוות18. וכשם שהתורה קראה את קיום הציוויים האלה קדושה וטהרה, כן קראה לעבירה על ציוויים אלה ועשׂיית מעשׂים רעים טומאה, כמו שאבהיר.
ניקוי הבגדים, רחיצת הגוף וניקוי הלכלוך אף הם ממטרות התורה הזאת, אבל לאחר טיהור המעשׂים וטיהור הלב מן הדעות המטמאות והמידות המטמאות. הסתפקות בניקוי החיצוניות על-ידי רחיצה וטיהור הבגדים יחד עם תאוותנות להנאות ושילוח-רסן במאכלים ובמשגל יש בה תכלית הגנאי. ישעיה אמר על זה: המתקדשים והמִטהרים אל הגנות אחר אחת בַּתָּוֶךְ אֹכלי בשֹר החזיר [והשקץ והעכבר, יחדו יָסֻפו, נאֻם ה'] (ישעיה ס"ו, 17). הוא אומר שהם מִטהרים ומתקדשים במקומות הגלויים הפתוחים לכול. אחרי- כן הם מתייחדים בחדרי הנשים ובחביון בתיהם בעבירותיהם, שהם שילוח-רסן באכילת מאכלות אסורים, החזיר והשקץ והעכבר. ייתכן שהוא רומז בדבריו אחר אחת בַּתָּוֶךְ להתבודדות במשגל אסור. סיכומם של הדברים שחיצוניותם נקייה, מפורסמת בניקיון ובטהרה, ואילו בתוך-תוכם הם עם תאוותיהם והנאות גופיהם. ולא כך כוונת התורה, אלא הכוונה הראשונה היא למעט את התאווה ולנקות את החיצוניות לאחר ניקוי הפנימיות. שלמה עורר את תשומת-הלב אל מי שסומך על רחיצת הגוף וטיהור הבגדים, בעוד המעשׂים מלוכלכים והמידות מגונות ואמר: דור טהור בעיניו ומצֹאתו לא רֻחָץ, דור מה רמוּ עיניו ועפעפיו יִנשֹאו (משלי ל', 12-13). כאשר תתבונן גם במטרות אלה שציינו בפרק זה, יתבררו לך טעמיהן של מצוות רבות שטעמיהן היו בלתי ידועים לפני שנודעו מטרות אלה, כפי שעתיד אני להבהיר בהמשך.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב