החלק השלישי
 
החלק השלישי - פרק ל"ז
המצוות הכלולות בקבוצה השנייה הן כל המצוות שמנינו בהלכות עבודה זרה1. ברור שכולן (ניתנו) כדי להיחלץ מטעויות עבודה זרה ומדעות אחרות בלתי-נכונות2 שהן גררה של עבודה זרה, כגון מעונן ומנחש ומכשף וחֹבר חבר (דברים י"ח, 10-11)3 ואחרות שבאותו גדר. כאשר תקרא את כל הספרים שציינתי לך4, יתברר לך שהכישוף שתשמע הוא מעשׂים שהיו הצאביה והכשׂדים והכלדים עושׂים, ורובם היו אצל המצרים והכנענים. הם היו מעוררים באמצעותם דמיון-שווא, או מדמים (בעצמם), שהם עושׂים במציאות מעשׂים מופלאים ומוזרים5 לאדם אחד או לאנשי מדינה אחת. לא ההיגיון קובע ולא השׂכל מאמין שמעשׂים אלה שעושׂים המכשפים מחייבים איזשהו דבר בכלל. כגון שהם מכוונים לאסוף צמח מסוים בזמן מסוים, או לוקחים מדבר מסוים מספר מסוים ומן האחר מספר מסוים. זה שער רחב מאוד ואני אסכם לך אותו בשלושה מינים: אחד מה שקשור באיזשהו נמצא, בין אם הוא צמח, בעל-חיים או מחצב. השני מה שקשור בהגדרת זמן שבו ייעשׂו מעשׂים אלה. והשלישי מעשׂי אנוש הנעשׂים, כגון ריקוד, מחיאת כפיים, צעקה, צחוק, קפיצה על רגל אחת, שכיבת פרקדן על הארץ, שׂריפת דבר-מה, הקטרת עשן מסוים, או דיבור דברים, בין אם הם מובנים או לא מובנים. אלה מיני מעשׂי הכישוף.
יש מעשׂי כישוף שאינם מתבצעים אלא בכל המעשׂים האלה כולם, כגון שיאמרו: "יש לקחת כך וכך עלים מצמח פלוני, ויש לקחת זאת בשעה שהירח במזל פלוני וביתד6 המזרחית או באחת היתדות האחרות, ויש לקחת מקרני בעל-חיים פלוני, או מן הרעי שלו, או משׂערו, או מדמו, כמות מסוימת בשעה שהשמש, למשל, באמצע השמים, או במקום תָחוּם (אחר), ויש לקחת ממחצב פלוני, או כמה מחצבים, ולהתיך אותם במולד7 פלוני שעה שהכוכבים בפוזיציה כזאת. אחרי-כן תדבר ותאמר כך שעה שאתה מעלה עשן באותם עלים וכיוצא בהם ומקטר לאותה צורה יצוקה, ואז יקרה כך8 ". ויש מעשׂי כישוף המתבצעים באחד ממינים אלה.
ברוב מעשׂי הכישוף הם מתנים שתהיינה העושׂות בהכרח נשים, כגון שאתה מוצא אותם מציינים - כאשר הם מבקשים שינבעו מים - שעשׂר נשים בתולות תעדינה עדיים ותלבשנה בגדים אדומים, תרקודנה ותזחלנה קדימה ואחורה לסירוגין ותצבענה אל השמש. והן ממשיכות במעשׂה ארוך זה עד שלטענתם יוצאים מים. כן מציינים שארבע נשים תשכבנה פרקדן, תרמנה את רגליהן מפושׂקות, תאמרנה כך וכך ותעשׂינה כך וכך, כשהן במצב מכוער זה - ואז ייפסק הברד היורד על אותו מקום. בהרבה מסיפורי-הבדים וההזיות9 האלה אתה מוצא שהם מתנים שרק נשים תבצענה אותם.
בכל מעשׂי הכישוף יש בהכרח לשׂים לב לעניין הכוכבים. כוונתי שהם טוענים שצמח מסוים שייך לחלקו של כוכב פלוני. כמו כן הם מייחסים כל בעל-חיים וכל מחצב לכוכב. כן טוענים הם שמעשׂים אלה שעושׂים המכשפים הם מיני פולחן לאותו כוכב, ואותו מעשׂה או אותה אמירה או הקטרה משׂביעים את רצונו, ולכן הוא יעשׂה לנו מה שאנו רוצים.
לאחר הקדמה זאת אשר תישר בעיניך לאור קריאתך בספריהם המצויים עתה בידינו, שהבאתים לידיעתך4, שמע את דברַי. מכיוון שמבוקשה של התורה כּולה והציר שעליו היא סובבת הוא להסיר עבודה זרה ולמחות את עקבותיה10, ושלא ידמו שכוכב מן הכוכבים מזיק או מועיל במשהו ממצביהם של אנשים כפרטים - שהרי דעה זאת היא המעוררת לעבוד אותם - חייבים בהכרח להרוג כל מכשף. כי המכשף הוא עובד עבודה זרה בלי ספק, אבל בדרכים מיוחדות מוזרות11 שאינן דרכי הפולחן של ההמון לאלוהות אלה. ומכיוון שהתנו בכל המעשׂים האלה - (או) ברובם - שהנשים תעשׂינה אותם, אמר (הכתוב): מְכַשֵּפָה לֹא תְחַיֶּה (שמות כ"ב, 17)12, וכן מכיוון שמטבעם מרחמים האנשים על הנשים מלהורגן. לכן גם הבהיר באשר לעבודה זרה במיוחד איש או אשה (דברים י"ז, 2) וחזר ואמר את האיש... או את האשה (שם, שם, 5)13, שלא נאמר כמוהו לגבי חילול שבת14 ולא לגבי דבר אחר. הטעם לכך הוא ריבוי החמלה הטבעית עליהן.
המכשפים טוענים שהכישוף שלהם משפיע, ושבמעשׂים אלה הם מגרשים מן הכפרים חיות מזיקות כגון אריות ונחשים וכיוצא בהם, והם גם טוענים שבכישופם הם מרחיקים מיני היזק מן הצמחים, כגון שאתה מוצא שהם עושׂים מעשׂים שלטענתם מונעים את ירידת הברד, ומעשׂים המבערים את התולעים מן הגפנים, כדי שלא תשחתנה אותם. הצאביה15 האריכו בעניין הריגת תולעי הגפנים באותן דרכי האמורי16 הנזכרות בספר החקלאות הנבטית17. כן טוענים הם שיש בידם מעשׂים המונעים נשירת עלי הצמחים ופירותיהם18. בגלל הדברים האלה שהיו מפורסמים באותם ימים, כלל (הכתוב) בדברי הברית (דברים כ"ח, 69)19 שבפולחן לעבודה זרה ובאותם מעשׂי כישוף, שאתם טוענים שהם מרחיקים מכם נזקים אלה, יחולו עליכם פגעים אלה. (הכתוב) אומר: והשלחתי בכם את חית השֹדה ושִכְּלה אתכם (ויקרא כ"ו, 22). ואומר: ושן בהמֹת אשלח בם עם חמת זֹחלי עפר (דברים ל"ב, 24). ואומר: פרי אדמתך יְיָרֶש הַצְּלָצַל (שם, כ"ח, 42). ואומר: כרמים תִּטַּע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגֹר כי תֹאכלנו התֹלעת (שם, שם, 39). ואומר: זיתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך כי יִשַּל זֵיתֶךָ (שם, שם, 40).
כללו של דבר, באשר לכל התחבולות שחיבלו עובדי עבודה זרה כדי להנציח את פולחנה בהשלותם את האנשים בדבר הרחקת נזקים מסוימים והבאת תועלות מסוימות, נכלל בדברי הברית שעם פולחנה (של עבודה זרה) תאבדנה אותן תועלות ויחולו אותם נזקים. התברר לך אפוא, אתה המעיין, מדוע כִּוֵּן הכתוב לפרטים אלה של הקללות והברכות הכלולות בדברי הברית, וייחד אותם ולא אחרים. דע אפוא גם את מידתה של התועלת הגדולה הזאת.
כדי להרחיק מכל מעשׂי הכישוף אסר לעשׂות דבר ממנהגיהם, אפילו מה שנוגע לחקלאות ולמרעה וכיוצא בהם, כלומר, כל מה שנאמר שהוא מועיל והעיון הטבעי אינו מצריך זאת, אלא הם, לטענתם, בבחינת סגולות20. זה דברו: ולא תלכו בחֻקּוֹת הגוי (ויקרא כ', 23). אלה הם מה ש(החכמים) ז"ל קראו דרכי האמורי16, כי אלה מסתעפים ממעשׂי המכשפים, כי הם דברים שהיגיון טבעי אינו מצריך אותם, והם גוררים למעשׂי כישוף הנשענים בהכרח על ענייני אצטגנינות, כך שהדברים יתגלגלו להערצת הכוכבים ועבודתם. הם אמרו במפורש: כל [דבר] שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי21, כלומר, כל מה שהעיון הטבעי מצריך מותר, וזולתו אסור. לכן, כאשר נאמר: אילן שמשיר פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסקרא22, מובעת התנגדות למעשׂה ונאמר: בשלמא טוענו באבנים כי היכי דלכחוש חיליה, אלא סוקרו בסקרא [מאי רפואה קעביד?]23. התברר אפוא שלסמן אותו בצבע אדמדם24 וכל כיוצא בו שאין היגיון מצריכו - אסור לעשׂותו משום דרכי האמורי25.
כן אמרו על שליא של מוקדשין: תִּקָבֵר26. אמרו: אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי. הקש אפוא על זאת.
אל יקשו עליך (הדברים) ההם שאותם התירו, כגון מסמר הצלוב ושן השועל27, כי באותם ימים סברו שהם תוצאות הניסיון, ונעשׂו משום רפואה, ודינם כדין תליית אדמונית28 על הנכפה29, מתן צואת כלב על נפיחויות בגרון30, וההקטרה בחומץ ומרקשית31 נגד נפיחויות הגידים הקשים32, כי כל מה שהתאמת נסיונו כגון אלה, גם אם ההיגיון אינו מצריך אותו, מותר לעשׂותו, כי הוא משום רפואה ונחשב בגדר תרופה כמו החומרים המשלשלים33. אתה המעיין, הבן אפוא את הנפלאות34 האלה מתוך דברַי ושמור אותם כי לִוְיַת חן הם לראשך וענקים לגרגרֹתיך (משלי א', 9).
כבר פירשנו בחיבורנו הגדול35 שגילוח פאת ראש ופאת זקן נאסר, מכיוון שזאת אופנתם של כומרי עבודה זרה. זה גם הטעם לאיסור שעטנז36, מפני שכך היתה אופנת הכומרין. הם היו מצרפים צמחים ובעלי-חיים בלבוש, וטבעת-חותם מאחת המתכות היתה על ידם. אתה מוצא זאת מפורש בספריהם.
והוא גם הטעם לדברו לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שֹמלת אשה (דברים כ"ב, 5)37. תמצא זאת בספר טֻמטֻם38. הוא אומר שילבש האיש בגד צבוע של אשה כאשר הוא עומד לפני נוגה39, ותלבש האשה שריון וכלֵי נשק בשעה שהיא עומדת לפני מאדים40. לדעתי יש לזאת גם טעם אחר והוא שהמעשׂה הזה מעורר את התאוות ומחייב מיני פריצות.
איסור ההנאה מעבודה זרה41 ברור מאוד, כי יש שאדם נוטל אותה כדי לשבור אותה, וסופו שמשאיר אותה. אז היא נעשׂית לו מוקש42. אפילו שוברים אותה, מתיכים אותה או מוכרים אותה לגוי, נאסר השימוש במחירה. זאת כי לעתים קרובות חושבים ההמון את הדברים המקריים לסיבות עצמוּתיות, כגון שתמצא שרוב האנשים אומרים: "מאז הוא גר בבית הזה, או מאז קנה בהמה זאת, או כלי זה, הוא התעשר וממונו התרבה. הדבר היה לו לברכה". לכן יש שקורה שיצליח מסחרו או שירבה ממונו מאותו מחיר (של הפסל שמכר), ואז הוא יחשוב זאת לסיבה, ושברכתו של הפסל הנמכר חייבה לו זאת. ואז יאמין באשר לפסל במה שהתורה כולה מבקשת שיאמין בהיפוכו, כמו שברור מכּל לשונות התורה.
מאותו טעם עצמו נאסר ליהנות מצִפּוּי נֶעֱבָד43 ומתקרובת עבודה זרה44 ומאביזריה כדי שנהיה נקיים מאותה מחשבה45, כי באותם ימים האמינו בהם, כלומר בכוכבים, אמונה גדולה ושהם מחיים וממיתים, ושכּל טוב או רע (בא) מהם. לכן וידאה התורה להסיר דעה זאת על-ידי בריתות, עדוּת, שבועות חמורות והאָלוֹת הנזכרות46. היא הזהירה מפני נטילת דבר מהם ומפני ההנאה מהם. הוא יתעלה הודיענו שאם יתערב דבר ממחירה (של עבודה זרה) בממונו של אדם, הוא ישחית את הממון וִיכַלֶּה אותו. זה דברו: ולא תביא תועבה אל ביתך, והיית חרם כמֹהו (דברים ז', 26). על אחת כמה וכמה אם יאמינו שיש בה ברכה.
אם תעקוב אחת לאחת אחר כל המצוות שניתנו באשר לעבודה זרה, תמצא שטעמן ברור, והוא הרחקת אותן דעות כוזבות וההתרחקות מהן אל הקצה האחר.
מן הדברים שאנו מעירים את תשׂומת-הלב אליהם שאלה הממציאים את הדעות הכוזבות, שאין להן שורש ואין בהן תועלת, מערימים להשריש את האמונה בהן על-ידי שהם מפיצים בקרב האנשים שמי שלא יעשׂה את המעשׂה המנציח אותה אמונה יחול בו פגע פלוני47. ויש שזה יקרה במקרה לאותו איש ביום מן הימים, ואז הוא יבקש אותו מעשׂה וידבק באותה דעה48. והנה ידוע שטבע בני-אדם בדרך-כלל, שמה שהם נזהרים ומפחדים מפניו ביותר הוא שיֹאבְדוּ הממון והילדים. לכן פרסמו עובדי האש באותם ימים שכּל מי שלא יעביר בנו ובתו באש ימותו בניו49. אין ספק שבגלל התועבה הזאת מיהר כל אחד לעשׂות זאת מרוב החמלה על הילדים והדאגה להם, ומכיוון שזה מעשׂה פעוט וקל, שכּן אינו אלא העברה על האש. מה גם שעניין הילדים הקטנים מסור לנשים וידועות מהירוּת היפעלותן וחולשת שׂכלן בדרך-כלל. לכן התנגדה התורה למעשׂה זה מאוד, ומופיעה ביחס אליו הדגשה שאינה באשר לשאר מיני עבודה זרה: למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי (ויקרא כ', 3). אחרי-כן הודיע דובר-האמת50 בשם האל יתעלה ואמר: המעשׂה הזה שאתם עושׂים כדי שהילד יחיה - האל ישמיד את עושׂהו וִישָרֵש את צאצאיו. הוא אמר: ושֹמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו [והִכְרַתִּי אֹתו ואת כל הזֹנים אחריו לזנות אחרי הַמֹּלֶך מקרב עמם] (שם, שם, 5)51. דע שעקבותיו של מעשׂה זה נשארו עד היום בשל פרסומו בעולם. הלא רואה אתה שמיילדות לוקחות את הקטנים בחיתולים ומטילות קטורת שאין ריחה טוב על האש ומניעות את הקטנים על קטורת זאת מעל האש. זה בלי ספק אופן של העברה באש שלא מותר לעשׂותה. התבונן בנכליו של ממציא דעה זאת, כיצד הנציח אותה באמצעות דמיון זה עד כדי שלא נמחו עקבותיה, אף-על-פי שהתורה התנגדה לה אלפי שנים52!
כן גם מעשׂה עבודה זרה באשר לממון. הנהיגו שיהיה עץ אחד נעבד והוא האֲשֵרָה. לוקחים את פריה, חלקו מוקרב, והשאר נאכל בבית עבודה זרה, כמו שהבהירו בדיני האֲשֵרָה. כן התקינו שהפרי הראשון שכּל עץ מאכל מוציא ייעשׂה בו כדבר הזה, כלומר חלקו יוקרב וחלקו ייאכל בבית עבודה זרה. כן הפיצו שכּל עץ, שלא ייעשׂה כן בראשית פריו, ייבש או שפירותיו ינשרו או שימעט פריו או שיפגע בו פגע, כשם שהפיצו שכּל ילד שלא יועבר באש ימות. ומתוך שבני-אדם חששו לממונם, מיהרו לעשׂות זאת גם כן. לכן התנגדה התורה לדעה זאת, והוא יתעלה ציווה לשׂרוף את כל מה שמצמיחים עצי הפרי במשך שלוש שנים53, מפני שחלקם נותן פרי כעבור שנה, חלקם נותנים את ראשית פריים כעבור שנתיים, וחלקם - כעבור שלוש. זה הרוב למי שנוטע כדרך שבני-אדם נוהגים לעשׂות באחת משלוש הדרכים המפורסמות שהן נטיעה, הַבְרָכָה והרכבה54. אין שועים לזורע חרצנים או גלעינים, שאין התורה תולה את הדינים אלא ברוב55. ותנובת הנטיעה בארץ ישֹראל משתהה לכל היותר56 שלוש שנים. האל יתעלה עָרַב לנו שבהשמדת התנובה הראשונה הזאת והשחתתה תרבה תנובת העץ. הוא אמר: להוסיף לכם תבואתו (ויקרא י"ט, 25). והוא ציווה לאכול נטע רבעי לפני ה'57 במקום לאכול עורלה בבית עבודה זרה, כמו שהבהרנו.
קדמוני עבודה זרה גם ציינו באותה "החקלאות הנבטית"17 שהם הרקיבו דברים תוך שהקפידו שהשמש תימצא במזלות ידועים ועשׂו מעשׂי כשפים רבים. הם טענו שיהיה דבר זה מוכן אצל כל אחד, שבשעה שייטע עץ פרי יזרה סביבו, או עמו, מאותו דבר רקוב, ואז ימהר העץ לצמוח ולהניב פרי בזמן קצר ביותר שלא כרגיל. הם ציינו שזה עניין נפלא הפועל כמו הטליסמאות58, והוא המופלא59 מבין ענייני הכישוף להחשת תנובת הפרי. וכבר הסברנו והודענו לך שהתורה מתרחקת מכּל אותם מעשׂי כשפים. לכן אסרה התורה כל מה שמניבים עצי הפרי במשך שלוש שנים מיום נטיעתם, ואז אין צורך להחיש צמיחתם, כמו שהם היו טוענים. כעבור שלוש שנים גומרים רוב עצי הפרי בארץ ישׂראל מטבעם להניב את פריים, ואין נזקקים לאותו מעשׂה כשפים מפורסם שהיה להם. הבן אפוא גם פלא זה!
מבין הדעות, שהיו מפורסמות באותם ימים ושהצאביה15 הנציחו אותן, שהם אמרו שכאשר מרכיבים מין של עצים במין אחר ועושׂים זאת במולד7 מסוים, מקטירים משהו מסוים וקוראים קריאה מסוימת בשעת ההרכבה, יֵצֵא מן ההרכבה הזאת דבר-מה המביא, לטענתם, תועלת עצומה. הכישוף הגדול ביותר שהזכירו בתחילת "החקלאות"17 הוא בדבר הרכבת הזית באתרוג. הנכון ביותר בעינַי שספר רפואות שגנז חזקיהו60 היה בלי ספק ממין זה. כן ציינו שכאשר מרכיבים מין במין אחר, ראוי שהחוטר שרוצים להרכיבו יהיה ביד נערה יפה בשעה שגבר בא עליה ביאה מגונה שתיארו אותה. אמרו: ובשעה שהם מתחילים מעשׂה זה תרכיב האשה את החוטר בעץ. אין ספק שזה היה נפוץ ולא נותר איש שנהג אחרת, מה גם שהתלווה לו העונג שבמשגל נוסף לציפייה לאותן תועלות61. לכן נאסרו אפוא הכלאיים62, כלומר, הרכבת אילן באילן63, כדי שנתרחק מן הסיבות לעבודה זרה ומתועבות משגליהם שלא בדרך הטבע. ובשל הרכבת אילן נאסר לצרף כל שני מינים של זרעים, אפילו סמוכים אלה לאלה. כאשר תתבונן בדיני מצוָה זאת שנמסרו במסורת, תמצא שהרכבת אילן לוקין עליה מן התורה בכל מקום64, כי זה עיקר האיסור, ואילו כלאי זרעים, כלומר, סמיכות המקום, אינם נאסרים אלא בארץ ישֹראל62.
כמו כן ציינו במפורש באותה "חקלאות"17 שמנהגם היה לזרוע שׂעורים וצימוקים ביחד. הם טענו שרק כך יצלחו הגפנים. לכן אסרה התורה את כלאי הכרם65 וציוותה לשׂרוף את הכול66. כי כל חֻקּוֹת הגויים שטענו שהן סגולות נאסרו, ואפילו דבר שאין בו ריח עבודה זרה, כמו שהסברנו באשר לדברם אין תולין אותה באילן [ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי]67. נאסרו כל חֻקּוֹתיהם הנקראות דרכי האמורי16, מכיוון שהן גוררות עבודה זרה.
כאשר תתבונן במנהגיהם בעבודת-האדמה שלהם תמצא מיני עבודת-אדמה בהם פונים68 אל כוכבים ומינים בהם פונים68 אל שני המאורות69. לעתים קרובות הם מחשבים את זמנם של מולדות7 כדי לזרוע, ומקטירים קטורת, והנוטע או הזורע מקיף הקפות. יש מהם הרואים לנכון להקיף חמש הקפות לחמשת הכוכבים הנוצצים70. אחרים רואים לנכון להקיף שבע הקפות לחמשת הכוכבים הנוצצים ולשני המאורות69. הם טוענים שכּל אלה סגולות מועילות מאוד בעבודת-האדמה. זאת כדי לקשור את האנשים לעבודת הכוכבים. לכן נאסרו כל אותן חֻקּוֹת הגויים בצורה כוללת, והוא [יתעלה] אמר: ולא תלכו בחֻקֹּת הגוי [אשר אני משלח מפניכם, כי את כל אלה עשֹו, ואקֻץ בם] (ויקרא כ', 23)71. אלה מהם שהיו מפורסמים ביותר ונפוצים, או שהיו מין עבודה זרה בצורה מפורשת, כגון העורלה, הכלאיים וכלאי הכרם, נאסרו איסור מיוחד. מופלא בעינַי דברו של ר' יאשיה בדבר כלאי הכרם - וכך ההלכה - [לעולם אינו חייב] עד שיזרע חטה ושֹעורה וחרצן במפולת יד72. אין ספק שהוא הכיר את שורשה של פרשה זאת מדרכי האמורי.
התברר אפוא בצורה שאינה מותירה ספק ששעטנז, עורלה וכלאיים נאסרו בגלל עבודה זרה, ושחֻקּוֹתיהם הנזכרות לעיל נאסרו מפני שהן גוררות לעבודה זרה, כמו שהבהרנו.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב